זה די ארוך, אבל אני חייבת לשתף...

אבא שלי רוצה שאלך לפסיכולוגית כי אני בוכה או לא עושה כלום עם עצמי והוא רואה שלא טוב לי עם זה... אני מנסה להסביר לו שהדיאטה שלי היא מעין מנגנון הגנה עצמי ושהיא עוזרת לי להשיג שליטה. הצעתי שנלך לפסיכולוגית שמתמחת בהפרעות אכילה, אבל הוא דחה את הרעיון ואמר שהוא לא רוצה להתעסק עכשיו בשטויות והוא רוצה להבין מה הבעיה האמיתית ולכן נלך לפסיכולוגית מומחית שמטפלת בבני-נוער ואין לה איזושהי הגדרה מסווגת. קצת נפגעתי מכך שהוא לא התייחס למשמעות שהענקתי לדיאטה כחלק מהבעיה באותה רצינות כמוני. אני מרגישה שאם אלך סתם כך למשהי שאמנם טובה אבל "כללית", אני בעצם לא ישתף איתה פעולה כי היא לא תתעניין בהרגלי האכילה שלי וזה הדבר היחידי שבא לי לדבר עליו כרגע. אני לא אנורקסית או בולימית או אכלנית כפייתית בנתיים (במובן הקליני החמור), אבל יש לי רצון גדול לרזות (וזה הדבר היחידי שמעניין אותי עכשיו), אני עושה המון ספורט ונתקפת לעיתים בבולומוסים...נראה לי שאני בדרך הרעה ואני רוצה ולא רוצה בו-זמנית להמשיך בה. האם לדעתכן כל פסיכולוגית יכולה להתאים??? אגב,(קצת אישי), לפני הדיאטה, בגילאים מוקדמים יותר גם נהגתי להתלבש על איזה נושא די באובססיבית ולהתעסק רק איתו (הערצה של מפורסמים, התרכזות בלימודים וכ' (תמיד על חשבון חיי חברה)) האם גם לכן היו "תחומי התעניינויות" אובססיביים אחרים לפני שהדיאטה הגיעה והשתלטה על הכל (ובעצם הפכה למחלה...)???

כן ולא...

הפסיכולוגית שאני הולכת עכשיו היא לא מומחית להפרעות אכילה והיא בעצמה אמרה לי את זה אבל היא כנראה תפנה אותי למישהו אחר בינתיים לא משנה לאיזה פסיכולוגית תלכי כי אם היא לא מתמחית בנושא אז היא תפנה אותך למישהי שכן העיקר שתקבלי טיפול כמה שיותר מהר ובקשר לאובססיביות גם לי היה את זה אומרים שאלה עם הפרעות אכילה הם פרפקציוניסטים וככה אני הייתי במיוחד בלימודים אבל ההפרעת אכילה באה על חשבון הלימודים ומאז התחלתי להזניח :( בכל אופן שולחת לך חיבוק והצלחה!!! אוהבת סול

כן....

גם אני-כל נושא שהתעניינתי בו זה הפך לאובססיה...... כניראה שבגלל זה זה תפש אותי יותר בקלות..... ובקשר לפסיכולוגית-לדעתי תנסי לדבר עם אבא שלך ותסבירי לו שזו בעיה רצינית אצלך ושבגלל זה יש לך בעיות אחרות,ובגלל זה צריך לטפל קודם בנושא הזה ואח"כ בכל הסובב לו. שיהיה לך המווווווון בהצלחה בכל מה שתעשי......... love u all!!!!!

את צריכה ללכת לפסיכולוגית להפרעות אכילה ו......!

את צריכה לעשות מה שנראה לך נכון את החולה לא אבא שלך,המקרה שלך ממש ממש דומה למקרה שלי,אם את יכולה להגיד את הגובה והמזקל זה יעזור(: לי יש הפרעת אכילה אבל אני לא אנורקסית או בולמית גם,אני בדרך לזה מקווה(נשמע מטורף אני יודעת)! כדי להחלים מזה(וברור שיש לך הפרעת אכילה)אז את צריכה ללכת אולי גם ליחידה מיוחדת שתעזור לך,שם גם תהיה לך דיטיטנית ופסיכיאטרית וכולם שם מעולים!! אז תלכי לאבא שלך ותגידי לו בדיוק מה שיש לך על הלב!!!! מקווה שתחלימי מהר!! טלי(:

אין טעם להתחמק, מומחה להפרעות אכילה נחוץ במקרה כזה

ואולי תדברי שוב עם אבא שלך, אל תוותרי, זה חשוב. ואני לא יכולה להגדיר את הפרעת האכילה שלך, ואולי כדאי שזה ישאר ככה, ללא הגדרה, כדי שתוכלי להתמודד עם זה מבלי "הגדרות" מהצדדים. עוד דבר, אני נורא גאה בך על שאמרת לאבא שלך את דעתך, במיוחד על הפרעת האכילה, הוא צריך להבין שכמו כל מחלה אחרת, גם זו מחלה. וכמו שאם מישהו יהיה חולה בשפעת למשל, אז לא יקחו אותו לרופא עור כי זה יותר נוח(זה מצחיק, אבל אותו הדבר בדיוק), אז ככה גם במקרה זה. תעדכני אותנו יקירתי. מקווה שיהיה לך יום נעים. ואובססיביות...אחחחח, תופעה מספר 1 שקשורה להפרעה...קשה. שלך, אני.

אני מבינה את ההרגשה שאת רוצה ללכת למשהי שמתמחה בהפרעות אכילה....

וזה כל מה שאת רוצה לדבר עליו גם אני רציתי ללכת לדבר עם משהי שתדבר איתי כל הזמן על הפרעות אכילה אבל שווה לך לנסות ללכת לפסיכולוגית הכללית אולי היא תפנה אותך לפסיכולוגית להפרעות אכילה. ובקשר לאבא שלך- זה שכיח מאוד שההורים רוצה לסגת מן העניין שלבת שלהם יש הפרעת אכילה הם לא רוצים להאמין בזה אבל תאמיני לי בסוף הם יבינו אותך אוהבת ותשמרי על עצמך טל

תודה, שכנעת אותי...

אני תמיד אוכל לבקש להפנות אותי למטפלת בהפרעות אכילה. כנראה שאם אני לא עמוק בפנים עדיין אז הבעיה הפסיכולוגית האמיתית היא די על פני השטח והצורך שלי להתרכז באוכל זה ניסיון מצידי לא להתמודד עם "הדבר האמיתי" אוף, נמאס לי לחשוב על זה... בסוף הכל יהיה בסדר ועכשיו אני אתן למחשבות לנוח... כל מה שחשוב היום זה שאני יאכל 1200 קלוריות ואתאמן לפחות שעה וזהו!!! זהו!!! זהו!!!
עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
הפרעות אכילה
בחר
בחר