אני אגיד לך :-)

שחיטת פרה קדושה יכולה להעשות על ידי מישהו עם קרדיט מאד מכובד שמגלה לכולם אמת חדשה ומוחלטת שמנפצת אמת אחרת. הפרה הקדושה היא אמת מוחלטת (מיתוס ,אמונה) שאף אחד לא פקפק בה ו"שחיטתה" מהווה הלם לציבור על ידי תגלית חדשה שמפילה ודאית את המיתוס או האמונה הזו. לנושא שלנו, לא גילית כלום. כולם יודעים שבלנד הוא תערובת , זה שלדעתך ויסקי מכובד לכל הדעות (חוץ מדעתך כמובן) לא שווה 47 שקל, אני רואה בזה יהירות מסויימת וזו זכותך כמובן ועם טעמך האישי אני לא מתווכח. מה שצרם לי זו ההחלטיות החד משמעית וצורת הביטוי שלך שבאה מאד מגבוה. אפשר גם להבין שהבלאק לייבל ולצורך העניין הזה כל בלנד יהיה חיוור לך מאד אם אתה מאד אוהב לפרויג 10.

כעת היית ברור יותר.

יש מבין, אך הרגשתי מאידך היא דומה. עבורי, צורם ומטריד לשמוע בתדירות כה גבוהה שתייני וויסקי, אנשי דעת בתחום ובליינים מעמידים על סדר היום ה'ציבורי' נושאי שיחה המתאימים לחובבנים ובכך מפארים ומעניקים לגיטימציה למוצרים ומנהגים שהם אינם אלא ביסודם מוצרים זולים (אני משתדל לחסוך את המילה 'נחותים'). אף בבחינת אופיום להמונים. בכלל זה- השיח סביב משקאות האנרגיה ושילובם המזעזע עם אלכוהול (לראות ברמן ותיק ומנוסה וידען מתענג על וודקה/ סאורטן עם רדבול- אותי זה מאכזב), דרך כותרות רבות מדי לוויסקים בינוניים ולטעמי אף מחרידים כגון חברינו הנידון ועד התדיינות על טיבם של שנאפסים. ולצורך העניין- אני אכן מתענג על לאפרויג, ארדבג או גלנמורנג'י. אבל גם כאשר שמדובר בבלנדד- אני מעדיף ללגום גראנט'ס על החבר השחור המהלך. תאמר מקיצוניות אחת לשניה? אז בטווח מחירים זהה לשל ג'וני בלאק, אני הולך יד ביד עם ג'יימסון 12 וסה"כ ביום יום- בושמילס, טולימור, ברבנים ועוד. לא חייבים ללגום לאגבולים ומקאלן כדי להשמיץ בלנדד כלשהו.

הרטוריקה שלך קלוקלת

לקחת ויסקי שיש לך דעה רעה עליו (זכותך), הזכרת כל מיני רעות חולות של תת-תרבות האלכוהול, בסוף הפסקה טענת שהויסקי מחריד וניסית ליצור קשר בינו לבין רד בול ושנאפסים. רגע, מה רע בכלל בשנאפסים? מלבד ניסיון לייצר פרובוקציה אין תוכן או תחביר בהודעה שלך, אם מתעלמים מהשוואה של הויסקי לכל שאר הויסקי שאתה שותה.

אה, ונראה לי שפספסת תגובה שלי כמה שורות למעלה...

