אני לא מבינה אותך....

את חושבת שזה לא בסדר להעלים עין (כלומר, לראות כלב שוכב לצד הדרך ולא לקחת אותו) את חושבת שזה לא בסדר להעביר אותו לצבחת"א ובהכרח צריך לנסות ולחפש לו בית ולטפל בו (משושה אחד לפחות וכו') צר לי, אבל אם מה שנדרש ממני הוא הכתוב בהודעות שלך אז אני אראה את הכלב ואמשיך ללכת... כי הדברים שאת מצפה שאני יעשה הם יותר מידי בשבילי. אבל הרי זה לא משנה איך אנהג אני כבר "ראש קטן" את בוחרת להקדיש את חייך לכלבים - אחלה. אל תצפי שאנשים אחרים ינהגו כמוך. אל תשפטי אנשים לפי אמות המידה שלך כי הם לא חונכו כמוך ולא רואים את ה"אמת" שאת רואה כ"אמת האמיתית" או "האמת שלהם". במקום של קירוב לבבות את יכולה לנסות להסביר ולכוון אנשים לדרך שאת רואה כ"אמת" אבל כל עוד אין חוקים בנושא הזה במדינה כל מה שאת יכולה זה להסביר ולקוות שיגיע השינוי. אבל מלקרוא את ההודעות שלך, אני מרגישה שהן תוקפניות מידי בכדי להעביר משהו ושהוא גם יקלט בצד השני. ואגב, את יכולה לשים אצבע מאשימה עלי. כשהייתי בת 15 שמתי כלבה צעירה בצבחת"א שסביר שהורדמה תוך 3 ימים. אבל תופתעי לדעת שלמרות ש"האמת גלויה" כפי שאת מציגה את זה. למדתי שזהו סופה כמעט עשור אחרי בפעם הראשונה שנכנסתי לפורום כלבים אינטרנטי... האמת על כמות הכלבים המורדמת בשנה/חודש במדינה שלנו הוא ממש לא common knowledge גם אם גם אני וגם את היינו רוצים שזה יהיה המצב...

להמשיך ללכת זה בסדר גמור מבחינתי

אני ממש לא מצפה מכל אחד לאסוף כל בע"ח עזוב שהוא מוצא, וממש לא עושה זאת בעצמי, ולמען האמת חושבת שלעשות בדיוק את הדבר הזה גובל בסוג של מחלה. נראה לי ברור.

באופן אישי, לא קראתי איום בהודעה שלה, אלא

תמיהה, כעס ושלל רגשות שליליים ביחס לעובדה שבאופן מעניין יש רק עמותה אחת שמוכנה לעזור.. תגידי מה שאת רוצה, גם אותי זה מקומם, כי זה משאיר אותך "קטנה ולבד" אל מול העובדה שבחרת להרים כלבון מהרחוב ולנסות לעזור לו... אני חושבת שהרבה אנשים חושבים שאם הם ירימו את הכלב מהרחוב עמותות יעזרו להם, והרבה פעמים זה מפתיע אנשים עד כמה עמותות לא ששות לעזור.. וכמו שאמרתי בהודעות הקודמות שלי - לא! רוב האנשים לא יודעים את העובדה בצבחת"א ממיתים המוני כלבים....

אין לי תלונות למי שלא יודע

וכל פעם שאני נמצאת בצב"ח (ב"ש) ורואה אנשים שבטוחים שהם עשו טובה לכלב בא לי לדפוק ת'ראש בקיר, אבל אני לא מאשימה אותם. מחד, המקום לא נוהג בשקיפות וכל מה שנאמר (ומפורסם) נאמר למרות ולא בגלל דעת מנהלי המקום שיודעים שאם ידעו שגם הם בשליחות אידיאולוגיית ניקיון הרחובות של דגנית בן דב זה יעלה להם ביחסי ציבור ובתרומות. מאידך, אין פלטפורמה נגישה אחרת (עובדת על זה...) ככה שאנשים גם לא יודעים שזה רע וגם לא מכירים משהו אחר שאפשר לעשות. כמו שהיא קטנה גם אני קטנה. גם אם לפעמים אני מסתתרת מאחורי שם של עמותה שבפועל הפעילים הרשמיים שלה עוד יותר קטנים ממני. ככה גם רוב העמותות בארץ. אני תמיד אוהבת לעזור לאנשים קטנים שעשו מעשה טוב (וגם לזאת נתתי את כל האינפורמציה, ימי האימוץ בשישי של SOS הם המענה האידיאלי בשבילה) כשהם מבקשים עזרה. כאשר הם דורשים, מאיימים, או מפילים עלי את התסכולים שלהם ומאשימים אותי כפעילה בשותפות להמתות - קשה לי לגלות גדלות נפש. זה אנושי, נראה לי.

