שאלה לאנשים שמבינים בנושא זה.

יש לי שאלה שמאוד מאוד מטרידה אותי וגורמת לי להרהר בה מידי פעם במשך השבוע. מישהו יכול להגיד לי מתי צריך לעזוב את הבית של ההורים??? אני בן 27 ויש לי אחלה משפחה (כולל אח קטן בתיכון). יש לי את כל הפרטיות שבעולם. אני עושה מה שבא לי בחדר שלי,נכנס,יוצא לבלות מתי שאני רוצה...חוזר בשעות שמתחשק לי...אוכל רוב הזמן מחוץ לבית....מדבר בקו הטלפון שלי בחדר...גולש באינטרנט,ישן....בקיצור....מרחב מחייה מוחלט. אף אחד לא נכנס לחדרי. הבית של ההורים שלי הוא גדול מאוד ואין שום תחושת מחנק. הבעיה היא שאני כבר בן 27.אני כמובן לומד ועובד תוך כדי. אני מרויח ממוצע...לא מי יודע מה.אבל נהנה מאוד מהעבודה.ומקווה להתקדם בעתיד.(אין לי מושג מתי זה ייקרה...אבל אני בטוח שזה יתגשם). עכשיו,אני שואל את עצמי.....מה קורה לגביי הנושא הזה של "לגור עדיין עם ההורים"?? מצד אחד אני מאוד רוצה לעזוב.(למה???..כי אני עוד 3 שנים בן 30 כבר,אלוהים!!!!!! ועברו כבר 7 שנים תמימות מאז הייתי צעיר בן 20! מצד שני מאוד נוח לי בבית שלי. רוב החברים שלי שאני מכיר (והם רבים) עזבו את הבית מסיבות של אי נוחות ואי פרטיות....חלקם התחתנו...וחלקם העדיפו לשכור חדר עם בת הזוג שלהם. לי כרגע אין חברה כך שזה לא מהווה שיקול עבורי. אבל מה אתם חושבים שנהוג לעשות?? אני כבר בן 27...(אני חייב לציין שאני בחור מאוד מאוד עצמאי,אחראי.ועוסק במקצוע שדורש אחריות מקסימלית....) כך שאני לא פרזיט שחי על חשבון הוריו....מתנהג אליהם מגעיל או קם כל יום בשעה 13:00 בצהריים....ומבקש מאמא שלו שתכין לו ארוחת צהריים או תכבס לו את הכביסה. מבחינת ההורים שלי אני יכול להישאר עד מתי שאני רוצה.(והם אפילו משכנעים אותי לא לעבור). אני באמת מבולבל. אני לא יודע בשביל מה טוב לי לשכור דירה עם שותף או שותפה. ואני לא יודע בשביל מה טוב לי להישאר עדיין תקוע בבית של ההורים. אני לא יודע אם בעוד כמה שנים דברים יישתנו בכדי שיצריכו אותי לעבור דירה.(כי בינינו...עוברים דירה או שמתחתנים...או שיש חברה שיותר נוח להיות איתה בבית משלך....או מסיבות של אי נוחות בבית של ההורים). אצלי שלושת הדברים האלה לא קיימים בשלב הזה..ואני בספק אם יתקיימו גם בגיל 30. אבל מה עושים בכל זאת?? האם אתם חושבים שצריך לקום ,לעזוב את הכל ולשכור דירה?? האם בגיל 30 זה לא יהיה מאוחר מידי לעשות את הצעד הזה של "מעבר דירה"? איך יודעים בעצם איך לנהוג?? ברור שאם הייתי מרויח 20,000 ש"ח בחודש אז הייתי עוזב את הבית...שוכר דירה גדולה בת"א,עם מרפסת וחי חיים טובים.(לפחות כפי שאני חי ומרגיש כרגע בבית של ההורים שלי.) אבל ברור לי שאני אצטרך במצב שלי כיום (ואולי בעתיד) לגור בדירת 3 חדרים,וזהו.כך שאולי זה גם מבאס אותי קצת לעזוב את הבית. אבל מצד שני,אולי אני צריך להבין שאלה הם חיי ושאלה הדירות (בשלב הזה) שאני יכול לגור בהם.ובכל זאת להתחיל לחפש..(עם שותפה או שותף). אני מקווה שתענו לי. אני רק מבקש בבקשה שאל תרשמו לי שמעבר דירה זה דבר סובייקטיבי ,שאין חוקים בדבר הזה,שכל אחד עושה מה שהוא מרגיש,שההחלטה היא שלך בלבד,וכו´ וכו´. אני יודע את כל הדברים האלה. אבל אם זה יכול לעזור לכם,אז אולי תחשבו שכותב אליכם בחור בן 38 למשל. האם גם אז כל הקלישאות שכתבתי מקודם יכולים להיחשב כתשובה?? (אני אומר זאת משום שיש לי חחושה ששום דבר מהותי לא יישתנה אצלי אפילו בעוד 10 שנים.) אני לא מתכוון,חס וחלילה,מבחינה מקצועית. אני מתכוון מבחינת:חתונה,בת זוג,אי נוחות אצל ההורים וכו´.... אז מה אתם אומרים?? מתי עוזבים את הבית של ההורים?? אודה לכולם על התשובות. (פירסמתי את ההודעה שלי בעוד פורומים כי אני חייב כמה שיותר דיעות בנוגע לדבר הזה שמאוד מאוד מציק לי

