הקשר בין פאדמהאסנה לריכוז

כולם מסכימים שיש קשר הדוק בין ישיבה בתנוחה הזו לבין ריכוז גבוה במיוחד אבל אין הוכחות לכך, תוכלו לעזור לי להבין את הסיבות הגופניות לעינין הזה? האם עובדת היות עמוד השדרה ישר משפיעה על מערכת העצבים? אולי זה משהו אחר? תודה רבה!

פאדמה אסנה וריכוז.

שלום לך. פאדמה אסנה אולי נחשבת התנוחה האולטמטיבית, אך נסי לשבת בה יותר מרבע שעה ותראי איפה הריכוז שלך...מה שמכוון שוב לענין העיקרי הגב. נכון הקשר בין מערכת העצבים ועמוד השדרה הישר, אך היוגים מאד "אוהבים" את האגן... יצירת "חסימה או נעילה" ע"י הרגלים מונעת מהמודעות לשרור ב"מולהאדאר" ו"סווטיסטאן" (המרכזים הראשון והשני). תראי שחוץ מפאדמה אסנה ישנן עוד תנוחות ישיבה שעושות שימוש ברגלים\עקבים ללחיצה וחסימה של נקודות באזור האגן. מנקודת המבט הפיזיולוגית, בסיס יציב עמוד שדרה וראש זקופים בהחלט תורמים לזירמה עיצבית חלקה, אך ישנו הענין היוגי של זרימת הפרנה ב"אידה", "פינגלה", "ושושומנה" שלושת תעלות האנרגיה בעמוד השדרה. עמוד שדרה כפוף ימנע זרימה רציפה בין שני הקטבים -"מולהאדאר" ו"סהסררה" וזוהיא בעצם מהות הענין. בענין ההוכחות המדעיות, אני מניח שאפר לבדוק את זה בצורה פשוטה, ע"י בדיקת הזרימה החשמלית כשהגב כפוף או ישר. וסיבה נוספת לצורך בגב ישר ובסיס ישר הוא שבשלבים מתקדמים מתיחלה זרימה חשמלית\אנרגתית חזקה מאד בתעלות האנרגיה. מניסיוני ונסיונם של אחרים אני יכול לומר לך ש,קודם כל זה לא קורה בגב כפוף, וגם נחוץ בסיס יציב וגב זקוף כי מרגישים יפה מאד מה הולך לקרוא אם האנרגיה "תתקע" באזור הכפוף. יום טוב וסוף שבוע נעים. אבי.

פדמאסנה(לוטוס) , ריכוז, והיכולת המקשרת

צודק אבי באינפורמציה שניתנה לגבי מה שקורה בגוף ובתודעה בזמן ישיבה למדיטציה. אולם, אין להתעלם מהעובדה שהאסאנה המומלצת לישיבה היא בכל זאת הלוטוס, פדמאסנה. אסנה קשה ותובענית לכל הדעות. נשאלת השאלה מדוע? התשובה נמצאת בתרגול. בתרגול נכון, הכולל את המרכיבים הנכונים, ניתן להגיע לפדמאסנה, ובהמשך ניתן גם לשהות בפדמאסנה נכונה פרקי זמן ארוכים. זו פונקציה של יכולת גופנית, שנבנית על אינפורמציה נכונה מצד אחד ותרגול פיזי מצד שני. וכאן, לדעתי, טועה אבי באמרו " נסו לשבת רבע שעה בפדמאסנה וראו מה קורה לתודעה שלכם..." אם האסנה נכונה,ומבוססת על תרגול נכון, (גופני, נשימתי, תודעתי)- אין בעיה עם התודעה בפדמאסנה. כן יש בעיה עם היכולת הגופנית, למי שעדיין אין לו את האסנה הזו. וכאן יש אפשרות להגיד "בחיים לא אצליח, מוטב שאמצא ווריאציה נוחה יותר" וזה לגיטימי, ואפשר להגיד "הי, אולי יש משהוא בפדמאסנה שאין באסנה אחרת? אולי כדאי להגיע למצב שבו תהיה לי פדמאנאסנה, אפילו אם אצטרך להשקיע בכך?" הרי לא תדעו עד שתנסו, הלא כן? אין ספק שהמטרה היא להגיע אל הרעיון הגדול שמעבר לאסאנות וכ"ו. אבל יש בהחלט מקום לתרגל אסאנות בשיטה שתביא את האדם המתרגל ליכולת הנדרשת,כדי שיוכל להתנסות ברעיון האמיתי, בעצמו. אחרת, מדוע לתרגל אסאנות? סופשבוע נעים- גילי חרובי אשטנגה יוגה - המרכז הישראלי

פאדמה אסנה וריכוז.

שלום לך. פאדמה אסנה אולי נחשבת התנוחה האולטמטיבית, אך נסי לשבת בה יותר מרבע שעה ותראי איפה הריכוז שלך...מה שמכוון שוב לענין העיקרי הגב. נכון הקשר בין מערכת העצבים ועמוד השדרה הישר, אך היוגים מאד "אוהבים" את האגן... יצירת "חסימה או נעילה" ע"י הרגלים מונעת מהמודעות לשרור ב"מולהאדאר" ו"סווטיסטאן" (המרכזים הראשון והשני). תראי שחוץ מפאדמה אסנה ישנן עוד תנוחות ישיבה שעושות שימוש ברגלים\עקבים ללחיצה וחסימה של נקודות באזור האגן. מנקודת המבט הפיזיולוגית, בסיס יציב עמוד שדרה וראש זקופים בהחלט תורמים לזירמה עיצבית חלקה, אך ישנו הענין היוגי של זרימת הפרנה ב"אידה", "פינגלה", "ושושומנה" שלושת תעלות האנרגיה בעמוד השדרה. עמוד שדרה כפוף ימנע זרימה רציפה בין שני הקטבים -"מולהאדאר" ו"סהסררה" וזוהיא בעצם מהות הענין. בענין ההוכחות המדעיות, אני מניח שאפר לבדוק את זה בצורה פשוטה, ע"י בדיקת הזרימה החשמלית כשהגב כפוף או ישר. וסיבה נוספת לצורך בגב ישר ובסיס ישר הוא שבשלבים מתקדמים מתיחלה זרימה חשמלית\אנרגתית חזקה מאד בתעלות האנרגיה. מניסיוני ונסיונם של אחרים אני יכול לומר לך ש,קודם כל זה לא קורה בגב כפוף, וגם נחוץ בסיס יציב וגב זקוף כי מרגישים יפה מאד מה הולך לקרוא אם האנרגיה "תתקע" באזור הכפוף. יום טוב וסוף שבוע נעים. אבי.

