אני רוצה ברשותכם לדון במשהו שכבר "לעסו" פה בעבר, אבל לי הוא מציק

כן, ההודעה הזו, כל פעם שאני נכנסת אליה, היא משעשעת אותי ויחד עם זאת מביכה אותי. למה אני נמענת מלעלות על המשקל בבית? למה כל עצירה בירידה מכניסה אותי ללחץ נוראי? למה כל פעם שמישהוא מחמיא לי שאני נראית נפלא כעת (הכל יחסי רבותי, הכל יחסי) אני רצה למקרר ובולעסת משהוא? למה לעזעזל אני נמצאת תחת הענשה עצמית?????????? הפסיכולוגיה בגרוש תיטען שאני לא אוהבת את עצמי. אבל קשה לי לקחת את זה ככה בקלות. אני דוקא כן. אני יודעת לפנק את עצמי וגם לתת לעצמי את מרחב המחיה מתי שרק צריך. אז? מאיפה כל היכולת ההרסנית הזאת צומחת בלי להניד עפעף???? אולי לכם יש תשובה? תודה, הררית

הררית, התשובה היא: "התמודדות"....וזה גם כמה מילים לכל החברים בפורום......

חוץ מהעניין באמת של כמה שהאהבה העצמית חשובה לנו. זה גם עניין של התמודדות. והשלמה אמיתית בתוכך. עם זה שאת.... עושה את כל מה שאת עושה נכון. (אלה דברים שמרגישים בפנים בפנים.... ואם מצליחים להשתחרר מהכעס לסביבה, מהתסכולים של כל מיני דברים חשובים פחות או לא חשובים בכלל...אם מצליחים להזיז את כל העננים ומה שמעיב עלינו. מחיי היום יום וממה שאנחנו סוחבים איתנו מהעבר. אפשר וניתן להתחבר אל עצמנו... ולהרגיש... להרגיש הררית, שאת עושה את הדברים נכון. שמה שחושבים אחרים זה בכלל לא משנה. בכלל בכלל.... חשוב מה את מרגישה. מה את רוצה. מה את עושה. (כמובן בגבולות. לא בחוסר התחשבות ופגיעה באחרים). זה לא משנה בכלל מה קורה מסביב. חשוב מה שאת חושבת שנכון וצריך להיות. איך כדאי ועדיף לחיות את חייך לא לפי תחושות, מחשבות, דיעות של אחרים אלא לפי מי ומה שאת. (וכמובן כמובן לא מדובר בעניינים פליליים לא חוקיים וכו'.). אם אנחנו מנסים להתאים את עצמנו לעולם סביב. ונעשים מתוסכלים ומתוסכלים עד בלי סוף. בתור נקמה, כעס, עצבים, כל מה שמצטבר בפנים.. במקום להיות שלם עם מה שאנו עושים.... עושים את הטעות של להיסחף אחרי דיעות של אחרים הדיעה שלך הולכת לאיבוד... את מבולבלת....וכועסת....ועושה כל מה שכתבת במכתב למעלה. ובעצם גם הררית, ככה סתם.... להעניש עוד את עצמנו בגלל אחרים?????? אפילו בכוח, בכוח צריך להילחם במחשבה ובדפוס ההתנהגות הזה. לא להיכנע ולהיות כזה. שום דבר. שום דבר לא שווה את זה... (בעיות של אחרים. צריכים להישאר בגדר בעיות של אחרים ולא לקחת אותם על גבך.) זה הכי חשוב ודבר ראשון. ועוד משהו..ההתייחסות לדיאטה - בפני עצמה... כל פעם אני חוזרת וחוזרת על הסיפור שלי כאן. ואקצר אותו עכשו כמה שאוכל... שנים ניסיתי לעשות דיאטות. שנים וכמעט לא הלך. התחיל ואחרי שעתיים נגמר..... הפעם בשונה מפעמים אחרות. השתניתי מאוד. אני מסתכלת על דברים אחרת. בניתי את הדברים באופן שונה. ההתיחסות שלי לדברים השתנתה מקצה לקצה. הגישה. ממש הכללללל..... אם תרצי כל פעם אספר לך דבר קטן, שאולי יהווה בשבילך טיפ - שאולי יעזור לך להצליח במקום שלא הצליח לך קודם. אבל זה כל כך קל.. כל כך לא סיפור כמו שעושים מזה. פשוט - הראש כל כך משתנה. פרופורציות משתנות. דברים שרואים מכאן - לא רואים משם.... ככה אני מרגישה ורואה דברים היום. וזה כיף!!!! תחושה של סיפוק עצמי, תחושה של להוכיח לעצמי/ך "שאני מסוגלת", מתחברים לגרעין הכוח בפנים (ושיש אותו בעצם לכולנו. רק שלא יודעים ומודעים לאיך לעשות את זה). אבל עובדה - זה אפשרי..... ואגב, הררית, כשמשנים את החשיבה. זה פשוט לא יאומן - איך מסתכלים על כל הדברים שכתבת במכתב שלך באופן מה זה שונה!!!! זה רק חלק חלק מהתשובה שלי..... כתבתי עכשו רק את הרעיון בגדול כזה!!!!! חזקי ואמצי, יש מקום אחר - וראייה אחרת אין רק כיוון אחד..!!!!! חשוב!!!! בידידות, דליה. ו....כדאי לך להיות ממוקדת באיך ומי שאת רוצה להיות- ומכאן... להתחיל ולהסתכל על הדברים.... את ידועת מה הררית? אני מבטיחה לך שתתחילי "פתאום" (אם תרצי. אם תרצי. קודם כל) - לראות ולהתייחס לדברים אחרת.....

