ל-כ-ו-ל-ם !!! נושא כאוב: תרגול יום-יומי

שלום לכולם, הצלחתם ל"דרבן" אותי "לצאת מהארון". כל הכבוד!!! אני תלמידה בקורס מורים שנה ב'. הקורס שינה את חיי והיוגה נכנסה לכל תחום ועשתה בו פלאים. אני מודה לכל מי שדחף אותי לפני כ- 6 שנים לנסות לתרגל יוגה. בשלוש השנים הראשונות תירגלתי כמו מטורפת. כ-5-6 פעמים בשבוע. סדנאות, הרצאות, ספרים וכל מה שיש בתחום. הייתי "יוגהכוהוליק" - מכורה, כולי מתמסרת להנאה ולשכרון החושים שהרגשתי במהלך השיעור ואחרי השיעור. לאנשים הנפלאים שסבבו סביבי פתאום. אחרי זה באה הפסקה של כשנה בתרגול בגלל בעיות אישיות וחוסר יכולת להרים את עצמי ולחזור לתרגל. החזרה לתרגול היתה קשה אך מלאת התלהבות ובטחון ש"הפעם זה לכל החיים" ומכאן גם הגיעה ההחלטה להירשם לקורס מורים. לא איכנס כאן לפרטי-פרטים, אבל אציין שהרצון ללמד יוגה נולד כבר בשלבים הראשונים של ה"גילוי" לפני כ- 5 שנים, אך לא יצא לפועל. כאמור, בגלל כל מיני אילוצים. בקיצור, אני בקורס ומוצאת את עצמי מתמודדת עם בעיה שקשה לי מאד להתמודד איתה - אני לא מצליחה לתרגל יום-יום, שלא לדבר על 3 פעמים בשבוע שכולנו יודעים שזה לא מספיק כשרוצים להתקדם הלאה... אל האור... ויש לי איפה לתרגל, אני יודעת לתרגל לבד, אני יכולה למצוא זמן לתרגול. אבל תמיד ה"תירוצים" מנצחים אותי. חברים יקרים - מה עושים ? למה ירדה ההתלהבות ? למה זה קורה? האם גם לכם/לכן זה קרה ? איך יוצאים מזה ? וכמו ששואלים את הרופא: "זה יעבור ? " ... אני חויתי חוויות בהחלט "מאוררות" בשנים האחרונות ורובן הגיעו במהלך תרגול יוגה או במדיטציה או בשוואסאנה. חלקן הגיעו גם תוך כדי לימוד הפילוסופיה וההתעמקות בחומר התיאורטי שמאחורי תרגול היוגה. אין לי ספק לגבי העובדה שזו הדרך שלי- דרך היוגה - אבל אני מרגישה שאם לא אמשיך ואתרגל כמו שאני אמורה ורוצה לתרגל, החוויות לא יחזרו על עצמן וחויות חדשות לא יגיעו. אני מרגישה "תקועה". באמצע המדרגות... אני צריכה כוח כדי להמשיך למעלה או שאני מתדרדרת למטה. הנה פתחתי את הלב ושיתפתי אתכם בנושא שבאמת קשה לי להתמודד איתו. נושא שיכול להיראות כ"כ פשוט למי שלא חווה את זה. אני מבקשת את עצתכם/עזרתכם מתוך הנסיון והידע שלכם. כל תגובה, מכל אחד מכם, תתקבל בברכה. תודה רבה על תשומת הלב... באהבה סיגל

היי סיגל, כל הכבוד על האומץ. והכן "בעיה"...

היי סיגל, ברוכה הבאה. מה שאת מתארת הוא אכן ענין רציני. במשהו אחד את יכולה להתנחם, זה קורה לרבים וטובים, שאם לא כן לא היו מגדירים את חוסר העקביות בתרגול, כאחד מששת (או תשעת) המכשולים ליוגה... אך יש "פתרון"..., והוא מופיע בתור ה"יאמה" - "סנטושה" - "שביעות רצון" או "סיפוק". לא סתם היא תופסת מקום של כבוד ב"חמישיה הפותחת"... דבר נוסף שיכול לעזור הוא השתתפות ב"סאטסאנג", דבר נהדר מרומם ומפיח רוח חדשה ומרץ... במדור המאמרים ישנם מאמרים בנושא. אחד "ששת המכשולים ליוגה לפי ההאתה יוגה פרדיפיקה". ומאמר נוסף "תשעת המכשולים לפי הגראנד סאמיטה". וישנה ה"התשובה" בדמות המאמר: "הדברים המביאים להצלחה ביוגה". ושוב תודה על גילוי הלב. ודעה אישית נוספת היא : מצאי לך מורה (הייתי אומר "גורו" אם המילה לא מפחידה אותך...) בהצלחה בקורס מורים, המשיכי לעדכן, והאמיני... מחזק את ידייך. בברכה. אבי.

