(מכתב)

(מכתב)

אני זוכרת איך נשפכו הדמעות על המקלדת הזאת, מול מסך זה ממש, התפרצו כל הרגשות. וכתבתי לך, ושרתי לך. וכתבתי עלינו ועל מה שהיה. ומכל חיוך שלך, כמו קטפתי כוכב. ומכל זלזול שלך, כמו התמוססה נשמתי. היית עבורי הכל. איך אהבתי אותך לעולם לא תדע. אבל זהו, זה עבר. ועברו חודשים ... והתגברתי, התבגרתי והבנתי דברים. בראש מורם וגאווה בלב חזרתי אל עצמי, אל החברים הטובים כל כך, אל המשפחה. כמעט כולם קיבלו אותי חזרה בחיבוק אוהב, שמחים וטובי לב שחזרתי לעצמי, שאני מאושרת. הם לא הבינו מה היה ולמה ואיך השתנה. הם הבינו שהשתניתי והתבגרתי, והם הבינו שחזרתי. יותר מזה זה לא חשוב, הם אוהבים אותי עכשיו ודואגים לי. ואני מנסה לשמור על עצמי. כי טוב לי ככה. תמיד כשהייתי ב"נפילה", אמרו לי כאן, שהזמן יעשה את שלו- לאט לאט יהיו פחות נפילות, ולאט לאט יהיה לי יותר קל, עם הכל. וזה נכון, הם צדקו, כל מה שהם אמרו נכון. ואני יודעת שפעם המילים האלה אולי עודדו ועשו הרגשה חמה בלב, אבל לא האמנתי להם לגמרי. מתוודה ומודה באשמה, הם צדקו. אבל עכשיו, חודשים אחרי האהבה המוזרה הזאת. חודשים אחרי שהצלחתי (כמעט לגמרי) "להיגמל" מאותו אחד, מאותה אהבה. עכשיו יש נפילה עמוקה, כזאת שמחפשת את הסוף שלה, ולא מוצאת. וזה כואב לי כל כך, זה מכאיב לי בלב, וצורב בעיניים. ואפילו הדמעות המשחררות שלי, תקועות בפנים עד הודעה חדשה. הן לא רוצות לצאת, וזה מכביד עלי וזה מכביד על הכל, וזה עושה את זה הרבה יותר כואב. אז חושבת על מחוגי השעון שזזים, ויודעת בוודאות שתהיה עליה, שיהיה בסדר ויחזור להיות כמו שהיה. אבל עכשיו קשה כל כך, ואפילו לכתוב בקושי מצליחה. ושוב חושבת עליך, ורוצה לראות אותך. הזמן יעשה את שלו בקרוב, ואני בטוחה שהוא יעשה לי יותר טוב. בינתיים מחכה, מלאת געגועים, אכזבות ושאר מיני ירקות. אני חושבת שהנפילה הזאת כל כך עמוקה בגלל שבעצם היא לא התחילה בגללך , היא התחילה מהרבה דברים כואבים אחרים. געגועים, אכזבות, זכרונות, חלומות, אנשים, געגועים געגועים געגועים ... וככה פעם התנחמתי בך, ועכשיו אין לי במי להתנחם, אז חושבת עליך ומתגעגעת. וחושבת עלי ויודעת - שהתקופה בלעדיך עושה לי עוד יותר טוב. עושה לעצמי הרבה יותר טוב. טוב לי עם עצמי עכשיו, למדתי לקבל את עצמי, למדתי לקבל את העולם ואת האנשים סביבי. דברים שלא הצלחתי להבין כשראשי היה עסוק בך. לילה טוב לך לילה טוב כוכב הצפון

....צריך ניקוי ראש --דחוף!

