גם לטובים ביותר נשבר. ניר נגר מהפורום בתפוז חזר משירות מילואים

להיות או לא להיות?ו ניר נגר ו 17:11 | 31/08/04 אני ניר נגר מספר אישי 50240XX...נשברתי! תמיד הייתי קרבי, התגייסתי לצנחנים פטריוט, ציוני, כשהסיסמה טוב למות בעד ארצנו מפעמת בתוכי, יש לנו רק מדינה אחת, שיננתי לעצמי תמיד, כל עוד זה תלוי בי השואה לא תחזור, לעולם! עברתי היתקלויות, ניפצעתי פעמיים בתאונות צניחה, ישבתי מול ועדה רפואית אמרתי להם, אני מכאן לא זז! לפני 4 שנים הייתה לי שיחה עם המג"ד שלי, על הדילמות שאני מעלה כאן...הוא אמר לי, צריך להילחם על האמונות שלך, צריך להזיז דברים, להילחם על מה שחשוב, הפנמתי... *הלכתי להפגין למען חוק טל בתנועה לאיכות השילטון. *הצטרפתי לתנועת בלת"מ (תנועה לזכויות המילואים) בתור חבר וועד, מפגין, הולך לפגישות עם חברי כנסת זחוחי דעת שחושבים מטר קדימה ותו לו, פגשתי חברי כנסת, שרים שמסתכלים על הבעיות הקיימות רק בפן הפוליטי, אם איש עבודה הציע הצעה קונסטרקטיבית חס ושלום שאיש ליכוד יקדם אותה, ולא משנה מה החשיבות שלה וכמה היא תועיל לעם היהודי היושב בציון, יש שרים וחברי כנסת שלא טרחו לענות לנו על הבקשה להיפגש איתם, למה להם להיפגש איתנו? הרי בזמן הזה הם יכולים ללכת לאיזו בת מצווה של פעיל מרכז. * התחלתי לנהל את פורום המילואים בתפוז, לתת מענה למילואימניקים מיואשים, רואה במו עיני איך מפטרים אותם, איך הם יוצאים לשליחות החשובה הזו, להגן עלינו וניפגעים בכל תחומי חייהם, נקרעים מביתם ועולים על מדים. נעשה ונשמע... אם לא אנחנו אז מי? יש לנו רק מדינה אחת! עם הסיסמאות הללו נילחמתי..זה הנשק שיחיד שהיה לי... בחודש אוגוסט ניקראתי שוב פעם למילואים, 25 יום שירתתי בשטחים, מתוכם יצאתי רק 4 ימים הבייתה, יציאות מטכליות, מבקש מהגדוד שישלח טבח שיבשל לנו כי הטבח הקיים שלנו מבשל בתחתונים,כמובן שלא היה! הרי צה"ל מזמן אותנו לפחות שיתן לנו לאכול כמו בני אדם! ישנו במכולות, שמרנו בשער של התנחלות, עשינו 8 שעות פעילות נחנו 8 שעות, איישנו מחסום שלא הבנו את היעוד שלו...באותם מילואים נבנתה ההבנה,ירד האסימון... דיברתי עם המ"פ שלי..אמרתי לו שאני רוצה לעזוב את הפלוגה, לא רוצה להיות קרבי, לעזוב את תנועת בלת"מ, לעזוב את ניהול פורום מילואים...למה הוא שאל? ..עניתי: * כי נמאס לי שמשתינים עליי ואני אומר שזה גשם! * נמאס לי שלוקחים את חוש האחריות שלי כמובן מאליו! * למה אני צריך לצאת רק 4 ימים הביתה, לשמור בש"ג, לעשות 8-8? בגלל שצה"ל יוכל לחסוך בימי מילואים? למה לא לגייס עוד חיילים, למה לא להביא אנשי אבטחת ישובים..