טטרה הדרום...

ישיבה בפאדמה אסנה יוצרת פירמידה של שלוש צלעות שיש לה כוח אנרגטי רב כלפי מעלה (סהסררה, בקרוב אצלנו...) ארייאלה

הקשר בין פאדמהאסנה לריכוז

כולם מסכימים שיש קשר הדוק בין ישיבה בתנוחה הזו לבין ריכוז גבוה במיוחד אבל אין הוכחות לכך, תוכלו לעזור לי להבין את הסיבות הגופניות לעינין הזה? האם עובדת היות עמוד השדרה ישר משפיעה על מערכת העצבים? אולי זה משהו אחר? תודה רבה!

אבי, היית בקאלימה ביום חמישי?

היתה הרצאה על השפעת כוח המחשבה על המים עם מישהו מפאלון דפה.(לא הייתי). אני מחפשת את השם שלו אם אתה יודע? תודה ארייאלה

היי אריאלה, הייתי אבל לא נכנסתי.

לא ידעתי שהוא מהפאלפון... וקוראים לו פלג משהו, רשום חי איפה שהוא, בהזדמנות אמסור את השם המלא. ההרצה היתה על השפעתן של מילים על היווצרות גבישי מים. אמרו שהיה מענין. הוא הראה בשקופיות איך מילים נעימות יוצרות דפוסים יפים על תצורות של גבישי קרח. יאללה שבת שלום. אבי.

פדמאסנה(לוטוס) , ריכוז, והיכולת המקשרת

צודק אבי באינפורמציה שניתנה לגבי מה שקורה בגוף ובתודעה בזמן ישיבה למדיטציה. אולם, אין להתעלם מהעובדה שהאסאנה המומלצת לישיבה היא בכל זאת הלוטוס, פדמאסנה. אסנה קשה ותובענית לכל הדעות. נשאלת השאלה מדוע? התשובה נמצאת בתרגול. בתרגול נכון, הכולל את המרכיבים הנכונים, ניתן להגיע לפדמאסנה, ובהמשך ניתן גם לשהות בפדמאסנה נכונה פרקי זמן ארוכים. זו פונקציה של יכולת גופנית, שנבנית על אינפורמציה נכונה מצד אחד ותרגול פיזי מצד שני. וכאן, לדעתי, טועה אבי באמרו " נסו לשבת רבע שעה בפדמאסנה וראו מה קורה לתודעה שלכם..." אם האסנה נכונה,ומבוססת על תרגול נכון, (גופני, נשימתי, תודעתי)- אין בעיה עם התודעה בפדמאסנה. כן יש בעיה עם היכולת הגופנית, למי שעדיין אין לו את האסנה הזו. וכאן יש אפשרות להגיד "בחיים לא אצליח, מוטב שאמצא ווריאציה נוחה יותר" וזה לגיטימי, ואפשר להגיד "הי, אולי יש משהוא בפדמאסנה שאין באסנה אחרת? אולי כדאי להגיע למצב שבו תהיה לי פדמאנאסנה, אפילו אם אצטרך להשקיע בכך?" הרי לא תדעו עד שתנסו, הלא כן? אין ספק שהמטרה היא להגיע אל הרעיון הגדול שמעבר לאסאנות וכ"ו. אבל יש בהחלט מקום לתרגל אסאנות בשיטה שתביא את האדם המתרגל ליכולת הנדרשת,כדי שיוכל להתנסות ברעיון האמיתי, בעצמו. אחרת, מדוע לתרגל אסאנות? סופשבוע נעים- גילי חרובי אשטנגה יוגה - המרכז הישראלי

תיקון על פאדמאסנה, ועל אסנה בכלל (מאמר מרתק).