תודה אבי

הי אבי, תודה רבה על התגובה ועל תשומת הלב. זה מדהים, כי ממש לפני שענית לי, דפדפתי אחורה וחיפשתי התכתבויות בנושא וקראתי את שני המאמרים שהזכרת ועוד. אני מקווה שעם האומץ לדבר על הבעיה, והרצון לנבור, לבדוק ולחקור יגיע גם הפתרון. ושוב תודה, עדכונים בהמשך... לילה טוב סיגל

יש לי טיפ בשבילך..

תנסי לזכור איזה הבדל יש בדר"כ בין המצב של תחילת האימון וסוף האימון ותחזיקי את זה ,אני מדמיין שאני פשוט עושה לעצמי טיפול בכל אימון ,כל אימון למעשה מקרב אותנו לרמות חדשות של תודעה אבל הכי חשוב מרגיע!!!! ולמה לא להשקיע בעצמך בכל יום..במציאות טרופה כזאתי פשוט להזכר איזה הרגשה נפלאה אחרי ..וזה יעזור לך תמיד להתחיל. אני מאמין שברגע שאת עושה אסנה אחת או שתיים את כבר יודעת שזה משתלם.. מקווה שהבהרתי את עצמי נכון.. בכל אופן שיהיה יום נפלא לכולם

תודה רבה wallace25

בוקר טוב, תודה רבה על הטיפ ועל תשומת הלב. האמת היא שכמו שאתה אומר, כשכבר עומדים על המזרן ומתחילים, אפשר לתרגל בלי הפסקה וכל ההתלהבות חוזרת ואין יותר טוב מזה. אין. אבל כמובן הבעיה היא להגיע למזרן. להחליט ללכת לתרגל בסטודיו או לפרוס את המזרן על השטיח ולהתחיל. פה "הנדנד" הוא קשה ומשתלט אל כל מה שאני יודעת ומכירה. בכל מקרה, ה"טיפ" בהחלט נחקק בתודעתי ברגע זה ואני אזכור אותו בכל פעם שאמצא את עצמי "מתנדנדת". ושוב, תודה רבה ושיהיה לך יום נפלא, סיגל