כי לוקחים אותי כמובן מאליו. * נמאס לי לתהות האם לרשום בקורות החיים שלי שאני צנחן, במקום להיות גאה בזה, אני צריך להסתיר את הנתון הזה? למה? לתהות אם העבודה שלי תישאר כל כנה כשאחזור מהשירות. * למה אני נפגש באנשים שפוטרו בעקבות שירות מילואים? למה? שאלתי מנהל בכיר במשק אם הוא היה קולט איש מילואים קרבי לחברה שלו, הוא אמר לי שלא! הוא לא יכול לעמוד בזה שהוא יצא ל 30 יום מילואים... * נימאס לי לראות את כל החברים שלי יוצאים מהמילואים ואני נשאר, לשאת בנטל, כיום רק כ 3% עושים מילואים מכלל הפוטנציאל, למה? * נמאס לי להיפגש עם מלחכי פינכה ששוכחים כל מה שאמרת שניה אחרי שיצאת מהדלת, לראות אותם בכנסת לא מצביעים על חוקים כל כך נכונים, על תגמול הגרעין שנותן כל כך הרבה למדינה הזו, על חשבונו, אני לא רוצה שמילואימניק ירוויח מיציאתו למילואים, אבל למה הוא צריך להפסיד? * נמאס לי לראות את חיוכי השמחה לאיד, את גיחוכי הפרייאר בכל פעם שאני מודיע שאני יוצא למילואים, כאילו הייתי המוהיקני האחרון. * למה לא מעניין את המרצה באוניברסיטה שהייתי במילואים? אז נחתמה האמנה לסטודנט המילואימניק (לא נחקק חוק עם שיניים) אז יש מועד ג' אבל חזרתי מהמילואים יומיים לפני המועד הנ"ל... * אני מפחד מהרגע שבו אפצע ואצטרך לרדוף אחרי אחוזי הנכות שלי, להילחם במשרד הביטחון, הרי הכושי עשה את שלו, הכושי יכול להילחם. * נמאס לי להתחבט בשאלה: מה עדיף? אבא גיבור ומת או אבא פחדן וחי... * נמאס לי לראות את השחיתות במדינה הזו, איך כל מקורב לצלחת משחרר ממילואים את היקר לו, לראות את רוב חברי נכנסים לקב"ן יוצאים ביד עם פטור, ועוד מנפחים את החזה על "ההישג" * למה שר הביטחון לא מוכן להיפגש עם התנועה שלנו? הרי הוא מייצג את כלל החיילים בצבא, למה? כי אין לו תשובות בשבילנו. * למה הממשלה מתנגדת לכל הצעת חוק שאנחנו מעלים? בגלל שאין כסף..ו 200 מליון לחרדים יש לתת? למה? כי אין לנו נציגים שיושבים בממשלה? במבצע חומת מגן נקראתי בצו 8, כבשנו מחנה פליטים, 26 יום לא הייתי בבית, השארתי אישה בבית עם תינוק בן 3 חודשים וילדה בת שנה וחצי, ללא עזרה..יצאתי למלחמה! היא התקשרה בוכה למג"ד שלי ביקשה בכל לשון של בקשה..שישחרר אותי! שהיא מתמוטטת, הוא לא שיחרר...הבנתי אותו. כשחזרתי היא התיצבה לפני בתוכחה שואלת למה כל החברים שלי ממשיכים להגיע אחרי העבודה הביתה, למה החיים של כולם ממשיכים להתנהל על מי מנוחות והחיים שלי הפכו לחור שחור? שמעתי את השאלה..השתמשתי בנשק הנדוש שלי..מי ילך אם לא אני? ומה איתנו היא שאלה...לא ידעתי מה לענות... התחמושת נגמרה לי...

