להיות האדם שאני בוחרת להיות

קודם כל, אני גאה להיות חלק מפורום שכזה, ומקווה להיעזר ולעזור לפי הצורך :) אני בת 20, לפני חודש בדיוק השתחררתי, ומתנת השחרור שלי מאמא שלי הייתה הרשמה לשיטת הדיאטה של "חרמון- מן". אני מניחה שאין צורך להסביר מה זה... אני נמצאת בתכנית מזה 3 שבועות וירדתי 3 ק"ג בנתיים, לדעתי קצב איטי, אבל הדוקטור אומר שזה מצויין, אז מי אני שאתווכח?... כשנרשמתי לתכנית, הרגשתי שבאמת, אבל באמת אני מוכנה לראשונה בחיי להפטר מהמכשול הזה, שבכל פעם בחיי כשניסיתי לקחת צעד קדימה, שלח אותי שניים אחורה. אני קוראת עכשיו ספר בשם "ילדות גדולות אינן בוכות", ספר שמציג באופן סרקסטי והומוריסטי את חייה של אישה בצל משקל העודף, והדיאטות החוזרות (הספר מומלץ בחום!) ועלתה שם סוגיה שגרמה לי לחשוב... נאמר שכל אדם שמן, בוחר בזה שלא במודע, מוצא בזה הגנה, נחמה או התמודדויות עם בעיות "אמיתיות" שלא סובבות את המשקל. ואני רוצה לומר שיש בזה מן הנכון. כשאני חושבת על עצמי, על מתי התחלתי להשמין, אני זוכרת שכשהייתי ילדה, כולם דיברו על היופי המדהים שלי, על השכל, הכשרונות,ותמיד אמרו לי שאני חייבת להיות משהו מיוחד. פשוט חייבת. עד שעם הזמן, העלתי במשקל, ונוסף תנאי למשקל הזה "את תהיי משהו מיוחד- אם תרזי…" וכאן מצאתי את ההגנה שלי, כל כך פחדתי שלא אעמוד בציפיות, כך שהעמדתי ביני לבין מיצוי הפוטנציאל שלי, מעין בעיה, אתגר לא פתור אם תרצו, כדי שבכל כישלון שלי יהיה לי במה לתלות את האשמה. וכך עשיתי, בכל כישלון שלי שנבע בבירור מחוסר מוטיבציה, מפחד לנסות, ועדיין איני יודעת אם הפחד בי הוא מכישלון או מהצלחה, אבל הוא היה קיים, ועדיין נחבא לו בפינה ויוצא החוצה ברגע של חולשה. אני חושבת שהמהפך הגדול שלי הגיע כשהשתחררתי, אחרי שעברתי תהליך כואב של התבגרות בכל תקופת הצבא, ויצאתי אל העולם, הבנתי בעצם שהציפיות של האנשים סביבי, הפכו לציפיות שלי מעצמי, ויותר מזה, שיש לי את כל הכלים לממש את עצמי, בתנאי אחד… אז למה לא בעצם? למה לא להיענות לאתגר, וכן, אולי להתמודד עם בעיות שכמותם לא הכרתי, משום שהייתה לי בעיה אחת עד היום שהכל סבב סביבה, אבל זה חלק מהחיים, וכל עוד אני לא עושה את הצעד הנכון הזה, נראה כי אני לא חיה באמת… אני מצד אחד, מצטערת היום שלא ראיתי את הדברים בשלב מוקדם יותר, ויכלתי אולי להיות כבר היום בדיוק מי שרציתי, ומצד שני, אני תמיד מאמינה שלכל דבר בחיים יש את הרגע המיוחד שלו, שבו הוא נועד להתממש. כמו שכבר אמרתי, אני שלושה שבועות בדיאטה. לא עברה בראשי מחשבה קלושה להשבר, טוב לי לעת עתה, רק לחשוב על העובדה שאני אוהבת את עצמי מספיק כדי להתמיד בזה, אז אני כבר חסרת סבלנות לגלות כמה טוב ארגיש כשהתוצאות יתחילו להיראות בצורה משמעותית. אני אהיה מי שאני רוצה להיות, ולא הפחדנית המתפשרת שתמיד הייתי. אני מאחלת לכולנו, להפסיק לחלום, ולהתחיל להגשים, להיות מי שאנחנו רוצים להיות, ולא משהו שהתפשרנו עליו מתוך ייאוש וויתור, הייתי מאד רוצה לקבל תגובות, וכן לשמוע מאנשים שעברו את שיטת חרמון מן, או לפחות נמצאים בשלב יותר מתקדם ממני, ואולי יכולים ללמד אותי דבר או שניים מהנסיון שלהם. תודה לכולכם…