הו, החיים הטובים

התשובה נמצאית באחת השורות האחרונות בהודעתך, ואולי בעצם הבחירה לכתוב את ההודעה עצמה. אם אינך רואה, כדבריך, שינוי כלשהו גם בעוד 10 שנים, אינני רואה סיבה לשנות את צורת חייך. לפי דבריך גם בגיל 37 אינך מתכוון ליצור זוגיות ולבנות משפחה. ולכן, באמת אינני רואה סיבה לוותר על החיים הטובים שיש לך. השאלה כמובן היא מדוע אתה מוכן או רוצה לוותר על צורת חיים שמקובלת על רוב בני האדם. אינני מתכוונת בדברי להטיף חס וחלילה או להציע שמשהו אצלך לא בסדר. כל אחד בוחר לעצמו את דרכו בחיים. וכל דרך נכונה, בתנאי ששלמים עימה. מאידך, העובדה שבחרת להתייעץ עם גולשים בפורומים רבים מרמזת (אולי) על חוסר השלמה עם הדרך וחששות מסויימים מהעתיד. אם לא תקבל את התשובה שתרגיע אותך, אולי כדאי להתייעץ עם איש טיפול מקצועי כדי לברר את הסיבות להתלבטויות שלך.

במענה לשאלתך...

שלומלום לך, תראה אני בוחר לענות לך לשאלה זו בהמשך לשאלות שכבר שאלת בעבר, אחרת התשובה תהייה מנותקת מהמציאות הפרטית שלך ולא רלוונטית. במקרה הפרטי שלך המגורים בבית ההורים אינם הבעיה כלל, אולי זה חלק מהסימפטום וגם זה בספק. בכל מקרה לשאלה הנקודתית אם נוח לך אצל ההורים שיהיה לך לבריאות. הקושי אצלך כפי שכבר עלה בדיונים בעבר נמצא באזור הנפשי ואני מציע לך בחום ללכת לטיפול נפשי בהקדם האפשרי. זה שאתה שואל בהרבה פורומים רק יבלבל אותך כי אתה תקבל התייחסות נקודתית לשאלה מבלי שיהיה לאלו שיענו לך מבט כולל לגביך. לשאר הגולשים שלא יודעים במה מדובר, אבירם כהן שאל כאן כבר כמה פעמים לגביי מערכות יחסים, משיכה מינית, בדידות וכו'. בהצלחה לך, שלומלום.

שלומלום


מייל  shlomloms@walla.com 


 

מנהל הפורום
10,000+

הו, החיים הטובים

התשובה נמצאית באחת השורות האחרונות בהודעתך, ואולי בעצם הבחירה לכתוב את ההודעה עצמה. אם אינך רואה, כדבריך, שינוי כלשהו גם בעוד 10 שנים, אינני רואה סיבה לשנות את צורת חייך. לפי דבריך גם בגיל 37 אינך מתכוון ליצור זוגיות ולבנות משפחה. ולכן, באמת אינני רואה סיבה לוותר על החיים הטובים שיש לך. השאלה כמובן היא מדוע אתה מוכן או רוצה לוותר על צורת חיים שמקובלת על רוב בני האדם. אינני מתכוונת בדברי להטיף חס וחלילה או להציע שמשהו אצלך לא בסדר. כל אחד בוחר לעצמו את דרכו בחיים. וכל דרך נכונה, בתנאי ששלמים עימה. מאידך, העובדה שבחרת להתייעץ עם גולשים בפורומים רבים מרמזת (אולי) על חוסר השלמה עם הדרך וחששות מסויימים מהעתיד. אם לא תקבל את התשובה שתרגיע אותך, אולי כדאי להתייעץ עם איש טיפול מקצועי כדי לברר את הסיבות להתלבטויות שלך.