כאשר מתבגרים מתחילים להבין שלא כל דבר שרוצים ניתן להסגה-או לא מעריכים נכונה את הנזק שבהסגה! אם אנח היתי במצב כזה-היתי לוקח שבוע במומבסה/קניה! זה ניקוי ראש אמיתי בינתיים Keep smiling יוסי

רוב האנשים רוצים לבכות, צריך רק סיבה טובה

לא אנסה לנחם אותך,כי כשזה כואב זה כואב, אבל אל תשכחי שאין טוב בלי רע ועל חסרון יש גם יתרון! :)

כל כך מבינה אותך ויודעת בדיוק על מה את מדברת

זה בא ובגדול אחרי תקופה,פתאום לבד פתאום הכל נראה שחור... אבל לאט לאט בשחור הופך לאפור ואחכ ללבן.. אני גם יודעת שבמצב כזה שום מילת נחום של "יהיה בסדר" וכל ירידה היא לצורך עליה לא מנחמת... ומה שכן מאוד יכול לעזור זה חיבוק ולא וירטואלי

אחותי התאומה...

קוראת את שיריך ומכתביך ומזדהה עם כל מילה. את כותבת מתוך לבי השבור , מתוך הנשמה. ואני יודעת שכשאני כותבת את מזדהה באותה מידה. עכשיו נאסוף את השברים ביחד ונסתכל קדימה בתקווה. יש עתיד , האושר מחכה מעבר לפינה. זה קשה להרפות ממשהו שאולי אף פעם לא היה. אבל יש עוד דברים יפים , יש עוד אהבה. אז תחזיקי מעמד אחותי, קבלי חיבוק ונשיקה...

מה קורה פה?

תעשי חיים,תפגשי אנשים ותמצאי לך מישהו אחר, כי את צריכה אהבה חדשה זה הכל. אני גם מוסיף שאם ויש בינכם דברים פתוחים, תסגרי אותם גם אם נראה לך שמאוחר מדי כי את עלולה לאבד את היכולת לאהוב כמו שצריך וזה לא טוב. את צריכה לשלוט בחיים שלך להחליט מה טוב לך ולעשות את מה שצריך, כי הכי חשוב זה לא לצאת מזה, אלא איך לצאת מזה. זהו, אני רק מוסיף שיצא לי להכיר כמה בחורות שסיום של קשר גרם להן לטראומה לא קלה, והן חיות אותה בלי לדעת כל הזמן, אז עוד פעם, צאי מזה.

למה?

את אומרת שהיא צריכה אהבה כדי לצאת מכאב האהבה? לי זה נראה כמו מחזוריות שאין לה סוף, אהבה, אכזבה, אהבה מכפרת, אכזבה מאהבה. כוכבה, אני חושב שאהבה תוציא אותך ממה שהיא הכניסה אותך, אבל קחי לעצמך חודשיים מהרגע שהחלטת שבו לחלוטין, אבל לחלוטין אין לך כאב מאהבה, "תתחילי לחיות" ואז תגיעי למסקנה שאני הגעתי: אני רוצה אהבה אבל כל פעם שהיא קיימת החיים עומדים מלכת, זה כיף חיים להיות חופשי מה שעדיין לא הצלחתי לשלב זה את הכיף חיים ביחד עם האהובה, אני מאחל לך הצלחה, זה כנראה סוד האושר העילאי

(מכתב)