משמח לשמוע שאת משאירה אחת

מקווה שאכן תצליחי למצוא בית לשניה. ושמחה גם לשמוע שיש עמותות שעוזרות (מלבד צבחת"א שעוזרים בדרכם הספציפית...) המקום שאני באה ממנו דבר ראשון אומר - להוריד שיפוטיות. לא הייתי בנעליך מעולם, לא מכירה את ביתך ואת אורח חייך ולכן אני באה במקום שאת בוחרת את החיים שלך וההחלטות שלך. אני רואה בעין יפה את העובדה שבכלל אספת את הגורים מלכתחילה! ואני ממש מבינה את ההחלטה לא לקחת יותר. אין מה לעשות, אחרי שנכווים...

לא יודעת כמה זה רעיון טוב

כלב צריך לקחת כי רוצים, לא כי "קשה למצוא בית גם לאחת, אז לשתיים?". בימי האימוץ של SOS שתי הגורות ימצאו בית. אם משאירים, אז לקחת בחשבון מאלף, במיוחד שזו גורה.

להמשיך ללכת זה בסדר גמור מבחינתי

אני ממש לא מצפה מכל אחד לאסוף כל בע"ח עזוב שהוא מוצא, וממש לא עושה זאת בעצמי, ולמען האמת חושבת שלעשות בדיוק את הדבר הזה גובל בסוג של מחלה. נראה לי ברור.

אוקי. לא הבנתי את זה מההודעות הקודמות שלך, מתנצלת...

חשבתי שאמרת שאת חושבת שגם להשאיר בצד הדרך זאת הקטנת ראש...

תקראי את מה שכתבתי, מיטל

ותוכלי לראות שאני אמרתי לאורך כל הדרך שזו ההחלטה שלה ושהיא זו שתצטרך לחיות איתה. הצעתי לה גם, אם באמת בלתי נסבל מבחינתה להחזיק את הגורות, אופציה יותר מוסרית מצב"ח ת"א. כן מכלאה, וכן, יש המתות, אבל הגורות כן יקבלו את הצ'אנס למצוא בית ואם הן מחוסנות הסיכויים שלהן לצאת מהמקום בחיים הם לא רעים (אם כי בלי סינון והתאמה לבית, אלא מי שרוצה יקח) כי גורים יותר קל למסור. גם את הפתרון הזה אני שונאת (בעיקר בגלל הערת הסוגריים הקודמת), אבל בניגוד לצב"ח ת"א שזה מקום שמבחינתי אסור שיתקיים בכלל, זה דבר שאני יכולה לקבל ולהבין ובטח לא לשפוט במצב בו הגורות חושפות שיניים אחת על השניה והילדות מפחדות. מי שהחליט שהדרך שלו לעשות חסד עם הנטושים הוא לגזול כל סיכוי שלהם, קלוש ככל שיהיה (וזה כמובן משתנה בהתאם לנסיבות, ובכל מקרה לא משהו שקל להעריך), אז שלפחות יקח אחריות על המעשה. לזרוק את הכלב במכלאה, לעצום עיניים, ללכת ולהתכחש ממש לא עונה על הקריטריונים. את זה צב"ח ת"א מאפשרת לא רק למוסרים פרטיים אלא גם לוטרינרים רשותיים, לא נראה לך קצת אבסורדי? על כל פנים, שימי לב שבכלל לא התייחסתי אליה אלא אלי. הגברת אומרת שמי שלא יקח ממנה את הגורות בעצם שותף להמתות.

בגלל זה התייחסתי לאידיאולוגיה...

אני לא הייתי לוקחת כלבים ומשאירה אותם בצבחת"א, זה באופן אישי, אם כבר הייתי בוחרת לקחת, הם היו נשארים איתי. כי נראה לי שלחפש להם בית זאת טרחה גדולה מידי בשבילי... בכל מקרה, אם תהית מאיפה מגיעים הכלבים/חתולים שזורקים למדורות או סתם זורקים, בועטים ופוגעים בהם, אני יכולה לשער שהם מגיעים מאיזו פינה של רחוב ולא מחצר מגודרת.. באופן כללי, מאמינה שעדיף לכלב להיות במקום מוגן מאשר בצד הדרך. אבל לא הייתי לוקחת על זה אחריות באופן אישי של לקחת ולנסות למצוא בתים. מצוין שאת כן בוחרת לעשות את זה.

אוקי. לא הבנתי את זה מההודעות הקודמות שלך, מתנצלת...

חשבתי שאמרת שאת חושבת שגם להשאיר בצד הדרך זאת הקטנת ראש...