לריקי רוזמן

אני לא יודע מה ייקרה איתי עוד 10 שנים. אני לא הייתי אומר את המשפט הזה אילו הייתי בן 15. משום שבגיל 15 דברים משתנים בקצב מהיר בד"כ. בגיל מבוגר יותר אז יש לימודים,עבודה,בית וחוזר חלילה. הסיכויים שהחיים מתהפכים להם ב 360 מעלות הם קלושים. ואולי גם תהיה לי בת זוג,אין לי מושג. אני רק שואל -ואם לא תהיה לי מישהי גם בעוד שנתיים,שלוש או חמש. (אני מתכוון למישהי ממש רצינית) אז מה לעשות?? איך זה מתקשר למעבר דירה?? האם גם בגיל 37 את ממליצה לי להישאר בבית?? זה נראה לי פתאטי. מאוד מאוד מאוד נוח לי בבית שלי.באמת באמת.אבל עד מתי??

הו, החיים הטובים 2

כל תקופת חיים מציעה שינויים. לעיתים שינויים קלים ולעיתים מפליגים. גבר צעיר בן 27 שנמצא בתהליך לימודים באוניברסיטה, אינו יוצא דופן, וסביר שינצל את בית ההורים כדי לחסוך כסף ולהנות מהנוחיות שבאה איתו. בגיל 37 צפוי שתהיה כבר אחרי סיום הלימודים, עסוק בעבודה ודברים אחרים שמעניינים אותך. גברים רבים בגיל 37 אפילו הספיקו להקים משפחה. לפני שנים רבות היה צפוי שבני 37 כבר יסיימו את הולדת הילדים. הנתון הזה הולך ומשתנה מאחר ורבים (ובעיקר, רבות) מעדיפים להתרכז בפתוח הקריירה ולדחות את הקמת המשפחה. אני חושבת שאתה משתמש בעניין המגורים עם ההורים להציג משהו שאולי אינו נכון (פתאטי, כהגדרתך) תרבותית. אבל המגורים עם ההורים אינה בעיה. מי שהחליט להשאר רווק, ונוח לו עם ההורים, אין סיבה שיצא מהבית רק בגלל חשש ממה שיחשבו עליך. הבעיה העיקרית שנדמה לי שעליך להתמודד איתה היא, האם אתה חושש שבעוד 10 שנים תשאר מבחינה זוגית באותה נקודה בה אתה נמצא כרגע. והאם מצב כזה יהיה לך נוח. לא בגלל מה שאחרים יחשבו עליך (פתאטי או לא), אלא בגלל שאתה באמת רוצה לחיות לבד. אם אינך רוצה להשאר לבד, אלא להקים משפחה או לפחות לחוות זוגיות, כדאי שתפנה לטיפול פסיכולוגי. במהלך הטיפול יתברר לך מדוע אינך מצליח לפתח זוגיות משביעת רצון ו/או לשמור עליה. ברגע שבעיה זו תפתר, תפתר גם חידת ההשארות בבית. בכל מקרה, נראה לי שהאפשרות לפתור את הקושי שלך במסגרת הפורום מוגבלת, וכדאי לפנות לאיש מקצוע, ולוא כדי לשחרר אותך מההתלבטות. בהצלחה.