רון, לכלכת

דווקא בגלל שאני מכבד אותך, אענה לך בתגובה יותר מכובדת מהתגובה שלך. אפשר לאהוב ואפשר לא לאהוב - אבל ללכלך בצורה כזו בעיני, הן מזווית של אחד ששותה והן מזווית של אחד שקשקש כמה מילים על אלכוהול - זה לא לעניין. אפשר לתת ביקורת שלילית אבל הצורה הזו מוגזמת, במיוחד בהתחשב בויסקי שאתה מדבר עליו. מה שמביא אותי לויסקי. אישית, כשבאים אלי עם טיעוני "רק מאלט זה איכותי, בלנד זה זבל" שצצים בפורומים מידי פעם - ג'וני בלאק זו הדוגמה הנגדית האוטומטית שאני משתמש בה. במקום לספר כמה אני אוהב את הויסקי - אצטט את אור מכאן : אין מה להגיד. אני מת על הג’וני השחור. פשוט בלנד שיש בו הכל מהכל ובעיקר ייצוג של כמעט כל סקוטלנד בתוכו. החל מהאיים הדרומיים, דרך היבשה המרכזית ועד האיים הצפוניים. חדי הטעם שבינינו אפילו יכולים לדמיין את עצמם מטיילים בסקוטלנד עם כל לגימה וכל טעם שפתאום מתגלה. וככה בדיוק הויסקי הזה עובד, הוא פשוט פתאום מתגלה. ללא ספק הבלנד הנבחר בקטגוריית 12 שנים ולגבי מילת המבקרים: אני לא בטוח שלצטט ציונים של אחרים זה טיעון קביל בדיון על ויסקי, אבל אני כן מרשה לעצמי לצטט מתוך מגזין הויסקי (קישור וקרדיט בתחתית ההודעה) את השורה האחרונה של הביקורות: Dave Broom: The benchmark. Unconvinced by blends? Try this. Michael Jackson: Deceptively gentle at first. I have on occasion been completely led astray by what seems to be mildness of this whiskey, then taken on a journey of rediscovery. I find new flavours every time. Is Black Label a great whisky? Was Dizzy Gillespie a great musician? Paul Pacult: A blend that I like more every time I evaluate it. לא הרבה ביקורות שקראתי הוציאו מהמבקרים נימה אישית חיובית כזו. אני מבין שפופולרי לצאת כנגד הפופולרי בניסיון לשחוט פרות או להגיד שהמלך ערום, אבל בנושא זה כתבתי בזמנו על הויסקי: בלא מעט מקרים אין בפופולריות גדולה של משקה להעיד על איכותו, אבל כאן דווקא כן יש התאמה בין ההצלחה במכירות (מותג האלכוהול השלישי החזק בעולם) לנגישות ולאיכות

דרינקינג,

ראישת, אודה לך על תגובתך המכובדת אלי. ולענייננו: אני מודע לכך שלכלכתי, הגזמתי וקוממתי, אך זו היתה אחת מן המטרות. התנצלתי מראש. כוונתי בין היתר היתה לתת מכת נגד לתשבוחות והביקורות המוגזמות וההערכה הבלתי מוצדקת (בעיניי כמובן) אל וויסקי מסוים, שפשוט העיבו עלי. בהזדמנות זו- וידוי קטן: במשך תקופה מאד ארוכה שלא ששתי ללגום ג'וני בלאק. יום אחד קראתי מספר מילים נוספות על החבר המהלך בן 12 השנים- שנכתבו על ידך. זאת, לאחר דין ודברים, הילולים ותשבוחות אין סופיות ע"ג הפורום ובערוצים אחרים. החלטתי לבדוק סוף סוף על מה ולמה ועשיתי מעשה: ניגשתי אל מדף הדיספליי בבר שלי, הורדתי את הבקבוק ומזגתי לעצמי מנה קטנה לטעימה. תשובה לשאלה הפשוטה שלי לא מצאתי, לאכזבתי הרבה. לא רק שלא נהנתי, לא רק שלא הצלחתי להבין מדוע מוצר כ"כ לא מעניין נוגס נתח כה גדול ברטוריקה המקצועית, אלא גם נדחיתי. ונניח בצד לרגע את האהבה וההערכה שלי למאלטים. מדד ההשוואה שלי היו בלנדדים אחרים, איריים, ברבנים ושאר שווי ערך כספיים. ואז שוב שאלתי- "על מה ולמה"? וחזרתי שוב אל אותה תשובה, שלרוב נכונה: מיתוג מפלצתי, קידום מכירות, קונצרן ענק כאבא ואמא ומסעי פרסום קדחתניים. כל אלו המעצבי דעת קהל. הם הסיבה לשיח הנסוב סביב הג'וני בלאק כמו חבריו לזירה- אבסולוט ואחרים. לא טיבו. ואם תשים לב- גם כאן העלת שוב את נושא חוזק המותג, היקף מכירות ותודעת הציבור. בנושא ביקורת של מומחים כאלו ואחרים- כבודם במקומם מונח (וגם משכבם במקרה של מייקל ג'קסון.. שוב מתנצל על העקיצה, אבל מסתבר כי האיש לא היה חובב ציון), אבל מקומי (ומקומם של חברים רבים אחרים כאן) בזירה הזו הוא שתיין. לא מומחה, לא כתב, לא משווק, לא מפרסם ולא גוזר קופון מביקורות על מוצר זה או אחר. רק שותה שמשלם, ומעוניין ליהנות. לכן, הרשה לי שלא להתייחס לביקורות אלו. שנשתה ונעריך כל אחד כראות עיניו את הכהילים האהובים עליו, אמן! שוב תודה על התגובה.. :) רון

