שלום לכולם...

אני חדשה כאן ודי מוזר האמת. הסיבה שהחלטתי לכתוב היא שבמקרה שמתי לב שממש באזור החודש הזה אני "חוגגת" 11 שנה לבולמיה שלי. אני כותבת ולא מאמינה. אני אוכלת ומקיאה 11 שנים. הייתה לי הפסקה אחת למשך כמעט חצי שנה, אבל זה היה כל כך מזמן ואני אפילו לא זוכרת מה הביא אותי לזה ומה גרם לי לחזור להקיא. אני מנהלת חיים מאוד טובים מבחוץ, עבודה יוקרתית, משפחה טובה, אני מחוזרת מאוד. אבל האמת? אני מרגישה שאני מקולקלת. שאני דפוקה, שאני פגם בייצור. נראה לכן הגיוני שאני לא מפסיקה להקיא במשך 11 שנים? אפילו אני לא מאמינה לזה. אני מתאמנת בחדר כושר ומנסה להקפיד מאוד על תזונה הגיונית ובריאה (עד הבולמוס), אבל פשוט לא מצליחה לאהוב את הגוף שלי, אני עסוקה תדירות במחשבה על איזה ניתוח פלסטי אני אעשה וכמה נהדר אני אראה אחריו (לא עשיתי אף ניתוח בנתיים). בגדול? נראה לי שאני חסרת תקנה. נראה לי שאחרי 11 שנים כבר שום דבר לא יציל אותי, בטח שלא אני. איבדתי אמונה? כנראה. ולא בצדק? אני בת 25, אני חולמת על זוגיות מאושרת אבל מזכירה לעצמי שאני רקובה מבפנים. מה דעתכן נשים יקרות? יש לי עוד סיכוי להינצל? הבולמית.