דפדפתי קצת בפורום ו...

הבנתי למה ניסיתי כל כך לעזוב. הבנתי למה אני מתנדנדת ואני צריכה לבחור את הצד הנכון. הבנתי, שהשנה הזו, שלעתים היה נדמה כאילו כלום לא קרה בה, כאילו כל הזמן הלכתי צעד קדימה וארבע צעדים אחורה, כאילו כל פעם אכזבתי את עצמי מחדש, הצלחתי ונכשלתי, ושוב נכשלתי. ופתאום הבנתי שלא נכשלתי. שהתקדמתי השנה מאוד. אפילו המון. תשמעו, ותזדעזעו, מצדי, אני, 170, שפעם הייתי בוכה על משקל של 54, נושאת היום מטען של 61 וחצי אפילו. אולי עכשיו אתן מגניבות חיוך קטן של הקלה, אני יותר שמנה מכן... אל תספרו לי סיפורים, אני יודעת שזה מקל עליכן... להגיד לכן שכיף לי שהשמנתי כל כך? לא. שומ דבר לא נראה עליי טוב, אני שונאת איך שאני נראית בתמונות. המכנסיים לא נסגרות והבטן משתרברבת מהחולצות שהפכו ליותר- מדי צמודות. זה מציק לי, נכון. אבל לא כמו שזה מציק לכן. אני לא רוצה לעבור עוד כמה שנים בחיי, להסתכל אחורה, ולהגיד, שכל החיים, רק אכלתי והקאתי, והייתי אצל הפסיכולוג הזה והדיאטנית הזו... להסתכל אחורה ולהרגיש שהחמצתי את גיל ההתבגרות שלי... בצביעות, בשקרים שננעלים מאוחרי דלתות של שירותים.. בדכאונות ובחרדות, חרדות כל כך מטומטמות מהמכשיר המכני והטיפשי הזה, מהמשקל. אתן לא יודעות כמה שאנחנו זמניים בעולם הזה... באמת - באמת- באמת- זה מה שמציק לכן? לבנות אינטיליגנטיות ומוכשרות, איכפתיות ומקסימות שכמותכן? קשה לי להאמין... אז אולי במקום לחזור ולדוש בפתרון הכי קל... בזה שעליתן מידה, או קיבלתן מחזור, או התעגלו הפנים וטפחה הכרס, במקום לבכות על זה שאתן שמנות, או לרצות להיות יותר ויותר רזות.. אולי תבינו מה באמת מציק לכן? למה באמת אתן בורחות למקום הטיפשי והמסוכן הזה? זה לא בגלל שאתן שמנות, תאמינו לי... היום אני יודעת, שאני לא מקיאה בגלל שאני שמנה... אני שמנה בגלל שאני מקיאה.. ואני מקיאה בגלל שרע לי. ואני צריכה לשחרר את הרע הזה... ואני עושה את זה בדרך הכי מטומטמת שיש... אני רק צריכה למצוא דרך אחרת... או לקוות שיהיה לי רק טוב... ושיהיה גם לכן טוב.... לא נשארים צעירים לנצח...

צודקת

אני לגמריי מסכימה איתך גם אני כבר מזמן יודעת שאני לא עושה את כל זה בשביל להיות רזה אני עושה את זה בגלל המון סיבות וגורמים ובגלל שאני לא אדם שנפתח בקלות לאנשים ומספר על הבעיות שלו, כנראה שהדרך שלי להראות לעולם שרע לי זה על ידי הרעבה עצמית ורק לחזק את מה שטינקוש אמרה, אני חזרתי עכשיו מחופשה בארץ ואני רוצה להגיד לכולם שהיה לי נורא נורא כייף, וחלק מהכייף הזה היה שאכלתי בצורה מסודרת, גם מאכלים שכבר המווווון זמן לא נגעתי בהם אני מודה שזה קצת הפריע לי כי כל הזמן פחדתי שאני משמינה אבל הנה עכשיו כשחזרתי נשקלתי וראיתי שחזרתי קילו פחות אז מה זה אומר? שעדיף לאכול בצורה מסודרת ולהיות בריאים וכך גם תשמרו על משקל בריא ותהנו גם מה-ח-י-י-ם

טינקרבל מתוקה...