הרטוריקה שלך קלוקלת

לקחת ויסקי שיש לך דעה רעה עליו (זכותך), הזכרת כל מיני רעות חולות של תת-תרבות האלכוהול, בסוף הפסקה טענת שהויסקי מחריד וניסית ליצור קשר בינו לבין רד בול ושנאפסים. רגע, מה רע בכלל בשנאפסים? מלבד ניסיון לייצר פרובוקציה אין תוכן או תחביר בהודעה שלך, אם מתעלמים מהשוואה של הויסקי לכל שאר הויסקי שאתה שותה.

כרגע עניתי לך תשובה מפורטת עוד יותר

את הפרובוקציה אתה זה שייצרת מתוך דבריי שנרא כי, נגעו לך באופן אישי. לגבי תוכן ותחביר- כנראה שעל וויסקי אין לך יותר מה לאמר אה? קיבלתי אגב ציון גבוה מהמורה שלי ללשון על טיב התגובה. פנה אליה.

דרינקינג,

ראישת, אודה לך על תגובתך המכובדת אלי. ולענייננו: אני מודע לכך שלכלכתי, הגזמתי וקוממתי, אך זו היתה אחת מן המטרות. התנצלתי מראש. כוונתי בין היתר היתה לתת מכת נגד לתשבוחות והביקורות המוגזמות וההערכה הבלתי מוצדקת (בעיניי כמובן) אל וויסקי מסוים, שפשוט העיבו עלי. בהזדמנות זו- וידוי קטן: במשך תקופה מאד ארוכה שלא ששתי ללגום ג'וני בלאק. יום אחד קראתי מספר מילים נוספות על החבר המהלך בן 12 השנים- שנכתבו על ידך. זאת, לאחר דין ודברים, הילולים ותשבוחות אין סופיות ע"ג הפורום ובערוצים אחרים. החלטתי לבדוק סוף סוף על מה ולמה ועשיתי מעשה: ניגשתי אל מדף הדיספליי בבר שלי, הורדתי את הבקבוק ומזגתי לעצמי מנה קטנה לטעימה. תשובה לשאלה הפשוטה שלי לא מצאתי, לאכזבתי הרבה. לא רק שלא נהנתי, לא רק שלא הצלחתי להבין מדוע מוצר כ"כ לא מעניין נוגס נתח כה גדול ברטוריקה המקצועית, אלא גם נדחיתי. ונניח בצד לרגע את האהבה וההערכה שלי למאלטים. מדד ההשוואה שלי היו בלנדדים אחרים, איריים, ברבנים ושאר שווי ערך כספיים. ואז שוב שאלתי- "על מה ולמה"? וחזרתי שוב אל אותה תשובה, שלרוב נכונה: מיתוג מפלצתי, קידום מכירות, קונצרן ענק כאבא ואמא ומסעי פרסום קדחתניים. כל אלו המעצבי דעת קהל. הם הסיבה לשיח הנסוב סביב הג'וני בלאק כמו חבריו לזירה- אבסולוט ואחרים. לא טיבו. ואם תשים לב- גם כאן העלת שוב את נושא חוזק המותג, היקף מכירות ותודעת הציבור. בנושא ביקורת של מומחים כאלו ואחרים- כבודם במקומם מונח (וגם משכבם במקרה של מייקל ג'קסון.. שוב מתנצל על העקיצה, אבל מסתבר כי האיש לא היה חובב ציון), אבל מקומי (ומקומם של חברים רבים אחרים כאן) בזירה הזו הוא שתיין. לא מומחה, לא כתב, לא משווק, לא מפרסם ולא גוזר קופון מביקורות על מוצר זה או אחר. רק שותה שמשלם, ומעוניין ליהנות. לכן, הרשה לי שלא להתייחס לביקורות אלו. שנשתה ונעריך כל אחד כראות עיניו את הכהילים האהובים עליו, אמן! שוב תודה על התגובה.. :) רון