להשאיר בצד הדרך

הבנתי כלשים שם בתקווה שמישהו ימצא. לא מזמן יצא לי להשאיר בצד דרך מהירה טרייר מהמם כי, מה לעשות, לא הצלחתי לתפוס אותו וכל התקרבות אליו רק קירבה אותו לכביש. אבל זה היה מקרה קיצוני שאם הייתי מצליחה כן הייתי לוקחת ומנסה למצוא פתרון בזק. ככה, כמעט כל סיבוב בעיר גורר לחלוף על פני בודד או להקת רחוב. אני לא חושבת שיש מישהו שיכול לאסוף את כל מה שהוא מוצא מבלי להרוג בכלל (אותם או את עצמו) בדרך.

בגלל זה התייחסתי לאידיאולוגיה...

אני לא הייתי לוקחת כלבים ומשאירה אותם בצבחת"א, זה באופן אישי, אם כבר הייתי בוחרת לקחת, הם היו נשארים איתי. כי נראה לי שלחפש להם בית זאת טרחה גדולה מידי בשבילי... בכל מקרה, אם תהית מאיפה מגיעים הכלבים/חתולים שזורקים למדורות או סתם זורקים, בועטים ופוגעים בהם, אני יכולה לשער שהם מגיעים מאיזו פינה של רחוב ולא מחצר מגודרת.. באופן כללי, מאמינה שעדיף לכלב להיות במקום מוגן מאשר בצד הדרך. אבל לא הייתי לוקחת על זה אחריות באופן אישי של לקחת ולנסות למצוא בתים. מצוין שאת כן בוחרת לעשות את זה.

הרחוב הוא לא "טבע", והמכלאות הן לא "מקום מוגן"

ולא רק בגלל פסיכופתים בל"ג בעומר או מזרקי הרדמה. אז מפעילים שיקול דעת ובוחרים ברע במיעוטו. למי שגר במרכז יש גם יותר אפשרויות נוחות למצוא בתים לנטושים (בראש הימי אימוץ של SOS בשישי, רק צריך להביא אותם...) ויש גם... פחות נטושים. כאן חייבים להפעיל מסננת... אין ברירה.

תשובה מאוד לא פופלרית....

אם את לא רואה דרך אחרת, ואת לא מצליחה למסור אותם, תמסרי לצער בעלי חיים. הם היחידים שמתמודדים (בדרכם) מול ה"אמת המוסתרת" - 100 אלף כלבים מומתים בשנה (מן הסתם לא רק אצלם) כיוון שאין להם בית. גם הכלבים שנמצאים אצלך כנראה שייכים לקטגוריה הזאת... כמובן שאת יכולה להשאיר אותם אצלך, אבל זאת כבר החלטה שלך ואני בטח שלא אתערב בה, כפי שלא אתערב בהחלטה האם למסור או לא למסור לצער בעלי חיים תל אביב (צבחת"א בקיצור). אגב, כל הדברים שציינת כאן לגבי עמותות לדעתי הם ידועים פשוט "ידועים בשושו" כדי שחס וחלילה אנשים לא יפנו לצבחת"א והכלבים יומתו... עדיף הרי שאנשים יתקעו עם הכלבים האלה אצלם בבית כשניסו לעשות מעשה טוב שהפך לסיטואציה בלתי אפשרית עבור אותו אדם טוב ומשפחתו.. אני יודעת שהדעה שלי מאוד לא פופולרית ולא אהובה. אבל לפעמים צריך להתמודד עם האמת הקשה כפי שהיא... בכל מקרה בהצלחה. מקווה שבכל זאת הכלבים האלה ימצאו בית. אצלך או אצל מישהו אחר, אבל אל תתני למי שמסתכל מהצד להגיד לך "נו נו נו" אם בכל זאת תבחרי בצבחת"א...

100 אלף כלבים זה המספר הכולל של כלבים שמתים בארץ

כל שנה בגלל שאין להם בעלים. המספר הזה כולל את הכלבים שנדרסים, מתים ברעב, מתעללים בהם, אובדים וגם מומתים. ממתים בישראל עשרות אלפי כלבים, אבל לא 100 אלף כלבים. זה עדיין מספר אדיר, אבל חשוב לדייק ולהגיד שבכל שנה בישראל מתים ומומתים כ-100 אלף כלבים חסרי בעלים.

המספר הזה לא כולל כלום, כי אין לו שום מקור

זה מספר שמופץ ללא בסיס, לכן אני לא משתמשת בו. אבל גם אם מסתמכים על המספרים שמופיעים בדו"ח של משרד החלקאות (שידוע שהוא רחוק מלהכיל את הכל, בדיוק בגלל שצב"ח ת"א מבצעים המתות בהתנדבות עבור רשויות), אי אפשר בכלל ללמוד כלום, אי אפשר אפילו להבדיל בין כלבים מבוגרים שבעליהם ביקשו להרדים לכלבים נטושים שהורדמו. בקיצור, דגנית בן דב אוהבת לשמור אותנו בערפל בשביל שתוכל ללהג בשקט שתקציב הבטחון של ארה"ב לא היה מספיק לעיקורים וסירוסים.