הררית, עוד מילה ששכחתי.....

בקשר לעצירה במשקל. או למה שכתבת על החשש מלהישקל או לא. פשוט אם את יודעת שאת אוכלת נכון + ספורט וכו'. פשוט אל תתייחסי ללוח השנה, ולמשקל. ישנן סיבות שונות פיזיולוגיות מדוע לפעמים המשקל עולה. הולכים פשוט עם ההיגיון הצרוף שאחד ועוד אחד הוא לעולם לא יהיה שלוש. מראש לא מכניסים את המחשבה הזו, "האוייב" הזה לראש. וממשיכים ממשיכים ממשיכים ..עד שמגיעים למטרה. זה למשל שינוי שעשיתי. שבזכותו לא נשברתי. לא מעדתי. לא שמתי אותו בסדר העדיפויות שלי בכלל!!!!!!!!!!! כמה פשוט. וכמה הכי נכון כדאי, לעשות.. בידידות, דליה.

על משקלים ושקילות, לא הספיק לך ? יש לי בשבילך גם המשך...... (לכולכם..)

כתבתי את המכתב כשהוא ממוען אליך, אבל, הוא מיועד גם לכל מי שירצה לקרוא ולהגיב. באהבה רבה איתן.

זהו. נעתקו המילים מפי. איזו "צליפה" בול !!

אתה הורג אותי עם המשקל הזה :-)

אני הולכת להוריד את המשקל שתי קומות מטה לחדר הארונות גם אם אבוא להשקל הרי אצטרך לרדת שתי קומות ולעלות שוב שתיים זה ספורט לא רע, לא? וכבר יומיים אני אוכלת לא המון לא נורא אבל מביא לי את החלסטרה, אין לי מה לומר. ועכשיו יומיים עבודה אינטנסיבית מקווה שאצליח לשמור (הפעם אקח איתי אוכל מראש כל שלא אתפתה לכל מיני דברים כי "מתים מרעב") אהבתי לקרוא את מה שכתבת באמת אתה שם כל פעם את הדברים בפרופורציות. יש לך עוד "מניפסטים " :-) כאלה? לי הם ממש עוזרים לילה טוב ויום רגוע ודל קלוריות מחר }{

כוכבית יקרה. תודה לך על תגובתך. אני שמח עד עמקי נשמתי השמחה......

את יודעת מה ???

לדעתי,עם הזמן, אם "תגמלי" מהמשקל, רק תרוויחי שלווה. באשר למניפסטים, אין לי, זם זה לא היה כזה. פשוט ישבתי וכתבתי מכתב להררית, ויצא ארוך. זה מפתיע גם אותי. באהבה. איתן.

על משקלים ושקילות, לא הספיק לך ? יש לי בשבילך גם המשך...... (לכולכם..)

כתבתי את המכתב כשהוא ממוען אליך, אבל, הוא מיועד גם לכל מי שירצה לקרוא ולהגיב. באהבה רבה איתן.

