אני נואש, הצילו....

אני לא יודע מאיפה להתחיל. אני בצבא. בן 19 . לפני שנה הורדתי 30 קילו ב4 חודשים (לא בדרך הישר אך לא בעזרת התרוקנויות למיניהם , כושר מופרז , מאזן קלוריות יומי שלילי (נכנס פחות משנשרף , לפעמים בהפרש של 1000 קלוריות ) מאוחר יותר , לפני הגיוס , היו לי כמה מקרים של הגזמה , שאחריהם פשוט פחדתי להעלות את המשקל שוב. כתוצאה מכך נפלתי לבור תלול של הקאות. זה לא בדיוק בולימיה , אני לא מרגיש שליטה בחיים שלי בעקבות זאת . אני גם לא עושה את זה כתוצאה ממשהו נפשי. פשוט פחדתי לעלות את המשקל בחזרה , פיתחתי פחד מפחמימות וממאכלים שמכילים שומן. מאוחר יותר זה הידרדר יותר , התחלתי לחשוב שאם אני ממלא הולך להתרוקן עוד 5 דקות, למה לא להינות לפני ... ואז מתדרדרים למדרון תלול יותר של בולמוסים והתרוקנויות (אני לא צריך לספר לכן/ם ... ) הדברים הידרדרו , וקחתי את זה כזה קיצוני , הייתי מתכנן את כל הארוחות , דואג לאכול המון ירקות חפני כדי שהם ידחפו את הדברים ה"אסורים" שאכלתי אח"כ (ועוד כל מיני שיטות שכאלה ,שהתפתחו עם הזמן). לאחרונה זה נהפך לקטע של גלידות בלבד כי לקיבה ולוושט שלי אין כבר כוח לעלות למעלה כלום. היו פעמים שהייתי לוקח משלשל טבעי , אך הגעתי למסקנה שזה לא נותן שום תועלת זה גם לא השפיע עלי מי יודע מה...). המצב בבית נהיה בלתי נסבל . סיפרתי לאמא שלי , אבא חושד . האחות שאלה (ושיקרתי לה בפרצוף ואני לא יכול לחיות עם עצמי). החברה לא יודע. נהייתי חלש , ותשוש. היו לי גם מצבים לא נעימים במהלך הדיאטה עצמה (כמו קטוזיס וכו'). אני משתדל כל יום לא להגזים כדי שאני לא יחזור הביתה מהצבא ויפול שוב לבור. זה גורם לכך שאני שותה איזה 4-6 ליטרים של משקאות דיאטטים מוגזים ביום. חיי על מעדנים דיאטטים ולא אוכל שום פחמימה צבאית . רק עוף / שניצל (אם מתאפשר לי קלורית) וירקות . הבעיה היא שלא רציתי שהצבא ידע כי פחדתי לעוף ממנו (היו ימים שפשוט לא היה לי איכפת). לפני כמה זמן הייתי כלכך נואש , שהלכתי לרופא הצבאי וסיפרתי לו , אמרתי לו שאני רוצב לטפל בזה במכון פרטי. הוא שלח אותי לקב"ן. הקב"ן אמר שאו שהוא יטפל בי , בשיתוף אם התזונאית של היחידה או שאני ימלא המון טפסים וילך למכון פרטי. הבעיה היא שמכון פרטי זה משהו כמו 600 שקל בשבוע (אמא שלי כבר אמרה שהיא מוכנה , אבל אני לא מרגיש בנוח להפיל עליהם כזאת הוצאה. חוץ מזה שזה יחייב יידוע של אבא שלי). והפתרון שהוא יטפל בי עשה לי רושם של מאולתר מידי ... לפי הבנתי , מכונים שמטפלים בזה , מתמחים בבעיות אלו ספצחפחת , ולא כל פסיכולוג יכול לטפל בזה ... חוץ מזה שהתזונאית של הצבא "לרג'ית" מדי לפי איך שידוע לי (הצבא צמיד יעדיף שהחיילים יאכלו יותר, יהיו יותר אנרגטיים ... ). מישהו מכיר מכון נורמלי ? כזה שלא יעלה ככה? מה דעתכם על הפיתרון שלו? המצב בבית נהיה בלתי נסבל. כל פעם שאני מדבר על זה עם אמא שלי , היא בוכה לי מול הפרצוף. תודה אלון.

אני חושב ש...

תקשיב, לפמי מה שאתה מספר אז יש לך פחד מלעלות במשקל, ואתה לפעמים אוכל בגלל מן התקפה כזאת ( בולמוס ), ולאחר מכן אתה מקיא את האוכל. אלה המאפיינים לבולימיה. בולימיים בהתחלה לא מבינים שיש להם בעיה. לדעתי זה נשמע כמו בולימיה, אבל אני מציע לך לברר את זה עם אנשי מקצוע מכיוון שאני לא איזה מומחה.. ו - 30 קילו ב 4 חודשים?? זה מטורף!!

