הוי אלוניס מתוקה שלי! מי צריך ממתקים איתך?

קודם כל המחזור הבן... הגיע ועל כן נזללו ממתקים לרוב (2 בראוניז, 2 עוגיות מלוחות כאלה) אבל רק בארוחת הפרס (מי ילדה טובה מי?) דבר שני קראתי את ההודעה שלך לרומי שהיא כמובן ראויה לכל המחמאות שקיבלה ואני מקווה בשבילך שתמצאי מי שיאהב אותך כמו שאת וכוס אמק המשקל (אחד כמוני:). מה אנחנו עסוקים בלאהוב מידות ומשקלים? לא! אנחנו אוהבים אדם כאדם כמכלול של כל התכונות שבו ובך יש כל כך הרבה טוב וחוכמה ושמחת חיים שאת מי בכלל מעניין כמה את שוקלת? כבר מתגעגעת. ואמן שבקיץ שתינו לובשות את החולצת שיפון המטמטמת ההיא מעזריאלי...:)

אני עדיין מסמיקה מכל התגובות

ורוב הזמן אני אומרת לעצמי "אם רק היו יודעים כמה פקפוקים עוד מסתובבים אצלי". ככה זה איתי, קשה לי נורא עם מחמאות. אני מתאמנת וזה תחום שמשתפר. לקח לי זמן להבין מה כל כך קשה לי. זה לא ממש העדר הערכה עצמית. זה יותר פחד. כי בבית תמיד כשנתנו לי מחמאה על משהו שיצא לי טוב או שהיו מרוצים ממנו מיד ההישג שעלה לי בהרבה כוחות הפך לרמת הציפיות הבסיסית ממני. אז למדתי להיזהר מאוד ממחמאות. ולנסות מיד להרגיע את כל המתלהבים למיניהם בנוסח "זה חד-פעמי, אני לא באמת כזו מיוחדת ותשכחו מזה שאני אמשיך להבריק ככה". אחרת כבר מזמן היו נגמרים לי הכוחות. עכשיו אני עסוקה בשינוי ההרגל הזה כי כבר יש לי כוח מסוג חדש מול כל הנודניקים האלה מהעבר שלי אבל קשה לעבור מיד מתוכנת דוס לחלונות XP. יש הרבה מה לשדרג. ומה שכתבת ממש עוזר. אני עובדת קשה כדי לדחות מתוכי את המחשבות שעולות מיד ושוללות את כל הטוב שאומרים לי. אני גם מפחדת לאכזב. שיום אחד תגלו שאני לא מי יודע מה ותלכו לשדות ירוקים יותר. אבל שטויות, מיד ברגע זה המחשבה נעלמה לה. ובאמת לא ציפיתי. פתחתי את המחשב ופתאום אני רואה שיש המון תגובות. ואיזה תגובות. ממש חיממו לי את הלב חוץ מההסמקה. ותודה, תודה, תודה. איזה כיף לי!!!!!!!! (זה החלק שמקבל את כל מה שאמרתם ומשנן "זה בסדר, מגיע לי ואין מה לדאוג"). מה לעשות, אני בן אדם מורכב. ובעניין מחזור גם אני התחלתי היום והכאבים בהחלט מעצבנים. ישנתי עד כמעט 11 בבוקר ובכל זאת אני עייפה. בתחום השוקולד יש משבר מסוג אחר. הכול כבר נגמר ואני אשכרה קלטתי שאני מעוצבנת על עצמי בגלל שאין לי בבית שום דבר נורמלי לנשנש. שום קריספי, שום בונבונירה, כלום! אז נראה לי שהזמנת הפיצה קרבה והולכת. ואני ממש גאה בך, יקירתי. ואגב החולצה ההיא, היא ממש לא בתוכניות שלי. כי אין לי שום כוונה להפוך לתאומה שחורת השיער של אלי מקביל. יש גבול לכל תעלול. עוד יבוא היום שמוכרים בחנויות האלה יבינו שאנחנו הרוב! כלומר נשים שמידותיהן מ-42 ומעלה. עד אז הם פשוט מפסידים לקוחה. שיהיה לך שבוע מקסים ומלא הישגים, אלוניס

אלוניס חביבה, צריך להתרגל לקבל מחמאות. גם שאני כבר זקן ובא בימים עדיין לא

למדתי לעשות זאת, וזו טעות יסודית בה אני מכיר היום. את בחורה אחלה ואם אנו או אחרים אומרים לך זאת, קבלי זאת בפשטות ובלי הסתייגויות. זה מגיע לך כי זאת את! ואת הפיצה הניחי לאחרים. את תסתדרי בלעדיה ובלעדי השוקולד. ככל שתצליחי להאריך את זמן ההמנעות, הכמיהה שלך לשניהם תלך ותדעך. בהצלחה רבה לך במאבק עם הדחף לפיצה...