אני זוכרת איך נשפכו הדמעות על המקלדת הזאת, מול מסך זה ממש, התפרצו כל הרגשות. וכתבתי לך, ושרתי לך. וכתבתי עלינו ועל מה שהיה. ומכל חיוך שלך, כמו קטפתי כוכב. ומכל זלזול שלך, כמו התמוססה נשמתי. היית עבורי הכל. איך אהבתי אותך לעולם לא תדע. אבל זהו, זה עבר. ועברו חודשים ... והתגברתי, התבגרתי והבנתי דברים. בראש מורם וגאווה בלב חזרתי אל עצמי, אל החברים הטובים כל כך, אל המשפחה. כמעט כולם קיבלו אותי חזרה בחיבוק אוהב, שמחים וטובי לב שחזרתי לעצמי, שאני מאושרת. הם לא הבינו מה היה ולמה ואיך השתנה. הם הבינו שהשתניתי והתבגרתי, והם הבינו שחזרתי. יותר מזה זה לא חשוב, הם אוהבים אותי עכשיו ודואגים לי. ואני מנסה לשמור על עצמי. כי טוב לי ככה. תמיד כשהייתי ב"נפילה", אמרו לי כאן, שהזמן יעשה את שלו- לאט לאט יהיו פחות נפילות, ולאט לאט יהיה לי יותר קל, עם הכל. וזה נכון, הם צדקו, כל מה שהם אמרו נכון. ואני יודעת שפעם המילים האלה אולי עודדו ועשו הרגשה חמה בלב, אבל לא האמנתי להם לגמרי. מתוודה ומודה באשמה, הם צדקו. אבל עכשיו, חודשים אחרי האהבה המוזרה הזאת. חודשים אחרי שהצלחתי (כמעט לגמרי) "להיגמל" מאותו אחד, מאותה אהבה. עכשיו יש נפילה עמוקה, כזאת שמחפשת את הסוף שלה, ולא מוצאת. וזה כואב לי כל כך, זה מכאיב לי בלב, וצורב בעיניים. ואפילו הדמעות המשחררות שלי, תקועות בפנים עד הודעה חדשה. הן לא רוצות לצאת, וזה מכביד עלי וזה מכביד על הכל, וזה עושה את זה הרבה יותר כואב. אז חושבת על מחוגי השעון שזזים, ויודעת בוודאות שתהיה עליה, שיהיה בסדר ויחזור להיות כמו שהיה. אבל עכשיו קשה כל כך, ואפילו לכתוב בקושי מצליחה. ושוב חושבת עליך, ורוצה לראות אותך. הזמן יעשה את שלו בקרוב, ואני בטוחה שהוא יעשה לי יותר טוב. בינתיים מחכה, מלאת געגועים, אכזבות ושאר מיני ירקות. אני חושבת שהנפילה הזאת כל כך עמוקה בגלל שבעצם היא לא התחילה בגללך , היא התחילה מהרבה דברים כואבים אחרים. געגועים, אכזבות, זכרונות, חלומות, אנשים, געגועים געגועים געגועים ... וככה פעם התנחמתי בך, ועכשיו אין לי במי להתנחם, אז חושבת עליך ומתגעגעת. וחושבת עלי ויודעת - שהתקופה בלעדיך עושה לי עוד יותר טוב. עושה לעצמי הרבה יותר טוב. טוב לי עם עצמי עכשיו, למדתי לקבל את עצמי, למדתי לקבל את העולם ואת האנשים סביבי. דברים שלא הצלחתי להבין כשראשי היה עסוק בך. לילה טוב לך לילה טוב כוכב הצפון

כוכב אחד קטן נוצץ בשמיים של ריק אינסופי..

כוכב צפון נחמד.. קראתי את ההווה שכתבת .. את יודעת מה יפה בכוכב הצפון? הוא הכוכב הבוהק מכל הכוכבים.. הוא הכוכב המורה את הדרך לנבוכי העולם הזה.. הוא הכוכב שהיה הווה ויהיה. מה הוא לא ראה הצפוני הזה?.. ימאים במסעות כיבוש נעצו בו את תקוותם בעין הסערה.. חוזי כוכבים תלו בו את פרנסתם.. אינספור אוהבים חלמו בו את עתידם.. והוא.. עניו..שקט..קסום..מאיר את אורו כי זהו טבעו.. הוא אינו רואה את בוהקו.. הוא אינו רואה את ייחודו.. אני רואה את ייחודו .. ואני יכול לראות עד כמה את בוהקת.. בוהק פנימי השמור לאמיצים בלבד.. לאמיצים שיכולים להביט לתוך נבכי נשמתם.. Just a slipless guy

התחברתי לכל מילה

וממש הרגשתי את הכאב, אפילו שאני לא בדיוק באותה סיטואציה אלא בדרך ללהיפרד, כנראה... בכל אופן, אין לי מילים מנחמות כי כשכואב זה כל מה שמשנה, לא זה שיהיה בסדר ולא כלום, זה משתלט על הכל וזה בכל פינה. אם את רוצה אוזן קשבת את מוזמנת, אם דרך האימייל או הטלפון, גם אם כל מה שבא לך זה לבכות ולא לדבר. לפעמים יותר קל לבכות בשניים ...
עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
אהבה ורומנטיקה
בחר
בחר