טוב

אם עברנו מ"נחות" ו-"הרס וחורבן" ל-"לא נהניתי" ו-"לא מעניין" זו התקדמות גדולה לדעתי. מקריאת תגובותיך אני חושב שהמיתוג השפיע עלייך לא פחות מאשר אתה טוען שהוא השפיע על אחרים. באת עם דעה שלילית מראש, אבל אתה מאשים את המיתוג ביצירת ציפיות אצלך - זה קצת סותר.זה נשמע כאילו טעמת רק במטרה להוכיח שהויסקי הוא מיתוג בלבד. אני לא מתעלם מהמיתוג. מושקע בו מאמץ חובק-עולם אדיר (אפילו פרסומות בארץ בפריים טיים!). אני מנסה לשפוט את המוצר בלי קשר למיתוג. זה בדיוק מה שציטטתי מהפוסט המקורי שלי בנידון - הרבה פעמים מוצר מיוחצן וממותג הופך לפופולרי בגלל ההשקעה במיתוג - אבל דווקא כאן יש דוגמה נגדית למוצר שהוא גם איכותי בנוסף לזה שמשווקים אותו באסרטיביות. רוב הויסקי המעושן או הכבולי שטעמתי היו עוצמתיים מאוד (לדוגמת טאליסקר, לאפרויג, ארדבג וכו'). יכול להיות שפתאום טעם מעושן שאינו כ"כ תוקפני עלול להראות 'מדולל' או 'אנמי' למי ששותה רק את הכבדים. זה בדיוק הקסם של הג'וני בעיני, האיזון שלו בין העשן למרכיבים האחרים, והעדינות היחסית של הטעם שלו. לא סתם זו הבחירה הראשונה שלי כשאני ממליץ למישהו על ויסקי מעושן אבל שמתאים למתחילים. שוב, אני מזדהה מאוד עם התיאור של אור שהויסקי משלב בצורה מופתית טעמים שונים - יתרון שיכול להיות לבלנד על סינגל מאלט, אגב (אם כי אני לא בקיא מספיק לצאת למסע הגיאוגרפי שהוא מתאר).

כעת היית ברור יותר.