גידי - נכון לאתמול הצלחתי להימנע מהפיצה

וגם לא אכלתי הרבה שטויות אחרות. היום אני בבית ואני אנוח הרבה. תודה על המילים החמות, אלוניס

אני עדיין מסמיקה מכל התגובות

ורוב הזמן אני אומרת לעצמי "אם רק היו יודעים כמה פקפוקים עוד מסתובבים אצלי". ככה זה איתי, קשה לי נורא עם מחמאות. אני מתאמנת וזה תחום שמשתפר. לקח לי זמן להבין מה כל כך קשה לי. זה לא ממש העדר הערכה עצמית. זה יותר פחד. כי בבית תמיד כשנתנו לי מחמאה על משהו שיצא לי טוב או שהיו מרוצים ממנו מיד ההישג שעלה לי בהרבה כוחות הפך לרמת הציפיות הבסיסית ממני. אז למדתי להיזהר מאוד ממחמאות. ולנסות מיד להרגיע את כל המתלהבים למיניהם בנוסח "זה חד-פעמי, אני לא באמת כזו מיוחדת ותשכחו מזה שאני אמשיך להבריק ככה". אחרת כבר מזמן היו נגמרים לי הכוחות. עכשיו אני עסוקה בשינוי ההרגל הזה כי כבר יש לי כוח מסוג חדש מול כל הנודניקים האלה מהעבר שלי אבל קשה לעבור מיד מתוכנת דוס לחלונות XP. יש הרבה מה לשדרג. ומה שכתבת ממש עוזר. אני עובדת קשה כדי לדחות מתוכי את המחשבות שעולות מיד ושוללות את כל הטוב שאומרים לי. אני גם מפחדת לאכזב. שיום אחד תגלו שאני לא מי יודע מה ותלכו לשדות ירוקים יותר. אבל שטויות, מיד ברגע זה המחשבה נעלמה לה. ובאמת לא ציפיתי. פתחתי את המחשב ופתאום אני רואה שיש המון תגובות. ואיזה תגובות. ממש חיממו לי את הלב חוץ מההסמקה. ותודה, תודה, תודה. איזה כיף לי!!!!!!!! (זה החלק שמקבל את כל מה שאמרתם ומשנן "זה בסדר, מגיע לי ואין מה לדאוג"). מה לעשות, אני בן אדם מורכב. ובעניין מחזור גם אני התחלתי היום והכאבים בהחלט מעצבנים. ישנתי עד כמעט 11 בבוקר ובכל זאת אני עייפה. בתחום השוקולד יש משבר מסוג אחר. הכול כבר נגמר ואני אשכרה קלטתי שאני מעוצבנת על עצמי בגלל שאין לי בבית שום דבר נורמלי לנשנש. שום קריספי, שום בונבונירה, כלום! אז נראה לי שהזמנת הפיצה קרבה והולכת. ואני ממש גאה בך, יקירתי. ואגב החולצה ההיא, היא ממש לא בתוכניות שלי. כי אין לי שום כוונה להפוך לתאומה שחורת השיער של אלי מקביל. יש גבול לכל תעלול. עוד יבוא היום שמוכרים בחנויות האלה יבינו שאנחנו הרוב! כלומר נשים שמידותיהן מ-42 ומעלה. עד אז הם פשוט מפסידים לקוחה. שיהיה לך שבוע מקסים ומלא הישגים, אלוניס

אני אומרת - די!