אין מה לעשות¬ חביבי

אתה חייב לעזוב את הבית של ההורים שלך אם אתה רוצה חברה® אף אחת לא תסתכל לכיוון שלך אם תגור אם אמא§לה עד גיל מאה® אתה צודק¡ זה באמת פתאטי¡

הו, החיים הטובים 2

כל תקופת חיים מציעה שינויים. לעיתים שינויים קלים ולעיתים מפליגים. גבר צעיר בן 27 שנמצא בתהליך לימודים באוניברסיטה, אינו יוצא דופן, וסביר שינצל את בית ההורים כדי לחסוך כסף ולהנות מהנוחיות שבאה איתו. בגיל 37 צפוי שתהיה כבר אחרי סיום הלימודים, עסוק בעבודה ודברים אחרים שמעניינים אותך. גברים רבים בגיל 37 אפילו הספיקו להקים משפחה. לפני שנים רבות היה צפוי שבני 37 כבר יסיימו את הולדת הילדים. הנתון הזה הולך ומשתנה מאחר ורבים (ובעיקר, רבות) מעדיפים להתרכז בפתוח הקריירה ולדחות את הקמת המשפחה. אני חושבת שאתה משתמש בעניין המגורים עם ההורים להציג משהו שאולי אינו נכון (פתאטי, כהגדרתך) תרבותית. אבל המגורים עם ההורים אינה בעיה. מי שהחליט להשאר רווק, ונוח לו עם ההורים, אין סיבה שיצא מהבית רק בגלל חשש ממה שיחשבו עליך. הבעיה העיקרית שנדמה לי שעליך להתמודד איתה היא, האם אתה חושש שבעוד 10 שנים תשאר מבחינה זוגית באותה נקודה בה אתה נמצא כרגע. והאם מצב כזה יהיה לך נוח. לא בגלל מה שאחרים יחשבו עליך (פתאטי או לא), אלא בגלל שאתה באמת רוצה לחיות לבד. אם אינך רוצה להשאר לבד, אלא להקים משפחה או לפחות לחוות זוגיות, כדאי שתפנה לטיפול פסיכולוגי. במהלך הטיפול יתברר לך מדוע אינך מצליח לפתח זוגיות משביעת רצון ו/או לשמור עליה. ברגע שבעיה זו תפתר, תפתר גם חידת ההשארות בבית. בכל מקרה, נראה לי שהאפשרות לפתור את הקושי שלך במסגרת הפורום מוגבלת, וכדאי לפנות לאיש מקצוע, ולוא כדי לשחרר אותך מההתלבטות. בהצלחה.

שלום ריקי הסקסולוגית.

את כותבת שבגיל 37 כבר מצפים שיהיו לך דברים אחרים שיעסיקו אותך. שאתה כבר תהיה איש משפחה,ילדים וכו' וכו'. אז אני בן 27 כבר סיימתי את הלימודים,למדתי את מה שרציתי במשך 4 שנים וסיימתי לא מזמן אני מקווה שבעתיד הלא רחוק אני אוכל גם להתפרנס מזה. אז מבחינת לימודים ושאיפות אני כבר סיימתי.עכשיו אני צריך להוכיח את עצמי. זה מבחינה מקצועית. אז מה עכשיו??? זה מתאים דווקא לחלק הראשון שכתבת לי. אבל אחרי שסיימתי את זה,אז? אם אני מרגיש שהנושא הזה של "מעבר דירה" ,התקדם אצלי לראש סדר העדיפויות (כאמור,אחרי שמבחינה מקצועית אני עשיתי את מה שצריך לעשות החל מתקופת השיחרור שלי מהצבא, וכרגע זה רק עניין של זמן עד שאני אקצור את הפירות) אז איך עלי לנהוג?? ואם אני מרגיש ש"מעבר דירה" אולי זה משהו שישנה אותי וייתן לי יותר ביטחון? לכל דבר יש חסרונות ויתרונות,הבעיה היא שאני יודע טוב מאוד מהן החסרונות בלשכור דירה ,אבל מהן היתרונות אני לא כ"כ יודע. למרות שאני מאוד רוצה,אני לא יודע מה להחליט. ולגביי זה שאני לא יודע אם תהיה לי חברה עוד 10 שנים? לא אמרתי את זה מפורשות. אני רק אומר שאין לי מושג מה יהיה עם זה.זה לא תלוי רק בי. אני מעדיף לחזות דברים שאני יכול להיות (עד כמה שאפשר) אחראי לגביהם. אבל מה זה קשור להחלטה שלי ?? ונגיד ואני רוצה משפחה וילדים בעוד 5 שנים.אז? ונגיד שאני רוצה לחיות כרווק כל חיי? ונגיד שאני רוצה לחיות כרווק ששוכב כל יום עם מישהי אחרת ומחליף אותן כמו גרביים? ונגיד ואני רוצה לגור לבד,גם אם תהיה לי מישהי? כאילו,מה זה משנה הקטע המיני שלי,הזוגי,עם ההחלטה שלי כן לשכור דירה או לא? אודה לך התשובה,גברת ריקי רוזמן.

