לכל מי שסובל/ת מהפרעות אכילה

מכירים/ות את זה שחשבתם/ן שזה נגמר, שזה מאחוריכן/ם, שאתן/ם כבר שנים בטיפולים, מרגישים/ות טוב עם עצמכם/ן ועם הגוף אבל זה עדיין תמיד שם, התפריטים שהמצאתם/ן, התכנונים, הבליסות הבלתי נגמרות, הההקאות, ההרעבות, השנאה העצמית, ההלקאות.. והמחשבות...יו המחשבות, כמה אנרגיה מבוזבזת! נמאס לי, זה פאקינג דיבוק!! צאי ממני מחלה מחורבנת!!!!!! האם יש לזה סוף?

כ"כ מבינה

יואו אני מה-זה מבינה אותך....אני ממש מזדהה איתך גם אני מרגישה בדיוק ככה.כל הטיפולים,כל הגרירות האלה ממקום למקום וממטפל ומטפל,וזה פשוט עדיין שם,הדבר הדפוק הזה לא עוזב אותך... אני יודעת שזה לא ממש מעודד,פשוט רציתי להגיד לך שאת לא לבד.

גם אני

כל פעם נדמה שזה סוף סוף נגמר, כאילו ממש עכשיו אני בכיוון הנכון.ואז באכזבה הגדולה.. לא יכולת לתאר טוב יותר את מה שעובר עליי בתקופה האחרונה. האם באמת יש סוף ? האם באמת קיימת החלמה מלאה ? פעם חשבתי שאני יודעת - היום, לצערי הרב מאוד - כבר לא. כל נפילה היא קשה יותר, אולי דווקא בגלל כל מה שעברתי וכל מה שאני כבר יודעת ואל כל מה שאני כבר מודעת. אין לי כוח, אני מותשת...

קבוצת העצמה לבנות המתמודדות עם הפרעות אכילה

מגיל 19 עד 29 הייתי בולמית אלו היו שנים של בושה של סוד נוראי ומגעיל שהולך איתי לכל מקום של שקר רקבון פנימי הרס עצמי הענשה עצמית לעג ושנאה עצמית שנים של יאוש של כאב עמוק שרק גבר ונדחק עוד יותר פנימה שליש מהחיים שלי ביליתי שם.... היו תקופות שהייתי שונאת את הגוף שלי עד כדי כך שלא הייתי מסוגלת לגעת בו אפילו בזמן המקלחת - הייתי רק חופפת ויוצאת היו תקופות שפחדתי לצאת מהבית היה נדמה לי שכולם מסתכלים עליי רואים את הכיעור והליכלוך שלי ולועגים לי היו תקופות שהייתי שוכבת במיטה חוזרת בראש על המשפט – אני אפס. כלום. חסרת כל ערך – ומתפללת שכל הסיוט הזה (החיים שלי) יגמר כמה שיותר מהר בזמן הזה למדתי תואר ראשון תואר שני התחתנתי רכשתי חברים חיים כה יפים מבחוץ וזוהמה נוראית בפנים הייתי בטיפולים בכמה וכמה מקומות קראתי ספרים על איך ולמה ידעתי הכל מה עליי לעשות ומה עליי לא לעשות אבל לא היה שום שינוי מכל הידע והחפירות האינסופיות ..................................... ואז נגעתי בי במקום כל כך עמוק בחוויה מאוד עמוקה ואוטנטית שלי נגעתי בניצוץ של חיים שכבר כמעט דעך בתוכי ותוך שלושה חודשים יצאתי מהפרעת האכילה לתמיד ...................................... היום שנתיים אחרי אני רואה את הדרך שעשיתי זה לא היה קסם פשוט הלכתי בכיוון הנכון זה לא היה קל אבל היה שווה להשקיע בנות אהובות החיים יקרים אין שום סיבה להעביר עוד שנה עוד חודש עוד יום או עוד דקה אפילו בהרס ושנאה כי אפשר גם אחרת כל אחת מכן יכולה היום אני מבינה שיש לי ביד מתנה יקרה מפז שאותה אני כל כך רוצה לחלוק ולהעניק לכל מי שירצה יש לי כלים יש לי דרך זו אינה דרך של עשיה חיצונית אלא דרך חוויתית מאוד ייחודית מאוד החיים לא חייבים להיות בסבל ובכאב העריכו את החיים שלכן תאפשרו לעצמכן לחיות אותם במלואן !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! קבוצת העצמה לבנות המתמודדות עם הפרעות אכילה !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! נפתחת קבוצה קטנה של כ-5 נשים אנחנו נפגש פעם בשבוע במפגשים נשתף ונתמוך אחת בשניה נעצים אותנו לאורך תהליך שכל אחת עוברת עם עצמה בהתמודדות עם ההפרעה נגלה שאנחנו יכולות ליצור מציאות אחרת עבורינו ואף נתאתגר ונקדם את עצמינו אל עבר ההחלמה המלאה המפגשים יכולים להוות תוספת מעצימה לטיפול מקצועי כמו גם להוות תהליך תומך ומכוון בפני עצמו. המפגשים מתקיימים באיזור קרית טבעון ומועברים בעלות סמלית יצירת קבוצה כזו הינה יוזמה פרטית שלי כאחת שהחלימה מבולמיה לפני שנתיים אחרי התמודדות ומאבק מתמשך על חיי (הקבוצה לא תללווה ע"י גוף מקצועי) לפרטים נוספים אתן מוזמנות בחום לפנות אליי למייל arina.zaretsky@gmail.com

