אבד לי הרצון והתקווה לזוגיות

יקירתי , אל תתיאשי את פשוט טועה !!

היי לגבר המועדד

07:16 14-03-2007|care . כתב:

אבד לי הרצון והתקווה לזוגיות

(נכתב אמש) איבדתי את היכולת להתאהב בגבר איבדתי את האמון ביכולת שלי להתאהב, איבדתי את האמון ביכולת שלי להיות נאהבת איבדתי את האמון בעצמי איבדתי את האמון בזוגיות מרגישה שאיחרתי את הרכבת מרגישה שנידונתי להיות לבדי אני עם דמעות וגרון חנוק מכאב לא מרגישה נחשקת לא משקיעה בעצמי לא מאמינה בעצמי כאילו שחיי הזוגיות והאהבה תמו ונותרנו רק אני ושני בניי הקטנים כאילו שזה הייעוד שלי בחיים עליי לגדלם, לחנכם, לפרנס להיות לצידם בטוב וברע - לא נותר מקום לבן זוג - לא נותר פנאי לחפש אותו - לא נותר פנאי להשקיע בעצמי - הוי זה כ"כ כואב וכ"כ עצוב אני מרחמת על עצמי כמעט, אני מרגישה שהגעתי כ"כ למטה ללא טיפת יכולת לעלות ולטפס מה קורה לי? התגרשתי לפני שנה מזוגיות שהיתה מאוד לא טובה. והאמת שאלו גירושיי השניים. בעבר נישאתי כשהייתי בת 21, אז התגרשתי בת 22 לאחר הפלה. כיום אני בת 43 - פצועה כואבת - מאוכזבת - לא רוצה אף אחד - רוצה לבדי - לא מאמינה יותר באף אחד לא רוצה לתת מעצמי יותר לא רוצה להתאהב לא רוצה לכאוב לא רוצה להיות נאהבת ולהרגיש עם אחריות גדולה על כתפיי - לשמור על האהבה פן תברח פן תעלם ותתמוסס. הדמעות עדיין מציפות אותי מה קורה לי ? למה אני מרגישה את כל הדברים הנוראיים האלה? למה אני לא יכולה להיות סתם אדם נורמלי, שיוצאת לבלות, פוגשת בחור נאה, מתאהבת בו והוא בה.... האם זו עייפות נפשית? האם זו חופשה ארוכה ארוכה לה אני זקוקה, שלא עשיתי אף פעם? מחר אקום לעוד יום של עבודה לעוד שגרה "מבורכת" לעוד יום שיעבור ללא האהבה, ללא הזוגיות, ללא הנשיקה החמה והלוהטת, אני, שיש לי כ"כ הרבה יכולת הענקה, נותרתי לבדי. עם תחושה חזקה של רצון ל- ויחד עם זאת חשש גדול והעדפה שלא יקרה.. התחושה הזו של הניגודים והסתירה - האם ייתמו יום אחד?

בת 43 ובת 24 אוטוטו מרגישות אותו הדבר [אני כאובה לכן ההודעה די מעורבבת מבולבלת]

09:11 14-03-2007|אדית עמיר כתב:

היי לגבר המועדד

אני כול כך שמחה שיש עוד אנשים כמוך שמחזקים נשים ונותנות בטחון . אני גרושה חודש ואני הכי מאושרת לא נותת לעצמי לא רחמים ולא הנחות ממשיכה הלאה בכייף

חן חן אדית זה מקסים

08:22 14-03-2007|smser - כתב:

יקירתי , אל תתיאשי את פשוט טועה !!

המכתב שלך מאד ריגש אותי כיוון שהוא הזכיר לי את עצמי ואני מאד מזדהה איתך , גם אני עברתי משבר כזה לאחר הגירושין ,בשנה הראשונה זה היה יאוש טוטאלי איבדתי את האמון בעצמי ,בחברים ,בכולם הרגשתי שאני הולך לאיבוד מה שנגד את האופי שלי ולא התאים לי , החלטתי לעשות מעשה ולשנות את המצב לפני שיהיה מאוחר ואני יאבד גם את הילדים שלי ,הלכתי לפורום מיוחד סדנה בת 3 ימים רצופים בעצת ידידה טובה ,ואני רוצה לומר לך יקירתי מה שקרה לי לאחר הפורום הזה פשוט "מהפך" שינוי טוטאלי של תפיסת החיים הרגשה נהדרת אפשר להגיד שיש אותי עד לפורום הזה ויש אותי לאחר הפורום הזה , התחלתי להפתח ליצור קשרים והיו לי שתי אהבות מדהימות שהוצאנו בהם את הילדות שבנו ,שמחה ,השטטות פשוט מדהים . כיום 3 שנים לאחר הגרושין אני ממש מאושר ושמח כל יום ולפעמים אני אומר לעצמי חבל שזה לא קרה לפני 15 שנה . לכן עצתי לך להיות חזקה להתגבר על המשבר לעשות מעשה ולא לחכות כי הגיל לא משחק לטובתנו ומה עוד שאת נמצאת בגיל כזה שהוא שיא הפריחה הנשית שלך ואל תפספסי את זה . לעזרתך תמיד

ולעזרתי?

