פוס מפסיקים ולא משחקים!!!!

למאיה

למאיה ......מאת סמדר פרגר

מאיה, כל התרונות שמנית אינם פתרונות אמיתיים, חבל על הזמן ועל הכסף. הצעתי לך בעבר ואני מציע לך שוב לרכוש את הספר הרזיה שפויה

14:43 20-01-2003|תוכנית כתב:

למאיה ......מאת סמדר פרגר

הי מאיה, זו אני סמדר פרגר, שאמורה להתארח היום בערב בפורום שלכם... נכנסתי כדי לקרוא קצת מה קורה אצלכם ולהכיר מעט את המשתתפים - את יודעת , להתכונן... בכל מקרה - נגעת לליבי מאוד מאוד, והיתי שמחה לעזור לך ולו במעט. אם אפשר היה הייתי רוצה לתת לך חיבוק חזק חזק ולגרום לך להגיש שיש אהבה בעולם , ושיש אהבה גם עבורך - אני אוהבת אותך למרות שאני לא מכירה אותך בכלל ! אני מכירה כל כך מקרוב את התקפות האכילה האלה שאת חווה... כל כך מוכר , כל כך מפחיד... גם אני גרתי בחדר הזה פעם - בתא הזה שאת נמצאת בו עכשיו - והייתי שמחה לומר לך שזה עובר, ושזה לעולם לא חוזר - אבל זו לא תהיה האמת. האמת היא - שכל מה שאנחנו, כל מה שיש בנו - נשאר איתנו לתמיד, השאלה היא רק האיזון בינם לבין ההרגלים החדשים שלנו. כמה מזה וכמה מזה לאורך היום, השבוע, החודש , השנה... השאלה היא כמה חדרים יש לך עוד בבית, וכמה את חופשיה להלך בינם ולבחור באיזה חדר את רוצה להיות, וכמה הוא גדול, מאוורר, מואר ומזמין... כמה זה שולט על התפקוד היומיומי שלנו, על מי שאנחנו ומה שאנחנו... ומה שאנחנו זה תמיד יהיה גם זו שאוכלת בלי הכרה ודוחסת עד כאב - אולי כי הכאב המגיע מעודף מזון עדיף על תחושת הכאב האחרת ממנה אנחנו מנסות לברוח, להתחמק, להימנע להתעלם... אולי כי התרגלנו להתמודד עם הרגשות שלנו רק כך ... ואנחנו לא מכירות דרך אחרת להתמודד איתם. אולי אם נבין שאנחנו יצורים של הרגלים המפחדים פחד מוות משינוי - נהיה סובלניים וסבלניים יותר עם עצמנו ונאפשר לעצמנו לצבור חוויות וניסיון אחר , בעצם - לפתוח לעצמנו אופציות נוספות להתמודד עם העולם הזה ועם הרגשות שלנו. (עוד חדרים !?) שאפשר יהיה גם כך וגם אחרת - ולא רק כך... את מבינה? אם תשימי את חייך על כפות המאזניים, תראי שהחוויות שצברת עד עכשיו, ההרגלים שלך - זה מה שאת מכירה, נכון? הם מהווים את כל המשקל על כף אחת של המאזניים. ומה על הכף השניה? מעט חוויות בודדות של אחרת... לא מספיק משקל שיתן ביטחון לנטוש או להעדיף הרגלים אחרים על אלה שהקיפו אותך בחומת מגן של ביטחון שנותן משהו מוכר - וגם אם הוא מזיק - הוא לפחות זמין , הוא שם, הוא שלך, הוא מנחם , הוא מרגיע - הוא שלך.. בכל יום שאת עוברת וצוברת לעצמך חוויות חדשות והרגלים חדשים, את מוסיפה משקל לכף השניה של המאזניים - עם הזמן , בתהליך ארוך וסבלני של החלמה (של ניסוי וטעייה, של , UPS & DOWNS, של שני צעדים קדימה ורבע צעד אחורה...) , תגלי יום אחד, שכשזה תוקף - "פתאום" את יכולה לבחור גם אחרת... ואת תוכלי !!! ואולי לפעמים תעדיפי לבחור שוב בדרך הקודמת - וזה בסדר - צריך לזכור שהדרך הקודמת היא הדרך המוכרת, זו שמעניקה בטחון מעצם היותה מוכרת... את מבינה? בכל פעם שאת כועסת על עצמך שלא הצלחת להטמיע את ההרגלים החדשים - את עושה בדיוק את מה שאת רגילה: שונאת את עצמך. וכשאנחנו שונאות את עצמנו - נו?.... אנחנו אוכלות ! אז איך עזרנו לעצמנו? במה תרמנו לעצמנו להתקדם למקום חדש? איך שיפרנו את מצבנו בעולם הזה? אני יכולה להמשיך ולכתוב לך עוד המון , אני נורא פטפטנית... זה גם בגלל שהיום אני מאפשרת לעצמי להעסיק את הפה שלי גם בדברים אחרים חוץ מאשר בלעיסה....גם אם אחרים לא תמיד אוהבים לשמוע אותי או את מה שיש לי להגיד - היום אני פחות מפוחדת ומבוהלת מחוסר הקבלה של האחרים, ומבינה שזה נובע גם מהפחדים שלהם ולאו דווקא קשור ישירות אלי , למי שאני ולמה שאני... את מבינה? זה ביטחון שנרכש לא בגלל מידת המכנסיים שאפשר למצוא בכל חנות "רגילה" - אלא בגלל האהבה.... שלך סמדר נ.ב. 1. אם את רוצה את יכולה להעתיק את תוכן המסר שלי אליך לפורום עצמו - אני הרגשתי שמכיוון שעדיין איננו מכירות אחת את השניה עדיף יהיה שאפנה אליך קודם כל במקום פרטי. 2. הוספתי לך קישור לאתר שלי לעלון הרזיה שפויה מס. 1 שבו יש כמה מילים על העניין של השינוי...

מאיה, מה קורה כאן? את עונה לעצמך בשם סמדר פרגר, או שזו רק תקלה?

לסמדר בחזרה ממאיה מאיה

16:11 20-01-2003|רן צביה כתב:

מאיה, מה קורה כאן? את עונה לעצמך בשם סמדר פרגר, או שזו רק תקלה?

גידי, שים לב מה קורה כאן.

צביה, סמדר, שלחה למאיה את המכתב כאימל אישי ואמרה לה שהיא יכולה לפרסמו בפורום. זה פשר העניין.