היי גלעד מה הענינים. ה"נסו" זה "נסי" (הכוומה היתה את מי שאינו "שולט" באסנה)והכוונה הייתה כפי שהצגת "שאפשר לשבת בפאדמהאסנה אחרי שרוכשים אותה". ותכלס, כל ה:יוגים, מודטים שראיתי, וגם הגדולים שבינהם, כאלו שיושבים למדיטציה לפחות שעה...כולם יושבים ב"סוק אסנה" ולא בפאדמה אסנה. אחת הסיבות ששמעתי גם מהיוגים וגם מהמודטים היא שאחרי שעתיים ישיבה כמעט כולם דיווחו על נעילת ברכיים. ואם אני נזכר בדברי סוואמי וויקאננדה שאמר שבעיניו כל ענין ההאתה יוגה צריך להסתכם בזה שהבן אדם יוכל לשבת (אולי התכוון לפאדמהאסנה ?) לבמדיטציה לפרקי זמן ארוכים, אז יכול להיות שהתנוחה מיועדת ליוגים אמיתיים, כאלה שעברו שנים אינטנסיביות של תרגול רציני, ולא לנו "אנשי העולם" המתרגילים "להנאתנו"... והנה להנאתנו קטע שתרגמתי מתוך הספר "האנטומיה והפיסיולוגיה של היוגה" של מ.מ. גור (איך ההקדמה, לטעמך...) אסנה מסורתית הכוונה ב"אסנה" היא ל-מצב ישיבה או "תנוחה" של הגוף התורמת לתחושת יציבות ורווחה כללית, הן של הגוף והן של ההכרה. המונח "אסנה" משמש גם כדי לציין מחצלת קש, עור צבי מעובד היטב, או חתיכת בד מרובעת המשמשת כמושב נוח על הארץ. אסנה תופסת את המקום הראשון בהאתה יוגה, ובאותו זמן מהווה את השלב השלישי משומנת השלבים\חוליות ביוגה של פאטאנג'לי ( האש'טנגה יוגה). אסנה מתורגמת בדרך כלל כ"תנוחה", דהיינו – בהוג'נגה אסנה נקראת תנוחת הקוברה, מקאר אסנה נקראת תנוחת התנין, דאנור אסנה תנוחת הקשת, וכך הלאה. נכון שאסנה היא החלק המשתנה של שלושת תנוחות הגוף העיקריות: עמידה, ישיבה, ושכיבה, וטומנת בחובה את כל המאפיינים של "תנוחה", אך עדיין אסנה ותנוחה שונות אחת מהשניה מבחינות רבות. המושג "תנוחה" אינו מעביר את המשמעות המלאה של המושג "אסנה". בתנוחה, אפילו שזו מוחזקת בצורה "חסכונית" וללא מאמץ, "מצב הרוח" אינו חשוב כל כך… המצב המנטלי יכול להיות שונה מתנוחה לתנוחה בגלל רצף המחשבות שהוא מכיל. למשל: אפילו שאנחנו יושבים רגועים בתוך כסא , יכול להיות שנישאר נסערים בגלל איזו שהיא מתיחות. הרבה תנוחות מתפתחות ונשמרות "מתחת לרמת המודעות", ומבלי שנקדיש לכך תשומת לב. תנוחת ישיבה לצורך כתיבה מבוצעת בקלות וללא מודעות מכוונת. אסנה מבוצעת מ"רצון" ומלווה בריכוז מלא של איך ומה אני עושה. תהליך מחשבתי "אסור", אך ריכוז בנשימה או במוחלט רצוי ואפילו "נדרש" בזמן השהייה באסנה. זה יפחית את ההפרעות המנטליות בצורה ניכרת, ויהפוך את ההכרה יציבה. אף תנוחה אינה "מורכבת" על אף אסנה, וגם אין זה מצופה ממנה. התנועות בכניסה לאסנה וביציאה ממנה מתנהלות בצורה חלקה ואיטית. אך התנועות להשגת תנוחה והיציאה ממנה מצד שני, עשויות להיות קופצניות או מהירות בטבען. לאור מה שצוין עד כה, אפשר להגדיר את ה"אסנה" כ-"תבנית\דפוס תבניתי". על אדם לרכוש תבנית\דפוס זה לאט, לשמור עליו ביציבות לזמן מה, ולשחרר באיטיות ובצורה חלקה. אסנה היא גישה שטיבעה הוא פיזי-נפשי. רוב הדפוסים האלה מבוססים על התנוחות הטבעיות של חיות, ציפורים, ואפילו סמלים כמו: עצים, מחרשה, קשת ועוד. אימון הדרגתי ניתן לגוף ולהכרה דרך מכניזם שרירי-עצבי מסוים המעורב בדפוסי התנוחות השונים. מזה מצופה שינוי ספציפי והדרגתי האישיות הכוללת של האדם, כולל שינוי התנהגותי. לכן דפוס התנועה המעורב באסנה הוא זה החשוב והאחראי בהשגת יציבות הגוף וריכוז ההכרה. זוהי למעשה הכנה לתרגול מתקדם כמו פרנייהמה, דהרנ(ה), ודיאן. לכל אסנה שני היבטים : דינמי, וסטטי. 