גם אני עשיתי אותה בהשראת טנצר ובהצלחה. במקרה נתקלתי בספר הרזיה שפויה של סמדר פרגר. מצאתי
שהיא מדברת אלי בשפה שנראית לי אישית מאוד הגיונית. החסרון בדיאטת המכורים לפחמימות מבחינתי (אני מכור מכור...) הוא שהיא מאפשרת אכילה מרובה בארוחת הפרס. אני חושב שצריך ללמוד לאכול פחות ולשחזר אינסטיקט שהיה לנו בילדותנו שכאשר לא רצינו לאכול יותר, דחינו את האוכל מעל פנינו. האכילה המרובה המותרת בארוחת הפרס המשיכה אצלי את ההרגל לאכול אכילה מרובה. אני מדגיש שדיאטת המכורים לפחמימות היא דיאטה טובה ועם משמעת עצמית ניתן להמשיך אותה לאורך זמן ובכך יתרונה. עם זאת אני אישית מחפש משהו שישנה לי את הדיסקט בראש כך שלא אצטרך משמעת אלא שהשליטה העצמית תהיה ספונטנית בלי לחשוב על כך כלל. אני מאמין שזה אפשרי.
גידי - המטרה המוצהרת של "דיאטת המכורים לפחמימות" היא ליצור תנאים שבהם
מנגנון רעב-אכילה-שובע, שנפגם אצלנו, יתפקד כמו המנגנון הבריא של אדם רזה מטבעו - כלומר, יפסיק את האכילה באופן טבעי ולגמרי לבדו עוד לפני שנגזים בכמויות. המהלך האופיני אצל מי ש"דיאטת המכורים לפחמימות" אכן עובדת אצלו, הוא שמתחילים בארוחות פרס ענקיות, ואחר-כך הן הולכות וקטנות בהדרגה והופכות לארוחות רגילות ושגרתיות לגמרי. אם זה לא עבד אצלך, המכסימום שניתן לאמר נגד השיטה הוא שהיא לא מתאימה לך - עדיין היא עשויה להתאים לכמה אנשים אחרים.