תסלחו לי אני הולכת לכתוב לכם דברים קשים....

תחת תשישות, כעס, תסכול ומרירות, אני בטוחה שלא יהיה לכם קל לקרוא. אני בטוחה שתחשבו שזה קיצוני, אבל תקראו את הדברים. אני חושבת שיש קולות שחשובים שישמעו. גם אם הם לא נעימים לשמיעה. לפני כשבועיים הבאתי מהנגב שתי גורות קטנות, מלוכלכות ומלאות טפילים ובמצב מסוכן של תשישות ורעב. מעולם לא התכוונתי לקחת כלב ולא התכוונתי לקחת גם אותן. רציתי לתת להן אוכל ומים, אבל אז ראיתי איך הן לא מצליחות להתמודד עם עורבים גדולים מהן שטורפים להן אותו. ניסיתי ליצור קשר עם עמותות בע"ח מהאזור ואף אחד לא ענה לי. אז לקחתי אותן הביתה כדי לטפל בהן עד שאמסור אותן. מהר מאוד הבנתי שאני מתמודדת עם מצב שבו אני צריכה לשכן אותן בביתי ולא להוציא אותן עד שהן יחוסנו, עם הצורך לממן את כל החיסונים בכוחות עצמי ועם טונות על גבי טונות של עבודה קשה שלא רציתי ולא תכננתי בתקופה שבה אני עומדת לעבור דירה, מתכננת בת מיצווה של ילדה (ותוך כדי כך צריכה להרגיע אותה כי היא בכלל פחדה מכלבים). הכלבות החמודות שבו את ליבנו. ללא ספק אני מודה להן על כך שהן הפיגו את החששות שהיו לחלק מבני הבית מכלבים. אבל יודע כל מי שהכניס כלב אי פעם הביתה, קשה לשני אנשים שעובדים במשרה מלאה להכיל שתי גורות ועוד בלי ניסיון בגידולן. ידעתי שאני חייבת להעביר אותן לבית קבוע ופרסמנו בכל מקום באינטרנט ובעיתונים וברחובות - אך ללא מענה. (בינתיים החלטנו להעביר רק אחת מהן כי הבנו שקשה מדי למצוא בית לאחת. אז לשתיים?). כשהתחלתי לחפש דרך חברים ואינטרנט מידע על מה עושים עם גורים נטושים, הדבר הראשון ששמעתי הוא "רק לא צער בעלי חיים תל אביב". הם ממיתים בעלי חיים. לכן, פניתי לאירגונים טובי הלב שלא ממיתים כלבים. אבל אז גיליתי משהו עצוב. הם לא רק לא ממיתים אותם. הם גם לא כל כך מוכנים לקבל אותם. ברוב העמותות לפני שהספקתי להגיד מילה הודיעו לי שהם לא יכולים לעזור לי. בעמותה אחת ניסו לסייע לי, אבל תחת תנאי ביורוקרטיה שהייתי מצפה לה רק ממס הכנסה או מביטוח לאומי. ימי אימוץ שבהם אפשר להביא את הכלבים ולהיות אתן בשטח יש רק בשבת. ומה עושה מי שלא עלינו דתי? יש יום אימוץ ביום שישי, אבל אי אפשר, מטעמים מובנים, להשאר עם הכלבה (היססתי. כמובן שאני לא ששה להשאיר את הכלבה שטיפחתי לבד בכלוב, מה גם שברור לי שאם היא לא תאומץ אני אצטרך להתמודד אחר כך עם הטראומה לבד - כי הכלבה תחזור אלי). חיפשתי עוד עמותות שמוכנות לעזור לי: -אולי תפרסמו דרך האתר שלכם את התמונה שלה? -רק למי שנרשם אצלנו. -אולי תפנו אנשים שבאים אליכם גם אלינו? -רק מי שנרשם אצלינו. -אולי תקבלו אותה אליכם? -אנחנו מלאים. -טוב אז אני אביא את הכלבה ביום שישי. -מצטערת, אבל בינתיים כבר נתפס המקום ואין לי כלוב בשבילה. -אז אני אבוא אם כלוב שלי, היא תהיה לי על הברכיים.... -לא. אי אפשר.רק מי שמוכן להשאיר את הכלבה לבד. טוב. אז יכול להיות שיש היגיון מאחורי הביורוקרטיה. אבל תחשבו עלי, בן אדם מן השורה, שניסה לעשות מצווה ולגשר בין כלב מסכן לבית טוב. עכשיו אני נושאת לבד בכל עול הגידול (טכני כלכלי ונפשי) לבד. אין ממש מישהו שמוכן להתגייס לעזור (רק תלחצו על הלינק של השם שלי ותראו כמה תשובות קיבלתי מאנשי המקצוע פה בפורום כשניסיתי להעזר בכם... אם לא מחשיבים איזה פוצי מוצי כתגובה מקצועית). ומנגד - טלפון אחד לצער בעלי חיים תל אביב. והתשובה: "תביאי אותם אלינו אנחנו כבר נדאג להם". מה בדיוק אתם חושבים שאני אמורה לעשות? אז לפני שאתם מתנפלים עלי אם "רק לא צער בעלי חיים תל אביב". עצרו לרגע ותסתכלו במראה. אם אתם לא יכולים להציע פתרון יותר טוב... פשוט תפסיקו להתלהם. אהה...כן. ועכשיו ניסיתי להציע את הכלבה למישהי מהעבודה שאמרה שהיא מתה על כלבים אבל "לא מאמינה בגידול כלבים בבית. זה ממש צער בעלי חיים"?? ווואלללה? באמת הרי כל אופציה אחרת עדיפה. מסתבר, אפילו בעיני אוהבי הכלבים עצמם.