ל-כ-ו-ל-ם !!! נושא כאוב: תרגול יום-יומי

שלום לכולם, הצלחתם ל"דרבן" אותי "לצאת מהארון". כל הכבוד!!! אני תלמידה בקורס מורים שנה ב'. הקורס שינה את חיי והיוגה נכנסה לכל תחום ועשתה בו פלאים. אני מודה לכל מי שדחף אותי לפני כ- 6 שנים לנסות לתרגל יוגה. בשלוש השנים הראשונות תירגלתי כמו מטורפת. כ-5-6 פעמים בשבוע. סדנאות, הרצאות, ספרים וכל מה שיש בתחום. הייתי "יוגהכוהוליק" - מכורה, כולי מתמסרת להנאה ולשכרון החושים שהרגשתי במהלך השיעור ואחרי השיעור. לאנשים הנפלאים שסבבו סביבי פתאום. אחרי זה באה הפסקה של כשנה בתרגול בגלל בעיות אישיות וחוסר יכולת להרים את עצמי ולחזור לתרגל. החזרה לתרגול היתה קשה אך מלאת התלהבות ובטחון ש"הפעם זה לכל החיים" ומכאן גם הגיעה ההחלטה להירשם לקורס מורים. לא איכנס כאן לפרטי-פרטים, אבל אציין שהרצון ללמד יוגה נולד כבר בשלבים הראשונים של ה"גילוי" לפני כ- 5 שנים, אך לא יצא לפועל. כאמור, בגלל כל מיני אילוצים. בקיצור, אני בקורס ומוצאת את עצמי מתמודדת עם בעיה שקשה לי מאד להתמודד איתה - אני לא מצליחה לתרגל יום-יום, שלא לדבר על 3 פעמים בשבוע שכולנו יודעים שזה לא מספיק כשרוצים להתקדם הלאה... אל האור... ויש לי איפה לתרגל, אני יודעת לתרגל לבד, אני יכולה למצוא זמן לתרגול. אבל תמיד ה"תירוצים" מנצחים אותי. חברים יקרים - מה עושים ? למה ירדה ההתלהבות ? למה זה קורה? האם גם לכם/לכן זה קרה ? איך יוצאים מזה ? וכמו ששואלים את הרופא: "זה יעבור ? " ... אני חויתי חוויות בהחלט "מאוררות" בשנים האחרונות ורובן הגיעו במהלך תרגול יוגה או במדיטציה או בשוואסאנה. חלקן הגיעו גם תוך כדי לימוד הפילוסופיה וההתעמקות בחומר התיאורטי שמאחורי תרגול היוגה. אין לי ספק לגבי העובדה שזו הדרך שלי- דרך היוגה - אבל אני מרגישה שאם לא אמשיך ואתרגל כמו שאני אמורה ורוצה לתרגל, החוויות לא יחזרו על עצמן וחויות חדשות לא יגיעו. אני מרגישה "תקועה". באמצע המדרגות... אני צריכה כוח כדי להמשיך למעלה או שאני מתדרדרת למטה. הנה פתחתי את הלב ושיתפתי אתכם בנושא שבאמת קשה לי להתמודד איתו. נושא שיכול להיראות כ"כ פשוט למי שלא חווה את זה. אני מבקשת את עצתכם/עזרתכם מתוך הנסיון והידע שלכם. כל תגובה, מכל אחד מכם, תתקבל בברכה. תודה רבה על תשומת הלב... באהבה סיגל

The "old time" Problem

בעית הבעיות אצל רבים. אין לי תשובה מספקת כיצד "להחלים" אך אנסה לשפוך אור על התהליך הזה לפי נסיוני: מתוך שלושת הכוחות העומדים לו לאדם בדרכו, עצלות היא בעיה של כח ההתנגדות בעיקר. מדוע ? בטבע, באופן חופשי, אנרגיה תמיד שואפת להתפזר ! תמיד ! לכן צריך להשקיע כל הזמן אנרגיה בכדי להחזיק לבנה בגובה. היא רוצה ליפול ולשחרר את האנרגיה שהשקענו בה. וכך גם אצל נפש האדם. הטבע הוא להיות נמוך אנרגטית. והנה אנו מנסים כל הזמן להתרומם. זו צעידה כנגד הטבע !!! ולכן האינסטינקים הטבועים בנו גורמים לנו כל הזמן לא לתרגל ולהמציא מליון תירוצים למה בדיוק עכשיו לתרגל זה מזיק. כח ההתנגדות נכנס כאן לפעולה. והנה חדשות טובות: ככל שנתרגל יותר את כח ההתנגדות כך הוא יתחזק ונוכל ביתר קלות לתרגל ללא הפרעות התודעה. והנה המלצה: החליטי על תרגילים מסוימים ועל פרק זמן מסוים (שבוע, שבועיים, חודש...) והתחייבי בפנייך לעמוד בתרגול (יש להזהר לא לקחת משימה קשה מדי). כאשר עמדת במשימה כח ההתנגדות שלך (וגם הרצון) יקבלו דחיפה חזקה קדימה. (הזהרי לא להכשל !) בהצלחה אביטל

תודה רבה wallace25

בוקר טוב, תודה רבה על הטיפ ועל תשומת הלב. האמת היא שכמו שאתה אומר, כשכבר עומדים על המזרן ומתחילים, אפשר לתרגל בלי הפסקה וכל ההתלהבות חוזרת ואין יותר טוב מזה. אין. אבל כמובן הבעיה היא להגיע למזרן. להחליט ללכת לתרגל בסטודיו או לפרוס את המזרן על השטיח ולהתחיל. פה "הנדנד" הוא קשה ומשתלט אל כל מה שאני יודעת ומכירה. בכל מקרה, ה"טיפ" בהחלט נחקק בתודעתי ברגע זה ואני אזכור אותו בכל פעם שאמצא את עצמי "מתנדנדת". ושוב, תודה רבה ושיהיה לך יום נפלא, סיגל

