אתמול היה לי יום איום ונורא. איבדתי שליטה לחלוטין. פשוט אכלתי כל מה שבא לי

וכרגיל היום אני אכולת רגשי אשמה. בא לי להקיא מעצמי וכו' וכו'. הרוטינה הרגילה. הלוואי שגם שאני מאבדת שליטה אני אוכל לפחות לא לשנוא את עצמי בגלל זה. והקטע שאני יודעת שזה מה שיקרה כבר כשאני אוכלת. כבר אתמול ידעתי שהיום אני ארגיש חרא. כל כך בא לי להיפטר מכל הרגשות שקשורים לאוכל. פשוט להיות אדם רגיל שאוכל כשהוא רעב עד שהוא שבע. בלי לספור קלוריות. בלי להיות בדיאטה. בלי לאבד שליטה. בלי לחשוב מה אחרים חושבים כשהם רואים אותי אוכלת. לאכול בשביל לחיות.

בוקר טוב של יום חדש הגיע ושום כלום נורא לא קרה

ומי כמוך יודעת מה עליך לעשות עכשיו. היום את חוזרת לעצמך כאילו כלום לא קרה ומנסה להיות קצת יותר סלחנית כלפי עצמך וכלפי הנפילות הקטנות שלך. איזה מזל שכולנו רק בני אדם... ולספור קלוריות באמת מיותר ומייגע אם הגזמת אתמול באכילה היום קצת תקזזי ותנהלי רומן עם חסות כרובים ומלפפונים ומיד הכל יתאזן.

והיום התחיל יום חדש !!!!!!!!!

ואני אוהב אותך ויודע ומכיר את ההרגשה את הכעס רגשות האשם תחושות הכישלון והפחד. אבל תעצרי לרגע הביטי לאחור והיי גאה בדרך שהצלחת לעבור עד היום הפנימי את העובדה שאת מצליחה לסחרר גברים ונשים כאחד ושיש בך באישיות ובנפש חינניות ומשב רוח מרענן שכזה שפשוט בלתי אפשרי שלא להתאהב בך !!!!!! ענקון

מיכל. אומנם ירדתי 20 ק"ג אבל.....

כאילו כלום לא השתנה בעצם, בראש אני עדיין אדם שמן. כאילו כתבת את זה עלי. בדיוק אני. מזדהה איתך לגמרי. הלוואי ואוכל לא היה מעניין אותי. והבולמוסי אכילה המטורפים האלה וההרגשה הנוראה והתסכול שאחרי. וכמה שאני אומרת לעצמי זהו זה מהיום יום חדש, זה קורה כל כמה ימים שוב ושוב. אלוהים הצילו....

תגלי לי : איך? ובכמה זמן? פליזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזז

ילדונת, טיפ שימוש בפורומים של וואללה

אם תעשי קליק על השם של כותב ההודעה תקבלי רשימה של כל ההודעות שהם אי פעם כתבו. כך במקום לחכות לתשובה אפשר למצוא אינפורמציה כזו מיד. אה כן, דלית ירדה 20 ק"ג בדיאטת חרמון מן.

בוקר טוב של יום חדש הגיע ושום כלום נורא לא קרה

ומי כמוך יודעת מה עליך לעשות עכשיו. היום את חוזרת לעצמך כאילו כלום לא קרה ומנסה להיות קצת יותר סלחנית כלפי עצמך וכלפי הנפילות הקטנות שלך. איזה מזל שכולנו רק בני אדם... ולספור קלוריות באמת מיותר ומייגע אם הגזמת אתמול באכילה היום קצת תקזזי ותנהלי רומן עם חסות כרובים ומלפפונים ומיד הכל יתאזן.

וגם היום 1 :0 לטובת האוכל. אוף.

וגם מחר יום חדש. סיכוי נוסף לחזור לרומנים עם כרוב. אולי זה כל ההדחקה שלי את המצב מתפרצת באוכל. אולי זה חו"ל. קשה קשה לחזור למסלול.