נטלי, אני מאחלת לך הצלחה בתהליך שאת עוברת. כמו שאמרת, לכל דבר יש הזמן שלו, עכשיו את מוכנה

לשינוי והנה הוא מגיע. נראה לי שיש לך ראש טוב על הכתפיים. הייתי מציעה לך, בנוסף לתהליך הגופני שאת עוברת, לקבל גם קצת עזרה בחיזוק האגו והביטחון העצמי שלך. בהצלחה רבה, נשמח לשמוע על התקדמותך.

בתור 'בוגרת' חרמון-מן , קודם כל הרגשתי הזדהות

לא שיש קשר, אבל בכל זאת. מי שעובר את נתיב היסורים הזה, מבין אחר שנמצא שם. וענקון עוד מעט יגיע לפה ובטח יסכים איתי. לגבי הספר - רשמתי לעצמי ומחר יום שישי אני אלך לספריה לקחת אותו .{דרך אגב, מי הכותב/ת? חיפשתי באתרי ספרים ולא מצאתי) וזה נתן לי רעיון - גידי - אולי באמת צריך רשימת ספרים מומלצת , לא 'ספרותיים' אלא כאלה שנוגעים לבעיות שלנו, השמנים. "....וכאן מצאתי את ההגנה שלי, כל כך פחדתי שלא אעמוד " כמו כולנו. כמו כולנו. איפההגבולות? אנחנו מתחמים את עצמנו בגבולות פיזים=המשקל שלנו. ולך - חיזוק וכל הכבוד על זהגעת למסקנות אלה בגילך. לי זה לקח כמעט כפליים זמן . (-: רק בהצלחה1 והרבה! סיגל

רשימת ספרים - רעיון מצויין! אבל צריך גם כמה מיילים על כל ספר שנכניס לרשימה מפי הקורא/ת הממליץ/ה.

תודה...

קודם כל, תודה רבה לך סיגל, ולכל מי שהגיב ומגיב, והייתי רוצה לשמוע קצת יותר מהנסיון שלך בדיאטת חרמון, מה היה קשה ופחות קשה, ומה התוצאה שהגעת אליה. וחוץ מזה- קישור לאתר בו תמצאי את הספר, והסופרת היא פרנצ'סקה קלמנטיס.

כיף לשמוע אותכן ואת תהליך השינוי......

אני לא מכירה את דיאטת "חרמון -מן" אך אם היא דוגלת בשיוני הרגלי חיים ושינוי קו מחשבה-אני בעד. אני בעד משהו שפוי שעובד הן על התחום הגופני, והן על התחום הנפשי. על פי הדברים שאתן כותבות-אתן נמעות במצב א'חלה של התקדמות והימנעות-וכל שנותר לי לומר הוא יישר כוח ובהצלחה. נשמח לשמוע ממכן עוד התחלקויות וחוויות!!!