תגובה אחרונה בהחלט לגב' נועה לביא

אני מבינה שאת אדם צעיר מאוד שעדיין רואה את החיים בשחור-לבן ולא מוכן להקשיב לאנשים אחרים. ראיתי שאת מתפקדת ככזו גם בפורומים מקבילים. את צודקת. לא אמרת ממש במילים שאני רוצחת כלבים סדרתית. מה שכן אמרת בכמה מקרים זה שאני אצטרך לחיות עם מה שאני "עשיתי". אז בואי נראה מה אני עשיתי ומה את עשית למען ביג'י ופולה: אני - 1. מצאתי שתי גורות נטושות מלוכלכות מורעבות ומלאות בטפילים. 2. לאחר ששוכנעתי שאין דרך להשאירן במקום מבלי שיקפחו את חייהן ואין מי שיטול אותן ממני מיידית, לקחתי אותן לביתי תוך שאני לוקחת סיכון להדביק את ילדי במחלות (גם אם זה לא נכון זה מה שחששתי באותו הרגע) ומשכנעת אותם שלא לפחד. 3. ניקיתי וטיפלתי בהן תוך שאני מאפשרת להן תוך כדי להקיא, להשתין ולח.. עלי עד בלי די (להזכירך, עד לפני שבועיים וחצי לא נגעתי בכלב). 4. לאחר שהבנתי שאם הכלבות יחשפו לכלבים אחרים הן עשויות לחלות, הסכמתי להלין אותן בביתי בניגוד למחאות בני משפחתי. במשך כשבועיים וחצי אני מטפלת בהן ומבריאה אותן תוך דאגה לכל צרכיהן. הדבר מטיל עלינו עול כלכלי, רגשי וטכני בשל העובדה שהכלבות למעשה לא יכולות לצאת מהבית. הסכנתי עם זה שביתי הנקי והמטופח יהפוך לבית שימוש ציבורי ושרהיטי ילעסו.. וכל זה על מנת להגביר את סיכוייהן לחיות. 5. נסעתי מאשדוד ועד נתניה ותליתי מודעות אימוץ בכל מקום סביר ובלתי סביר. 6. הפצתי מודעות דרך רשת האינטרנט בכל לוח אפשרי. 7. לאחר שראיתי כמה זה בלתי אפשרי למצוא בית, ומאחר וכבר נקשרתי לכלבות החלטתי לתת לפחות לאחת מהן בית. (רק על זה, לשיטתך אני אמורה להיצלות בגהינום כי כלב לפי העולם שלך לוקחים מאהבה או לא לוקחים בכלל.. והרי רק את אמונה על הגדרת המושג אהבה ורק את תחליטי מי ראוי ומי לא ראוי לקבל כלב). 8. פניתי לכל עמותה שקיימת על מנת לקבל עזרה במציאת בית ללא תיווך וללא כלוב. בעוד שמעמותת SOS לא הצלחתי לקבל עזרה שאני יכולה לעמוד בה (וגם אם לך נראה לאור ניסיונך הרב עם בע"ח כי לא יגרם לגורה נזק מהפתרון שהוצע - לי הדבר נראה בלתי סביר בעליל). לעומת זאת צב"ח הציעו לי סיוע במציאת בית ישירות ובלבד שאמשיך להחזיקה בביתי עד תום החיסונים ולא אביאה אליהם. 9. בסופו של דבר לאחר שהובהר לי שזו הדרך הטובה ביותר למצוא לכלבה בית, פניתי חזרה לSOS וביקשתי (עוד באותו היום) להביא את הגורה ליום אימוץ. נאמר לי שאין מקום ואין להם כלוב. ביקשתי להביא אותה עם כלוב משלי ונעניתי בשלילה. ביקשתי לפרסם אותה באתר האינטרנט שלהם ונעניתי בשלילה גם על זה... 10. לאור הפער בין הנוקשות של SOS לבין העזרה שקיבלתי מצב"ח - העליתי שאלה בפורום: מדוע יש כזו התלהמות סביב צב"ח, כשמי שטוען שהוא לא ממית בעצם גם לא ממש עוזר. וכאן את נכנסת לתמונה. בואי נראה מה את עשית למען הגורות: 1. "קברת" את השירשור ב-15 הודעות של שיטנה בהם את מאשימה אותי בכל מיני האשמות ולא שמה לב שאת קוברת למעשה את ההודעה שמבקשת עזרה במציאת בית לגורה. בכך הפחתת את סיכויי הגורה להחשף לבתים פוטנציאלים. 2. התעלמת מכל מה שעשיתי למען הכלבות (למען האמת אמרת במילים אחרות שאדיף היה שאשאיר אותן ברחוב) ובכך ריפית את ידי ואת ידי אנשים אחרים שאולי היו רוצים לסייע לכלבים נטושים. 3. ניסית לשכנע אותי, ואילמלא בעלי הטוב נראה שהיית מצליחה, שלא לקחת את הכלבה השניה (שהרי כידוע, רק את יודעת מי ראוי ומי לא ראוי לקחת כלב) ובכך אולי מנעת חיים טובים גם ממנה. 4. התקפת אותי בזעם ואמרת שאני "יודעת בדיוק מה אני עושה" כשאני רוצה למסור את הכלבות לצב"ח (אגב לא אמרתי תל אביב, עבורי כולם אותה העמותה, אבל ניחא). בכך הנחת כמה הנחות: א. שאני מתכוונת לקחת אותן לצב"ח - בעוד שהשאלה שלי היתה עקרונית ולא ספציפית נדמה לי שדי הבהרתי שהפתרון שלי הוא רק בית שהוא בית. ב. שאני באמת יודעת מה הולך בצב"ח - שהרי כל עם ישראל ראה בטלוויזיה (ולי בכלל אין טלוויזיה...) אבל עדיף הרי להאמין לך, את הרי מאוד אמינה... 5. את עדיין מנסה לשכנע אותי ואנשים בפורום שעדיף ללכת ולנטוש כלב למותו הידוע מראש ברחוב מאשר לשלוח אותו למקום שיש לו איזה שהוא סיכוי (גם אם קלוש) למצוא בית. והרי מצב"ח אנשים מאמצים. אני מקווה שהשיטה שלך לא עובדת גם על בני אדם. מפני שבאופן אישי - אם אי פעם אגיע למצב של חוסר אונים מוחלט, אני מעדיפה למות מזריקה במרתף קודר (כך לדברייך) מאשר למות מוות איטי מקור, רעב מחלות והתעללות של ילדים. תחיי עם הגישה שלך, אולי היא תוביל אותך רחוק...אולי תתבגרי יום אחד, מי יודע. אבל צאי מהעולם שלי. הסטנדרטים שלי קצת אחרים משלך ואני לא נוטה לפסול שום דבר, לא כלבים אבל גם לא אנשים. מבקשת מאוד ממך שלא תעני להודעה זו, גם אם במקרה תקראי אותה (לא טרחת לקרוא את ההודעות הקודמות, מדוע שאניח שאת תעשי את זה כאן?). אני לא מתכוונת להתייחס אליך יותר. את לא ראוייה לזה.