מיכל. אומנם ירדתי 20 ק"ג אבל.....

כאילו כלום לא השתנה בעצם, בראש אני עדיין אדם שמן. כאילו כתבת את זה עלי. בדיוק אני. מזדהה איתך לגמרי. הלוואי ואוכל לא היה מעניין אותי. והבולמוסי אכילה המטורפים האלה וההרגשה הנוראה והתסכול שאחרי. וכמה שאני אומרת לעצמי זהו זה מהיום יום חדש, זה קורה כל כמה ימים שוב ושוב. אלוהים הצילו....

מעגל האימה.

משמינים-דיכאון-מרזים- שומרים-בולמוסים-משמינים-דיכאון עד מתי?

תגלי לי : איך? ובכמה זמן? פליזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזז


חרמון 22 ק"ג ב- 6 חד'.

.

וגם היום 1 :0 לטובת האוכל. אוף.

וגם מחר יום חדש. סיכוי נוסף לחזור לרומנים עם כרוב. אולי זה כל ההדחקה שלי את המצב מתפרצת באוכל. אולי זה חו"ל. קשה קשה לחזור למסלול.

היום באמת באמת בוקר חדש

מאחל לך יום "שפוי" יותר, לא טוב לך ללכת לקיצוניות של כרובים וכאלה. אבל את בטח יודעת. יום יפה, אפשר לקחת אוכל מהבית, מה שיש, ולצאת לטייל. או פשוט לצאת לטייל ולמצוא משהו לאכול בדרך. ומה שהיה בימים האחרונים - היה. מתחילים מחדש. או יותר נכון: ממשיכים

מעגל האימה.

משמינים-דיכאון-מרזים- שומרים-בולמוסים-משמינים-דיכאון עד מתי?

מי מרים את הכפפה?

עד שמבינים שמחר זה היום וכל יום שלא עושים את מה שבאמת רוצים היום הוא יום מבוזבז. לקח לי הרבה זמן לקלוט את זה. כי תמיד קיים מחר. אני חושבת שהמאמץ בחדר הכושר מאפשר לי לראות דברים קצת אחרת. אתמול, פעם ראשונה, בלי שהייתי מסונפת לחוג הרזיה כלשהו הזזתי עוגיות הצידה ואמרתי עכשיו זה עכשיו. חשיבה חיובית, זה השם? כשכתבתי לשרית שהמעגליות היא ספור חיי ואח"כ דברתי עם חברה אחרת על פאטליזם אז נפל האסימון. זכותי לקחת את גורלי (משמני) בידי ולעשות איתם משהוא אחר. לא נגזר עלי לחיות במעגליות הזו. אני יוצרת אותה. אני יכולה גם לפרוש מהמחזוריות הזו. אני פרשתי. והפעם בלי מילים כמו: מקווה, חושבת, רוצה ומילים אחרות של רצונות אלא בהחלטיות - אני בחוץ. אז מי מרים את הכפפה ומצטרף? ביי ב9.30 במכון ציניקו

אתמול היה לי יום איום ונורא. איבדתי שליטה לחלוטין. פשוט אכלתי כל מה שבא לי

וכרגיל היום אני אכולת רגשי אשמה. בא לי להקיא מעצמי וכו' וכו'. הרוטינה הרגילה. הלוואי שגם שאני מאבדת שליטה אני אוכל לפחות לא לשנוא את עצמי בגלל זה. והקטע שאני יודעת שזה מה שיקרה כבר כשאני אוכלת. כבר אתמול ידעתי שהיום אני ארגיש חרא. כל כך בא לי להיפטר מכל הרגשות שקשורים לאוכל. פשוט להיות אדם רגיל שאוכל כשהוא רעב עד שהוא שבע. בלי לספור קלוריות. בלי להיות בדיאטה. בלי לאבד שליטה. בלי לחשוב מה אחרים חושבים כשהם רואים אותי אוכלת. לאכול בשביל לחיות.