11:20 14-03-2007|שיר- לי כתב:

בת 43 ובת 24 אוטוטו מרגישות אותו הדבר [אני כאובה לכן ההודעה די מעורבבת מבולבלת]

היתכן? הסיטואציות שונות,הכאב הוא אותו כאב,תמיד נדמה לאישה שהכאב שלה גדול יותר משל כל אחת אחת שהכאב שלה קשה מנשוא....בא לי להעלם אחרי חודשים ארוכים של אהבה נפרדתי ממנו,כבר ארבעה ימים שאני לא אוכלת ובוכה זה נשמע כמו אהבה של ילדה קטנה...אך לא,הזדקנתי בבת אחת,אני הרבה מעבר לאישה אני רוצה שאלוהים ימחוק ממני את השנה האחרונה כי אין בי עוד כוח להזכר בו גם אני כמוך כבר לא מאמינה תגידי לי את,כמה אפשר לנסות,עברנו את גבול הטעם הטוב בריבים הגענו לצעקות העלבות קללות,שפל המדרגה בזוגיות קראנו לזה אהבה מדי פעם רכה ובדרך כלל קשה,ועכשיו אני חלשה בא לי למות...כמו אויר מתהלכת ברחובות בעבודה בלימודים חברות אמרו לי שמכאן זה רק הולך להיות גרוע יותר כשאמרת קשר לא בריא ישר נזכרתי בו ובי הן אמרו לי אל תחשבי על זה שאת אוהבת תשחבי על העתיד-רצינו להתחתן הן,הבנות אמרו שאחרי חתונה אני בכלל אהיה מתוסכלת ומרירה,שהוא לא ישים לב אליי לעולם לא אוכל להתחרות באגו שלו הנה אחרי פרידה הלב שלי נשבר שלחתי לו הודעה האגו שלו לא מרשה לו להחזיר לי תשובה למה אני נלחמת לבד?למה אני נלחמת למען שנינו? קשר לא בראי?תגידי לי את מה זה קשר לא בריא?ההגיון נעלם רק הרגש נשאר וברגש אני רוצה אותו עד כלות לא מאמינה שאוכל לאהוב אחד אחר לא רוצה גם!!! מי ינשק לי את היד?לא רוצה להיות לבד מי יצחק איתי ויחמיא לי,רק ממנו אני רוצה רק איתו לעשות אהבה תגידי לי את,איך ממשיכים?

רק 4 ימים.....

08:22 14-03-2007|smser - כתב:

יקירתי , אל תתיאשי את פשוט טועה !!

המכתב שלך מאד ריגש אותי כיוון שהוא הזכיר לי את עצמי ואני מאד מזדהה איתך , גם אני עברתי משבר כזה לאחר הגירושין ,בשנה הראשונה זה היה יאוש טוטאלי איבדתי את האמון בעצמי ,בחברים ,בכולם הרגשתי שאני הולך לאיבוד מה שנגד את האופי שלי ולא התאים לי , החלטתי לעשות מעשה ולשנות את המצב לפני שיהיה מאוחר ואני יאבד גם את הילדים שלי ,הלכתי לפורום מיוחד סדנה בת 3 ימים רצופים בעצת ידידה טובה ,ואני רוצה לומר לך יקירתי מה שקרה לי לאחר הפורום הזה פשוט "מהפך" שינוי טוטאלי של תפיסת החיים הרגשה נהדרת אפשר להגיד שיש אותי עד לפורום הזה ויש אותי לאחר הפורום הזה , התחלתי להפתח ליצור קשרים והיו לי שתי אהבות מדהימות שהוצאנו בהם את הילדות שבנו ,שמחה ,השטטות פשוט מדהים . כיום 3 שנים לאחר הגרושין אני ממש מאושר ושמח כל יום ולפעמים אני אומר לעצמי חבל שזה לא קרה לפני 15 שנה . לכן עצתי לך להיות חזקה להתגבר על המשבר לעשות מעשה ולא לחכות כי הגיל לא משחק לטובתנו ומה עוד שאת נמצאת בגיל כזה שהוא שיא הפריחה הנשית שלך ואל תפספסי את זה . לעזרתך תמיד

תודה SMSER כל הכבוד לך.

18:27 14-03-2007|שיר- לי כתב:

ולעזרתי?

בשביל זה אני פה

11:20 14-03-2007|שיר- לי כתב:

בת 43 ובת 24 אוטוטו מרגישות אותו הדבר [אני כאובה לכן ההודעה די מעורבבת מבולבלת]