יש מבין, אך הרגשתי מאידך היא דומה. עבורי, צורם ומטריד לשמוע בתדירות כה גבוהה שתייני וויסקי, אנשי דעת בתחום ובליינים מעמידים על סדר היום ה'ציבורי' נושאי שיחה המתאימים לחובבנים ובכך מפארים ומעניקים לגיטימציה למוצרים ומנהגים שהם אינם אלא ביסודם מוצרים זולים (אני משתדל לחסוך את המילה 'נחותים'). אף בבחינת אופיום להמונים. בכלל זה- השיח סביב משקאות האנרגיה ושילובם המזעזע עם אלכוהול (לראות ברמן ותיק ומנוסה וידען מתענג על וודקה/ סאורטן עם רדבול- אותי זה מאכזב), דרך כותרות רבות מדי לוויסקים בינוניים ולטעמי אף מחרידים כגון חברינו הנידון ועד התדיינות על טיבם של שנאפסים. ולצורך העניין- אני אכן מתענג על לאפרויג, ארדבג או גלנמורנג'י. אבל גם כאשר שמדובר בבלנדד- אני מעדיף ללגום גראנט'ס על החבר השחור המהלך. תאמר מקיצוניות אחת לשניה? אז בטווח מחירים זהה לשל ג'וני בלאק, אני הולך יד ביד עם ג'יימסון 12 וסה"כ ביום יום- בושמילס, טולימור, ברבנים ועוד. לא חייבים ללגום לאגבולים ומקאלן כדי להשמיץ בלנדד כלשהו.

אני חושב שיום אחד תשנה את דעתך.

אני בוודאי לא מנסה לחנך או להרגיע אותך אבל לדעתי אתה עדיין צעיר ונלהב, גם קצת לוחמני ועם השנים כנראה תתמתן. ואולי אז, בערב מסוים, תלגם את הג'וני השחור ותגלה בו דברים אחרים לגמרי ממה שאתה רואה בו כיום. גם אני הייתי לוחמני פעם, בדברים אחרים. חשבתי שכל מגזיני הרכב מושחתים ואיך יכל להיות שהפיאסטה החדשה שקנו הורי והרכב הראשון בו נהגתי (1983 כחול מטאלי) קיבלה ביקורת פושרת במגזין אוטו וכך כל רכב שקנו הורי , לא הבנתי בנהיגה וניהוג וגם את משמעות המושג "הנאה מנהיגה" בה השתמשו הבוחנים לא הבנתי. עם הזמן והשנים הבנתי את המושג "הנאה מנהיגה" למדתי לבחון כל דבר לגופו וגם לסמוך על אנשי מקצוע. על עתונות הרכב אני כבר סומך לחלוטין ומבסס את רכישת הרכב על פי המלצות העתונות ונסיעת מבחן, עדיין לא התאכזבתי. לבטל בהינף יד את מייקל ג'קסון וטועמים מקצועיים אחרים ואולי להאשים אותם במסחריות זה קצת ילדותי. אני מקווה שאתה לא מאשים אותי גם חלילה במסחריות, יש לי בלנדים וסינגל מאלטים רבים ואין לי שום חיבה למוצר מסוים בגלל שמו או הפופולאריות שלו , מה שלא טעים לי אני לא שותה אבל לא אבטל את המותג בזלזול מאחר ואני מאמין שיבוא היום ואולי אוהב אותם (ברוקלדיקים ואובן לדוגמא). בנוסף, יש חשיבות רבה לזמן ולמקום שלוגמים משקה מסויים ולמצב הרוח גם כן. בתור אחד שלוגם הרבה סוגים כל הזמן, אני יכל להגיד לך שבהרבה מקרים הויסקים מרגישים לי שונה מאד מפעם לפעם ובמיוחד רצף הלגימות משפיע ומה אכלתי בין לבין . כלומר, בלנדים אשתה ברצף, מעושנים אשתה ברצף מהקל לכבד תמיד. אגב , יתכן ועדיין לא נהגת בפרארי , אבל אילו נהגת והיית מבטל את הרכב בזלזול (מרעיש, לא חסכוני וכו'...) הייתי נותן לך את אותה הרצאה. אני לא משווה ג'וני שחור וגם לא כחול לפרארי, אבל זלזלת באייקון מאד חשוב בממלכת הויסקי.
עבור לעמוד
,
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
אלכוהול
בחר
בחר