לשלי שלי, לעצמי ולכל השאר! עוד קצת על אהבה עצמית, על דיאטה ומה שבניהם!

החלטתי לכתוב עוד קצת על שפיות, על איך לומדים לאהוב את עצמך, להתחבר לעצמך. אני כותבת את זה קודם כל לשלי שלי ולעצמי. כי אם אני לא אדע לכבד את המקום בו אני נמצאת-גם אחרים לא יעשו זאת! מתוך הספר "להיום" לעולם אל תמהר, עשה כל דבר בשקט וברוח שלווה. אל תאבד את השקט הפנימי שלך, יהיה אשר יהיה, אפילו אם נראה שכל עולמך התערער. הפקד הכל בידי אלוהים ואז שכב בשקט ותנוח בחיקו. (פרנסיס דה סלז הקדוש). "לאכלן כפייתי קשה להגיע לשקט פנימי. דחיקת חרדות ופחד בעזרת אוכל מעניקה אשליה של שלווה, אבל לאוכל כמשכך כאבים, אורך החיים הקצר ביותר מבין כל החומרים הממכרים. איך, אם כן, אני שומרת על שקט פנימי? באותה דרך שאני נמצאת בהימנעות-שאני מוסרת הכל לכוח גדול ממני. את פחדיי, את דאגותיי, את חיי. אני משאירה מאחור את מאמצי לשלוט, לאלץ את החיים להתאים עצמם לרצוני" להיום: התכנית יכולה להיקרא גם "ערכת הנחיות למציאת שלוות הנפש ולשמירתה". אני מודה לאל שהגעתי לתוכנית הזאת, שסוף סוף אני מאמינה שאי פעם אוכל להרזות. שלמרות הקשיים וההימנעות מהחומרים הגורמים לי לבולמוסים אני שפויה, אני שלווה , ואני יודעת שאני מתקדמת למשהו שהוא הרבה יותר טוב מהחיים שהיו לי עד עכשיו!

חיובית שכמוך.....

רק להרבה "היומים" תמשיכי כך כי זה נשמע טוב. המשך יום מחוייך דינה

מאיה, חנה , ענקון וכל השאר

ראשית, תודה ענקית. אין לכם מושג איך הרגשתי כשפתחתי את עמוד הפורום וראיתי את שרשרת התגובות. אפילו עוד לפני שקראתי אותן. האמת היא שמיד אחרי שכתבתי את ההודעה שלי, כעסתי נורא על וואלה! שלא מאפשרת למשתמשים למחוק את ההודעות של עצמם אם רגע אחרי השליחה הם מתחרטים... קראתי את מה שכתבתי ולא האמנתי- אני? נפתחתי? כתבתע מהלב? לא יכול להיות! כנראה הכל בזכות העובדה שזיהיתי שזה המקום הנכון להיפתח בו. סביבה מבינה ותומכת. לעניינו- אני מקווה מאד שבאמת אני בדרך הנכונה אל האושר, אחרי שעשיתי סוף סוף את הצעד הגדול והודיתי בפני עצמי, ובפניכם שקיימת בעיה. מאיה- שאף לא לרגע אחד תייסרי את עצמך במחשבות מיותרות. אני צריכה להודות לך שגרמת לי להגיע את עצמי, גם אם זה קצת כואב לפעמים. אני כל כך מזדה עם הרגשת הקינאה שתארת, והדשא הירוק יותר של השכן- את מקנאה בי על החבר ואני בך על הדיאלוגים האמיצים שאת מנהלת עם עצמך. אחת מעיצות שקיבלתי היתה לבדוק האם אני מוכנה לקבל את עצמי עם עודף המשקל, ובכך לשים קץ לייסורי. ובכן- זה דבר שאני עדיין לא מוכנה לעשות. עדיין לא הרמתתי ידיים. אני יודעת שאני מסוגלת להגיע למקום שאליו אני שואפת. מה שכן- אני אשתדל לגלות קצת יותר סלחנות כלפי עצמי בעודי בדרך לשם..
עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
דיאטה
בחר
בחר