איתן - המאמר שלך גדול. התלהבתי

איתן!!!! נהדר! ממש ככה ובאמת מהחיים

ואהבתי במיוחד את הפירוש בתוך טקסט המחמאות. וכבר סיפרתי לך שאימצתי את משנתך. אני חושבת שהשקילה הזו היא מעין התמכרות, מעין יד על הדופק שרק מעלה אותו. פשוט הפסקתי ואני עומדת בזה בגבורה. אני זוכרת את כל הפעמים שזה עשה לי רע ומוותרת. השקילה הבאה היא בעוד שלושה שבועות ואני ממש לא סופרת את הימים. ובעניין בגדים לפעמים כשאני קשוחה עם עצמי אני חושבת דברים כמו: "זה בטח התרחב בכביסה", מוכר? ולעומת זאת גם אם יש לי בסיס להאמין שמשהו התכווץ אני לא נותנת לעצמי הנחה וממש נבהלת. אבל באמת יש תזוזה במכנסיים החביבים עליי, הם פחות צמודים ברגליים. וכשאני נחמדה לעצמי אז אני מצליחה להחזיק את המחשבה הזו בראש ליותר מכמה דקות. המון אהבה בונבון, אלוניס

אני רוצה ברשותכם לדון במשהו שכבר "לעסו" פה בעבר, אבל לי הוא מציק

כן, ההודעה הזו, כל פעם שאני נכנסת אליה, היא משעשעת אותי ויחד עם זאת מביכה אותי. למה אני נמענת מלעלות על המשקל בבית? למה כל עצירה בירידה מכניסה אותי ללחץ נוראי? למה כל פעם שמישהוא מחמיא לי שאני נראית נפלא כעת (הכל יחסי רבותי, הכל יחסי) אני רצה למקרר ובולעסת משהוא? למה לעזעזל אני נמצאת תחת הענשה עצמית?????????? הפסיכולוגיה בגרוש תיטען שאני לא אוהבת את עצמי. אבל קשה לי לקחת את זה ככה בקלות. אני דוקא כן. אני יודעת לפנק את עצמי וגם לתת לעצמי את מרחב המחיה מתי שרק צריך. אז? מאיפה כל היכולת ההרסנית הזאת צומחת בלי להניד עפעף???? אולי לכם יש תשובה? תודה, הררית

ובשיטה שאני עושה ("דיאטת המכורים לפחמימות"), הכלל

הוא להישקל כל יום, אבל להתיחס רק לממוצעים שבועיים של השקילות היומיות. זה אמור לנטרל את התנודות (בטווח של שני קילו) שיש במשקלנו גם כשהוא לכאורה יציב וקבוע. אני אישית די אובססיבי בעניני שקילה, ואני עולה ויורד מן המאזניים הרבה יותר מפעם אחת ביום, אבל זה כבר השיגעון הפרטי שלי. אני לא מייחס לזה שום השלכות או השפעות - אף פעם זה לא הפריע לי לרדת ואף פעם זה לא עזר לי לרדת.

על משקלים ושקילות, לא הספיק לך ? יש לי בשבילך גם המשך...... (לכולכם..)

כתבתי את המכתב כשהוא ממוען אליך, אבל, הוא מיועד גם לכל מי שירצה לקרוא ולהגיב. באהבה רבה איתן.

הזמנת אותי לקפוץ? אז אני קופץ!

לגבי המשקל שמופיע בטבלה: קח אותו, ותוסיף לו עשרים אחוז. אם לא עברת את זה, ואתה בריא - אף רופא לא יציע אותך לרזות. הלאה: אני חוזר ומצטט כאן הברקה אדירה של מירי* מן הפורום הישן: הבעיה הראשונית שלנו היא לא בעיית משקל, אלא בעיית אכילה. מה שאנחנו צריכים לפתור זו בעיית אכילה! כל שיטת הרזיה אמורה להיבחן לפי הקריטריון הזה, ואם מתברר שהיא מתמודדת עם משקלך אבל לא עם דרך אכילתך, הייתי מציע לא להשתמש בה. אז אין לנו חילוקי דעות כל-כך גדולים, למרות שלי לגמרי לא מפריע לדעת כמה אני שוקל.

איתן, זה מקסים !!!