1 . ההיבט הדינמי: ישנן תנוחות החיוניות בכדי להיכנס לאסנה או כדי לחזור למצב התחלתי. תנועות אלה איטיות מאד, חלקות, ונטולות טלטול או תנועה פתאומית, ולכן אינן גורמות לעייפות או מאמץ יתר. ואין מאמץ יתר על הנשימה. מצב זה לא נשלט בצורה יזומה\מודעת. בדרך כלל מותר לגוף להתאים את עצמו במהלך התנועה. היבט דינמי זה אינו חשוב כל כך. 2 . ההיבט הסטטי: ברגע שהושג ה"דפוס התנוחתי" יש לשמור עליו לפרק זמן נתון ביציבות, נוחות, וללא מאמץ. ללא פעילות שרירית יתרה או מאמץ כל שהוא באף חלק בגוף. בזמן השהייה באסנה מבוצע ריכוז על השאיפה והנשיפה או הרהור על האוקיאנוס, בכדי להימנע מהפרעות מכל סוג שהוא על ההכרה. ההיבט הסטטי של האסנה חשוב ויעיל מאד והוא זה המקנה לנו את היכולת להפיק ממנה את התועלת המרבית. מאפייני האסנות. להלן שלושה פתגמים קצרים של פאטאנג'לי העוסקים בעקרונות, יעדים, השפעות ואפילו במכאניזם של האסנה. יצוין שוב שהיבטים אלו נוגעים בעיקר להיבט הסטטי של האסנה. סטירה סוקם אסנם. משפט זה נותן לנו מושג על המאפיין העיקרי של האסנה, הוא אומר: אסנה היא זו התורמת ליציבות ונוחות. הכוונה היא כמובן לא רק ליציבות בתנוחה אלא ליציבות הגוף וההכרה כאחד. אפילו אם אנחנו יציבים פיזית באסנה, עדיין יש סיכוי שנישאר בלתי יציבים מבחינה מנטלית, כתוצאה מהפרעות חושיות שונות. רק יציבות של הגוף וההכרה כאחד, מובילה לתחושת "רווחה". ובהמשך, אין זה אומר שכל תנוחה נוחה וקלה להשגה היא אסנה. במקרה הזה תנוחת שינה אמורה להיות האסנה הטובה ביותר, מעצם היותה הקלה והנוחה ביותר. אך מכיוון שהמילה אסנה קשורה יותר למצב ישיבה, וגם ליציבות ותחושת רווחה כללית, מצבים המצביעים על מצב מודע, היא אינה יכולה להיות מצב שינה. לכן "דפוס תנוחתי", ובמיוחד במצב ישיבה, המוביל למצב לקראת יציבות פיזית\מנטלית, ותחושת רווחה כללית, הוא-אסנה. ושוב, הכוונה כאן מתייחסת יותר למצב ישיבה המיועד לתרגול פרנייהמה, וריכוז, מצבים שדורשים מאתנו שהייה ארוכה במצב אחד ללא מאמץ והרגשת אי-נוחות. פראיטנה ש'אטהיליה אנאנה סאמאפטבאים. המשפט הזה מסביר לנו איך אפשר להשיג את המצב שתואר קודם. החלשת\הרפית המאמץ והרהור באין-סוף, הן שתי דרכים להשגת היעד שתואר. במילים אחרות, המצב הרגוע או השהיה חסרת המאמץ באסנה תהפוך את ההכרה חופשית להתחבר לאין-סוף. כשאין בגוף תחושת אי-נוחות, כתוצאה מהקלות ומצב השרירים הרגוע (פחות או יותר…) ההכרה אינה נמשכת לכיוון גירויים חושיים, ולכן יכולה להגות בקלות באין-סוף. זה בהמשך מפחית תהליכים מחשבתיים ומתח מנטלי. כשאדם הופך מורגל ומבוסס באסנה, נותרת כמות קטנה וזניחה של מעורבות הכרתית. כשההכרה מכוונת אל האין-סוף, הסיכוי שיעלה בה גירוי אינו סביר… כעט, ה"הדפוס התנוחתי" נשמר "מתחת" לרמת המודעות. כמובן שמצב זה קשה משהו בשלבים הראשונים אפילו שמקרה של אסנות מדיטטיביות , בגלל התנגדות הגוף עצמו ונטיות השוטטות של ההכרה. מומלץ לאדם לטפח בזמן השהייה בתנוחה,תחושה "אוקיאנית" (מההריאדאנואסאנדנה). תחושה של "כאילו אני רק גל או טיפה באוקיאנוס הרחב". זה יפחית את תשומת הלב המכוונת כלפי המתח העולה בשרירים, מפרקים והגידים. מסורת אחרת ממליצה את ה"פראנהדארן" כאמצעי נוסף. גישה זו נעשית ע"י ההקשבה לשאיפה ולנשיפה, או הרגשת מגע הנשימה בקצה האף. מודעות כזו לנשימה עוזרת לאדם לשכוח מחוסר הנוחות הפיזית במקומות אחרים בגוף, ולהגיע לרגיעה מקסימלית בתנוחה הסופית באסנה. בקיצור, הפחתת המאמץ תקל ותאפשר את תהליך ההרהור באין-סוף, ולהפך… לכן , חוסר המאמץ, הקלילות, היעדר המתח, מינימום פעילות שרירית, והיעדר תהליכים מחשבתיים ע"י הרהור באין-סוף, כל אלה הם מאפייני האסנה. טאטו דוואנדוואנבהיג'אנטה. למעשה זו התוצאה מתרגול האסנה. כאשר מיישמים בתרגול את המאפיינים שהוצגו קודם, אין התנגשות בין שני ההפכים.להפך, הם עובדים בתיאום אחד עם השני. שני הפכים אלו עשויים להיות שני סוגים של דחפים עצביים, כמו דחפים מסייעים ודחפים מעכבים, או פעילות סימפטטית ופאראסימפטטית. הפעילות שרירית-עצבית המבוצעת בצורה חלקה, למשל כיווץ השריר הדו-ראשי והרגעה של השריר התלת-ראשי בזרוע המתרחשת בו-זמנית, עוזרת לכיפוף חלק ומתיחה של מפרק המרפק. סוג כזה של תפקודים קוטביים נפרש בכל מע' הגוף, ועבודה הרמונית וחלקה של הגוף וההכרה תלויה ביחסי-גומלין נבונים של שני תפקודים מנוגדים כאלה. כך שאם אסנות נעשות בדרך נכונה כפי שצוין מקודם, לא תהיה התנגשות בין המכניזם הקוטבי (הפנימי) .אסנה תביא לאיזון בכל התפקודים הפועלים ביחסי-גומלין. שבת שלום על כולנו. אבי.