להיות האדם שאני בוחרת להיות

קודם כל, אני גאה להיות חלק מפורום שכזה, ומקווה להיעזר ולעזור לפי הצורך :) אני בת 20, לפני חודש בדיוק השתחררתי, ומתנת השחרור שלי מאמא שלי הייתה הרשמה לשיטת הדיאטה של "חרמון- מן". אני מניחה שאין צורך להסביר מה זה... אני נמצאת בתכנית מזה 3 שבועות וירדתי 3 ק"ג בנתיים, לדעתי קצב איטי, אבל הדוקטור אומר שזה מצויין, אז מי אני שאתווכח?... כשנרשמתי לתכנית, הרגשתי שבאמת, אבל באמת אני מוכנה לראשונה בחיי להפטר מהמכשול הזה, שבכל פעם בחיי כשניסיתי לקחת צעד קדימה, שלח אותי שניים אחורה. אני קוראת עכשיו ספר בשם "ילדות גדולות אינן בוכות", ספר שמציג באופן סרקסטי והומוריסטי את חייה של אישה בצל משקל העודף, והדיאטות החוזרות (הספר מומלץ בחום!) ועלתה שם סוגיה שגרמה לי לחשוב... נאמר שכל אדם שמן, בוחר בזה שלא במודע, מוצא בזה הגנה, נחמה או התמודדויות עם בעיות "אמיתיות" שלא סובבות את המשקל. ואני רוצה לומר שיש בזה מן הנכון. כשאני חושבת על עצמי, על מתי התחלתי להשמין, אני זוכרת שכשהייתי ילדה, כולם דיברו על היופי המדהים שלי, על השכל, הכשרונות,ותמיד אמרו לי שאני חייבת להיות משהו מיוחד. פשוט חייבת. עד שעם הזמן, העלתי במשקל, ונוסף תנאי למשקל הזה "את תהיי משהו מיוחד- אם תרזי…" וכאן מצאתי את ההגנה שלי, כל כך פחדתי שלא אעמוד בציפיות, כך שהעמדתי ביני לבין מיצוי הפוטנציאל שלי, מעין בעיה, אתגר לא פתור אם תרצו, כדי שבכל כישלון שלי יהיה לי במה לתלות את האשמה. וכך עשיתי, בכל כישלון שלי שנבע בבירור מחוסר מוטיבציה, מפחד לנסות, ועדיין איני יודעת אם הפחד בי הוא מכישלון או מהצלחה, אבל הוא היה קיים, ועדיין נחבא לו בפינה ויוצא החוצה ברגע של חולשה. אני חושבת שהמהפך הגדול שלי הגיע כשהשתחררתי, אחרי שעברתי תהליך כואב של התבגרות בכל תקופת הצבא, ויצאתי אל העולם, הבנתי בעצם שהציפיות של האנשים סביבי, הפכו לציפיות שלי מעצמי, ויותר מזה, שיש לי את כל הכלים לממש את עצמי, בתנאי אחד… אז למה לא בעצם? למה לא להיענות לאתגר, וכן, אולי להתמודד עם בעיות שכמותם לא הכרתי, משום שהייתה לי בעיה אחת עד היום שהכל סבב סביבה, אבל זה חלק מהחיים, וכל עוד אני לא עושה את הצעד הנכון הזה, נראה כי אני לא חיה באמת… אני מצד אחד, מצטערת היום שלא ראיתי את הדברים בשלב מוקדם יותר, ויכלתי אולי להיות כבר היום בדיוק מי שרציתי, ומצד שני, אני תמיד מאמינה שלכל דבר בחיים יש את הרגע המיוחד שלו, שבו הוא נועד להתממש. כמו שכבר אמרתי, אני שלושה שבועות בדיאטה. לא עברה בראשי מחשבה קלושה להשבר, טוב לי לעת עתה, רק לחשוב על העובדה שאני אוהבת את עצמי מספיק כדי להתמיד בזה, אז אני כבר חסרת סבלנות לגלות כמה טוב ארגיש כשהתוצאות יתחילו להיראות בצורה משמעותית. אני אהיה מי שאני רוצה להיות, ולא הפחדנית המתפשרת שתמיד הייתי. אני מאחלת לכולנו, להפסיק לחלום, ולהתחיל להגשים, להיות מי שאנחנו רוצים להיות, ולא משהו שהתפשרנו עליו מתוך ייאוש וויתור, הייתי מאד רוצה לקבל תגובות, וכן לשמוע מאנשים שעברו את שיטת חרמון מן, או לפחות נמצאים בשלב יותר מתקדם ממני, ואולי יכולים ללמד אותי דבר או שניים מהנסיון שלהם. תודה לכולכם…

דיאטת חרמון..