סיגל- בדקי דואר

The "old time" Problem

בעית הבעיות אצל רבים. אין לי תשובה מספקת כיצד "להחלים" אך אנסה לשפוך אור על התהליך הזה לפי נסיוני: מתוך שלושת הכוחות העומדים לו לאדם בדרכו, עצלות היא בעיה של כח ההתנגדות בעיקר. מדוע ? בטבע, באופן חופשי, אנרגיה תמיד שואפת להתפזר ! תמיד ! לכן צריך להשקיע כל הזמן אנרגיה בכדי להחזיק לבנה בגובה. היא רוצה ליפול ולשחרר את האנרגיה שהשקענו בה. וכך גם אצל נפש האדם. הטבע הוא להיות נמוך אנרגטית. והנה אנו מנסים כל הזמן להתרומם. זו צעידה כנגד הטבע !!! ולכן האינסטינקים הטבועים בנו גורמים לנו כל הזמן לא לתרגל ולהמציא מליון תירוצים למה בדיוק עכשיו לתרגל זה מזיק. כח ההתנגדות נכנס כאן לפעולה. והנה חדשות טובות: ככל שנתרגל יותר את כח ההתנגדות כך הוא יתחזק ונוכל ביתר קלות לתרגל ללא הפרעות התודעה. והנה המלצה: החליטי על תרגילים מסוימים ועל פרק זמן מסוים (שבוע, שבועיים, חודש...) והתחייבי בפנייך לעמוד בתרגול (יש להזהר לא לקחת משימה קשה מדי). כאשר עמדת במשימה כח ההתנגדות שלך (וגם הרצון) יקבלו דחיפה חזקה קדימה. (הזהרי לא להכשל !) בהצלחה אביטל

לאביטל תודה רבה !

שלום אביטל, כמה פשוט... ההסבר שלך באמת מאד "קליט" ואני מאמצת אותו. אז מה שיש לי עכשיו לעשות זה "לאלף" את כח ההתנגדות. קלי-קלות... מוזר, כי יוגה בעיני זה טבע, מקוריות מסוימת. אני מתכוונת לתרגול. אז למה להרים את האנרגיה זה נגד הטבע ? ואיך ,הם", שם, לפני שנים רבות, לא חשבו על "פטנט" שיעזור לנו ללכת עם הטבע ולא נגד הטבע ? בכל מקרה, מאז שהתחלתי לדבר על "הבעיה" מצאתי את עצמי מתרגלת קצת יותר ויש לי יותר כח רצון או פחות כח התנגדות. תודה רבה על תשובתך ועל תשומת הלב. זה בהחלט מחמם את הלב ומעודד לשמוע עוד גישות, עצות ודעות. שבת שלום סיגל

היי סיגל, כל הכבוד על האומץ. והכן "בעיה"...

היי סיגל, ברוכה הבאה. מה שאת מתארת הוא אכן ענין רציני. במשהו אחד את יכולה להתנחם, זה קורה לרבים וטובים, שאם לא כן לא היו מגדירים את חוסר העקביות בתרגול, כאחד מששת (או תשעת) המכשולים ליוגה... אך יש "פתרון"..., והוא מופיע בתור ה"יאמה" - "סנטושה" - "שביעות רצון" או "סיפוק". לא סתם היא תופסת מקום של כבוד ב"חמישיה הפותחת"... דבר נוסף שיכול לעזור הוא השתתפות ב"סאטסאנג", דבר נהדר מרומם ומפיח רוח חדשה ומרץ... במדור המאמרים ישנם מאמרים בנושא. אחד "ששת המכשולים ליוגה לפי ההאתה יוגה פרדיפיקה". ומאמר נוסף "תשעת המכשולים לפי הגראנד סאמיטה". וישנה ה"התשובה" בדמות המאמר: "הדברים המביאים להצלחה ביוגה". ושוב תודה על גילוי הלב. ודעה אישית נוספת היא : מצאי לך מורה (הייתי אומר "גורו" אם המילה לא מפחידה אותך...) בהצלחה בקורס מורים, המשיכי לעדכן, והאמיני... מחזק את ידייך. בברכה. אבי.