אבי, היית בקאלימה ביום חמישי?

היתה הרצאה על השפעת כוח המחשבה על המים עם מישהו מפאלון דפה.(לא הייתי). אני מחפשת את השם שלו אם אתה יודע? תודה ארייאלה

היי אריאלה, שמו של האיש הוא פלג לוי.

פאדמה אסנה וריכוז.

שלום לך. פאדמה אסנה אולי נחשבת התנוחה האולטמטיבית, אך נסי לשבת בה יותר מרבע שעה ותראי איפה הריכוז שלך...מה שמכוון שוב לענין העיקרי הגב. נכון הקשר בין מערכת העצבים ועמוד השדרה הישר, אך היוגים מאד "אוהבים" את האגן... יצירת "חסימה או נעילה" ע"י הרגלים מונעת מהמודעות לשרור ב"מולהאדאר" ו"סווטיסטאן" (המרכזים הראשון והשני). תראי שחוץ מפאדמה אסנה ישנן עוד תנוחות ישיבה שעושות שימוש ברגלים\עקבים ללחיצה וחסימה של נקודות באזור האגן. מנקודת המבט הפיזיולוגית, בסיס יציב עמוד שדרה וראש זקופים בהחלט תורמים לזירמה עיצבית חלקה, אך ישנו הענין היוגי של זרימת הפרנה ב"אידה", "פינגלה", "ושושומנה" שלושת תעלות האנרגיה בעמוד השדרה. עמוד שדרה כפוף ימנע זרימה רציפה בין שני הקטבים -"מולהאדאר" ו"סהסררה" וזוהיא בעצם מהות הענין. בענין ההוכחות המדעיות, אני מניח שאפר לבדוק את זה בצורה פשוטה, ע"י בדיקת הזרימה החשמלית כשהגב כפוף או ישר. וסיבה נוספת לצורך בגב ישר ובסיס ישר הוא שבשלבים מתקדמים מתיחלה זרימה חשמלית\אנרגתית חזקה מאד בתעלות האנרגיה. מניסיוני ונסיונם של אחרים אני יכול לומר לך ש,קודם כל זה לא קורה בגב כפוף, וגם נחוץ בסיס יציב וגב זקוף כי מרגישים יפה מאד מה הולך לקרוא אם האנרגיה "תתקע" באזור הכפוף. יום טוב וסוף שבוע נעים. אבי.

תודה על ההתייחסות אבל...

האם באמת ניתן להוכיח שזרימת העצבים חלקה יותר בזמן שעמוד השדרה ישר? המחקר העצמי מלמד שהנשימה חלקה יותר בזמן ישיבה כזו, אפשר להרגיש את זרימת האוויר מטה מטה ישר לתחתית האגן בעוד שעם גב כפוף הנשימה נתקעת בריאות, אולי הכל נובע מהנשימה? אם כך למה בזמן שכיבה (כשהגב ישר אפילו יותר) לא משיגים את אותה דרגת ריכוז? אתה אומר שהרגליים, עדיף שיהיו קשורות. כשהן קשורות יש פחות זרימת דם בכל החלק התחתון, ולכן הרגליים נרדמות הרבה פעמים, זה גורם לכל מחזור הדם להתנהל יותר באיטיות וזה גורם לפרנה להשתחרר אחרת (כי הפרנה היא האנרגיה שמיוצרת ע"י הזרימה של הדם, כמו חשמל שנוצר מזרימה של מים בנהר, וזאת לפי הידוע לי)אולי באופן איטי יותר שאולי משפיע על קצב הופעת המחשבות במוח.

תגובה.

שלום לך. עקרונית אפשר לעשות תרגילי ריכוז גם בשכיבה, יוגה נידרה למשל. אבל בשכיבה עמוד השדרה לא ישר, את יכולה להכניס יד באזור המותנית ולראות שהקיעור שם גדול יותר מאשר בזמן ישיבה. בקשר לנשימה, נשימה היא ההיבט הגלוי של הפרנה בגוף. והפרנה אינה מיוצרת ע"י זרימת הדם, הפרנה היא הכוח המניע, הכוח העומד מאחורי והמפעיל הכל, באם זה מחזור הדם, נשימה, מחשבות, הכל. ובענין הרגלים, מה שגורם להרדמות או חוסר תחושה, זה לא האטה בזרימת הדם אלא גירוי עצבי, את יכולה לדקור אצבע שאין בה תחושה ולראות שעדין יפרוץ דם. ובענין "השתחררות" הפרנה, "מקור" האנרגיה, אם אפשר בכלל להצביע על כזה, אינו ברגליים... ואם כבר, מטרת היוגי היא "להגביל" ולכוון את זרימת הפרנה והתודעה לעמוד השדרה, ואם לדייק, מבסיס עמוד השדרה אל המוח. ליל מנוחה ושבוע טוב. אבי.

עוד תגובה

שלום אנה- אין הרבה מה להוסיף על האינפםורמציה התיאורטית המדוייקת שאבי מסר לך בתגובתו. בעניין הקשת בגב התחתון בישיבה- לא בהכרח. בקלות רבה אפשר לצמצם אותה בישיבה ולהגיע לקשת מתונה יותר מאשר בישיבה, אם יודעים איך להפעיל את האנטומיה הפנימית שלנו,ולא מסתמכים רק על תיאוריה. אינני מתכוון לקנטר, אבל זו עובדה פיזית פשוטה. לגבי עצם ביצוע תרגילי הריכוז בישיבה- מתרגלים מתקדמים יכולים,מתחילים יירדמו מייד. אותו הגיון "הפוך לכאורה ", אלמנט ה-"איפכא מסתברא" התלמודי המלווה בחכמה רבה את כל התרגול של כל שיטות היוגה. המתקדם ידע יתעל את האנרגיה למחוז חפצו, המתחיל יכנע לאינרציה של האנרגיה, שמשחקת איתנו חתול ועכבר,לראות אם אנחנו מתכוונים ברצינות או רק "כאילו". גלומה כאן הרבה חכמה. אגב, זה הרעיון המסתתר מאחורי כל רעיון ה-"האתה'א יוגה" כולו.לא הכוונה החיצונית, למרות שהיא קיימת כתוצר לוואי חביב ונאה.אלא מה באמת קורה אחרי שעוברים את התרגול, שכן- "אך אימון זה מכה שורש כאשר הוא מבוצע כראוי, בהתמדה, ולאורך זמן", יוגה סוטרה של פטאנג'לי, פרק א', סוטרה 14. כל האינפורמציה נמצאת כאן.מה זה כראוי? מה זאת אומרת בהתמדה? וכמה זמן זה לאורך זמן? האמת, התשובה נמצאת בינך לבין התרגול שלך, ואמורה להיות תוצאה שלו. הטעות הנפוצה ביותר (ומתוך כוונה טובה, בדרך כלל) היא הנסיון להבין את היוגה בכלים אינטלקטואליים לפני הזמן. צריך את האינטלקטואליה, ועוד איך. אבל, בתיאום עם התרגול המעשי. לא ניתן להבין את האינפורמציה אל נכון ללא זאת. והגדרת הזמן- אה, סבלנות, זה בד"כ יותר ממה שנדמה לנו, עד אשר נפסיק להיות מוטרדים מכך. נו, הרסתי לך את השבוע? שיהיה שבוע טוב- בברכה, גילי חרובי, המרכז הישראלי WWW/ASHTANGA-YOGA-ISRAEL.COM

טטרה הדרום...