אלון

תשמע... אין דבר יותר מבאס מאשר להיות במצב הזה בתוך מסגרת צבאית. אני יודעת כי הייתי שם. הייתי אצל הקב"ן והפסיכיאטר הצבאי ובסוף גם השתחררתי מהצבא. אין מה לעשות יש לך בעיה ואתה חייב למצוא דרך להתמודד איתה ולהפסיק לפגוע בעצמך. אני לא הייתי סומכת על דיאטנית צבאית. מוכרחים דיאטנית שמכירה טוב טוב הפרעות אכילה אחרת יכול להגרם נזק. אני הלכתי גם לדיאטנית וגם לפסיכולוגית באופן פרטי. את הקבן החרמתי ולא התיחסתי אליו. הבעיה שטיפול טוב בדרך כלל עולה כסף. בקשר לאבא שלך, לא משנה כמה זה נשמע קשה, הוא חייב לדעת בשלב מסוים כי אתה חייב תמיכה מהבית. גם חברה שלך צריכה לדעת. אם היא אוהבת אותך היא תשאר לצדך ואם לא אז אתה מספיק חזק בשביל להצליח לבד! (אני יודעת כי אותי חבר שלי זרק בעקבות זה!). אל תתכחש לבעיה לא משנה מהי ואיך מגדירים אותה. תתמודד למרות כל הקשיים. תהיה חזק! ותמיד יש לך מקום בפורום הזה ותופתע כמה ישמחו לעזור לך כאן! ליאור

...

לפי ההודעה שלך, נראה כאילו אתה די לא מודע לכך שיש לך הפרעת אכילה. מצד שני, אתה מבין שיש בעיה שצריך לטפל בה. תשמע, בקשר לטיפול שאתה מחפש, אז אם אתה נמצא תחת חסות של קופת חולים כלשהי, אז בדר"כ קופות החולים מממנות טיפולים כאלה במסגרת הביטוח. יש טיפולים שמשולבים בהם דיאטניות, פסיכולוגים, ולפעמים גם טיפול תרופתי(אבל זה כבר תלוי עד כמה המצב דורש זאת). בהצלחה.

כמה הבהרות...

ראשית , המון תודה על כל התגובות. בייחוד לליאור. 1) אני בצבא, אין לי אפשרות לגשת לקופת חולים. 2) בולימיה מלוות בבעיה נפשית , ההקאות בין היתר נותנים תחושת שליטה בחיים. אני לא מתכחש לשום דבר, אך אין לי בעיה נפשית. גם אנורקסיה נרבוזה לסוגיה , מלווה בהקאות ודרכים להתרוקנות. (גם כושר מופרז של ספורטאים אגב, מוגדר כסוג של אנורקסיה). אני לא לא מודע למה שקורה , וזה לא קורה מדי פעם . זה קורה בממוצע של 2-4 פעמים ביום. אני לא טירון בנושא. אני פשוט לא יכול להיתמודד עם זה יותר!

במחשבה שניה...

ההפרעה שלך היא בין אנורקסיה לבולימיה... אני לא יודע איך להגדיר אותה... כי למרות שבהתחלה הורדת המון במשקל ופחדת להשמין, שאלה סימנים של אנורקסיה, אחר כך היית שותה 4 עד 6 ליטרים של שתיה ביום, וזה הרבה, ואחר כך הקאת, ואלה סימנים של בולימיה........

אין לו בין לבין אין דבר כזה... ואלון משהו בשבילך

אם כבר יש לו את השילוב של השתיים בולמיה ואנורקסיה... אלון היי רציתי לומר לך ללכת דרך קופת חולים שזה לא עולה כסף אבל ראיתי שזאת לא אפוציה,עכשיו אני חושבת שאתה הגעת לנקודה שאתה לא שולט כבר ואתה לא יודע מה לעשות,וזה דבר ממש טוב כי סימן שזה נורא מפריע לך ומשבש לך הכול,ככה זה הפרעות אכילה משתלטים לנו על החיים... עכשיו יכול להיות שיש לך בעיות חוץ מההפרעות אכילה,שזה רק עוזר לך לא לחשוב על הבעיות האחרות,עוזר להתחמק??? אם לא נוח לך לדבר כאן,ואתה רוצה לדבר איתי אני נורא אשמח לדבר איתך האימייל שלי הוא: TALI1632WALLA.CO.IL במקום ה-2 זה @! תרגיש טוב מתוק שלך טלי דרך אגב אני טלי בת 17...

התכוונתי ש...

שבהתחלה הוא היה אנורקסי ועכשיו הוא בולמי. אני חושב..

רציתי להגיד

בעיקר לך מאור. זה לא משנה איך מגדירים את ההפרעה. מה שחשוב הוא להודות בהפרעה ולפנות לעזרה. כל מי שמגיע הנה בעצם פונה לעזרה וזה לא נראה לי משנה לאיזה קטגוריה נסווג אותו. חומר למחשבה... חוץ מזה מניסיוני האישי, אין דבר שעצבן אותי יותר מהניסיון להכניס אותי למשבצת הנכונה בדיאגנוזה. אבל אולי זה אישי לי.. ליאור
עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
הפרעות אכילה
בחר
בחר