לאבי-אני מבקשת הבהרה נוספת

שלום אבי, חשבתי ביומיים האחרונים על המשפט שלך: "מצאי לך מורה... וכו'.. " אתה יודע שיש לי מורה. המורה שלי הוא גלעד חרובי. וכבר אמרתי פעם שהוא מורה מצויין ואני מאד מאד מעריכה ומכבדת אותו. למדתי ממנו ה-מ-ו-ן ואני מאוד מרוצה מאופן הלימוד שלו בקורס ומהגישה שלו ליוגה. ובשנה שעברה הוא גם היה המורה שלי, והיתה התלהבות ותירגלתי ולא קרה לי מה שקורה לי היום. וזה עדיין אותו מורה. בעבר היה לי גם מורה אחר, "מאסטר", "גורו", איך שתרצה לקרוא לו. כך שהייתי בנוכחות מורים אחרים. השתתפתי גם בסטסאנג מס' פעמים. ואכן היה טוב והיתה התלהבות. השאלה שלי היא אחרת - האם חוסר עקביות בתרגול היוגה נגרם בגלל מורה לא טוב? האם הפילוסופיה מדברת על מצב שנגרם כי אין מורה טוב או "גורו" ? או שפשוט מדובר על משהו שקורה במהלך הלימודים/התרגול, משהו מאד אישי ועמוק, תהליך מסוים שגורם לעיתים לירידה בהתלהבות, לכך שהאנרגיה מושכת אותנו למטה ? מעין מלחמת "אנרגיה עליונה" ו"אנרגיה תחתונה" ? הרי אני מבינה שכמוני יש עוד רבים וטובים, אז לכל אילו זה קרה "בגלל" שהמורה לא מתאים ? או שאולי זה פשוט חלק מהתהליך שאנו עוברים, רובנו אם לא כולנו ? אני בכל אןפן מרגישה שאין לזה כל קשר למורה. זה אני עם עצמי. משהו קורה לי, כמו הרבה דברים שקורים לי במהלך השנים האחרונות. ולדעתי, כמו שאני מבינה ומנסיוני, רק אני עצמי אוכל להוציא את עצמי מהמצב הזה עם הרבה כוח רצון, נחישות והתמדה. ואם אני לא אעזור לעצמי - אף "גורו" לא יכול לעזור לי. זו ההרגשה שלי. לאחר שחשבתי על זה ביומיים האחרונים החלטתי להעלות את השאלה הזו כאן. בפורום. באמת באמת מענין אותי מה אתה אומר בנושא זה. מה ההיסטוריה אומרת ? מה אומרים בפורום ? מחכה לתשובתך, סיגל

הא, בשירשור האחרון לא הזכרת משהו על מורה...