מה שלא נעשה - לא יהיה! (פתוח לדיון)

אהלן, אנחנו לא צריכים לקרוא את דבריו של ניר נגר כדי להבין מה המשבר הערכי שבו חייה מדינת ישראל. אבל כאן טמון כוחו של הנוער, כוחן של תנועות הנוער- הצופים, הנוער העובד והלומד, מכבי הצעיר, מחנות העולים, "אחרי!" ועוד תנועות השוקדות על חינוך לשותפות הגורל במדינת ישראל. גם אני כאיש מילואים, מ"פ במילואים ביחידת חי"ר מכיר את הטענות האלו. אבל מכאן ואילך לשבור את בכלים ולהחליט שלא להתמודד, זו לא רוחנו. לבני הנוער במדינה יש את היכולת להשפיע ולשנות. יש להם את הכוח ואת האומץ. צר לי אדווה, אבל שוב הדוגמה הזו של ניר היא בדיוק ההפך הגמור- זו פחדנות!!! זה הפחד לעמוד על מה שאתה מאמין בו. זכויות אנשי המילואים הם נושא שזכה לכותרות ואף לתשומת לב ייחודית מאז חומת מגן. כמו כן עניין הפיטורין. הגישה האינטרסנטית הזו היא מובנת מאליו. הרי ניר לא ירד מהכביש בגלל שיעור תאונות הדרכים הגבוה, כי הרי התנועה משרתת את האינטרסים שלו...זה הרי ברור, וזה אבסורד! אבסורד, משתי סיבות- האחת בורות מדהימה בשיעור האנשים הנפגעים מדי יום על הכביש מאשר בשירותם בצה"ל. מדוע כאן ניר לא נאבק דרך שבירת הכלים, אני הייתי מציע לו למכור את רכבו ולא לנוע יותר ברכבו. לא, זה לא אפשרי הרי. הבורות הזו נובעת מניכור כלפי המוסדות של החברה בישראל שניר מגלה. כל איזכור של המדינה כגוף ניסתר במשפטים מוכיח שהוא אינו מבין על אילו ערכים הוקמה המדינה הזו ועל מה מושתת אמונת פועליה. המדינה, ניר היקר, זה אני ואתה. שירות המילואים הוא קשה. האמינו לי שהוא קשה. מאז ינואר האחרון ביצעתי קרוב ל- 36 ימים ואני עתיד לבצע עוד אימון עם חיילי. זה קשה כשמחלצים אותך מהשגרה ומלבישים אותך במדים, אתה לא בדיוק רואה את דגל מדינת ישראל מתנוסס לנגד עינייך. אבל האמונה בצדקת הדרך, האמונה שמה שלא נעשה- לא יהיה! היא אמונה מכרעת. היא מקור המוטיבציה שלי. קל לנופף בשכול, בסיכונים שיש בשירות בצה"ל. כולנו מתחברים אליו. מעטים מאיתנו חושבים על מספר ההרוגים בתאונות הדרכים כשם שאנו חושבים על הסיכון בשירות הצבאי. שכלתי חברים, שכלתי חיילים. קל לנופף בשכול ולעשות בו שימוש ציני. זהו שימוש ציני, הרי אותם אלו שנתנו את חייהם וחרפו נפשם לא היו רוצים שעל בסיס אומץ ליבם נפתח פחדים. השיקוף של המציאות במדינת ישראל מראה לנו בראי אריה השואג מאחורינו. אריה שמיצצג את כל מה שמאיים עלינו, ישנה מציאות לא פשוטה בארץ הזו. אנחנו מאז קום המדינה נאבקים, קולטים עלייה, מתמודדים עם כלכלה שמעצבת עצמה, בעיות חברתיות, בעיות בטחוניות ומהלא! האם נשבור את הראי וכך לא יגלה האריה לנגד עיננו? האם כך נתמודד עם גודל הבעיה? ממש לא! הנוער במדינת ישראל הוא הנוער הטוב ביותר שיש. הוא נוער אמיץ , הוא יודע לעמוד על שלו, יודע מה כוחו ויודע שיש ביכולתו להשפיע ולשנות. נוער שכזה הוא אחד מעמודי התווך ההכרחיים במדינה, ומהי המדינה- אני ואתה ועוד פרטים. אסור לאבד את האמונה בצדקת הדרך, בגלל הקושי. המכתב של ניר מכאיב לי. מצער. אילו לא הטובים. הטובים הם לא אילו שנשבר להם. הם המתמודדים. קל לשחוט את הפרה הקדושה שנקראת צה"ל. נכון אנחנו שבעים ממלחמות. די לנו מהמתח הבטחוני, די לנו לקחת חלק בעול הזה. אז קל לשחוט את הפרה הקדושה הזו. הלואי וניר וחיילי צה"ל באשר הם ישובו בשלום והלואי וצה"ל לא ידרש לעמוד במשימות בהם הוא עומד היום. הלואי. אבל כרגע זה לא ככה. כרגע לא. מה שלא נעשה לא יהיה! אנחנו ערב ראש השנה. שנה עברית חדשה. שנה חדשה ששוב משפחות רבות רעבת לארוחת חג, שנה חדשה שחיילים בודדים יחפשו את אורית החג, שנה חדשה של משפחות שכולות שחיות רגע ועוד רגע לאט לאט, שנה חדשה שמשאירה אחריה המוני הרוגים - תוצר של הקטל בכבישים, שנה חדשה שתביא התמודדות מחודשת עם האלימות הגואה, שנה חדשה של התמודדות עם הגזירות הכלכליות. אבל זו שנה חדשה. שנה חדשה שאנחנו, כל אחד מאיתנו, וכולנו זו המדינה, צריכים לעשות משהו נוסף. משהו שהוא מעבר כדי שיראה פה טוב יותר. כדי שיהיה לנו מקום טוב יותר לחיות בו. כי מה שלא נעשה- לא יהיה!

