אני רוצה לצאת קרבי. למישהו יש טיפ?

התגייסתי הכי מורעל בעולם. אבל אני לא יכול לסבול את ההתעללויות יותר. ואל תגידו לי להלחם ולשנות. אני פשוט רוצה ללכת. אז מה עושים? אפשר להוריד פרופיל. אבל זה לוקח זמן. אפשר לעבור דרך הקבן. אבל משום מה זה לא נראה לי. אפשר פשוט לדבר או לדפוק נפקדות עד שמשהו יזוז. אבל זה דורש מאמץ בקיצור. מה הדרך הכי טובה לדעתכם? ואיך לעשות אותה?

אתה לא מלצר...

אז אין שום טעם שתקבל טיפים לדברים שכאלו אם ב-א-מ-ת מתעללים בך - תפנה לגורם המתאים ואולי אפילו תאיים בקבילה, לברוח זה ממש לא הפתרון וחבל שזה מה שאתה חושב

ככה

תבקש שיחת מג"ד או מפקד יחידה ותגיד שאתה רוצה לעזוב(אחרי שיחת מ"פ ,מ"מ וכו'),בד"כ יתנו לך לעזוב,אמנם למפקדה אבל יתנו לך,אם תרצה לצאת למ"זי זה כבר משהו אחר.

אתה לא מלצר...

אז אין שום טעם שתקבל טיפים לדברים שכאלו אם ב-א-מ-ת מתעללים בך - תפנה לגורם המתאים ואולי אפילו תאיים בקבילה, לברוח זה ממש לא הפתרון וחבל שזה מה שאתה חושב

לדעתי

לתת לך טיפים איך לצאת מקרבי אני לא אתן אני לא מסכים עם זה וגם מוסרית זה לא ענייני. מה שכן, לדעתי, יותר הגיוני יהיה שתתמודד עם הבעיה מאשר שתברח ממנה. ממה שאתה כותב לא ברור מהם ההתעללויות, האם מצד המפקדים או החיילים. בכל אופן מדובר בעניין לא הגיוני שבטח שלא צריך להיות. על מנת לפתור את הבעיות האלו תפנה לדרג המפקדים או הישיר או הבכיר יותר, זה יפתור גם את הבעיה שלך וגם בעיות של אחרים וכך גם לא תברח מהבעיה אלא תתמודד איתה.

לפני שאתה יוצא מהיחידה...

תקשיב אחי, אני לא יודע מתי התגייסת וכמה כבר עברת אבל אני בטוח שקשה לך ויודע שאתה חושב שאין סיכוי שתעמוד בזה... בתור אחד שעבר כבר את כל הזה, שרד, והיום מעביר אחרים את אותו התהליך בתור קצין תן לי לתת לך טיפ מסוג אחר. הגיוס ליחידה קרבית הוא טראומה רצינית לכל אחד, כולם סובלים ולבסוף כולם מגיעים לאותה נקודת משבר בה הם בטוחים שזה לא בשבילם. ההבדל בין לוחמים שמתעלים על הקושי לאלה שנשברים ומוותרים הוא הרבה יותר קטן ממה שאתה חושב. אף אחד לא נולד לוחם ואין אדם שמגיע מוכן לטירונות, כל ההבדל הוא בדרך בה תבחר להתמודד עם הקושי. אל תלך בדרך הקלה של דאגה לעצמך על חשבון חברים, נכון שהיא מספקת לך פתרונות מידיים לקושי אבל יחד עם זאת היא מדרדרת אותך עמוק יותר לתוך המשבר. הסוד להצלחה במסלול הוא בחיזוק שאתה מקבל מהאחים שלך למחלקה הכוונה היא לא לצחוקים בשעת ט"ש ובשבתות אלה לחברות האמיתית שבאה לידי ביטוי בהקרבה מעצמך למען החברים, תן לזה צ'אנס רק לשבוע ואל תרחם על עצמך. במקום, תתן יותר בדיוק ברגעים שבהם הכי קשה, כי בדיוק אז קשה גם לכל מי שסביבך. אני בטוח שרק אם תנסה באמת תבין שכשאתה מתעלם מהקושי שלך ועוזר לחברים אתה פשוט מפסיק להרגיש אותו.
עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
חיילים ומתגייסים
בחר
בחר