ישיבה בפאדמה אסנה יוצרת פירמידה של שלוש צלעות שיש לה כוח אנרגטי רב כלפי מעלה (סהסררה, בקרוב אצלנו...) ארייאלה

ניקוץ קטן לאריאלה....

טטרהדרון, כפרה, לא הדרום. חשבתי מבאר שבע ודרומה הולך טוב יותר הפדמאסנה.. בשמחות גילי חרובי

תיקון על פאדמאסנה, ועל אסנה בכלל (מאמר מרתק).

היי גלעד מה הענינים. ה"נסו" זה "נסי" (הכוומה היתה את מי שאינו "שולט" באסנה)והכוונה הייתה כפי שהצגת "שאפשר לשבת בפאדמהאסנה אחרי שרוכשים אותה". ותכלס, כל ה:יוגים, מודטים שראיתי, וגם הגדולים שבינהם, כאלו שיושבים למדיטציה לפחות שעה...כולם יושבים ב"סוק אסנה" ולא בפאדמה אסנה. אחת הסיבות ששמעתי גם מהיוגים וגם מהמודטים היא שאחרי שעתיים ישיבה כמעט כולם דיווחו על נעילת ברכיים. ואם אני נזכר בדברי סוואמי וויקאננדה שאמר שבעיניו כל ענין ההאתה יוגה צריך להסתכם בזה שהבן אדם יוכל לשבת (אולי התכוון לפאדמהאסנה ?) לבמדיטציה לפרקי זמן ארוכים, אז יכול להיות שהתנוחה מיועדת ליוגים אמיתיים, כאלה שעברו שנים אינטנסיביות של תרגול רציני, ולא לנו "אנשי העולם" המתרגילים "להנאתנו"... והנה להנאתנו קטע שתרגמתי מתוך הספר "האנטומיה והפיסיולוגיה של היוגה" של מ.מ. גור (איך ההקדמה, לטעמך...) אסנה מסורתית הכוונה ב"אסנה" היא ל-מצב ישיבה או "תנוחה" של הגוף התורמת לתחושת יציבות ורווחה כללית, הן של הגוף והן של ההכרה. המונח "אסנה" משמש גם כדי לציין מחצלת קש, עור צבי מעובד היטב, או חתיכת בד מרובעת המשמשת כמושב נוח על הארץ. אסנה תופסת את המקום הראשון בהאתה יוגה, ובאותו זמן מהווה את השלב השלישי משומנת השלבים\חוליות ביוגה של פאטאנג'לי ( האש'טנגה יוגה). אסנה מתורגמת בדרך כלל כ"תנוחה", דהיינו – בהוג'נגה אסנה נקראת תנוחת הקוברה, מקאר אסנה נקראת תנוחת התנין, דאנור אסנה תנוחת הקשת, וכך הלאה. נכון שאסנה היא החלק המשתנה של שלושת תנוחות הגוף העיקריות: עמידה, ישיבה, ושכיבה, וטומנת בחובה את כל המאפיינים של "תנוחה", אך עדיין אסנה ותנוחה שונות אחת מהשניה מבחינות רבות. המושג "תנוחה" אינו מעביר את המשמעות המלאה של המושג "אסנה". בתנוחה, אפילו שזו מוחזקת בצורה "חסכונית" וללא מאמץ, "מצב הרוח" אינו חשוב כל כך… המצב המנטלי יכול להיות שונה מתנוחה לתנוחה בגלל רצף המחשבות שהוא מכיל. למשל: אפילו שאנחנו יושבים רגועים בתוך כסא , יכול להיות שנישאר נסערים בגלל איזו שהיא מתיחות. הרבה תנוחות מתפתחות ונשמרות "מתחת לרמת המודעות", ומבלי שנקדיש לכך תשומת לב. תנוחת ישיבה לצורך כתיבה מבוצעת בקלות וללא מודעות מכוונת. אסנה מבוצעת מ"רצון" ומלווה בריכוז מלא של איך ומה אני עושה. תהליך מחשבתי "אסור", אך ריכוז בנשימה או במוחלט רצוי ואפילו "נדרש" בזמן השהייה באסנה. זה יפחית את ההפרעות המנטליות בצורה ניכרת, ויהפוך את ההכרה יציבה. אף תנוחה אינה "מורכבת" על אף אסנה, וגם אין זה מצופה ממנה. התנועות בכניסה לאסנה וביציאה ממנה מתנהלות בצורה חלקה ואיטית. אך התנועות להשגת תנוחה והיציאה ממנה מצד שני, עשויות להיות קופצניות או מהירות בטבען. לאור מה שצוין עד כה, אפשר להגדיר את ה"אסנה" כ-"תבנית\דפוס תבניתי". על אדם לרכוש תבנית\דפוס זה לאט, לשמור עליו ביציבות לזמן מה, ולשחרר באיטיות ובצורה חלקה. אסנה היא גישה שטיבעה הוא פיזי-נפשי. רוב הדפוסים האלה מבוססים על התנוחות הטבעיות של חיות, ציפורים, ואפילו סמלים כמו: עצים, מחרשה, קשת ועוד. אימון הדרגתי ניתן לגוף ולהכרה דרך מכניזם שרירי-עצבי מסוים המעורב בדפוסי התנוחות השונים. מזה מצופה שינוי ספציפי והדרגתי האישיות הכוללת של האדם, כולל שינוי התנהגותי. לכן דפוס התנועה המעורב באסנה הוא זה החשוב והאחראי בהשגת יציבות הגוף וריכוז ההכרה. זוהי למעשה הכנה לתרגול מתקדם כמו פרנייהמה, דהרנ(ה), ודיאן. לכל אסנה שני היבטים : דינמי, וסטטי. 