הנפילות האלה.....

הנפילות האלה.....

אני כותבת אחרי נפילה בה אכלתי טוסט ופרוסת חלה מתוקה עם מרגרינה, ו4 קוביות שוקולד מריר ו2 כפות שוקולד מריר חם.(וזה אחרי ארוחת ערב של שבת) נפלתי לאחר שבוע של הימנעות טובה. קשה לקום ולהגיד מעכשיו ממשיכים-אבל אני עושה את זה. אין לי ברירה כי אם לא אני אעלה את ה- 10 ק"ג שהורדתי-ביזע ודמעות. הבעיה היא לא האוכל(אצלי לפחות) הבעיה היא בגורמים שמביאים אותי לאכול(התבאסתי שלא יצאתי ונשארתי לבד בבית).קשה לי מאוד, קשה לי להתמיד ואני בכל חיי עשיתי שתי דיאטות ואת הימים שהחזקתי מעמד ניתן לספור על יד אחת. לא הצלחתי להחזיק מעמד כי אהבתי יותר מדי את האוכל. אומנם אני מחזיקה 4 חודשים מעמד עם שלוש ארוחות ביום-זה נס. וזאת הפעם הראשונה שאני מצליחה לעשות זאת-ואין לי שום הסבר ליכולת הזאת אלא שזה נס ויש משהו למעלה ששומר עליי אבל לפעמים נשבר לי מOA ואני רוצה תוצאות, כאן מהר ועכשיו . אוף, נמאס לי, אבל משהו בפנים (תקראו לזה אינטואיציה) אומר לי שזאת הדרך שלי. אין לי ברירה-פשוט אין לי. שום דיאטה לא עובדת עליי(אני יותר מדי אוהבת לאכול בשביל לוותר על האוכל), אני רק שומעת את המילה ואני אוכלת כפול. אני זקוקה לשינוי אורח חיים ומחשבה-לתמיכה שלכם ושל הקבוצה ולעבודה יומיומית של תוכנית. היום נפלתי וזה מבאס אותי לאללה, אני כועסת על עצמי והלווי שזה לא היה קורה. בא ליפול לרחמים העצמיים ולחוסר השליטה, בא לי לנחם את עצמי עם עוד אוכל. אני מחוייבת לקבוצה, לאנשים, לעצמי. אני אמות מבושה אם ביום שני אני לא אגיע לקבוצת התמיכה שלי-זו לפחות סיבה טובה אחת למה לא לוותר על OA ולהמשיך הלאה. יכול להיות שאני מופרעת(בטוח), דפוקה בשכל, ולא נורמלית(קורב לודאי) אבל זו הדרך שאני בוחרת. הייאוש נעשה יותר נוח אבל המחיר שלו כבד מדי-אז אין לי ברירה(אני חייבת להבין את זה). כתבתי את אשר על לבי(מיד אחרי הנפילה) כך שכתבתי לכם וכתבתי לעצמי.

מאיה, נדמה לי שאת קצת מחמירה עם עצמך. נפילות (במקרה שאת מתארת זו נראית לי יותר מעידה קטנה) הן חלק

מהחיים. נופלים, קמים וממשיכים הלאה. תינוק, כשהוא מתחיל ללכת, נופל הרבה, קם כל פעם מחדש וממשיך לנסות ללכת. ככל שהוא לומד לשלוט בשריריו ומפתח קוארדינציה, הנפילות מתמעטות עד שהן נעלמות. אבל גם ילדים נופלים לעיתים ומה לעשות - גם אנשים מבוגרים. עם האוכל - אותו סיפור. כשאת מחליטה לעשות מעשה ולהשתךט על עצמך את כמו תינוק שמרבה ליפול. בהדרגה מספר הנפילות פוחת, הן הופכות למעידות ובהמשך פוסקות. אז קחי את הדברים בפרופורציה, קומי והמשיכי ללכת!! הנפילות מחזקות, דרכן את לומדת את עצמך ולומדת לזהות שנפילה מתקרבת כך שניתן אולי להתכונן לכך, למשל ע"י יציאה להליכה בחוץ שתרחיק אותך מהחם והשוקולד...

מאיה, אולי לא כדאי להחזיק את המוקשים בבית? במקום זה, כשאת מאד רוצה לנשנש, אכלי פופקורן.

מאיהל'ה, את הכל אני מבינה, אבל למה חלה עם מרגרינה?

אם כבר ליפול אז בגדול ורק עם דברים טובים שראויים. מותר לך להנות ומותר לך לחרוג. הרי הצהרת לא אחת שאת בוחרת במסלול האיטי והשפוי. לרדת לאט משמעו גם לחרוג וגם לצ'פר את עצמך. אם החלטת לאמץ את אורח האכילה שלך כסגנון אכילה לכל החיים ודאי שפה ושם גם תאכלי מאכלים מהסוג האסור. ולידיעתך, כפי שלא מרזים כל כך מהר גם ההשמנה היא תהליך איטי. לכן אם את ממשיכה בשיטת האכילה שהתווית לעצמך החריגה של ערב שבת לא תורגש כלל. בפעם הבאה כשאת עושה את זה, עשי זאת באופן מתוכנן ותהני מכל נגיסה. זה גם יבטיח לך לא להתעלק על מאכלים כמו לחם ומרגרינה. לא נמצאה לך שם בסביבה איזו עוגה טובה או מעדן מפנק מסוג אחר? שולחת לך חיבוק ותודה.

מאיה

ממה שאני מבינה את אוכלת שלוש פעמים ביום. אולי זה מלמד שאת צריכה ארוחת ביניים אחרי ארוחת הערב שלך? זה הרי לא צריך להיות משהו קטסטרופלי מבחינת קלוריות. יוגורט, פרי, מנת סלט נוספת, משהו כזה. או פופקורן ביתי כמו שהציעה לך צביה. לי למשל מאוד עוזרות ארוחות הביניים האלה. בעשר, בסביבות ארבע ומאוחר בערב אם אני הולכת לישון לקראת חצות. תזרקי מיתוסים לא שימושיים. אפשר לאכול על פני היום, לא צריך להפסיק לאכול בשש בערב. שמרי על עצמך ובאמת לא נורא לחרוג מדי פעם.
עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
דיאטה
בחר
בחר