"רק להיום" בזכות התמיכה והאהבה שלכם!!!

ביומיים האחרונים חזרתי לדפוסים שחשבתי שנפטרתי מהם. סדר היום שלי היה המקרר, אכילה מטורפת, שינה ושוב אכילה ושוב שינה. אני לא זוכרת מה אכלתי ואני יכולה להבטיח לכם שאחרי שני טוסטים , חפיסת שוקולד וצלחת קוסקוס כבר לא יודעים איזה טעם שייך למה(במיוחד שאוכלים אותם אחד אחרי השני). הרגשתי כמו מסוממת -רוצה להפסיק ולא יכולה, רציתי להקיא מהאוכל ומעצמי וכבר לא היו לי כוחות-הרגשתי שאני שוב נשאבת למעגל הזה שאין ממנו יציאה. אבל יש!!!!! יש אפשרות לשבור את המעגל הזה שמבינים שהתמכרות לאוכל היא התמכרות לכל דבר, ואכילת היתר הכפייתית היא לא פחות הרסנית מהתמכרות לסיגריות ואלכוהליזם, היא מחלה בדיוק כמו סוכרת והיא דורשת התייחסות בהתאם! זאת מחלה-ואני נולדתי אכלנית יתר כפייתית ואני לא אשמה בכך! שאני נשאבת לאוכל-אני כאילו בן אדם אחר, הפוך מאותה מאיה השפויה, הנחמדה שמצליחה בתחומים אחרים בחייה. בכל מה שנוגע לאוכל אני כישלון! ואני צריכה עזרה להתמודד עם זה. אם אני לא יודעת להגיד לא לפיתות, ספגטי ושוקולד אני צריכה למצוא כלים שיעזרו לי להתמודד עם האוכל הזה. אם אני לא יודעת לשלוט בעצמי-בתחום הספציפי הזה, אז אני צריכה ללמוד ולתרגל איך אומרים לא, לא! לאוכל הספציפי הזה. התפללתי, בכיתי, כתבתי על דף ובפורום את שהרגשתי(אני מרחמת עליכם ששוב אתם צריכים לסבול אותי)טלפנתי לחברים מקבוצת התמיכה שלי ושוב התפללתי שהאטרף הזה יגמר ואמצא שוב את השפיות. הנס הגיע בעזרת טלפונים מקבוצת התמיכה שלי שנתנו לי עצות ותמיכה, הנס הופיע בצורת התחלקויות של אנשים מהפורום שעברו את שאני עברתי וכתבו על כך, הנס הופיע כשאנשים שקראו את דברי ושלחו לי תוגובות וE-MAIL שאנחנו מבינים אותך!ואנחנו איתך! הנס הזה הגיע והיום שוב אני על הרגליים, ואני מודה לכוח עליון ולכם על התמיכה!!!!! תודה!!!! תודה!!!! תודה!!! "רק להיום" קמתי והמשכחתי כאילו כלום לא קרה, כאילו לא הייתה נפילה. ערכתי סדר יום, התחייבתי מה אני אוכלת היום והלכתי לחדר כושר. אז "רק להיום" אני בהימנעות, היום עברתי יום בשפיות ומחר זה יהיה "רק להיום". באהבה מאיה

תודה מאיה.

גם אני זקוקה לכוחות מחודשים והדברים שאת כותבת עושים לי טוב. רק להיום... (זהו. הולכת לקצוץ לעצמי את הסלט שאקח איתי לעבודה ומתפללת שבערב אחזיק מעמד. אצלי הנפילות קורות בלילה כשאני שבה מותשת מהעבודה) שולחת לך חיבוק חם ועוד חיבוקים לכל אלה שכמונו נוהגים לטחון את הצרות והתסכולים היומיים מול המקרר.