אבא שלי וגם אחותי עשו את הדיאטה של חרמון תוצאות מדהימות אל תפספסי שום דבר מהתפריט (הדל+-) מעולה תמשיכי אבא שלי ידר 25 קילו אחותי 12 ואז נכנסה להריון...

האדם שאני בוחר להיות

ביום שהבטתי עמוק לעצמי בתוך הנפש והלב ןהגעתי למסקנה שככה המציאות הנוכחית לא יכולה להיות דרך החיים בשבילי גם בעתיד ,ביום שבו החלטתי שאני חייב לשדרג את איכות חיי ובריאותי העתידית פצחתי בדרך החדשה. אני בחרתי להיות בריא יותר אני בחרתי להראות טוב יותר אני בחרתילשפר את חיי בכל מובן ונדבך. בחרתי בדיאטה של חרמון שרוב הזמן אני הולך על פי העקרונות המנחים שלה והיום אני 60 קילו פחות. יש ימים מוצלחים יותר כמו גם ימים מוצלחים פחות אבל תמיד ברגעי ההצלחה כמו גם ברגעי המשבר עומדת בפני השאלה: מי הוא אותו אדם שאני בוחר להיות. מאחל לך הרבה הצלחה ואשמח לענות לך על כל שאלה. ענקון

לענקון...

קודם כל, ממש כל הכבוד, פשוט נדהמתי לקרוא שירדת 60 (!?) ק"ג, זה פשוט מדהים בעיני, ונותן לי המון כוח להמשיך. יש לי המון שאלות אליך בנושא וקצת קשה לי לחשוב מאיפה להתחיל... כמה זמן זה לקח לך? מה היה הכי קשה לך במשך כל התקופה? והשאלה שהכי חשובה לי היא האם היו לך פעמים בהן נשברת, ואני מניחה שכן, כי כולנו בני אדם בסופו של דבר, ואיך המשכת אחרי הפעמים האלו, כי זה מה שהכי מפחיד אותי- שאולי יהיה מצב שבו אני ארגיש חלשה מדי, ואשבר, ואז אני לא אדע להתמודד עם עצם העובדה שנשברתי... תודה על התמיכה :)