אי אפשר לקפוץ על שוקולד כל פעם שההורמונים טיפה משתוללים, אבל זה גובה ממני הרבה אנרגיות ואני עייפה, עצבנית ורק רוצה מתוק. בינתיים אני מסתפקת במיץ פטל שלי. את תמשיכי לפרגן לעצמך (אנחנו נעזור כמובן) אבל רק בדיבורים לא באוכל ותמשיכי בקצב הירידה השקול והמאוזן שלך - את ההשראה שלי. וחוץ מזה שאני החלטתי בשבועות הקרובים להפסיק עם כל הפרסים בארוחת הפרס. אול ירק איזה מעדן, על מנת להפחית מהנושא של המשקל שלי קצת יותר מהר מקילו בחודש (!!) ובשאיפה עד החודש הבא אני נכנסת לביקיני...:) שבי בבית ותנוחי, זה גם צריך לפעמים, ואם משעמם לך לכי לאמבטיה לא למקרר (פנקי את עצמך בקצף, מלחים ומסכות, כמו שדיברנו, כמו שאני עשיתי בשבוע האחרון ביית - 1000 אמבטיות קצף ופינוקים שהם לא אוכל) ושיהיה לך רק טוב. נראה אותך ביום הזה שנחליטעליו (את ישנה אצלי אני מקוה, אני אקנה מלפפונים!)

נשמה - איך אני כבר מחכה וגם מצפה

ואני צריכה רק מלפפון אחד אז לא צריך להשקיע בקילוגרמים... אז זהו אני בבית, עושה הגהות שנתנו לי כבר בשבוע שעבר כי העבודה היא חיינו. וכן, אני אוכלת שוקולד (זחלתי מהבית כדי לקנות כדורים נגד כאבים אז בדרך קניתי גם שוקולד תפוז- של לינדט, אלא מה). ולא כועסת על עצמי בכלל כי זה ממש עוזר למצב הרוח הכללי. עד שאני אמצא דרך להתפטר מהכאב צריך להתאזן איך שהוא. חוץ מזה שאת הדרך לחנויות ובחזרה עשיתי ברגל אז אני די מרוצה מעצמי. יכולתי להתעצל ולעלות על אוטובוס בשביל שתי תחנות. ותודה שהזכרת לי את הרעיון של אמבטיה מפנקת. בהחלט ייושם בהמשך היום. ובעניין השוקולד באופן כללי אין לי דאגה כי אני לא במצב שהייתי בו קודם. הגעתי להכרה כל כך חזקה עם הגוף שלי שאם אני במאבקים קשים מול מדפי השוקולד אני רצה ליומן לספור אם כבר אמור להגיע המחזור. וזה ממש מתאים גם אם עוברים עליי יומיים של ספק קל. הבוס שלי תמיד עושה פרצוף כשאני נעדרת ביום יומיים האלה אבל אני מעדיפה את זה על העצבים שאני חוטפת על כולם. פיוז קצר לאללה בימים האלה. אני חושבת שלאתיופים יש רעיון אחלה. בכפרים המסורתיים שלהם נשים במחזור היו פורשות לבקתות נפרדות. ככה אין פיצוצים בבית. מעניין מה הן אכלו במקום שוקולד. נשתמע, אלוניס

זה בסדר אני חיסלתי ת'חצי חבילה שהיתה לי ביום שישי בערב

אבל בפרס בפרס! ומהיום - עובדים עד הביקיני (בעזרת השם חודש הבא)