עזיבת הקן

אני חושב שזה לא כל כך נכון לשאול שאלה זו בפורום סקסולוגיה. לפי שאתה בעצמך אומר, חיי המין לא נכנסים כרגע למשואה בכלל. גיל 27 פעם לא נחשב גיל מופלג לעזוב את הקן (כל זמן שזה לא מפריע להורים). האם אתה בטוח שהוריך לא יוכלו לפתח זוגיות יותר טובה (כן אין הגבלת גיל על אהבה וזוגיות) כשלא יצטרכו להתחשב בנוכחות בן מבוגר, שאולי מתביישים קצת בנוכחותו לעשות כל מיני דברים. ההורים שלך אולי בגיל שהם היו רוצים להתנסות בדברים חדשים - (ואולי רק מקלחת בצוותא) לגוון את חיי האהבה שלהם, דבר שלא כל כך נוח בנוכחות בן מבוגר. אני יודע שאני הייתי מתוסכל אם הייתי צריך לחיות ביחד בדרך קבע עם אחד מילדי (אני בן 76)

שאלה לאנשים שמבינים בנושא זה.

יש לי שאלה שמאוד מאוד מטרידה אותי וגורמת לי להרהר בה מידי פעם במשך השבוע. מישהו יכול להגיד לי מתי צריך לעזוב את הבית של ההורים??? אני בן 27 ויש לי אחלה משפחה (כולל אח קטן בתיכון). יש לי את כל הפרטיות שבעולם. אני עושה מה שבא לי בחדר שלי,נכנס,יוצא לבלות מתי שאני רוצה...חוזר בשעות שמתחשק לי...אוכל רוב הזמן מחוץ לבית....מדבר בקו הטלפון שלי בחדר...גולש באינטרנט,ישן....בקיצור....מרחב מחייה מוחלט. אף אחד לא נכנס לחדרי. הבית של ההורים שלי הוא גדול מאוד ואין שום תחושת מחנק. הבעיה היא שאני כבר בן 27.אני כמובן לומד ועובד תוך כדי. אני מרויח ממוצע...לא מי יודע מה.אבל נהנה מאוד מהעבודה.ומקווה להתקדם בעתיד.(אין לי מושג מתי זה ייקרה...אבל אני בטוח שזה יתגשם). עכשיו,אני שואל את עצמי.....מה קורה לגביי הנושא הזה של "לגור עדיין עם ההורים"?? מצד אחד אני מאוד רוצה לעזוב.(למה???..כי אני עוד 3 שנים בן 30 כבר,אלוהים!!!!!! ועברו כבר 7 שנים תמימות מאז הייתי צעיר בן 20! מצד שני מאוד נוח לי בבית שלי. רוב החברים שלי שאני מכיר (והם רבים) עזבו את הבית מסיבות של אי נוחות ואי פרטיות....חלקם התחתנו...וחלקם העדיפו לשכור חדר עם בת הזוג שלהם. לי כרגע אין חברה כך שזה לא מהווה שיקול עבורי. אבל מה אתם חושבים שנהוג לעשות?? אני כבר בן 27...(אני חייב לציין שאני בחור מאוד מאוד עצמאי,אחראי.ועוסק במקצוע שדורש אחריות מקסימלית....) כך שאני לא פרזיט שחי על חשבון הוריו....מתנהג אליהם מגעיל או קם כל יום בשעה 13:00 בצהריים....ומבקש מאמא שלו שתכין לו ארוחת צהריים או תכבס לו את הכביסה. מבחינת ההורים שלי אני יכול להישאר עד מתי שאני רוצה.(והם אפילו משכנעים אותי לא לעבור). אני באמת מבולבל. אני לא יודע בשביל מה טוב לי לשכור דירה עם שותף או שותפה. ואני לא יודע בשביל מה טוב לי להישאר עדיין תקוע בבית של ההורים. אני לא יודע אם בעוד כמה שנים דברים יישתנו בכדי שיצריכו אותי לעבור דירה.(כי בינינו...עוברים דירה או שמתחתנים...או שיש חברה שיותר נוח להיות איתה בבית משלך....או מסיבות של אי נוחות בבית של ההורים). אצלי שלושת הדברים האלה לא קיימים בשלב הזה..ואני בספק אם יתקיימו גם בגיל 30. אבל מה עושים בכל זאת?? האם אתם חושבים שצריך לקום ,לעזוב את הכל ולשכור דירה?? האם בגיל 30 זה לא יהיה מאוחר מידי לעשות את הצעד הזה של "מעבר דירה"? איך יודעים בעצם איך לנהוג?? ברור שאם הייתי מרויח 20,000 ש"ח בחודש אז הייתי עוזב את הבית...שוכר דירה גדולה בת"א,עם מרפסת וחי חיים טובים.(לפחות כפי שאני חי ומרגיש כרגע בבית של ההורים שלי.) אבל ברור לי שאני אצטרך במצב שלי כיום (ואולי בעתיד) לגור בדירת 3 חדרים,וזהו.כך שאולי זה גם מבאס אותי קצת לעזוב את הבית. אבל מצד שני,אולי אני צריך להבין שאלה הם חיי ושאלה הדירות (בשלב הזה) שאני יכול לגור בהם.ובכל זאת להתחיל לחפש..(עם שותפה או שותף). אני מקווה שתענו לי. אני רק מבקש בבקשה שאל תרשמו לי שמעבר דירה זה דבר סובייקטיבי ,שאין חוקים בדבר הזה,שכל אחד עושה מה שהוא מרגיש,שההחלטה היא שלך בלבד,וכו´ וכו´. אני יודע את כל הדברים האלה. אבל אם זה יכול לעזור לכם,אז אולי תחשבו שכותב אליכם בחור בן 38 למשל. האם גם אז כל הקלישאות שכתבתי מקודם יכולים להיחשב כתשובה?? (אני אומר זאת משום שיש לי חחושה ששום דבר מהותי לא יישתנה אצלי אפילו בעוד 10 שנים.) אני לא מתכוון,חס וחלילה,מבחינה מקצועית. אני מתכוון מבחינת:חתונה,בת זוג,אי נוחות אצל ההורים וכו´.... אז מה אתם אומרים?? מתי עוזבים את הבית של ההורים?? אודה לכולם על התשובות. (פירסמתי את ההודעה שלי בעוד פורומים כי אני חייב כמה שיותר דיעות בנוגע לדבר הזה שמאוד מאוד מציק לי

