שק התירוצים שלי גדל....אבל.....

רגשי הבדידות והמסכנות תקפו אותי על הבוקר. אני חסרת אונים פיזית (אני עם רגל מגובסת), נפשית ורוחנית. אני לבד בבית ונמאס לי להיות תקועה בו, כל פעולה הופכת לכל כך קשה ומסובכת שאין לי כוח לזוז. בקיצור-כל הסיבות הרגילות ועוד כמה תירוצים מוצלחים ביותר כדי למצוא את עצמי בהתקפה על המקרר ואטרף על האוכל. אז למה אני לא שם? כי אין לי כוח לרדת שלוש קומות למקרר, והמחשב שלי חזר לפעולה(לבנתיים), אז החלטתי לכתוב על זה לפני שאני אעשה שטויות (אני מומחית בזה). אז לא תכננתי להיתקע מול המחשב אך ההודעה של ורד הסיחה את דעתי והחזירה לי את השפיות. (ושוב אני מודה לורד על ההתחלקות). אז רגע לפני ארוחת הצהרים, אני מתפללת לשפיות. לעשות "רק להיום" את הדרך שהתחלתי ללכת בה, רק להיום לא לאכול באופן כפייתי, ולאהוב את עצמי-כמו שאני- כי מגיע לי!!!!!

מאיה, איני מכיר את סביבת חייך אבל אולי יקל עלייך אם במקרר לא יהיו פתויים? בזמנו (לפני כעשרים שנה)

הפסקתי לעשן ביום אחר כאשר בדיוק כאשר הייתי תחת התקפת שיעול חזקה עברתי ליד פח אשפה ברחוב. הוצאתי את קופסת הטיים התורנית מהכיס (עשנתי 3 קפסאות ביום באותה עת...) קראתי אותה וזרקתי אותה לפח. מאז לא חזרתי לעשן. אולי זריקת הפתויים שיש לך בבית לפח ותדאגי שלא יהיו יותר בבית (לפחות לכמה שבועות) תסייע לך להתגבר על הכמיהה. הייתי מטורף על ממתקים ושוקולד, ופרוצדורה שכזו עזרה לי מאוד.

לא משנה מה יש מסביב , הכל בראש!!!

אם לא יהיה בבית לא תוכלי להכניס לפה. אחרי קריז קצר יחסית (שבוע,שבועיים) תמצאי שאינך נמשכת

ושאת בשליטה. בהצלחה.
עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
דיאטה
בחר
בחר