לכל החדשים.

לכל החדשים.

מאמר שהתפרסם לפני שנתיים בפורום. קראו ותהנו: (: הסתכלתי למקרר בעיניים והוא החזיר לי מבט משועשע. "תשמע" אמרתי לו, "אל תתחיל איתי היום, באמת אין לי כוח לשטויות שלך יותר". "אני"? הוא אמר בקול מיתמם "מה כבר עשיתי"? המנורה הפנימית קרצה לי והשוקולד הבלגי במגירה הקטנה שלח אלי את ידו וצבט לי בטוסיק. "נו, די כבר עם ההטרדות האלו" חזרתי "אמרתי לא, אז זה לא.... תפסיק להיות כזה פתיין זול". "אוקיי מותק, הנה כבר אני נהיה מקרר חרישי ולא אומר אף מילה יותר. אני מקווה שאין לך התנגדות שאני אמשיך לזמזם לי פה בשקט". נתתי בו מבט כעוס והוא שתק ורק הבליט את החזה עוף השחום, ששכב שעות במרינדה של שמן, שום, דבש, פלפל שחור גרוס טרי ופפריקה אדומה, לפני שבילה שעה בתנור עם קצת יין אדום יבש. "נו טוב" אמרתי בויתור מה "היה לי יום נוראי בעבודה, וגם האוברדרפט שלי שוב זועק הצילו, ואני מתגעגעת משהו פחד לבת החיילת שלי, ואין לי אהבה, ונורא חם בחוץ, אתה יודע מה, אני באופן חריג ארשה לך לתמוך בי רק בזו הפעם". "אין בעיה מתוקה, את יודעת שאני פה בשבילך... פאטה כבד אווז אולי? הר של רכות נימוחה ומתמוססת בפה, עם ניחוח קל של ברנדי משובח, על טוסט חם, קלוי היטב"? "אתה רואה, אתה רואה, אי אפשר לסמוך עליך. אני מוכנה לתת לך אצבע, ישר אתה רוצה את כל מכסת הקלוריות המותרת לי לחצי שנה הקרובה. תביא דייאט קולה ותשתוק". "תקשיבי" הוא אמר בקול סבלני כמו שמשתמשים בו לילדים מפגרים, סרבנים במיוחד, שלא מוכנים בשום פנים ואופן להתקלח "את יודעת איך זה עובד. עכשיו תשתי דייאט קולה, ובאמצע הלילה תתעוררי עצבנית ומוטרפת ותתקעי רוגאל'ך קפואים ישר מהפריזר (620 קלוריות) וכדי להעביר את הגועל נפש שזה יעשה לך, תרדי על השוקולד נחות פרה אדומה (530 קלוריות), ואז מזה שממילא כבר שברת את הצום תקנחי בבמבה מהארון השכן (עוד איזה 500 קלוריות בערך). לכי ישר על ההתחלה על הדבר האמיתי. אנטריקוט רוטט ואדום, מיושן היטב, משובץ בגלדי שומן ענוג שאת כולאת בתוך נתח הבשר עם מכת החום ההתחלתית שאת נותנת לו על אש גדולה, והם מתמוססים לאיטם לתוך הבשר, מרווים אותו בנוזלים עשירים בטעם. נדמה לי שנשאר עוד קצת ציר בשר בפריזר. שמנת מתוקה והציר הזה, מעורבים יחדיו, מבושלים קלות על אש קטנה עם קצת תבלינים, יצרו לך רוטב קטיפתי וחלק, עוטף את הלשון ובלוטות הטעם ברגעים של גן עדן". עכשיו ממש התרגזתי. כשקניתי אותו לפני כמה שנים בחרתי בכוונה במקרר תדיראן. הנחתי שבגלל שהוא מקרר ישראלי הוא יתגייס למאמץ במלחמה נגד הקלוריות. כי ככה זה יהודים, כשיש מלחמה הם ישר נהיים עם אחד, ושולחים חבילות לחיילים, וכולם בעד כולם, ורבה האחדות. אבל המדינה הזו היא לא מה שהיתה פעם. כל אחד דואג לאינטרסים שלו. כל אחד שקוע בעצמו. כבר אי אפשר למצוא פה תמיכה למטרות לאומיות ולמלחמה צודקת. "תראה" אמרתי לו "אני לא יודעת מה קרה לך ולמה אתה כל כך נגדי. אז בעטתי בך פעם כשגיליתי שעליתי שלושה קילו, אז שברתי לך את כיסוי המתכת שמסתיר את הגלגלים, אז הרשיתי לילדים לקעקע את החזית שלך עם סטיקרים פוליטיים ומגנטים של דומינו'ס פיצה ונאפיס, זה לא סיבה ליטור לי כזו טינה ולנהל נגדי מלחמה קרה מתמדת (מלחמה קרה - מקרר, נכון שאתם אוהבים אותי?) . אתה יודע מה, במלחמה כמו במלחמה....." "כן" הוא אמר בקול קר כקרח (תאהבו אותי, תאהבו אותי... האין אני שנונה ומשעשעת?) למה בדיוק את מתכוונת"? "הייתי נחמדה אליך עד עכשיו. דאגתי לך לחברה מגוונת, עשירה ובינלאומית. גבינות מצרפת, רטבי פסטה מאיטליה, שוקולד מבלגיה, גלידה האגן-דאז