להיות האדם שאני בוחרת להיות

קודם כל, אני גאה להיות חלק מפורום שכזה, ומקווה להיעזר ולעזור לפי הצורך :) אני בת 20, לפני חודש בדיוק השתחררתי, ומתנת השחרור שלי מאמא שלי הייתה הרשמה לשיטת הדיאטה של "חרמון- מן". אני מניחה שאין צורך להסביר מה זה... אני נמצאת בתכנית מזה 3 שבועות וירדתי 3 ק"ג בנתיים, לדעתי קצב איטי, אבל הדוקטור אומר שזה מצויין, אז מי אני שאתווכח?... כשנרשמתי לתכנית, הרגשתי שבאמת, אבל באמת אני מוכנה לראשונה בחיי להפטר מהמכשול הזה, שבכל פעם בחיי כשניסיתי לקחת צעד קדימה, שלח אותי שניים אחורה. אני קוראת עכשיו ספר בשם "ילדות גדולות אינן בוכות", ספר שמציג באופן סרקסטי והומוריסטי את חייה של אישה בצל משקל העודף, והדיאטות החוזרות (הספר מומלץ בחום!) ועלתה שם סוגיה שגרמה לי לחשוב... נאמר שכל אדם שמן, בוחר בזה שלא במודע, מוצא בזה הגנה, נחמה או התמודדויות עם בעיות "אמיתיות" שלא סובבות את המשקל. ואני רוצה לומר שיש בזה מן הנכון. כשאני חושבת על עצמי, על מתי התחלתי להשמין, אני זוכרת שכשהייתי ילדה, כולם דיברו על היופי המדהים שלי, על השכל, הכשרונות,ותמיד אמרו לי שאני חייבת להיות משהו מיוחד. פשוט חייבת. עד שעם הזמן, העלתי במשקל, ונוסף תנאי למשקל הזה "את תהיי משהו מיוחד- אם תרזי…" וכאן מצאתי את ההגנה שלי, כל כך פחדתי שלא אעמוד בציפיות, כך שהעמדתי ביני לבין מיצוי הפוטנציאל שלי, מעין בעיה, אתגר לא פתור אם תרצו, כדי שבכל כישלון שלי יהיה לי במה לתלות את האשמה. וכך עשיתי, בכל כישלון שלי שנבע בבירור מחוסר מוטיבציה, מפחד לנסות, ועדיין איני יודעת אם הפחד בי הוא מכישלון או מהצלחה, אבל הוא היה קיים, ועדיין נחבא לו בפינה ויוצא החוצה ברגע של חולשה. אני חושבת שהמהפך הגדול שלי הגיע כשהשתחררתי, אחרי שעברתי תהליך כואב של התבגרות בכל תקופת הצבא, ויצאתי אל העולם, הבנתי בעצם שהציפיות של האנשים סביבי, הפכו לציפיות שלי מעצמי, ויותר מזה, שיש לי את כל הכלים לממש את עצמי, בתנאי אחד… אז למה לא בעצם? למה לא להיענות לאתגר, וכן, אולי להתמודד עם בעיות שכמותם לא הכרתי, משום שהייתה לי בעיה אחת עד היום שהכל סבב סביבה, אבל זה חלק מהחיים, וכל עוד אני לא עושה את הצעד הנכון הזה, נראה כי אני לא חיה באמת… אני מצד אחד, מצטערת היום שלא ראיתי את הדברים בשלב מוקדם יותר, ויכלתי אולי להיות כבר היום בדיוק מי שרציתי, ומצד שני, אני תמיד מאמינה שלכל דבר בחיים יש את הרגע המיוחד שלו, שבו הוא נועד להתממש. כמו שכבר אמרתי, אני שלושה שבועות בדיאטה. לא עברה בראשי מחשבה קלושה להשבר, טוב לי לעת עתה, רק לחשוב על העובדה שאני אוהבת את עצמי מספיק כדי להתמיד בזה, אז אני כבר חסרת סבלנות לגלות כמה טוב ארגיש כשהתוצאות יתחילו להיראות בצורה משמעותית. אני אהיה מי שאני רוצה להיות, ולא הפחדנית המתפשרת שתמיד הייתי. אני מאחלת לכולנו, להפסיק לחלום, ולהתחיל להגשים, להיות מי שאנחנו רוצים להיות, ולא משהו שהתפשרנו עליו מתוך ייאוש וויתור, הייתי מאד רוצה לקבל תגובות, וכן לשמוע מאנשים שעברו את שיטת חרמון מן, או לפחות נמצאים בשלב יותר מתקדם ממני, ואולי יכולים ללמד אותי דבר או שניים מהנסיון שלהם. תודה לכולכם…

מה זה דיאטת חרמון?

דיאטת חרמון היא...

דיאטה שמורכבת מתפריטים שונים, שמטרתה להפריד בין צירופי אבות המזון שע"פי התיאוריה הזו גורמת להשמנה, כך שלמשל בשבוע אחד אתה יכול לאכול בלי הגבלה אך ורק גבינות לבנות עד 5% שומן, ירקות, ודברים שכמותם מוגבלת כמו- ביצה ביום, קצת חלב וכד', כמו כן יש שבוע בשרים, שבוע פחמימות וכו'... שהעיקרון הוא להפריד בין סוגי המזון והמוטו שלהם הוא פחות או יותר שלא משנה כמה תאכל, אלא מה תאכל. אני חייבת לומר שהעובדה שאתה יכול לאכול בלי הגבלה, לא משנה שזה רק אוכל מסויים, זה מה שעוזר לי ללמוד לשים לעצמי גבולות, ולא להכנע לבולמוסים, כי הרי כולנו יודעים שהדבר שגורר אותנו לאכילה מופרזת היא בין היתר העובדה שאנחנו יודעים שזה "אסור" לנו, וברגע שההגבלה הזו יורדת, הכל משתנה ופתאום השליטה העצמית נכנסת לפעולה... בנוסף לזה, יש את שיטת המחטים- דיקור סיני המתבצע באופן כזה ששמים מחט קטנה בכל אוזן, בנקודה מסויימת, שאחראית על התיאבון, והמחטים אמורים לדכא את התיאבון. בעיקרון, מחט אחת מספיקה, אבל שמים שתיים במקרה שאחת נופלת. אני אישית לא יודעת עד כמה זה נכון, אבל בוחרת להאמין בזה, כדי שזה יעבוד גם במקרה שזה רק פסיכולוגי... אם יש לך עוד שאלות לגביי השיטה, הוספתי את הקישור לאתר של חרמון, אני מקווה שתמצא שם את התשובות...