שימי אני סבורה שהמקרה של ניר הוא ביטוי לשלהבת שנפלה בארזים.

וזו אינה תוצאה של אגואיזם אלא של אכזבה קשה ממדינה שאדם סיכן את חייו למענה, למרות שכמעט ולא קיבל ממנה שום דבר בתמורה. בעבר הוא היה פרייר, והיום החליט שלא עוד. אני מניחה שגם התוכנית הכלכלית הנוכחית לפיה העוני היא בעיה של העניים והאבטלה של המובטלים והחינוך של ההורים וילדיהם, והחולי של החולים וזה שלא יהיו ארוחות חמות לכל התלמידים הרעבים זה לא עסק לא של שר האוצר ולא של שרת החינוך ולא של אף שר בממשלה. במדינה שמצהירה שהיא לא חייבת שום דבר לאזרחיה, לא שלום, לא בטחון, לא לחם, לא עבודה, ולא תורה במובן הרחב של המילה, אין פלא שחלק מאזרחיה סבורים שהם לא חייבים לה שום דבר, בטח לא את חייהם על הגנתה. אני מניחה שגם ידוע לך שמרבית המאכלסים את בתי הכלא הצבאיים הם עריקים מסיבות כלכליות, שברחו מהצבא כדי לפרנס את משפחותיהם. ובאשר להבדל בין פגיעות מתאונות דרכים ופגיעה כתוצאה מהשירות הצבאי: לכביש אף אחד לא יוצא במטרה להקריב את חייו למען המדינה.....בצבא כן. וזה הבדל מאוד משמעותי.

אילו לא ארזים...

זהו העניין בדיוק. הקטל בכבישים היה נמנע אילו כולנו היינו מסרבים לעלות על הכביש, אבל לא נעשה זאת כי זה לא משרת את האינטרס אישי שלנו. קל להחליט שהצבא הוא סיכון שאיננו רוצים לקחת מאחר ולכאורה זה לא משרת את האנטרס שלנו, אלא של המדינה. המדינה אינה משהו זר. המדינה היא את, הוא , היא, אני ועוד המון פרטים. אסור לאבד את האמונה במקורות שלנו, בהוויה המשותפת שלנו ובגורל המשותף שלנו כאן במקום הזה. אני שמח שאת מעלית את העניין. מזמן שלא דיברנו על הזכות שבחובה ועל האמונה שבצדקת הדרך. צה"ל סופג מהלומות קשות- מהלומות כלכליות (חילי מילואים חשים זאת על בשרם, כך גם חיילי סדיר של נהנים מתשלומים והטבות שהיו נהוגות בעבר), מהלומות חברתיות (יש מי שמנסה לערער את מעמדו בחברה) ומה לא. אבל העובדה שאת ואני יכולים היום, כאן ועכשיו, לרשום דברים בניחותא אחד לשני, לחוש ביטחון במציאות המטורפת הזו- זה לא טריויאלי! זה לא טריויאלי. בתוך עמי אני חי. אני מודע לתחושות של חיילים ואני רואה את זה אצלי בפלוגה. אנשים עם משפחה וילדים, סטודנטים, עובדים, צה"ל והשירות במילואים אינו בראש מעינהם. אבל כשהם נקראים, אז נכון הם מקטרים וקשה להם.אבל הקשה הזה הוא מה שמאפשר לנו לחיות במדינה ריבונית ודמוקרטית. כולי תקווה שיגיע שלום. תגיע העת שלא נזדקק לצה"ל של היום. גם בזה צריך להאמין ואנחנו כפורום של חיילים ומתגייסים איננו דנים איך להביא את השלום. השלום אינו נחלת הימין ואינו נחלת השמאל, הוא אמונת כולנו. אבל עד אז= מה שלא נעשה לא יהיה! לא רק צה"ל הוא חובה. נכון שהשירות מעוגן בחוק, "דינא דה מלכותא דינא". אך ישנן חובות מוסריות רבות שאיננו יכולים כפרטים להתעלם מהם בחברה בה אנו חיים. החובה להיות מעורב במה שנעשה כאן, החובה לעשות את המשהו הנוסף למען חברה טובה יותר, איו הן חובות מוסריות וכולנו יכולים לגזור מהן מה אנחנו יכולים לעשות. שבוע טוב לכולנו ושליו!

אני מסכימה עם דברים רבים מדבריך ומאחלת לך ולכל חברי הפורום שבוע טוב ומשעמם (מבחינת אירועים אלימים.)

עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
חיילים ומתגייסים
בחר
בחר