מאמריקה. זהו. נגמר. מצידי, שתמות משעמום מעכשיו. ממחר אני ממלאה אותך בראשי חסה ומלפפונים ירוקים, אתה יודע, כאלה שמרקיבים תוך יום, ובקטריות לבנות ומגעילות מקימות עליהם עיר שלמה, חיה ונושמת. נראה איך תתנהג אז, כשכל מיני יצורים חיים יסתובבו בבטן שלך ויולידו את הילדים זבי הנוזלים שלהם בתוך המגירות ירקות שלך". סיימתי את נאום הרוח והצלצולים ויצאתי מהמטבח זוקפת את ראשי בגאוות מנצחים. זיפזפתי בין ערוצי הטלויזיה. באםטיוי נדנדו כל מיני כוסיות חטובות את הטוסיקים המוצקים שלהן לצלילי הלהיט התורן. בפרסומות בערוץ שתיים העולם שוב היה שייך לקולביות צעירות ושדופות שעדיין לא זכו לביקור קרובים מהצלוליטיס. חרא של בן אדם הצלוליטיס הזה. מסוג הקרובים שבאים לביקור ונשארים כל החיים. שנאתי אותן בכל ליבי. "אין צדק" חשבתי לעצמי "אלו גם יש להן מערכת עיכול מהירה, וגם ממילא אין לה מה לעכל, כי הן בטח שוכחות לאכול. רבאק, לפחות אם הן היו סובלות קצת בשביל הגזרה המושלמת הזו. אני כבר עשר שנים, מאז נהייתי רזה, מסתובבת בעולם מורעבת. החלומות היחידים שלי הם על צ'יפס, שלאחר שהשהיתי אותם במים קרים, ולאחר מכן ייבשתי היטב במגבת, טרם טיגונם בשמן רותח, הם זהובים, פריכים מבחוץ ורכים מבפנים. הפנטזיה המינית הכי פרועה שלי היא ללקק מוס שוקולד עתיר קלוריות מבטן מוצקה של גבר, ומיינד יו....זה לא בגלל הגבר". נהייתי עצובה ומדוכאת עד עפר והבטן נדבקה לי לגב מרוב צער ורחמים עצמיים. זחלתי לי בשקט למטבח, פתחתי את המקרר לאט, בשביל לא להעיר אותו. סימנתי לסלט ירקות, שבדיוק היה עסוק ביצירת אינטימיות ובהתמזגות עם הרוטב שום, שישתוק. ידעתי שבו אני יכולה לבטוח, וגם על הרוטב שום די סמכתי כי הוא היה רוטב לייט. במהירות הוצאתי את הפאי פירות, בסיס פירורי שנאפה היטב עד שהזהיב, עליו מונחים אפרסקים שנאפו מעט עד שיתרככו, והגירו את נוזלי הנקטר האלוהי שלהם עד שנספגו היטב בבסיס הבצק, מכוסים בקרם פטיסייאר משמנת מתוקה, אחד פודינג ווניל וכוס חלב. תגובת אמא של פורסט גאמפ: החיים הם קופסה של שוקולד. תגובת קופסת השוקולד: בקשר לחיים כקופסא, אז כשאתה פותח אותה עטים עלייך פיתויים בצבע שוקו, מבריקים, עם ריח עדנים וטעם של מן, ומרקם שמתמוסס בחלל הפה, ומציף אותו במתיקות, שאינה פגה מן הפה, אף שעה לאחר שסיימת לבצע בממתק השוקולד את זממך רווי הקלוריות. אלא אם איתרע מזלך ואת קופסת השוקולד קיבלת ממישהו במשפחה של הכותבת, שהם משפחה עם תודעת שואה וחסכון מפותחת, וקופסת בונבוניירה אחת עוברת ביניהם, מבית אב לבית אב, כמו מכתב שרשרת, והיא בונבוניירת צאן ברזל, נכסי עזבון, ובית גידול לתולעים. תגובת התולעים: אל תפריעו לנו עכשיו, אנחנו עסוקים בלהתחבא ולהסתתר בתוך הפרלינים, כי הולכים למסור את קופסת השוקולד שאנחנו גרים בתוכה מתנה לדוד בנימין, דוד של הכותבת, שכל המשפחה מתעבת, כי הוא צורח על ילדים, לא מביא מתנות לימי הולדת, קמצן חולני ולא תצא ממנו שום ירושה. שיחטוף הרעלת קיבה, שיחטוף... תגובת הדוד בנימין: אל תשימו לב אליהם. כולם משוגעים. הנה תראו לדוגמא את הכותבת, האחינית שלי, עם האובססיה שלה לאוכל. כל הזמן חושבת על אוכל, מדברת על אוכל, עסוקה באוכל. והיא בכלל רזה....!!!! תגובת הפסיכולוג של הכותבת: אני מניח שאתם חושבים שהכותבת מטופלת על ידי בגלל היחס הכפיתי שלה לאוכל, והאובססיה שיש לה בקשר לנושאים קולינריים. ובכן....טעיתם. הכותבת הגיעה אלי לטיפול כיוון שלאחרונה היא טוענת שהיא שומעת קולות מהמקרר שלה, היא משוחחת עימו שיחות ארוכות, ואף מטילה עליו עונשים . תגובת הכותבת: תהיו בריאים, ורזים וחזקים :))