להיות האדם שאני בוחרת להיות

קודם כל, אני גאה להיות חלק מפורום שכזה, ומקווה להיעזר ולעזור לפי הצורך :) אני בת 20, לפני חודש בדיוק השתחררתי, ומתנת השחרור שלי מאמא שלי הייתה הרשמה לשיטת הדיאטה של "חרמון- מן". אני מניחה שאין צורך להסביר מה זה... אני נמצאת בתכנית מזה 3 שבועות וירדתי 3 ק"ג בנתיים, לדעתי קצב איטי, אבל הדוקטור אומר שזה מצויין, אז מי אני שאתווכח?... כשנרשמתי לתכנית, הרגשתי שבאמת, אבל באמת אני מוכנה לראשונה בחיי להפטר מהמכשול הזה, שבכל פעם בחיי כשניסיתי לקחת צעד קדימה, שלח אותי שניים אחורה. אני קוראת עכשיו ספר בשם "ילדות גדולות אינן בוכות", ספר שמציג באופן סרקסטי והומוריסטי את חייה של אישה בצל משקל העודף, והדיאטות החוזרות (הספר מומלץ בחום!) ועלתה שם סוגיה שגרמה לי לחשוב... נאמר שכל אדם שמן, בוחר בזה שלא במודע, מוצא בזה הגנה, נחמה או התמודדויות עם בעיות "אמיתיות" שלא סובבות את המשקל. ואני רוצה לומר שיש בזה מן הנכון. כשאני חושבת על עצמי, על מתי התחלתי להשמין, אני זוכרת שכשהייתי ילדה, כולם דיברו על היופי המדהים שלי, על השכל, הכשרונות,ותמיד אמרו לי שאני חייבת להיות משהו מיוחד. פשוט חייבת. עד שעם הזמן, העלתי במשקל, ונוסף תנאי למשקל הזה "את תהיי משהו מיוחד- אם תרזי…" וכאן מצאתי את ההגנה שלי, כל כך פחדתי שלא אעמוד בציפיות, כך שהעמדתי ביני לבין מיצוי הפוטנציאל שלי, מעין בעיה, אתגר לא פתור אם תרצו, כדי שבכל כישלון שלי יהיה לי במה לתלות את האשמה. וכך עשיתי, בכל כישלון שלי שנבע בבירור מחוסר מוטיבציה, מפחד לנסות, ועדיין איני יודעת אם הפחד בי הוא מכישלון או מהצלחה, אבל הוא היה קיים, ועדיין נחבא לו בפינה ויוצא החוצה ברגע של חולשה. אני חושבת שהמהפך הגדול שלי הגיע כשהשתחררתי, אחרי שעברתי תהליך כואב של התבגרות בכל תקופת הצבא, ויצאתי אל העולם, הבנתי בעצם שהציפיות של האנשים סביבי, הפכו לציפיות שלי מעצמי, ויותר מזה, שיש לי את כל הכלים לממש את עצמי, בתנאי אחד… אז למה לא בעצם? למה לא להיענות לאתגר, וכן, אולי להתמודד עם בעיות שכמותם לא הכרתי, משום שהייתה לי בעיה אחת עד היום שהכל סבב סביבה, אבל זה חלק מהחיים, וכל עוד אני לא עושה את הצעד הנכון הזה, נראה כי אני לא חיה באמת… אני מצד אחד, מצטערת היום שלא ראיתי את הדברים בשלב מוקדם יותר, ויכלתי אולי להיות כבר היום בדיוק מי שרציתי, ומצד שני, אני תמיד מאמינה שלכל דבר בחיים יש את הרגע המיוחד שלו, שבו הוא נועד להתממש. כמו שכבר אמרתי, אני שלושה שבועות בדיאטה. לא עברה בראשי מחשבה קלושה להשבר, טוב לי לעת עתה, רק לחשוב על העובדה שאני אוהבת את עצמי מספיק כדי להתמיד בזה, אז אני כבר חסרת סבלנות לגלות כמה טוב ארגיש כשהתוצאות יתחילו להיראות בצורה משמעותית. אני אהיה מי שאני רוצה להיות, ולא הפחדנית המתפשרת שתמיד הייתי. אני מאחלת לכולנו, להפסיק לחלום, ולהתחיל להגשים, להיות מי שאנחנו רוצים להיות, ולא משהו שהתפשרנו עליו מתוך ייאוש וויתור, הייתי מאד רוצה לקבל תגובות, וכן לשמוע מאנשים שעברו את שיטת חרמון מן, או לפחות נמצאים בשלב יותר מתקדם ממני, ואולי יכולים ללמד אותי דבר או שניים מהנסיון שלהם. תודה לכולכם…

