הפחדים.....

בתקופה האחרונה אני בתקופה מצויינת מבחינת האוכל. אני אוכלת שלוש ארוחות ביום, אני נמנעת מקמח לבן וסוכר ואני עושה פעילות גופנית. לכאוה מצויין לא! אני אוחזת באידיאל! אבל בימים האחרונים מה שמנהל אותי הוא הפחדים. הראש שלי עובד שעות נוספות, והוא רואה בד"כ את הכל שחור. בשבוע הבא אני אמורה להדריך 10 ימים קבוצה-ואני מתה מפחד!!!! אני מפחדת שיתקעו לי המילים, שלא אסתדר עם החניכים, שלא אסתר עם הצוות, שלא אסתדר עם האוכל, עם הזמנים עם כלום. אני כל כך מפחדת שאני פשוט משותקת. אמנום יש לי נסיון קל בהדרכה, אך למעלה משנתיים לא הדכתי, למעלה משנתיים לא נגעתי בחומר המקצועי(היסטוירה/לימודי א"י) כך שהכל נראה כל כך גדול עליי, כל כך מפחיד. כולם סביבי בטוחים שההדרכה תפתח לי דלתות, שאכיר אנשים, שאני יהנה ושהכל קטן עליי-אותי זה רק עוד יותר מפחיד. אני מנסה להחזיק מעמד בשיניים ולא לרוץ למתוקים, לפחמימות(שאני מטורפת עליהם). אני מנסה כל יום להכריח את עצמי לכתוב, לקרוא את הספרות של התוכנית, ולהוציא את הפחדים שבי. למרות הקשיים והפחדים אני לא רוצה לרוץ לאוכל, התפקוד השפוי שלי תלוי בראש ובראשונה באכילה שלי. אני מתפללת שרק היום אני אעבור את היום הזה בשלום. בלי ביקורת והלקאה עצמית. הכאב שבאכילת יתר כפייתית גרוע יותר מכל בעיה שאני עשויה לעמוד בפניה. אני גם יודעת שקל לשכוח את הכאב הזה. למרות שחיי טובים יותר משהיו אי פעם אני זקוקה לתזכורת יום יומית שההימנעות היא הדבר האחד הכי חשוב בחיי. לעולם איני רוצה לחזור אל המקום ממנו באתי. להיום אני מכירה בהבדל בין מה שאני רוצה לבין מה שאני צריכה. ברור לי שעליי להעמיד את ההימנעות שלי בראש התור, לפני כל דבר אחר בחיי.