לא ידעתי שגלעד הוא המורה שלך. בקשר בין מורה לתלמיד ישנו משהו מיוחד ועמוק, והוא דו - כיווני. ההבדל בין "מורה" ו"גורו" (שפירושו - אדם השולט שליטה מלאה ברזי החומר אותו הוא מלמד, ומכאן מבינים שהמושג אינו בלעדי רק לעניני רוח... אני מכיר אותו קודם מעסקי המוזיקה, בתור אחד שלמד מוזיקה הודית בהודו) שגורו לוקח "אחריות" על התלמיד, וזה אומר בכל הרמות. למה כל כך מפחדים (בצדק ושלא בצדק) מהענין ? הדבר קשה במיוחד לבני זוג !!! ולמה ? הגורו עומד במקום הראשון !, ולא בגלל שהתלמיד העמיד אותו שם, אלא בגלל ההסכמה ההדדית ויכולתו של הגורו ל"דעת" ולרדת אל נבכי נשמתו (תרתי משמע) של התלמיד. בענין חוסר בעקביות, הענין הוא כמובן לא במורה, אלא נחלתו של כל מתרגל ושואף רוחני. אף הודי לא יגיד לך שהגורו יעשה את העבודה בשבילך, ממה שאני יודע ממקור ראשון, ההיפך הוא הנכון, הוא יקשה ו"יצמיד" את התלמיד לפינה כדי שזה יתגבר על המכשולים. נכון כמובן שישנה "בעיתיות" בקשר מכיוון שישנם יותר "גורוים" מזוייפים מאשר אמיתיים, אבל זה לבדו אינו מספיק כדי לסתום את הגולל על קשר גורו תלמיד. בקשר לקשר בין חוסר העקביות והמורה, יכול להיות קשר, יכול להיות שהמורה מעולה אך התלמיד אינו "בשל", ואז שניהם מבזבזים את זמנם...יכול להיות שהחומר הנלמד אינו "מתאים" לתלמיד...וזה אומר שלתקופת מה התלמיד מרגיש מרוצה ומסופק, אך בטווח הארוך, עולה ענין חוסר העקביות הנובע ממקור פנימי שיכול להיות נסתר מעיני התלמיד, וכאן נכנס שוב תפקיד המורה, במקרה זה על המורה לדאוג לתלמיד ולספק לו את צרכיו, ואם הוא לא יכול, אז להפנות לאפיקים הנכונים, ומקרים כאלה תמצאי בביוגרפיות של המסטרים הגדולים. והנה לך פתרון נוסף, התיעצי עם גלעד בענין, אני בטוח שהוא יוכל לחזק את רוחך. ובקשי ממנו המלצות על ספרות הנוגעת ב"בעית" חוסר העקביות. בברכת שבת שלום. אבי.

תודה שוב, אבי

שלום אבי, תודה רבה על תשובתך. אני מבינה כל מה שכתבת וחלק מהדברים אפילו מכירה באופן אישי. (יחסי גורו-תלמיד). משפט אחד שאמרת מסביר לי ומאיר לי את הענינים טוב יותר: "הוא יקשה ו"יצמיד" את התלמיד לפינה כדי שזה יתגבר על המכשולים"... זה מה שהתכוונתי במכתבי אליך.ש"גורו" לא יעשה בשבילי את התרגול. גלעד כמובן יודע ורואה אותי ואת מה שקורה. יודע גם יודע. ומחזק את רוחי בדרכו שלו. הסיבה ששיתפתי את הפורום היתה כדי לשמוע (יותר נכון לקרוא) את תורתם של אנשי-יוגה טובים אחרים בעלי נסיון משלהם, חוויות משלהם ועצות משלהם. שמחתי מאד לעשות זאת וזה מחזק את רוחי. תודה רבה ושבת שלום, סיגל

לאביטל תודה רבה !

שלום אביטל, כמה פשוט... ההסבר שלך באמת מאד "קליט" ואני מאמצת אותו. אז מה שיש לי עכשיו לעשות זה "לאלף" את כח ההתנגדות. קלי-קלות... מוזר, כי יוגה בעיני זה טבע, מקוריות מסוימת. אני מתכוונת לתרגול. אז למה להרים את האנרגיה זה נגד הטבע ? ואיך ,הם", שם, לפני שנים רבות, לא חשבו על "פטנט" שיעזור לנו ללכת עם הטבע ולא נגד הטבע ? בכל מקרה, מאז שהתחלתי לדבר על "הבעיה" מצאתי את עצמי מתרגלת קצת יותר ויש לי יותר כח רצון או פחות כח התנגדות. תודה רבה על תשובתך ועל תשומת הלב. זה בהחלט מחמם את הלב ומעודד לשמוע עוד גישות, עצות ודעות. שבת שלום סיגל

שאלה מעולה !!