אני עדיין מסמיקה מכל התגובות

ורוב הזמן אני אומרת לעצמי "אם רק היו יודעים כמה פקפוקים עוד מסתובבים אצלי". ככה זה איתי, קשה לי נורא עם מחמאות. אני מתאמנת וזה תחום שמשתפר. לקח לי זמן להבין מה כל כך קשה לי. זה לא ממש העדר הערכה עצמית. זה יותר פחד. כי בבית תמיד כשנתנו לי מחמאה על משהו שיצא לי טוב או שהיו מרוצים ממנו מיד ההישג שעלה לי בהרבה כוחות הפך לרמת הציפיות הבסיסית ממני. אז למדתי להיזהר מאוד ממחמאות. ולנסות מיד להרגיע את כל המתלהבים למיניהם בנוסח "זה חד-פעמי, אני לא באמת כזו מיוחדת ותשכחו מזה שאני אמשיך להבריק ככה". אחרת כבר מזמן היו נגמרים לי הכוחות. עכשיו אני עסוקה בשינוי ההרגל הזה כי כבר יש לי כוח מסוג חדש מול כל הנודניקים האלה מהעבר שלי אבל קשה לעבור מיד מתוכנת דוס לחלונות XP. יש הרבה מה לשדרג. ומה שכתבת ממש עוזר. אני עובדת קשה כדי לדחות מתוכי את המחשבות שעולות מיד ושוללות את כל הטוב שאומרים לי. אני גם מפחדת לאכזב. שיום אחד תגלו שאני לא מי יודע מה ותלכו לשדות ירוקים יותר. אבל שטויות, מיד ברגע זה המחשבה נעלמה לה. ובאמת לא ציפיתי. פתחתי את המחשב ופתאום אני רואה שיש המון תגובות. ואיזה תגובות. ממש חיממו לי את הלב חוץ מההסמקה. ותודה, תודה, תודה. איזה כיף לי!!!!!!!! (זה החלק שמקבל את כל מה שאמרתם ומשנן "זה בסדר, מגיע לי ואין מה לדאוג"). מה לעשות, אני בן אדם מורכב. ובעניין מחזור גם אני התחלתי היום והכאבים בהחלט מעצבנים. ישנתי עד כמעט 11 בבוקר ובכל זאת אני עייפה. בתחום השוקולד יש משבר מסוג אחר. הכול כבר נגמר ואני אשכרה קלטתי שאני מעוצבנת על עצמי בגלל שאין לי בבית שום דבר נורמלי לנשנש. שום קריספי, שום בונבונירה, כלום! אז נראה לי שהזמנת הפיצה קרבה והולכת. ואני ממש גאה בך, יקירתי. ואגב החולצה ההיא, היא ממש לא בתוכניות שלי. כי אין לי שום כוונה להפוך לתאומה שחורת השיער של אלי מקביל. יש גבול לכל תעלול. עוד יבוא היום שמוכרים בחנויות האלה יבינו שאנחנו הרוב! כלומר נשים שמידותיהן מ-42 ומעלה. עד אז הם פשוט מפסידים לקוחה. שיהיה לך שבוע מקסים ומלא הישגים, אלוניס

תגידו, זה נכון ש...

למי שאין כאבי מחזור הלידה יותר קלה? אני בונה על זה, אבל משום מה זה לא נשמע לי נכון...

אני רק נראית בחמישי

מה קורה איתך? גם גבוהה גם מהממת וגם אין לך כאבי מחזור? לפחות שהלידה תהיה לך קשה! צריך איזשהוא צדק פואטי. חוץ מזה שאני בטוחה שרונן יהיה שם לצידך :)

אני רק נראית בתשיעי. ילדתי לפני שנתיים.

מיכל? את, בלמי פיך הענוג ושבי בצד. גם יפה, גם רזה (כן, יש לה 3 ק"ג להוריד) וגם מזכירה אותי בסגנון כתיבה. וחוץ מזה, רונן בכלל לא בסגנון שלי. הוא בחור טוב מדי. נראה לי שאני הולכת לראות את קרוסרודס עם בריטני, רק כדי לקנא קצת.

תגידו, זה נכון ש...

למי שאין כאבי מחזור הלידה יותר קלה? אני בונה על זה, אבל משום מה זה לא נשמע לי נכון...

ממש, אבל*ממש* לא נכון. מנסיון של שלוש לידות.

אני רק נראית בתשיעי. ילדתי לפני שנתיים.

מיכל? את, בלמי פיך הענוג ושבי בצד. גם יפה, גם רזה (כן, יש לה 3 ק"ג להוריד) וגם מזכירה אותי בסגנון כתיבה. וחוץ מזה, רונן בכלל לא בסגנון שלי. הוא בחור טוב מדי. נראה לי שאני הולכת לראות את קרוסרודס עם בריטני, רק כדי לקנא קצת.

וואלה...

זו פעם ראשונה בחיי שאני זוכה לשמוע מחמאה כזו עלי (: אכפת לך להתקשר להורים שלי ולחזור על זה שוב? פליזזזז

השובב החרדי הגדול ביותר הוא סתם עוד חנון חילוני :)

בוא איתנו לסרט בעיר הפשע והרשע. שנצפה בך מעט ונחליט האם שווה לגרום לך לערוק לכוחותינו המחטיאים :)

אם זה מה ישעשה לכם את זה

אני אעשה מאמץ ואזיז את גופי תל אביבה. איך אני? (:

תגידו, זה נכון ש...

למי שאין כאבי מחזור הלידה יותר קלה? אני בונה על זה, אבל משום מה זה לא נשמע לי נכון...

א. מה הקשר? , ב. אם זה באמת מטריד אותך, גיסי גניקולוג ואני מוכן לבדוק הסוגיה עבורך...

עבור לעמוד
,
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
דיאטה
בחר
בחר