מחשבה
אפשר להבין קושי,אבל ילדותיות,שכשלא זורמים דברים פורקים עול קשה לי לתפוס,כנראה שהתבגרתי קצת...מנימום של אחריות ורגש למסגרת הזו,וטיפת הבנה שזה לא גן ילדים,למרות שנכנסתי לנעלים שלה,הייתי מסוגל להבין הכל חוץ מעוורון רצוני לנסיון אמיתי,שיוביל לפריחת הקשר כבעבר...וכי אז האהבה היתה גם כן אגואיסטית,תראי לי אשה שנשאת לאוהב אגואיסט,זהבית לפני שאלות ותגובות דוקרניות..קצת מחשבה,לפני שאת מצטטת ומטיפה מהדת ומהמקורות...הורידי את המקור הדקרני...קראי מצב נכון,ככל בנאדם מותר לי לטעות ומחובת הפרטנר שלי,לא לחברות אלא לנישואין לאפשר לי לתקן,גם כשנצא מתוך הנחה שאני האשם,אולי גם לעשות שעורי בית עם עצמו ולא לחשוב שהוא מושלם,מלאך.וזה הכאב שלי,קל לך לנקר אותי עם מקורות..אבל כבנאדם מסורתי עד כמה שידוע לי הדת דוקא לא ממריצה,פירוד מהיר,דוקא סובלנות ואמפטיה גם למצבים מסוימים במערכת הנשואין,מקובל גדול גם ציטט לי מהמקורות,שהמזבח מוריד דמעות,כשהבעל מגרש את אשתו הראשונה,וששם השם נמחק להשכין שלום בין איש לאשתו,אז אנחנו גם מחויבים לסובלנות מזערית ואורך רוח,וישנם עוד המון שקולים כבדי משקל שמחייבים כובד ראש אמיתי,ולא קבלת החלטות פזיזה,חסרת אחריות הרת גורל,ועל זה...על זה דוה ליבי.בכלל כבר כתבתי לסחלב שאין כאן המקום לסיפורים,וגם לא יהיה מקום,מערכת יחסים מורכבת מאלפי גורמים,בה ובשחקנים שמשחקים בה,זה לא אפשרי,אבל כנראה מעבר לכל יודעת,תוקפת,אהבת עצמית שקידה על צרכים,אהבה אנוכית מביאה לסופו של קשר,מנין לך כל זה?.