מאיה, רק להיום זה המפתח. ואם נפלת באחד הימים, לא קרא כלום. שבע יפול צדיק וקם. תמשיכי לתכנן לך מראש

את הארוחות למחר, והרחיקי פתויין מהבית. עם הזמן תראי שהכח שיש לאוכל עלייך הולך ופוחת. אני הייתי מכור לשוקולד. ברגע שהיה שוקולד בטווח ידי הייתי חייב לאכול אותו עד תום. הרחקה טוטלית של שוקולד מהבית למספר שבועות הביאה אותי למצב שבו אני יכול להיות לידו בלי שארגיש שום דחף לאוכלו. נסי להרחיק לחלוטין ממתקים מהבית ותגמלי. בהצלחה רבה לך.

המלחמה האמיתית!!!!!

למזלי יש לי קבוצת תמיכה ואנשים מדהימים שמלווים אותי. הייתי בנפילה ולא רציתי להתקשר ולדבר עם אף אחד-אך טלפוניהם השיגו אותי. עם דמעות בעיניים ואי יכולת לשקר הודיתי בפניהם שיד אחת מחזיקה את הטלפון והשניה באוכל. למרות זאת הם חבקו אותי בדרכם שלהם, חיזקו אותי ולא הציבו לי תנאים. הם היו שם שנפלתי ודאגו שגם אקום! לא יכולתי שלא לבוא למחרת לקבוצת התמיכה שלי(OA) לא יכולתי לאכזב אותם. לא יכולתי להמשיך ולפול ולכתוב לאחרים בפורום דברי תמיכה. הקשר הזה, המחוייבות הזאת והקבלה גם אם אני לא בסדר-היא היא הכוח שמרפה! אז המשכתי ללכת לפגישות, להתחלק, לקבל כוח ובאופן פרדוקסלי גם לתת כוח לאחרים. והכוח הזה הרים אותי ושוב אני ביומיים של הימנעות, שוב אני בדרכי לחדר כושר, שוב אני יכולה לבצע פעולות פשוטות שבאמוק הנפילה לא יכולתי לעשותם. אני אכלנית יתר כפייתית-אני חסרת אונים מול האוכל ומספיק 2 צימוקים ו2-אגוזים להרוס לי הימנעות של ארבעה חודשיים. למה?-ככה! כזאת אני. מטורפת-יתכן-לא שפויה-סביר להניח- ות'אמת אין לי כוח להילחם בזה-אין לי כוח לשכנע את עצמי ואת אחרים שיש לי כוח רצון לעמוד מול האוכל -כי אין לי. את כל הכוחות שעד עכשיו הפניתי למלחמה באוכל, ואי קבלה עצמית-אני מפנה לנתיבים חדשים. אני לומדת לאהוב את עצמי, ולסלוח לעצמי על כל השטויות שעשיתי עם האוכל בכלל ובשאר תחומיי חיי בפרט.- זה קשה, זה קשה, זה קשה!!! זאת המלחמה האמיתית שלי- איך לומדים לסלוח לעצמי, איך לומדים להסתכל על הכוס המלאה ולהאמין שאני יותר שווה מהאוכל המגעיל הזה שהכנסתי לחיי? איך?

מאיה, מכורים מתאפיינים במשפט "נגעת נסעת" שפירושו שלמכור מספיקה נגיעה קטנה במה

שהוא מכור אליו וכבר הוא מאבד שליטה. אם את יודעת ששני צימוקים מפילים אותך, אנא ממך, דאגי שלא יהיה אף צימוק בבית. אני מכור לשוקולד וממתקים, בקשתי בזמנו מבני ביתי להתאפק לכמה שבועות ושבועיים שלושה לא נכנס שום דבר מתיקה הביתה. כיום יש ממתקים ושוקולדים בבית אבל אני יכול לראותם בלי לקחת אותם לפה. אם אקח - חבל"ז, "נסעתי"... מציע לך לתאם עם מי שאת גרה אתו בבית את תהליך הגמילה שלך ולהוציא לתקופה של מספר שבועות כל מה שמפיל אותך מרשימת הקניות ומהארונות בבית. יהיה לך קשה בהתחלה, אבל זה עשוי להשתלם לך מאוד. עדיין תהיי מכורה וואסור יהייה לך לגעת בדסרים אלה, אבל לפחות יהיה לך הכח לעמוד במחיצתם ולא לגעת... בהצלחה.
עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
דיאטה
בחר
בחר