את שואלת מה פתאום יוגה, רוחניות וכל זה מצריך הליכה נגד הטבע ? זה נשמע לכל אחד לא הגיוני במבט ראשון ! על כך נתנו יוגים רבים (וביניהם חז"ל) הסבר: בריאת העולם נעשתה ע"י ישות אינסופית, מושלמת ואחידה, להלן הבורא (המכונה בפי עם אלוהים). אותו בורא (לפי היהדות) רצה שיהיה לו קיום בכל צורות היקום, כולל בעולמות שלמטה. אך הוא עצמו אינסופי ומוחלט ולכן, על מנת שיוכל ליצור את העולם הזה, הוא "צמצם" את עצמו. ושוב צמצם ושוב צמצם וכו'. עולמנו שלנו הוא הצמצום האחרון של המוחלט, של אלוהים. אחרי כל התהליך הזה (שלקח 6 ימים) הוא הפסיק (נח) ואפשר לאנרגיה לזרום באופן טבעי. אותו עולם שנוצר, אמנם נוצר מאותו המוחלט, אך בגלל שהוא היה כל כך מצומצם כבר קשה להבחין מה שייך למוחלט ומה סתם תוצאה של צמצום (ביהדות זה נקרא "קליפה"). ומאז היתה מטרתו של האדם לדעת לזהות בתוך הבלגאן את המוחלט, האלוהי, ולהתחבר אליו, ולהשליך ממנו את הקליפה. לכן זה נראה כמו ללכת נגד הטבע. זה בעצם ללכת נגד טבע השקר, הזיוף, הקליפה, החושים - ולהתקרב לטבע האל ! ביוגה סוטרות זה נקרא יאם וניאם (עייני שם). זהו, מקווה שעשיתי הגיון אביטל

לאבי-אני מבקשת הבהרה נוספת

שלום אבי, חשבתי ביומיים האחרונים על המשפט שלך: "מצאי לך מורה... וכו'.. " אתה יודע שיש לי מורה. המורה שלי הוא גלעד חרובי. וכבר אמרתי פעם שהוא מורה מצויין ואני מאד מאד מעריכה ומכבדת אותו. למדתי ממנו ה-מ-ו-ן ואני מאוד מרוצה מאופן הלימוד שלו בקורס ומהגישה שלו ליוגה. ובשנה שעברה הוא גם היה המורה שלי, והיתה התלהבות ותירגלתי ולא קרה לי מה שקורה לי היום. וזה עדיין אותו מורה. בעבר היה לי גם מורה אחר, "מאסטר", "גורו", איך שתרצה לקרוא לו. כך שהייתי בנוכחות מורים אחרים. השתתפתי גם בסטסאנג מס' פעמים. ואכן היה טוב והיתה התלהבות. השאלה שלי היא אחרת - האם חוסר עקביות בתרגול היוגה נגרם בגלל מורה לא טוב? האם הפילוסופיה מדברת על מצב שנגרם כי אין מורה טוב או "גורו" ? או שפשוט מדובר על משהו שקורה במהלך הלימודים/התרגול, משהו מאד אישי ועמוק, תהליך מסוים שגורם לעיתים לירידה בהתלהבות, לכך שהאנרגיה מושכת אותנו למטה ? מעין מלחמת "אנרגיה עליונה" ו"אנרגיה תחתונה" ? הרי אני מבינה שכמוני יש עוד רבים וטובים, אז לכל אילו זה קרה "בגלל" שהמורה לא מתאים ? או שאולי זה פשוט חלק מהתהליך שאנו עוברים, רובנו אם לא כולנו ? אני בכל אןפן מרגישה שאין לזה כל קשר למורה. זה אני עם עצמי. משהו קורה לי, כמו הרבה דברים שקורים לי במהלך השנים האחרונות. ולדעתי, כמו שאני מבינה ומנסיוני, רק אני עצמי אוכל להוציא את עצמי מהמצב הזה עם הרבה כוח רצון, נחישות והתמדה. ואם אני לא אעזור לעצמי - אף "גורו" לא יכול לעזור לי. זו ההרגשה שלי. לאחר שחשבתי על זה ביומיים האחרונים החלטתי להעלות את השאלה הזו כאן. בפורום. באמת באמת מענין אותי מה אתה אומר בנושא זה. מה ההיסטוריה אומרת ? מה אומרים בפורום ? מחכה לתשובתך, סיגל

הגורו האמיתי

איינגאר אמר פעם שהגורו הכי טוב הוא...הקיר! אותו לא תוכלו לרמות והוא תמיד יראה לכם מהם הטעויות שלכם. כן, כן הכונה להאתה יוגה... ביי

לאריאלה - גדול !!!

שלום אריאלה, התגובה שלך גדולה מהחיים !!! לא חשבתי על זה... הקיר, הא ? גדול!!! תודה רבה סיגל
עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
יוגה
בחר
בחר