מיכל, בדיאטת המכורים לא סופרים קלוריות. אם מקפידים על הכללים ולא מעגלים פינות

אחרי שהיא מתחילה לעבוד, גם הכמיהה לאוכל יורדת ועוברת. הבעיה מתחילה כאשר יורדים ומתחילים לעגל פינות, לחרוג פה ושם מהכללים ולחזור לנשנש פה ושם ואחר כך להגביר את הנשנושים... זה מה שקרה לי בחול המועד בפסח כשיצאתי מהשגרה הקבועה. אז אתמול בקשתי מאשתי לא לקנות פירות יבשים במקום אלה שחיסלתי ואני מקווה שהעדרם מהבית יעזור לי לחזור לשפיות.

מי מרים את הכפפה?

עד שמבינים שמחר זה היום וכל יום שלא עושים את מה שבאמת רוצים היום הוא יום מבוזבז. לקח לי הרבה זמן לקלוט את זה. כי תמיד קיים מחר. אני חושבת שהמאמץ בחדר הכושר מאפשר לי לראות דברים קצת אחרת. אתמול, פעם ראשונה, בלי שהייתי מסונפת לחוג הרזיה כלשהו הזזתי עוגיות הצידה ואמרתי עכשיו זה עכשיו. חשיבה חיובית, זה השם? כשכתבתי לשרית שהמעגליות היא ספור חיי ואח"כ דברתי עם חברה אחרת על פאטליזם אז נפל האסימון. זכותי לקחת את גורלי (משמני) בידי ולעשות איתם משהוא אחר. לא נגזר עלי לחיות במעגליות הזו. אני יוצרת אותה. אני יכולה גם לפרוש מהמחזוריות הזו. אני פרשתי. והפעם בלי מילים כמו: מקווה, חושבת, רוצה ומילים אחרות של רצונות אלא בהחלטיות - אני בחוץ. אז מי מרים את הכפפה ומצטרף? ביי ב9.30 במכון ציניקו

זו ציניקו???????????? כל הכבוד אחותי. מקוווה שתמשיכי, אבל במתינות, שתוכלי להתמיד בזה הרבה זמן.

מנסיוני, גם בחדר כושר החיפזון מהשטן והגזמה רבה מידי עלולה לגרום לכאבי ברכיים או כאבים אחרים שגורמים להפסקת הפעילות. אני חסיד ה"שוויה שוויה" - בכל...

ילדונת, טיפ שימוש בפורומים של וואללה

אם תעשי קליק על השם של כותב ההודעה תקבלי רשימה של כל ההודעות שהם אי פעם כתבו. כך במקום לחכות לתשובה אפשר למצוא אינפורמציה כזו מיד. אה כן, דלית ירדה 20 ק"ג בדיאטת חרמון מן.

ילדונת, כמו שכתבה דלית למיכל, הירידה אינה חזות הכל, כיון שהיא עדיין שבוייה של הרגלי האכילה

הקודמים שלה, הבולמוסים והדכאון שאחריהם. כידוע לכולנו, הירידה היא הבעיה הקטנה. השמירה אחר כך היא הבעיה האמיתית. לכן חשוב מאוד לעשות את הירידה באופן שיאפשר לנו לשנותהרגלי אכילה, להתרגל לדפוסי אכילה נכונים עמם ניתן יהיה להמשיך לתמיד. זה לא ניתן (בד"כ) להשגה בזמן קצר. ירידה בזמן קצר פרושו כיבוש יעד שקשה מאוד יהיה להחזיק בו. עדיף לכבוש את היעד לאט יותר, אבל לתמיד. (מה גם שבירידה מהירה אנו טומנים את זרעי ההשמנה הבאה שלנו על כך תוכלי לשמוע פה בפורום הרבה דוגמאות אישיות ואני בראשם...
עבור לעמוד
, , ,
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
דיאטה
בחר
בחר