עשה זאת

אתה צריך לנסות לעזוב למרות שבהתחלה זה מאוד קשה הבדידות לבד בדירה אבל תכיר חברים ותוכל להביא חופשי חברות הביתה ותיהיה עצמאי ובסופי שבוע מדי פעם ואפילו האמצע תבקר את ההורים אולי תמצא דירה עם שותפים ותתנסה בחויה כי זה יביא אותך להכיר את העולם האמיתי

עזיבת הקן

אני חושב שזה לא כל כך נכון לשאול שאלה זו בפורום סקסולוגיה. לפי שאתה בעצמך אומר, חיי המין לא נכנסים כרגע למשואה בכלל. גיל 27 פעם לא נחשב גיל מופלג לעזוב את הקן (כל זמן שזה לא מפריע להורים). האם אתה בטוח שהוריך לא יוכלו לפתח זוגיות יותר טובה (כן אין הגבלת גיל על אהבה וזוגיות) כשלא יצטרכו להתחשב בנוכחות בן מבוגר, שאולי מתביישים קצת בנוכחותו לעשות כל מיני דברים. ההורים שלך אולי בגיל שהם היו רוצים להתנסות בדברים חדשים - (ואולי רק מקלחת בצוותא) לגוון את חיי האהבה שלהם, דבר שלא כל כך נוח בנוכחות בן מבוגר. אני יודע שאני הייתי מתוסכל אם הייתי צריך לחיות ביחד בדרך קבע עם אחד מילדי (אני בן 76)

נו באמת...

באמת אני אחשוב לעזוב את הבית מתוך שיקול שאם לא הייתי בבית יכול להיות שאבא שלי היה הולך עם הזין שלו בחוץ ..כאשר אמא שלי מנקה את הבית עם חוטיני. נו באמת!!קצת רצינות! קצת הגזמת ובאמת שאתה לא כ"כ רציני בהתייחסות שלך.

