בהקטה עומר.

זה יכול להיות מסובך... כפי שהסברתי כבר, אין תרגום סנסקריטי למילה "דת". מקובל להגדיר את המילה בכמה מישורים שכבר הסברתי: מוסר וערכים אוניברסאליים מצד אחד, פולחן מצד שני, וכמו כן גם: ידע רוחני והגשמה עצמית, תפילה לצורך הישגים חומריים וכו'. כל אלו הם לא אותו דבר ומבחינת המושגים הוודים הם מושגים שונים לחלוטין. עבור ערכי מוסר, למשל, ערכים המחייבים את כל החברה האנושית, אני משתמש בתרגום "עקרונות תת דתיים". התרגום הסנסקריטי הוא "דהרמה", ששוב, כמו רוב המילים בסנסקריט, זו לא מילה שאפשר לתרגם אותה במילה אחת. לעומת זאת, פולחן אינו מחייב את כלל האנושות. למעשה יש סוגים שונים של פולחן לכל אדם. וכאן אפשר להגיע למילה "טנטרה", שזאת עוד מילה שאין לה תרגום אחד. יש את התרגום "טקס" או "פולחן" שבמקרים רבים הכוונה ב"טנטרה" היא אליהם, ואז הם יכולים להתקשר גם אל תרגול רוחני. ובמקרים רבים הכוונה ב"טנטרה" היא "כישוף" או "מגיה". לרוב בטנטרה הכוונה לכל פולחן או תפילה אל מלאכים או ישויות גבוהות במטרה להשיג הישג אישי, חומרי כלשהו. הליכה לקברי צדיקים למשל נכללת בקטגוריה זו. הסברתי בעבר גם על המושג "סנהתנה-דהרמה" שמתייחס לאמת הרוחנית של הנשמה. להגשמה עצמית. לחיבור עם אלוהים. יוגה. האם זו דת או "דת אמיתית"? שוב, תלוי מה אתה מגדיר דת. אם אתה מגדיר דת כאוסף של חוקים חברתיים ומוסריים אז זה יותר מזה. אם אתה מגדיר דת כפעילות ברמה הגבוהה, הרוחנית, אז זו דת אמיתית. אם אתה מגדיר דת כסקטוריאליות, אז המושג סנהתנה-דהרמה הוא שלילה של דבר שכזה. בבהגווד גיתה מוגדרים סוגי דת על פי שלושת הגונות. דת בטובות היא פעילות למען הגשמה עצמית רוחנית, מתוך ידע וידיעת החובות של האדם. כוללת שירות לאחרים, מתן צדקה, שמירה על חוקים מוסריים. דת בלהיטות היא פעילות למען העצמי. תפילה למען ההצלחה החומרית של העצמי. כמו כן גם דת סקטוריאלית, "אנחנו הטובים ביותר". דת בבערות כוללת סיגופים קשים ופוגעים הן בעצמי והן בסביבה, פולחנים וכללים שלא מומלצים בכתובים או שהמאמין המציא, אמונה ופעילות דתית מתוך פחד. אלו, בגדול, סוגי הדת והמשיכה אליהם היא בהתאם לגונות. כמו כל דבר שקשור לגונות גם כאן הדבר הוא בגוונים ושילובים של השלושה.

תודה. אם אפשר, הפניה לגיטה, פרק, פסוקים... ואם אפשר משהו יותר ממוקד (כולל קישורים) לסנהתנה דהרמה. תודה מראש. אבי.

מנקודת מבטה של הוודאנטה, כמובן. נראה לי שנכון לפרש "דהארמה" במונח "חוק", במובן העילאי שלו. והפירוש המילולי של"טאנטרה" הוא "נול אריגה/טוויה", שמעיד על כוונתם של מחברי ה"טאנטרות" (הטקסטים) להגדיר את השילוב הבלתי ניתן להפרדה בין מרכיבי ה"שיווה" ו-"שאקטי".