ברוכה הבאה

נטלי, מרגש מה שכתבת. וכל כך נכון. שיהיה בהצלחה,

נטלי, אני מאחלת לך הצלחה בתהליך שאת עוברת. כמו שאמרת, לכל דבר יש הזמן שלו, עכשיו את מוכנה

לשינוי והנה הוא מגיע. נראה לי שיש לך ראש טוב על הכתפיים. הייתי מציעה לך, בנוסף לתהליך הגופני שאת עוברת, לקבל גם קצת עזרה בחיזוק האגו והביטחון העצמי שלך. בהצלחה רבה, נשמח לשמוע על התקדמותך.

נטלי,

הזמן הוא לא פונקציה, כי קצב הירידה תלוי בהמון המון גורמים. עדי

נהפוך הוא - ירידה איטית אם היא ירידה של שומן ולא של שריר או מים - עדיפה בהרבה.

לענקון...

קודם כל, ממש כל הכבוד, פשוט נדהמתי לקרוא שירדת 60 (!?) ק"ג, זה פשוט מדהים בעיני, ונותן לי המון כוח להמשיך. יש לי המון שאלות אליך בנושא וקצת קשה לי לחשוב מאיפה להתחיל... כמה זמן זה לקח לך? מה היה הכי קשה לך במשך כל התקופה? והשאלה שהכי חשובה לי היא האם היו לך פעמים בהן נשברת, ואני מניחה שכן, כי כולנו בני אדם בסופו של דבר, ואיך המשכת אחרי הפעמים האלו, כי זה מה שהכי מפחיד אותי- שאולי יהיה מצב שבו אני ארגיש חלשה מדי, ואשבר, ואז אני לא אדע להתמודד עם עצם העובדה שנשברתי... תודה על התמיכה :)

תשובות לנטלי

ירדתי את 60 הקילו בשנה ומאז אני שומר על המשקל למרות שמידי פעם אני מנסה לרדת עוד קצת. בוודאי שהיו הרבה מאד רגעים קשים ומשברים והחוכמה היא לדעת לזהות אותם בזמן ולהיות סלחנים לעצמנו על נפילות כאלו או אחרות. לא לתת לנפילה חד פעמית להפוך לכדור שלג או לסכר שנפרץ. מה היה לי הכי קשה ?????? שלל פיתוים ,ארוחות במסעדות ,ריחות וסתם ללכת בסופר ולראות את שלל המטעמים. אבל הכי הכי קשה היה להיות עם עוד 60 קילו עלי. הדרך הנכונה היא לחשוב על התוצאה ולא לחשוב על האוכל. בכל שאלה אני כאן לרשותך. את יכולה גם לכתוב לי למייל ואתן לך טלפון. בהצלחה ענקון
עבור לעמוד
,
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
דיאטה
בחר
בחר