, ,
באופן מיוחד יש לשים לב לפסוק "מן העפר נוצרת, ואל העפר תשוב"
ספר בראשית מטריאליסטי. לפני שהיה החומר לא הייתה הרוח, ואחרי חידלון החים נשאר רק העפר, דבר לא חוץ ממנו. עליך להבין ברוך - מה שלא תספיק בעודך עומד על הרגליים, לא תספיק אחרי שיכסו אותך ברגבי אמא אדמה. אין "נפש", יש תודעה שהנה תולדה של מבנה מוצלח במיוחד של החומר. המבנה נהרס, הנשמה יחד עמו.
מדוע פסוק זה נאמר לאדם הראשון דווקא לאחר החטא?
האם חשבת על זה?
הלא לפי ההסבר שלך לא אמור היה להיות שום הבדל בעניין זה קודם החטא ולאחר החטא.
מסביר על פסוק זה, רבי חיים אבן עטר בעל "אור החיים" הקדוש.
כאשר אדם מקיים את מצוות הבורא, הוא מגביר בו את החלק הרוחני שבו, כי על ידי שמירת מצוות התורה הבן אדם "בונה" את נשמתו, וכך זוכה להשארות הנפש לחיי אלמוות, אך ברגע שאדם לא מקיים את מצוות התורה, ובוודאי כאשר חוטא, ועושה נגד מצוות התורה, אזי הוא ממית ומחסל את החלק הרוחני שבו ומה שנשאר בו הוא רק החומר הגשמי שאכן אז סופו כפי שתארת.
ואכן דווקא מהשאלה ששאלת עליך להבין, שאם רצונך שלא יהיה סופך כפי שתארת, לאחר המוות לחדול מלהיות כמו איזה סוס או חמור, הסיכוי היחידי שלך להרוויח נשמה שתשאר חיה וקיימת לעולם אחרי המוות הפיסי, הוא לפתח ולבנות את החלק הרוחני שבך, על ידי לימוד תורה וקיום מצוות התורה, ולא ללכת אחרי עצת הנחש היצר הרע, שמעוניין בחיסולך.
כלומר היחידים שנותנים לך סיכוי שלא יהיה סופך מות וחידלון כפי שהנך מתאר, הם דווקא האורטודוקסים שאתה כל כך שונא אותם, אם תתחיל להשכיל ללמוד ולהבין, שאולי הם רוצים את טובתך האמיתית, שהם היחידים שדרכם יכולה להקנות לך המשכיות וחיי נצח, אחרת אכן סופך אמור להיות לא יותר מאשר קובץ מולקולות של כימיקלים, ומינראלים, שיתפרקו באדמה ללא שום זכר.
אולי בעקבות השאלה הזאת תשכיל ותתחיל לבדוק לטובתך, אולי במקרה דווקא האורטודוקסים הללו צודקים, כי בדרך שאתה הולך עכשיו סיכוייך הם אכן אפס.
הגרועים ביותר הם אלה שאינם מודעים לחסרונותיהם, מודעות לחסרון היא 90% מפתרון הבעיה.
ישנה תפיסה שהתודעה ממשיכה להתקיים במימד אחר
גם לאחר כליון הגוף הביולוגי.זה קרוי "שכלים ניפרדים"
אין תודעה בלי גוף
גם רצון לא מתקיים ללא גוף רוצה.
יש המשכיות לביטוי התודעה כמו ספרות, שירה, המצאות אלה עוברות מדור לדור.
המוות הוא סופי ואין אחריו שום המשך למעט תולעים וחידקים הניזונים מהגוף.
התודעה היא בעצם האינדיבידואל האנושי וכוללת את כל הפונקציות
שמשער, חושב, מדמיין, ועושה האדם,קיימת תפיסה בפילוסופיה האריסטוטלית דווקא שההכרה היא בת אלמוות ושורדת במימד אחר לאחר כליון הגוף הפיסי.זה קרוי "שכלים ניבדלים" או "גלגל"
מה שאתה מכנה 'נפש' הנו התודעה.היא נעלמת עם הפסקת החים.
אם אתה דווק מתעקש, דמיין את הנפש (התודעה) כיציר המוח האנושי, בדומה לחשמל המיוצר בתהליך כימי ע"י סוללה (בטריה). כשהסוללה 'מתרוקנת' (מתה), אין יותר ייצור חשמל. כך, גוף שמת, מתרוקן מתודעתו.
'הנפש' שאתה מתאר פה היא זו המכונה 'הנפש הבהמית'
מבואר בספרים כבספר "התניא" ועוד, שהנפש בדרגתה הנמוכה ביותר הוא זו המכונה 'הנפש הבהמית' זו תודעה בדרגתה הנמוכה ביותר אין הבדל בינה לבין נפש של בעלי חיים אלא שהיא מעט משוכללת יותר, הנפש הזו מתכלה עם מות האדם, אך מעליה קיימת דרגת נפש גבוהה יותר שנשאת לאחר מיתת האדם, ומעליה קיימות 4 דרגות רוח ונשמה חיה ויחידה, המכונות נשמה לנשמה, כמתואר בפרוטרוט, בכתבי האר"י הקדוש, שהאדם קונה ובונה לעצמו לפי מעשיו.
את הדרגות הללו קונה האדם כפי שפעל האדם בקיום מצוות התורה ולימוד התורה, ובכך קונה לעצמו חיי נצח כפי שכתבתי לעיל, ובאמת אדם שדוחה ומתעלם מכל דבר קדושה, לא מעוניין בקיום מצוות ובלימוד התורה, כדבר קודש, אלא התורה עבורו אינה אלא 'סיפורי מעשיות' אכן באדם כזה קיימת רק הנפש הבהמית, אין הבדל בינו לבין פרה או סוס או שימפנזה, אלא שהוא קצת יותר משוכלל מהם, וכאשר מת מותו סופי וחייו אכן מסתיימים בריקבון הגוף באדמה.
לדעתי זו טיפשות מוחלטת לאדם להמר על הדבר היקר ביותר שיכול להיות המשכיות חיי הנצח שלו, ולא לנסות ולבדוק את העניין ולו אפילו מצד הספק, כי במצב הנוכחי סופו לאבדון על בטוח בלי שום ספק.
הגרועים ביותר הם אלה שאינם מודעים לחסרונותיהם, מודעות לחסרון היא 90% מפתרון הבעיה.
עבור לעמוד
, ,