הדיונים שלי עם המקרר הולכים קצת אחרת יותר בכיוון של-

תביא את השוקולד במילוי תפוזים שהשארתי פה אתמול בערב! אבל כבר אכלת אותו אל תרמה, תוציא אותו מאחורי הביצים...כן.. שם.. לא? איפה הוא? איפה החבאת אותו מקרר רע שכמוך אכלת. אכלת אתמול בלילה כשהתחשק לך מתוק שקרן! אכלתי רק קוביה, איפה כל השאר? איזה קוביה? את יכולה לאכול קוביה? ירדת על כל החבילה ועכשיו אין. אתה מקרר רע ואכזר ואם אני אתפוס אצלך אפילו עטיפה של שוקולד וואי וואי וואי מה יהיה לך ממני אין דאגה, נראה לי שגם את העטיפה אכלת וכן הלאה וכן הלאה...

אצלי כל סוגי הדיאלוגים, בעיקר עם הגלידות

אבל להבדיל משנים קודמות, כל החורף הזה לא הכנסתי גלידות הביתה, רק שלגון או כדור גלידה מדי פעם (האחרון היה כדור גלידה נענע של גלידה-באר שבע - ממש מרענן!) וכן, הקיץ כבר כאן :-(

גלידות זו בעיה רצינית, אבל יכול להיות שניצלתי במהן במקרה:

נאלצתי להוריד מהתפריט מוצרי חלב. וגלידות פרווה ממש לא טעימות לדעתי!!! אז אולי נדמה שהפסדתי, אבל נראה לי שהרווחתי, ובגדול! כנ"ל עם מוצרי השוקולד (חלב) למיניהם.

מי צריך גלידות חלב?? רק גלידות שמנת!

אוי תמי, חבל שזה מגיע מהכיוון הזה. תשמרי על הבריאות :-)

תודה!

עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
דיאטה
בחר
בחר