וכ"כ מוכר... אני עכשיו בתקופת גמילה מהמשקל - כבר ירדתי לפעם ביום-יומיים... לאט לאט... בתקופות שהצלחתי לרזות נשקלתי רק פעם בשבוע - אני מנסה להגיע לקצב הזה... (פתרון זמני עקום אבל עובד - אני מכסה את המשקל בערימת בגדים ואז הוא לא יכול לקרוץ לי משם...) הבעייה עם להשקל רק פעם בשבוע ( או כמו בכל מיני מקומות-פעם בשבועיים שומו שמיים...) זה ש"מה קורה אם בדיוק היום, יום השקילה, אני שוקלת יותר כי: לא שתיתי מספיק/שתיתי יותר מדי/בעיות עיכול/ חמישה ימים לפני מחזור/ יומיים אחרי מחזור/מצב רוח רע/מצב רוח טוב/ חוסר שינה בלילה"... ואגב התרוץ האחרון הוא האהוב עלי ביותר... ואז, אולי ירדתי נפלא אבל לא רואים את זה, אז מנסים למחרת שוב, ולמחרת שוב ושוב.... אנחנו מחפשים הוכחות שאנחנו בסדר, והכי קל לחפש אותן על המשקל - שהוא לכאורה הכלי הכי אובייקטיבי שיש ( המראה שלי בחדר שינה למשל יום אחד משמינה אותי, יום אחד מרזה,ועל פי רוב סתם מעצבנת ) ואני, עד שלא אצליח להגמל מזה, מכורה לשקילות... באהבה, בל-בל.

ובשיטה שאני עושה ("דיאטת המכורים לפחמימות"), הכלל

הוא להישקל כל יום, אבל להתיחס רק לממוצעים שבועיים של השקילות היומיות. זה אמור לנטרל את התנודות (בטווח של שני קילו) שיש במשקלנו גם כשהוא לכאורה יציב וקבוע. אני אישית די אובססיבי בעניני שקילה, ואני עולה ויורד מן המאזניים הרבה יותר מפעם אחת ביום, אבל זה כבר השיגעון הפרטי שלי. אני לא מייחס לזה שום השלכות או השפעות - אף פעם זה לא הפריע לי לרדת ואף פעם זה לא עזר לי לרדת.

וזה לא ספורט - טנצר??? קוראים לזה סטפר...

ישבתי עכשיו שעה וקראתי כל תגובה. לא ויתרתי לאף אחד/אחת מכם....

היום יום שני. היום שבו אני הולכת להישקל. בשבועיים האחרונים ירדתי סה"כ 400 גרם. בנימה עוקצנית הייתי יורדת על עצמי בסגנון "העיקר שלא העלית אותם"... אבל לא בא לי להיות עוקצנית כלפי עצמי, לשם שינוי. אני מפחדת מהמפגש הזה. בכנות- נשמע טיפשי, נכון? אבל לא בא לי לשמוע ששוב לא ירדתי. ואני מפחדת מהתגובות שלי בסגנון "למה זה קורה דוקא לי?" וישר ללכת לתוך המקרר להטביע את יגוני.... למרות שגדלתי בארבעת החודשים האחרונים ולמדתי שמגיע לי הרבה יותר, אי הירידה זה מעין SIGNAL של כישלון עבורי. קראתי את מכתבך איתן ואהבתי כל משפט. להטמיע את זה? מבטיחה להתחיל. ולעדכן בהמשך.... הצצתי גם בתגובות שכתבתם לOGLY ומצאתי שם את המשפט הבא: "אני חושב שאני ניסיתי להבין במשך תקופה ארוכה, למה כולם חושבים שאני לא אוהב את עצמי. למה ? מה אני צריך לעשות, כדי לאהוב את עצמי ? איך אוהבים את עצמי ? מה אני לא עושה " וזה כל כך נחרט בי. למה כולם חושבים שאני לא אוהבת את עצמי? ומה אני חושבת? ומה אני מרגישה? ומה אני משדרת לעצמי? לא פתרתי עם עצמי את זה. יקח זמן. זה בטוח. קודם כל שאדע להתמודד נכון עם בעית המשקל. תודה עבור כל התשומת לב הגדולה הזאת. ואנקדוטה קטנה - אתה כותב - החליפי שם. ואילו בעבודה - סובבות אותי בנות נפלאות, צעירות. אחת ניגשה אלי, הסתכלה בעיני ואמרה לי הכי ישר שיש: "לכי עכשיו ותקני לך את המכנסים הכי צמודים בעולם. שתרגישי נפלא. שלא תרגישי שיש לך מקום/רווח להשמין שוב. תפנקי את עצמך על כל קילו. ואל - אל תחכי למשקל זה או אחר" והיא - אם הסתקרנת - דקה כמו טוויגי! ואתה יודע מה? הלכתי. באותו היום. הקשבתי לה. וגם חשבון הבנק הקשיב לה.......... השם? ישתנה. כאשר ארגיש שחליפת השם איננה הולמת אותי יותר. בכל אופן - אלפי תודות. הררית
עבור לעמוד
,
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
דיאטה
בחר
בחר