עומר תודה.
תודה.
אם אפשר, הפניה לגיטה, פרק, פסוקים...
ואם אפשר משהו יותר ממוקד (כולל קישורים) לסנהתנה דהרמה.
תודה מראש.
אבי.
סנתהנה דהרמה
השיוך הדתי על פי מידות הטבע מפורט בפרק ה17 של הבהגווד גיתה.
סנתהנה-דהרמה, באופן ממוקד יותר, מתייחס לטבע האמיתי, המקורי, של העצמי. כלומר נשמה רוחנית. פעילות מתוך הבנה שהעצמי הוא לא הגוף או המחשבה אלא הפורושה-אתמה, הנשמה ומתוך הבנת הדהרמה, המהות והתפקיד של הנשמה. התהליך הזה קרוי יוגה.
כאשר הנשמה מסתדרת בעולם החומרי בכפוף לחוקי הטבע והחברה האנושית, זה קרוי דהרמה, חוקי דת, עקרונות תת-דתיים, עקרונות מוסריים וחברתיים. כל אלו בכפוף למצב החומרי הנתון והמשתנה של ההתניה בה היא מצויה. לעומת זאת: המהות הנצחית, המקורית, של הנשמה היא אינה משתנית, נצחית, והיא מעל למידות הטבע.
הנשמה ("אתמה") היא אישיות ("פורושה"). המהות הנצחית או הסנתהנה-דהרמה של הנשמה היא נצחיות, ידע וחדווה (סת, צי'ת, אננדה). נצחיות, להבדיל מחומר שהוא מתכלה, זמני. ידע, להבדיל מחומר שהוא חסר מודעות. חדווה, או עונג, להבדיל מחומר שאינו חווה עונג (ומכאן- סבל). כל התכונות של הנשמה הן ההפך מהחומר. ועל כן החומר אינו מקומה הטבעי.
המהות הנצחית של הנשמה נחווית בשלושה מישורים, על פי שלושת ההיבטים הללו. היבט הסת, הנצחיות, מתבטא בהבנה של הברהמן. ההבנה של כלל האנרגיה ממנה הכול קיים. הבנה שגם העצמי, הנשמה, הוא חלק מרצף זה של נצח. עצם הבנת נצחיותה של הנשמה. בהיבט הבא, היבט הצ'ית, ידע/ מודעות, זו היא חווית הפרם-אתמה. הפרם-אתמה ("נשמת העל") הינו התגלות של העליון המופיע בסמוך לנשמה הייחודית. כאן יש חוויה נוספת של הכרת המהות של הבריאה. הבנה שהעצמי אינו העושה ושיש מקור גבוהה יותר להתרחשויות. ההיבט הסופי של החוויה הנצחית הוא היבט האננדה, החדווה. בהיבט זה הנשמה מצויה ביחסים פעילים עם העליון עצמו בצורתו המקורית שהיא אף היא פורושה, אישיות יחודית, ואף היא סת, צ'ית אננדה.