אני עדיין מסמיקה מכל התגובות 
ורוב הזמן אני אומרת לעצמי "אם רק היו יודעים כמה פקפוקים עוד מסתובבים אצלי". ככה זה איתי, קשה לי נורא עם מחמאות. אני מתאמנת וזה תחום שמשתפר. לקח לי זמן להבין מה כל כך קשה לי. זה לא ממש העדר הערכה עצמית. זה יותר פחד. כי בבית תמיד כשנתנו לי מחמאה על משהו שיצא לי טוב או שהיו מרוצים ממנו מיד ההישג שעלה לי בהרבה כוחות הפך לרמת הציפיות הבסיסית ממני. אז למדתי להיזהר מאוד ממחמאות. ולנסות מיד להרגיע את כל המתלהבים למיניהם בנוסח "זה חד-פעמי, אני לא באמת כזו מיוחדת ותשכחו מזה שאני אמשיך להבריק ככה". אחרת כבר מזמן היו נגמרים לי הכוחות. עכשיו אני עסוקה בשינוי ההרגל הזה כי כבר יש לי כוח מסוג חדש מול כל הנודניקים האלה מהעבר שלי אבל קשה לעבור מיד מתוכנת דוס לחלונות XP. יש הרבה מה לשדרג. ומה שכתבת ממש עוזר. אני עובדת קשה כדי לדחות מתוכי את המחשבות שעולות מיד ושוללות את כל הטוב שאומרים לי. אני גם מפחדת לאכזב. שיום אחד תגלו שאני לא מי יודע מה ותלכו לשדות ירוקים יותר. אבל שטויות, מיד ברגע זה המחשבה נעלמה לה.
ובאמת לא ציפיתי. פתחתי את המחשב ופתאום אני רואה שיש המון תגובות. ואיזה תגובות. ממש חיממו לי את הלב חוץ מההסמקה.
ותודה, תודה, תודה. איזה כיף לי!!!!!!!! (זה החלק שמקבל את כל מה שאמרתם ומשנן "זה בסדר, מגיע לי ואין מה לדאוג"). מה לעשות, אני בן אדם מורכב.
ובעניין מחזור גם אני התחלתי היום והכאבים בהחלט מעצבנים. ישנתי עד כמעט 11 בבוקר ובכל זאת אני עייפה. בתחום השוקולד יש משבר מסוג אחר. הכול כבר נגמר ואני אשכרה קלטתי שאני מעוצבנת על עצמי בגלל שאין לי בבית שום דבר נורמלי לנשנש. שום קריספי, שום בונבונירה, כלום! אז נראה לי שהזמנת הפיצה קרבה והולכת.
ואני ממש גאה בך, יקירתי. ואגב החולצה ההיא, היא ממש לא בתוכניות שלי. כי אין לי שום כוונה להפוך לתאומה שחורת השיער של אלי מקביל. יש גבול לכל תעלול. עוד יבוא היום שמוכרים בחנויות האלה יבינו שאנחנו הרוב! כלומר נשים שמידותיהן מ-42 ומעלה. עד אז הם פשוט מפסידים לקוחה.
שיהיה לך שבוע מקסים ומלא הישגים,
אלוניס