1 . ההיבט הדינמי: ישנן תנוחות החיוניות בכדי להיכנס לאסנה או כדי לחזור למצב התחלתי. תנועות אלה איטיות מאד, חלקות, ונטולות טלטול או תנועה פתאומית, ולכן אינן גורמות לעייפות או מאמץ יתר. ואין מאמץ יתר על הנשימה. מצב זה לא נשלט בצורה יזומה\מודעת. בדרך כלל מותר לגוף להתאים את עצמו במהלך התנועה. היבט דינמי זה אינו חשוב כל כך. 2 . ההיבט הסטטי: ברגע שהושג ה"דפוס התנוחתי" יש לשמור עליו לפרק זמן נתון ביציבות, נוחות, וללא מאמץ. ללא פעילות שרירית יתרה או מאמץ כל שהוא באף חלק בגוף. בזמן השהייה באסנה מבוצע ריכוז על השאיפה והנשיפה או הרהור על האוקיאנוס, בכדי להימנע מהפרעות מכל סוג שהוא על ההכרה. ההיבט הסטטי של האסנה חשוב ויעיל מאד והוא זה המקנה לנו את היכולת להפיק ממנה את התועלת המרבית. מאפייני האסנות. להלן שלושה פתגמים קצרים של פאטאנג'לי העוסקים בעקרונות, יעדים, השפעות ואפילו במכאניזם של האסנה. יצוין שוב שהיבטים אלו נוגעים בעיקר להיבט הסטטי של האסנה. סטירה סוקם אסנם. משפט זה נותן לנו מושג על המאפיין העיקרי של האסנה, הוא אומר: אסנה היא זו התורמת ליציבות ונוחות. הכוונה היא כמובן לא רק ליציבות בתנוחה אלא ליציבות הגוף וההכרה כאחד. אפילו אם אנחנו יציבים פיזית באסנה, עדיין יש סיכוי שנישאר בלתי יציבים מבחינה מנטלית, כתוצאה מהפרעות חושיות שונות. רק יציבות של הגוף וההכרה כאחד, מובילה לתחושת "רווחה". ובהמשך, אין זה אומר שכל תנוחה נוחה וקלה להשגה היא אסנה. במקרה הזה תנוחת שינה אמורה להיות האסנה הטובה ביותר, מעצם היותה הקלה והנוחה ביותר. אך מכיוון שהמילה אסנה קשורה יותר למצב ישיבה, וגם ליציבות ותחושת רווחה כללית, מצבים המצביעים על מצב מודע, היא אינה יכולה להיות מצב שינה. לכן "דפוס תנוחתי", ובמיוחד במצב ישיבה, המוביל למצב לקראת יציבות פיזית\מנטלית, ותחושת רווחה כללית, הוא-אסנה. ושוב, הכוונה כאן מתייחסת יותר למצב ישיבה המיועד לתרגול פרנייהמה, וריכוז, מצבים שדורשים מאתנו שהייה ארוכה במצב אחד ללא מאמץ והרגשת אי-נוחות. פראיטנה ש'אטהיליה אנאנה סאמאפטבאים. המשפט הזה מסביר לנו איך אפשר להשיג את המצב שתואר קודם. החלשת\הרפית המאמץ והרהור באין-סוף, הן שתי דרכים להשגת היעד שתואר. במילים אחרות, המצב הרגוע או השהיה חסרת המאמץ באסנה תהפוך את ההכרה חופשית להתחבר לאין-סוף. כשאין בגוף תחושת אי-נוחות, כתוצאה מהקלות ומצב השרירים הרגוע (פחות או יותר…) ההכרה אינה נמשכת לכיוון גירויים חושיים, ולכן יכולה להגות בקלות באין-סוף. זה בהמשך מפחית תהליכים מחשבתיים ומתח מנטלי. כשאדם הופך מורגל ומבוסס באסנה, נותרת כמות קטנה וזניחה של מעורבות הכרתית. כשההכרה מכוונת אל האין-סוף, הסיכוי שיעלה בה גירוי אינו סביר… כעט, ה"הדפוס התנוחתי" נשמר "מתחת" לרמת המודעות. כמובן שמצב זה קשה משהו בשלבים הראשונים אפילו שמקרה של אסנות מדיטטיביות , בגלל התנגדות הגוף עצמו ונטיות השוטטות של ההכרה. מומלץ לאדם לטפח בזמן השהייה בתנוחה,תחושה "אוקיאנית" (מההריאדאנואסאנדנה). תחושה של "כאילו אני רק גל או טיפה באוקיאנוס הרחב". זה יפחית את תשומת הלב המכוונת כלפי המתח העולה בשרירים, מפרקים והגידים. מסורת אחרת ממליצה את ה"פראנהדארן" כאמצעי נוסף. גישה זו נעשית ע"י ההקשבה לשאיפה ולנשיפה, או הרגשת מגע הנשימה בקצה האף. מודעות כזו לנשימה עוזרת לאדם לשכוח מחוסר הנוחות הפיזית במקומות אחרים בגוף, ולהגיע לרגיעה מקסימלית בתנוחה הסופית באסנה. בקיצור, הפחתת המאמץ תקל ותאפשר את תהליך ההרהור באין-סוף, ולהפך… לכן , חוסר המאמץ, הקלילות, היעדר המתח, מינימום פעילות שרירית, והיעדר תהליכים מחשבתיים ע"י הרהור באין-סוף, כל אלה הם מאפייני האסנה. טאטו דוואנדוואנבהיג'אנטה. למעשה זו התוצאה מתרגול האסנה. כאשר מיישמים בתרגול את המאפיינים שהוצגו קודם, אין התנגשות בין שני ההפכים.להפך, הם עובדים בתיאום אחד עם השני. שני הפכים אלו עשויים להיות שני סוגים של דחפים עצביים, כמו דחפים מסייעים ודחפים מעכבים, או פעילות סימפטטית ופאראסימפטטית. הפעילות שרירית-עצבית המבוצעת בצורה חלקה, למשל כיווץ השריר הדו-ראשי והרגעה של השריר התלת-ראשי בזרוע המתרחשת בו-זמנית, עוזרת לכיפוף חלק ומתיחה של מפרק המרפק. סוג כזה של תפקודים קוטביים נפרש בכל מע' הגוף, ועבודה הרמונית וחלקה של הגוף וההכרה תלויה ביחסי-גומלין נבונים של שני תפקודים מנוגדים כאלה. כך שאם אסנות נעשות בדרך נכונה כפי שצוין מקודם, לא תהיה התנגשות בין המכניזם הקוטבי (הפנימי) .אסנה תביא לאיזון בכל התפקודים הפועלים ביחסי-גומלין. שבת שלום על כולנו. אבי.