היתכן? הסיטואציות שונות,הכאב הוא אותו כאב,תמיד נדמה לאישה שהכאב שלה גדול יותר משל כל אחת אחת שהכאב שלה קשה מנשוא....בא לי להעלם אחרי חודשים ארוכים של אהבה נפרדתי ממנו,כבר ארבעה ימים שאני לא אוכלת ובוכה זה נשמע כמו אהבה של ילדה קטנה...אך לא,הזדקנתי בבת אחת,אני הרבה מעבר לאישה אני רוצה שאלוהים ימחוק ממני את השנה האחרונה כי אין בי עוד כוח להזכר בו גם אני כמוך כבר לא מאמינה תגידי לי את,כמה אפשר לנסות,עברנו את גבול הטעם הטוב בריבים הגענו לצעקות העלבות קללות,שפל המדרגה בזוגיות קראנו לזה אהבה מדי פעם רכה ובדרך כלל קשה,ועכשיו אני חלשה בא לי למות...כמו אויר מתהלכת ברחובות בעבודה בלימודים חברות אמרו לי שמכאן זה רק הולך להיות גרוע יותר כשאמרת קשר לא בריא ישר נזכרתי בו ובי הן אמרו לי אל תחשבי על זה שאת אוהבת תשחבי על העתיד-רצינו להתחתן הן,הבנות אמרו שאחרי חתונה אני בכלל אהיה מתוסכלת ומרירה,שהוא לא ישים לב אליי לעולם לא אוכל להתחרות באגו שלו הנה אחרי פרידה הלב שלי נשבר שלחתי לו הודעה האגו שלו לא מרשה לו להחזיר לי תשובה למה אני נלחמת לבד?למה אני נלחמת למען שנינו? קשר לא בראי?תגידי לי את מה זה קשר לא בריא?ההגיון נעלם רק הרגש נשאר וברגש אני רוצה אותו עד כלות לא מאמינה שאוכל לאהוב אחד אחר לא רוצה גם!!! מי ינשק לי את היד?לא רוצה להיות לבד מי יצחק איתי ויחמיא לי,רק ממנו אני רוצה רק איתו לעשות אהבה תגידי לי את,איך ממשיכים?

היי אפשר להתכתב איתך

איתי?

07:16 14-03-2007|care . כתב:

אבד לי הרצון והתקווה לזוגיות

(נכתב אמש) איבדתי את היכולת להתאהב בגבר איבדתי את האמון ביכולת שלי להתאהב, איבדתי את האמון ביכולת שלי להיות נאהבת איבדתי את האמון בעצמי איבדתי את האמון בזוגיות מרגישה שאיחרתי את הרכבת מרגישה שנידונתי להיות לבדי אני עם דמעות וגרון חנוק מכאב לא מרגישה נחשקת לא משקיעה בעצמי לא מאמינה בעצמי כאילו שחיי הזוגיות והאהבה תמו ונותרנו רק אני ושני בניי הקטנים כאילו שזה הייעוד שלי בחיים עליי לגדלם, לחנכם, לפרנס להיות לצידם בטוב וברע - לא נותר מקום לבן זוג - לא נותר פנאי לחפש אותו - לא נותר פנאי להשקיע בעצמי - הוי זה כ"כ כואב וכ"כ עצוב אני מרחמת על עצמי כמעט, אני מרגישה שהגעתי כ"כ למטה ללא טיפת יכולת לעלות ולטפס מה קורה לי? התגרשתי לפני שנה מזוגיות שהיתה מאוד לא טובה. והאמת שאלו גירושיי השניים. בעבר נישאתי כשהייתי בת 21, אז התגרשתי בת 22 לאחר הפלה. כיום אני בת 43 - פצועה כואבת - מאוכזבת - לא רוצה אף אחד - רוצה לבדי - לא מאמינה יותר באף אחד לא רוצה לתת מעצמי יותר לא רוצה להתאהב לא רוצה לכאוב לא רוצה להיות נאהבת ולהרגיש עם אחריות גדולה על כתפיי - לשמור על האהבה פן תברח פן תעלם ותתמוסס. הדמעות עדיין מציפות אותי מה קורה לי ? למה אני מרגישה את כל הדברים הנוראיים האלה? למה אני לא יכולה להיות סתם אדם נורמלי, שיוצאת לבלות, פוגשת בחור נאה, מתאהבת בו והוא בה.... האם זו עייפות נפשית? האם זו חופשה ארוכה ארוכה לה אני זקוקה, שלא עשיתי אף פעם? מחר אקום לעוד יום של עבודה לעוד שגרה "מבורכת" לעוד יום שיעבור ללא האהבה, ללא הזוגיות, ללא הנשיקה החמה והלוהטת, אני, שיש לי כ"כ הרבה יכולת הענקה, נותרתי לבדי. עם תחושה חזקה של רצון ל- ויחד עם זאת חשש גדול והעדפה שלא יקרה.. התחושה הזו של הניגודים והסתירה - האם ייתמו יום אחד?

חיזוק(בלבד)

סיפור עצוב

זה שיש לך ילדיםן שעלייך לגדלם ולטפחם אינו אומר שאינך יכולה להקים לך את הפינה שלך זה שהיה לך בעבר שני סיפורי זוגיות נכזבים גם אינו אומר שלא תוכלי להפתח אומנם אני בחורה מאד צעירה וגם אני חשתי את אותה תחושה עקב אכזה אך אל לך להתייאש המשיכי בשיגרת חייך גדלי את ילדייך באהבה אבל טפחי את עצמך חייכי לעולם ותראי איך הוא יחייך אלייך ותראי איך זה יבוא בביטחה מאחלת רק טוב!!!