הבהרה לגבי צב"ח ת"א וכו'

אם בהתחלה הנחתי שצב"ח זה אותה העמותה בכל מקום, שמעתי דוקא לדברי נועה לביא ועוד כמה גורמים קצת יותר אמינים וניסיתי לפנות לצב"ח ר"ג. ב-144 נותנים את המספר של צב"ח ת"א ומתעקשים שזו אותה העמותה ואותו המספר. כשפניתי לצב"ח ירושלים, גם הם הבהירו לי שהמדיניות שלהם דומה (למעט כמה נקודות שלא המקום לפרט) לזו של צב"ח תל אביב, אלא שהאחרונה זוכה לביקורת ציבורית גבוהה יותר. מכל מקום מי שסייע לי הכי הרבה זה צב"ח ירושלים.

מאחר וביקשת כ"כ יפה

אני אענה בכ"ז, ולו תמיד אני משועשעת לראות אנשים שמכניסים לאנשים אחרים מילים לפה, מתווכחים איתן ולבסוף משכנעים את עצמם. הדבר שהכי עצבן אותי בהודעות שלך הייתה ה"דברים הקשים" אשר באת להטיח באנו כמו בעמותות שלדבריך לא עזרו לך, ולאחר מכן גם האשמת אותנו בהמתה בעקיפין על שאיננו אוספים את כל כלבי העולם או את כל אלה שמבקשים מאיתנו לקחת (והיות והטלפון שלי מופיע כאשת פניות של עמותה אימפוטנטית, בהחלט פנו אלי לא מעט אנשים כמוך). אני מבינה לגמרי את התסכול שלך, וגם אני נכנסתי נורא ללחץ אחרי הגורה הראשונה שאספתי (והיום היא שיף הכלבה של לירן, יש תמונות בדף הפורום), אבל בניגוד אליך בהחלט לא חשבתי שזו חובתו של מישהו, אדם או עמותה (בד"כ, תתפלאי, מדובר ב4-5 אנשים כולה) לקחת אותה ממני ולמצוא לה בית. מעבר לכך, אם תמסרי מישהי מהן לצב"ח ת"א (ואת היית הראשונה להזכיר אותם), את אכן תצטרכי לחיות עם מה שעשית. את ורק את, לא אני, ולא אף אדם או עמותה שלדבריך לא עזרו לך. לא מדובר כאן אפילו ב"סיכוי קלוש" אלא בהבאת הגורה או ישירות אל המזרק. זה נכון לגבי העמותה הספציפית הזאת, ולא לגבי שום עמותה אחרת שאני מכירה. למסור לצב"ח ירושלים, למשל, אם הם יכולים לקבל ולאחר חיסוני משושה, נראה לי סביר לגמרי ובהחלט יכול להיות שגם מה שאני עצמי הייתי עושה אילו היו אצלי בבית מאבקי כוח שהיו מפחידים את הבנות שלי. גור בעמותה שאיננו מצוי בסכנת הידבקות במחלות - סיכויו למצוא בית טובים מאוד, והאם יהיה זה בית מתאים ולכל החיים זה תלוי בעמותה ועד כה - התרשמתי רק לטובה מצב"ח י-ם. כמובן שעדיף לגורה לשהות בבית אומן עד לאימוץ (וככה לעמותה יש גם עוד מקום לקלוט) אבל אם זה קשה מדי, ומפחיד את הילדות, אז לפחות כשמדובר בצב"ח י-ם זו בהחלט אפשרות סבירה. אם אני לא אמינה בעיניך מספיק לצורך מתן האינפורמציה הזאת, את יותר ממוזמנת לעשות בירורים נוספים בעניין. את יכולה גם לתהות לעצמך מה האינטרס שלי למסור לך אינפורמציה שגויה, ואם הגעת למסקנה שזה בגלל תקציבים - יותר מאשמח לשמוע ממי בדיוק אני מקבלת אותם לגבי פלפורמות למציאת בית - בלוחות, מעבר לזה שצריך לדעת מה לכתוב, צריך גם להקפיץ את המודעה כמה פעמים ביום. אחרת, אף אחד לא יראה אותה. אני לא יודעת איפה פרסמת, אבל הכרחיים הם yad2,winwin,petking,havhav וגם תפוז בפורומים ובאתר האימוצים. אבל הכי טוב אם יעשו את זה בשבילך אנשים שמנוסים בזה, ולא משנה לי (לא באמת מקבלת תמלוגים, לצערי) אם אלה SOS או