מי כמוני יודעת איל את מרגישה אני 1.64 ושקולת כרגע ממש חזרתי מהדיאטנית שוקלת 55!!! ואני מרגישה ממש אבל ממש רע,גם עלי שום דבר לא עולה,אבל מה הדיאטנית המעצבנת אומרת:שבגלל שאני ספורטאית אז אני צריכה לשקול יותר,ואז אני שואלת את עצמי רגעע מה היא בכלל מסתכלת על איך שאני נראית,אלוהיםם מכנס 42 עכשיו טוב עלי ממש טיפה גדול,זה אמור לתת לי הרגשה טובה,לאאאא זאת הרגשה איומה ועוד מעט הלימודים מתחילים ואני,אני רק מתרחבת... ):

טינקרבל את צודקת אבל,

זה קשה. כשרואים מסביב את כל הדוגמניות הרזות והבנות האנורקסיות. בתקופה שעליתי במשקל, הגעתי למידה 36 וכעסתי. את מתארת לעצמך? הרגשתי שכ"כ השמנתי. עכשיו אני שוב מידה 34 ועדיין מרגישה שמנה... זה פשוט מתסכל! אני אף פעם לא מספיק רזה!

אוי אוי טינקרבל

את יודעת הרי שאת צודקת. ואת הודעה ה"עזיבה" שלך את בטח זוכרת שסיפרתי שהדפסתי אותו, תליתי אצלי בחדר ואף שלחתי לחברה. וכל זאת בגלל שהוא היה כל כך טוב, מבחינת הניסוח של כל מה שאנחנו עוברות. את בחרת בדרך הנכונה ואת יודעת שעלייך לדבוק בה - וכך את עושה. ישר כוח לך. רציתי שתדעי שכשכתבת בתחילת ההודעה שאת יודעת למה עזבת ת'פורום, אני יודעת למה את מתכוונת, זה לא מוצלח, כל עניין הפורום, הרבה טריגרים, ובמקום לנסות להתקדם הלאה - כל מי שנמצאת בפורום, נשארת בו כי היא ל-א רוצה להתקדם. את מסכימה איתי? וכן, גם אני. כשעוד הייתי עם הרגליים על הקרקע, סירבתי להיכנס לפורום, עזבתי אותו כי ידעתי שזה מקום עם יותר מדי טעויות. אבל כשהתחלתי להידרדר - חזרתי לפורום, למרות שאני יודעת שזו טעות. מה אני יכולה לעשות עם זה לעזאזל?! אני אוהבת אותך טינקרבל. תדעי שלא שכחתי אותך.

אלוהים

אם הייתי קוראת את זה לפני שעה אולי לא הייתי מקיאה היום בסוף... תודה לך שכתבת את זה, באמת. אין לך מושג כמה זה שינה לי לשמוע את זה, למרות שאני יודעת שלא כתבת את זה בשבילי או משו. אני נורא שמחה בשבילך. אני נורא מקווה גם להרגיש ככה מתישהו. ואני נורא מפחדת לומר "ממחר..." - כי לאחרונה זה לא הצליח לי במיוחד, כל המחרים למינהם. אבל, מעכשיו אני משתדלת שהמחר של הפעם יצליח:) אז שוב המון תודה לך. הייתי מוסיפה איזה משו שאת שוקלת בדיוק כמוני (הגובה והמשקל) אבל זה לא באמת חשוב:) אה, ואת מכירה אותי, ממקום אחר ושם אחר, וגם זמן די אחר. (נראה לי שזו את בכל מקרה). אז נורא היה לי טוב לדעת שזו את שכתבת את ההודעה. המון תודה.
עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
הפרעות אכילה
בחר
בחר