לכל מי שסובל/ת מהפרעות אכילה

מכירים/ות את זה שחשבתם/ן שזה נגמר, שזה מאחוריכן/ם, שאתן/ם כבר שנים בטיפולים, מרגישים/ות טוב עם עצמכם/ן ועם הגוף אבל זה עדיין תמיד שם, התפריטים שהמצאתם/ן, התכנונים, הבליסות הבלתי נגמרות, הההקאות, ההרעבות, השנאה העצמית, ההלקאות.. והמחשבות...יו המחשבות, כמה אנרגיה מבוזבזת! נמאס לי, זה פאקינג דיבוק!! צאי ממני מחלה מחורבנת!!!!!! האם יש לזה סוף?

למאיה היקרה

ניתן לטפל בהפרעת האכילה וכמו שאת מבינה, זהו תהליך ארוך ומורכב. ניתן להגיע למצב שבו הפרעת האכילה קיימת אך היא תופסת פחות ופחות מקום בחיים שלך, לא ברור לי אם את כרגע בטיפול, בכל מקרהף מאחלת לך בריאות וסבלנות לעבור את המשך הדרך. שיווי משקל.

גם אני

כל פעם נדמה שזה סוף סוף נגמר, כאילו ממש עכשיו אני בכיוון הנכון.ואז באכזבה הגדולה.. לא יכולת לתאר טוב יותר את מה שעובר עליי בתקופה האחרונה. האם באמת יש סוף ? האם באמת קיימת החלמה מלאה ? פעם חשבתי שאני יודעת - היום, לצערי הרב מאוד - כבר לא. כל נפילה היא קשה יותר, אולי דווקא בגלל כל מה שעברתי וכל מה שאני כבר יודעת ואל כל מה שאני כבר מודעת. אין לי כוח, אני מותשת...

גם אני

את בהחלט צודקת גם אני במצב מאוד דומה לשלך רק שאצלי אין לי תמיכה משפחתית כאילו אני לבד בעולם ואיו לי אף אחד מלבדי התגרשתי מבעלי בגלל המחלה הדיאטנית שלי הפסיקה לטפל בי כי אסור לה ככה היא אמרה לי וגם לא יקבלו אותי להפרעות אכילה בתל השומר
עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
הפרעות אכילה
בחר
בחר