שמע, אבי....

האמת,זה בדיוק בקטע בו הגישות השונות נכנסות לפרטים, וכל אחד לפי מסורתו ויכולתו, והשילוב בין שניהם במינון המועדף עליו. כאן המסורת של "אשטנגה ויניאסה יוגה" היא מאוד תכליתית, ומאוד עניינית: זו האסנה, יש סיבה, וכל עוד אין יכולת תרגול סבירה משולבת בהבנה וגישה נכונה לחומר הכללי- ויש כאן סמכותיות מרובה, והיינו רוצים גם שתהיה מגובה בחמלה מרובה לא פחות- כל עוד אין,יתכבד התלמיד/המתרגל ויפסיק את התרגול הליניארי, ויחפש את התרגול לעומק, עד שהמחסום ייפתח. לא באלימות,לא בבורות, לא בגאווה, לא בשחצנות, שהם המכשולים המוכרים לכולם (חוץ מהמכשולים המפורטים בסוטרות ופירושיהם). כאן בדיוק נכנסת דמותו של המורה לפעולה, והתקשורת שלו אל התלמיד/המתרגל אמורה להוכיח את העמדה שננקטה בסמכותיות. לא מספיק להגיד "ככה זה, ככה לימדו אותי". צריך לדעת להסביר את האינפורמציה, כולל כל הכישורים הנדרשים מאדם העוסק בהוראה. אגב, יש שיטות בהן מספיק להגיד "ככה לימד אותי זה וזה", ולסתמך על יידע או סמכות שלו. אבל, האם לא לכך התכוון פטאנג'לי אהובנו באמרו- או בכתבו- " מחשבה נכונה- מתבססת על:1. התנסות ישירה 2.היקש 3.עדות". (יוגה סוטרה, פרק א', 7) ומחשבה נכונה היא התנודה "קלשה" שאינה גורמת לכאב, להבדיל משאר ה"קלשות", הגורמות לכאב. כך,שכבר אנו במצב טוב יחסית לשאר האנשים שאפילו על שלושת אלה לא חושבים. ומכאן- להבנתי- "עדות"= אמרו לי, הראו לי.אנשים חכמים וטובים וטהורים, באמת. (את ההתנסות הישירה שלהם). "היקש" = הראו לי, לימדו אותי, קראתי וחשבתי וגם תירגלתי, ונראה לי שזו התשובה הנכונה מביניהם.(מאותם התנסויות ישירות של המקורות הללו). "התנסות ישירה" = אין יותר הערכות והשוואות. הייתי שם, אני נמצא שם, כאן, עכשיו. גם בתנוחה הפיזית שהיתה פעם בלתי אפשרית, קשה ומטרידה. ועכשיו, אנחנו במקום שצריכים להעביר יידע לאחרים, כמפורט בתרשים הזרימה המיתולוגי למעלה. אח-אח, אין, אין כמו פטאנג'לי. ואיזה אחריות זו, הא?? יאללה, נתראה אחה"צ אצל שיווה? קפה קטן? שבוע-שבוע, גלעד חרובי . ו

היי גילי, לא הבנתי...

למה הייתה התייחסות ב"ככה אמרו לי"? ואצל שיווה אולי ייקח קצת זמן... אבל בסוף החודש מגיע המורה שלי... דרך אגב, מה קרה לטור במדור אסטרולוגיה ? יאללה ביי. אבי.

אני מתכוון,

"ככה אמרו לי" או "ככה זה בדרך כלל" זו תשובה נפוצה מדי אצל מורים כאלה ואחרים, שלא יודעים תשובה יותר טובה. נשאלת השאלה, האם הם צריכים לחפש תשובה יותר טובה או לא, או שמספיקה הסמכות של זה שאמר להם את האינפו. חזרנו למשבצת 1: הגישה הדתית תהיה בדרך כלל "ככה זה", הגישה הלא דתית (זוכר את ההבחנות???) תהיה בדרך כלל נסיון, כנה או לא, להסביר. ענין של השקפה.יש גם גישה אתיאיסטית, וזה שוב שונה. נכון שלא יותר ברור עכשיו?? ומי המורה שלך? אנחנו עושים סדנא בסוף החודש. משהוא קטן, 3 שעות ביום שישי בעשר. אז שיווה יחכה. הוא רגיל. יוגא,יותר,יוגא פחות, קטן עליו. יאללה ביי גילי חרובי
עבור לעמוד
,
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
יוגה
בחר
בחר