שלום ריקי הסקסולוגית.

את כותבת שבגיל 37 כבר מצפים שיהיו לך דברים אחרים שיעסיקו אותך. שאתה כבר תהיה איש משפחה,ילדים וכו' וכו'. אז אני בן 27 כבר סיימתי את הלימודים,למדתי את מה שרציתי במשך 4 שנים וסיימתי לא מזמן אני מקווה שבעתיד הלא רחוק אני אוכל גם להתפרנס מזה. אז מבחינת לימודים ושאיפות אני כבר סיימתי.עכשיו אני צריך להוכיח את עצמי. זה מבחינה מקצועית. אז מה עכשיו??? זה מתאים דווקא לחלק הראשון שכתבת לי. אבל אחרי שסיימתי את זה,אז? אם אני מרגיש שהנושא הזה של "מעבר דירה" ,התקדם אצלי לראש סדר העדיפויות (כאמור,אחרי שמבחינה מקצועית אני עשיתי את מה שצריך לעשות החל מתקופת השיחרור שלי מהצבא, וכרגע זה רק עניין של זמן עד שאני אקצור את הפירות) אז איך עלי לנהוג?? ואם אני מרגיש ש"מעבר דירה" אולי זה משהו שישנה אותי וייתן לי יותר ביטחון? לכל דבר יש חסרונות ויתרונות,הבעיה היא שאני יודע טוב מאוד מהן החסרונות בלשכור דירה ,אבל מהן היתרונות אני לא כ"כ יודע. למרות שאני מאוד רוצה,אני לא יודע מה להחליט. ולגביי זה שאני לא יודע אם תהיה לי חברה עוד 10 שנים? לא אמרתי את זה מפורשות. אני רק אומר שאין לי מושג מה יהיה עם זה.זה לא תלוי רק בי. אני מעדיף לחזות דברים שאני יכול להיות (עד כמה שאפשר) אחראי לגביהם. אבל מה זה קשור להחלטה שלי ?? ונגיד ואני רוצה משפחה וילדים בעוד 5 שנים.אז? ונגיד שאני רוצה לחיות כרווק כל חיי? ונגיד שאני רוצה לחיות כרווק ששוכב כל יום עם מישהי אחרת ומחליף אותן כמו גרביים? ונגיד ואני רוצה לגור לבד,גם אם תהיה לי מישהי? כאילו,מה זה משנה הקטע המיני שלי,הזוגי,עם ההחלטה שלי כן לשכור דירה או לא? אודה לך התשובה,גברת ריקי רוזמן.

הו, החיים הטובים (3)

ההתייחסות שלי לגיל 37 נבעה מדברים מפורשים שאמרת על כך שאינך צופה לשינויים מפליגים גם בעוד 10 שנים (כשתגיע לגיל 37). בגלל העלויות הגבוהות של החיים בימינו, צעירים רבים דוחים את יציאתם מבית ההורים. אבל, רבים עושים זאת כדי להשיג עצמאות וחופש מההורים. במקרה שלך זה לא רלבנטי ואין פסול בכך. מאחר ופנית אלינו בבקשת עצה, הנחתי שאולי קיימת התלבטות סמויה בנושאים שאינם קשורים ישירות לשכירת דירה. הרי לא מדובר בתהליך בלתי הפיך. ניתן הרי לשכור דירה ולנסות את האופציה הזו, ולהחליט מה עדיף. ובכל זאת אתה מבקש מאיתנו לעזור לך להחליט. מכאן אני מסיקה שאולי יש דברים שאינם גלויים לעין. למשל קשיים בזוגיות או בעצמאות - שתי דוגמאות שקל יותר להתמודד איתם בחסות ההורים. אני לא קובעת שזה המצב אצלך, אלא רק מעלה אפשרויות. לאור הנתונים שהעלת ומגבלות הפורום, אני חושבת שמיצינו את הדיון עד כאן. ולעניין החיים עם ההורים. יש הורים ששמחים לראות את הילדים מחוץ לבית, ויש אחרים שיעשו הכל כדי שהילדים ישארו בבית. על זה הרי בנויות הרבה בדיחות פולניות. כמו לילדים, גם להורים יש אינטרסים אגואיסטים. גלויים וסמויים.