השיוך הדתי על פי מידות הטבע מפורט בפרק ה17 של הבהגווד גיתה. סנתהנה-דהרמה, באופן ממוקד יותר, מתייחס לטבע האמיתי, המקורי, של העצמי. כלומר נשמה רוחנית. פעילות מתוך הבנה שהעצמי הוא לא הגוף או המחשבה אלא הפורושה-אתמה, הנשמה ומתוך הבנת הדהרמה, המהות והתפקיד של הנשמה. התהליך הזה קרוי יוגה. כאשר הנשמה מסתדרת בעולם החומרי בכפוף לחוקי הטבע והחברה האנושית, זה קרוי דהרמה, חוקי דת, עקרונות תת-דתיים, עקרונות מוסריים וחברתיים. כל אלו בכפוף למצב החומרי הנתון והמשתנה של ההתניה בה היא מצויה. לעומת זאת: המהות הנצחית, המקורית, של הנשמה היא אינה משתנית, נצחית, והיא מעל למידות הטבע. הנשמה ("אתמה") היא אישיות ("פורושה"). המהות הנצחית או הסנתהנה-דהרמה של הנשמה היא נצחיות, ידע וחדווה (סת, צי'ת, אננדה). נצחיות, להבדיל מחומר שהוא מתכלה, זמני. ידע, להבדיל מחומר שהוא חסר מודעות. חדווה, או עונג, להבדיל מחומר שאינו חווה עונג (ומכאן- סבל). כל התכונות של הנשמה הן ההפך מהחומר. ועל כן החומר אינו מקומה הטבעי. המהות הנצחית של הנשמה נחווית בשלושה מישורים, על פי שלושת ההיבטים הללו. היבט הסת, הנצחיות, מתבטא בהבנה של הברהמן. ההבנה של כלל האנרגיה ממנה הכול קיים. הבנה שגם העצמי, הנשמה, הוא חלק מרצף זה של נצח. עצם הבנת נצחיותה של הנשמה. בהיבט הבא, היבט הצ'ית, ידע/ מודעות, זו היא חווית הפרם-אתמה. הפרם-אתמה ("נשמת העל") הינו התגלות של העליון המופיע בסמוך לנשמה הייחודית. כאן יש חוויה נוספת של הכרת המהות של הבריאה. הבנה שהעצמי אינו העושה ושיש מקור גבוהה יותר להתרחשויות. ההיבט הסופי של החוויה הנצחית הוא היבט האננדה, החדווה. בהיבט זה הנשמה מצויה ביחסים פעילים עם העליון עצמו בצורתו המקורית שהיא אף היא פורושה, אישיות יחודית, ואף היא סת, צ'ית אננדה.

הייתי מתרגם "דהרמה" יותר כ"מהות" או "אמת". דוגמא נפוצה: הדהרמה של אש היא חום ואור. המילה "טנטרה" מתייחסת במקרים רבים לטקסטים המתארים פולחן מסויים. כך למשל הנוהג הפולחני והטקסי של הוישנויס קרוי וישנווה-טנטרה. אבל בדרך כלל כשאנחנו אומרים "טנטרה" אנחנו מתכוונים למסורות כגון שיוואיה או מסורת דוי. הכוונה היא לפולחן של פעילות במישור של העולם החומרי. ההכרה הגבוהה ביותר של תרגול מאין זה הוא שהכל שייך למאין "מארג" אנרגטי.. מבחינת התרגול עצמו הפעילות הטנטרית מתייחסת להכרה של תהליכי העולם החומרי למען ניצולו. זו הסיבה שהדבר הגבוהה ביותר שהטנטרים מכירים בו הוא דוי, מאיה, הכוח השולט בעולם החומרי. שיווה הוא ההתגלות לצורך העולם החומרי והאיחוד שלו עם שקטי, מאיה, שהיא העולם החומרי עצמו, יוצר את כל התהליכים בעולם. וכאן יש הכרה באשליה שבחומר ובמשהו גבוהה יותר שעשויים לקדם להבנה גבוהה יותר, יוגית.