צב"ח י-ם. כן יכולה להגיד לך שעם SOS בימי אימוץ שלהם (שכמי שישבה מספיק עם גורים בגוריה, באמת לא ברור לי מאיפה הוצאת שמישהו מקבל טראומה. טוב, אולי אני, אבל בהחלט לא הגורים שישנים רוב הזמן) זה ילך זריז יותר מאשר בימי אימוץ בגן הפעמון בירושלים שלמיטב ידיעתי הם גם רק אחת לשבועיים. בלי שום קשר לכל מה שאני לא אוהבת בSOS (ולגבי הפרסום באתר אני האחרונה שתטען שהם לא חנטרישים, או, ליתר דיוק, נהיו כאלה מאז שהתחלפה הבחורה שמטפלת בזה. הקודמת עזרה לי המון באמצעות האתר. אבל אני חושבת שאם היית מביאה אותן אז כן היו מעלים אותן לאתר ומפנים אליך מתקשרים), ימי האימוץ שלהם במשרד שלהם (וזו הסיבה למגבלה במקומות, פשוט יש מעט מקום כי זה במשרד שלהם. זו לא באמת שאלה של עוד כלוב או עוד ארגז) בשישי הם הפתרון האידיאלי עבור אנשים כמוך - אנשים שלא מעורים כפעילים בענף שבטעות נתקלו בכלב/חתול עזוב ולא היה להם לב להשאיר אותו, ומעוניינים שהוא ימצא בית טוב כמה שיותר מהר מבלי שזה יעלה להם בבריאות. לא זכור לי שאמרתי שאת לא ראויה לגדל כלב, מה שכן אמרתי זה שלא טוב להחליט להשאיר את אחת הגורות רק כי "למצוא לאחת בית זה קשה אז לשתיים?". שתי הגורות ימצאו בית באמצעות ימי האימוץ של SOS, ולא תוך יותר מדי זמן. אתם משפחה בלי נסיון שעד לפני כמה רגעים פחדה מכלבים. אם אתם מחליטים להשאיר אותה זה צריך להיות כי זה באמת מה שאתם רוצים, ואתם חייבים לקחת בחשבון מאלף בתום תקופת החיסונים. אלה גורות ש בסיכוי גבוה ההורים או הסבים שלהן באמת רעו עדרים, ובלי נסיון ובלי אילוף היא עלולה לפתח בעיות התנהגות קשות (גם מבלי שתעשו שום דבר בשביל לפגוע בה בכוונה) ובעוד שעכשיו כגורה קטנה היא מאוד מתוקה וקלה למסירה - כבוגרת עם בעיית התנהגות זה יהיה סרט אחר לגמרי. אז, חשבו טוב על מה שאתם עושים ואל תקבלו החלטה בחפזה. בלי קשר לכמה את מעדיפה להפוך אותי לבן אדם הרע בכל הסיפור. אני לא הייתי גוזלת משום יצור חי את הצ'אנס, קטן ככל שנראה שהוא, לשרוד ולהנצל. אם כבר הייתי רואה יצור חי שהמוות שלו זה באמת עניין של עוד כמה שעות של סבל אז הייתי לוקחת אותו לוטרינר נורמאלי בעצמי ומשתדלת להקל על סבלו ברגעיו האחרונים. לא מעבירה אותו לידי המתה במרתף קודר בידי וטרינרית שהוכיחה קבל עם וטלויזיה שהיא לא יודעת להזריק, בעודי בורחת מהמקום, מתכחשת לעניין ומנסה להתנער ולשכוח ממנו. לגבי מה אני אישית עושה - גורים וכלבים פצועים אני משתדלת לא להשאיר בלי פתרון, גם אם זה אומר להחנק קצת. לגבי כלבים קטנים בוגרים יותר אני כן לוקחת את צב"ח כאופציה אחרונה (למזלי, עד היום מעולם לא הייתי צריכה להשתמש בה) ובוגרים גדולים שאין לי פתרון בשבילם אני מעדיפה להשאיר איפה שמצאתי מאשר למסור לצב"ח. חישוב די קר אך מושכל, בסיכומו של דבר. אני כן חושבת שמי שמוצא גור וגר באזור המרכז אז יש לו בהחלט דרך פשוטה ומהירה למדי למצוא לו בית - ימי האימוץ של SOS. למי שגר רחוק יותר זה קשה יותר, ובכל מקרה מומלץ לעשות מה שיכולים בשביל לעזור ולהמנע מלהזיק.