נו באמת...

באמת אני אחשוב לעזוב את הבית מתוך שיקול שאם לא הייתי בבית יכול להיות שאבא שלי היה הולך עם הזין שלו בחוץ ..כאשר אמא שלי מנקה את הבית עם חוטיני. נו באמת!!קצת רצינות! קצת הגזמת ובאמת שאתה לא כ"כ רציני בהתייחסות שלך.

אתה כנראה מאוד תמים, ילד

אם אתה חושב שההורים שלך לא רוצים קצת פרטיות. מה גם שלפחות בשלב הזה של חייך, הם בוודאי נהנים מחיי מין סוערים יותר משלך. יתכן שחלק מהבעיות שלך נעוצות בעובדה שאין לך מסוגלות לאמפאתיה ולהסקת מסקנות מתבקשות על החיים האלה. גש לטיפול, כפי שהציעו לך פה לא אחת.

בלה

אתם כ"כ רחוקים מההתייחסות שלכם כלפי מה ששאלתי. אז בואי נבהיר זאת אחת ולתמיד- ההורים שלי מתים שאני אשאר איתם!!!! אבא שלי ואמא שלי רוצים לבנות לי עוד חדר אחד בבית.שלשם אני אוכל להביא את כל מי שאני רק ארצה.כמו חדר אירוח כזה. שיהיה לי חדר שינה +חדר אירוח. הם מוכנים להשקיע בזה.כי בעיה של כסף אין. ברור לך שהתשובה שלי אליהם הייתה "מה אתם משוגעים?? אני ממש לא רוצה שתעשו את כל זה בשבילי. אני יודע שהם מאוד אוהבים את נוכחותי בביתם.אבל יש גבול למה שהם מסוגלים לעשות למעני. ויש עוד המון פעמים שהם אומרים לי (ונותנים לי להבין) שהם מתים שאני אשאר איתם. הם אומרים שאני מכניס להם אור בבית. אז תאמיני לי שהם לא אומרים את זה בגלל שלא נעים להם ממני. הם באמת רוצים שאני אשאר. אז בבקשה מכם-די עם כל הספקולציות האלה על חיי המין שלהם. זה כ"כ לא מתאים למה שאני שואל. אם כל הכבוד לך,בלה.

אם כך

אז קצת לא ברור מה השאלה שלך, בכלל... בכל מקרה, מכיוון שאני רואה שאתה בחור רגיש, ואני דומעת רק מהמחשבה שאולי פגעתי בך, אני מרגישה את החובה להזהיר אותך שאם במקרה יעירו לך פה על שגיאות הכתיב שלך, אז אל תיקח ללב כי יש פה איזה בחור משונה שנוהג להעיר לאנשים בעניין הזה בדיוק. ושוב, גם אם אף אחד לא עלה פה על פיתרון או תשובה בשבילך - לך לטיפול.

לאיזה טיפול?

אני מניח שבמשך החיים נתקלים בבעיות מהסוג הזה, ולפעמים החלטות יותר משמעותיות. אז כל אחד יילך לטיפול? על שום מה? אפשר להתייעץ עם חברים,עם ידידות עם משפחה.עשיתי את זה. זה לא שאני בודד במערכה.אבל אני לא יודע מה להחליט. הסברתי את עמדתי. מה ההבדל אם אני אשב מול פסיכולוג? ובכלל,לא ברחנו קצת מהנושא? בעוד 5 שנים אני אתלבט אם עליי לשנות מקצוע או לא..אז אני אלך לטיפול בשביל זה? הרי בקצב הזה כל שאלה שמתעוררת אצל בנאדם (אפילו החלטות קשות) תהייה ישר "הפנייה לטיפול"? מה עושה ראש הממשלה? הוא גם צריך להחליט לבד ואפילו הוא אמר שהוא לא ישן בלילות בגלל המצב המסובך הזה שקיים במזרח התיכון. אז גם אותו היינו שולחים לטיפול? יש לו אנשים שמייעצים לו.ראש אמ"ן,השב"כ,אנשים שעובדים איתו. ואם נקביל את זה אליי אז מדובר על חברים שלי.שאיתם אני מתייעץ. אבל למה טיפול?
עבור לעמוד
,
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
סקסולוגיה
בחר
בחר