אמנם אני לא אמינה בעיניך *נערך*

אבל אם בכ"ז עברת את גיל 5 - צב"ח ת"א שונה מהותית מכל יתר העמותות בארץ, גם אלה שמבצעות הרדמות של כלבים בריאים. בכל עמותה אחרת, גורה שקיבלה את החיסונים ולא בסכנת הידבקות במחלות גורים אמורה, ע"פ רוב, כן למצוא בית. בצב"ח ת"א הגורה בתמונה בכלל לא הייתה מוצעת לאימוץ. אוכל גם לספר לך שעמותה שיש לה מכלאה גדולה שטוענת שאין אצלה בכלל המתות של כלבים בריאים - או שהיא מיתממת, או שהיא מעבירה כלבים למישהו אחר, או שהמאורע בו כלב "נמצא מת בכלוב" קורה לעתים תכופות.

באמת ? אז איך את מסבירה את ההסגר ברידינג?

שם לא ממיתים כלבים , לפחות כך אומרים . אז נכון זו לא עמותה זה הסגר ובהסגרים דווקא יש המתות , איך זה שברידינג לא ממיתים ? לאן הולכים כל הכלבים שמגיעים להסגר ?

לא פניתי אליכם כי אתם רחוקים.

אני חושבת שאת צודקת בדברים שלך. אם יש לך דרך לעזור ויש לכם ימי אימוץ בימי חול אני אשמח להביא אותה גם לאשקלון. אם אתם מוכנים לפרסם את התמונה שלה באתר שלכם - תבורכו. כל רעיון אחר גם יתקבל בברכה. תודה.

אין לי כל-כך מה להציע

אם תשלחי לי תמונות למייל (soshkelon@walla.com או sosashkelon@gmail.com)אני יכולה לבקש ממתנדבים להפיץ בכל הפורומים, יכולה להפיץ לך במייל, יכולה לבקש שישימו אצלנו באתר כאשר יעודכן שוב. לגבי ימי אימוץ - אין לי איך לעזור בינתיים. צר לי. מאחלת לך המון הצלחה.
עבור לעמוד
, , , ,
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
כלבים
בחר
בחר