,
אדון מנהל, עשית ממני אימפריה כוכבית, בגודל אני
רק כוכב עם השמנת יתר לא השמנה חמורה אז תחשוב עלי כעל כוכב כזה, כמו אולי, הכוכב של הנסיך הקטן קטן וקומפקטי בכל אופן, הקילוגרמים המיותרים שלי, כאמור, מיותרים ובהחלט פוגעים לי באיכות החיים אין שמץ של סיכוי שאגיע לסגפנות יתר אני אוהבת לאכול ואם אצליח לקצץ קצת במכסות, אשריני עושה דיאטות שנים על שנים אז מכירה את התהליך אוציא מהנפתלין את הדיאטה שרשמה לי הדיאטנית וגם אעשה יומן אכילה ויומן פישולים ומאמינה שזה יוריד לי איזה קילו שניים, לפחות אחרי זה תבוא המלחמה האמיתית כי את השניים הראשונים תמיד מצליחה לרדת בכל אופן, אתמול לאחר הכניסה הנה, פתחתי את הטבלה שלי המראה איזה משקל הוא חמור ואיזה פחות וכו', ולאור הסימונים עליו ראיתי שאני בחמישה קילו פחות ממה שהתחלתי פעם, אז כבר יותר טוב. (לא זוכרת מתי היתה הפעם) אחרי כזה עומס כתיבה עוד יתנו לי להשאר בפורום? אם לא, אחכה בכל אופן למשאית העוגות (הדיאטטיות, כמובן)
"עומס הכתיבה" שלך, ממש חביב בעיני 
ובכלל: מכאן אף פעם לא זורקים,
לאף אחד לא מראים את הדלת.
מבינים שיש לאנשים רגעים קשים,
שמביאים אותם לאמר דברים, לפרוק, לבעוט.
דברים שגם מרגיזים את האחרים וגוררים תגובות.
יש כאלה שמתאפקים,
יש כאלה שלא.
יש שלוקחים פסק זמן,
יש אפילו שטורקים את הדלת ביציאה,
יש שאחרי זה חוזרים.
ממש כמו... בחיים
לא, לא... וודאי שכאן המקום
לספר גם על מה שאת קוראת "בזיונות", על מעידות, נפילות, קשיים ושאר צרות. ולא רק בדיאטה... כאן חבורה של אנשים שמבינים, ש"פעם שמן תמיד שמן" ש"שמן" זה בראש בעיקר, שיש גם רגעים קשים, רגעים שנראה שהכל אבוד ויותר לא רוצים להתקדם ולעשות מאמץ, אלא רק להיכנע. ומה אני מספר לך את זה?? הרי את בתחילת הדרך! אז רק שתדעי, שאף אחד כאן לא עשוי מפלדה, אף אחד אין לו את ה-silver bullet להרזיה שרק יהיה לך קל, שרק יהיה לך על הצלחות לספר. בדיאטה ובכלל
תודה קובי על העידוד 
שלום!
אני חדשה כאן וממה שקראתי עד עכשיו הגעתי למקום הנכון. מפברואר העלתי על עצמי 8 ק"ג. רק באפריל התחלתי ממש לשים לב אבל אמרתי לעצמי שזה החורף ובקיץ אני אחזור להליכות.
לפני חודשיים התחילו לי כאבי ראש נוראיים ומכל הבדיקות עולה שאסור לי שוקולד, קפאין בכל מגווניו וזה קשה מאוד לוותר עליהם. ברגע שהדיאטנית אמרה לי מה לעשות ואיך להתחיל רציתי להזמין פיצה עם כל הדברים שמסביב.
כל יום אני אומרת לעצמי שהיום אני אצא להליכה והפלא ופלא ברגע האמת אני צמודה לחדשות, לטלפון או לרשת. אני מאוד מפחדת מהיו-יו. תמיד הרגשתי שמנה. עכשיו אני יודעת שאם הייתי הולכת לדיאטנית כבר בתיכון הייתי יכולה לדעת שאני ממש הייתי במשקל המתאים. אני רחוקה ממה שנחוץ לבריאות שלי ב-12 ק"ג. ואני יודעת שלאמץ את האכילה הזו זה כמו לאמץ דת חדשה. הפסקתי לקנות שוקולד ועכשיו אני רק פותחת וסוגרת את הארונות ביאוש.
אז לקובי ולכל האחרים, תודה על הדברים הנפלאים שאתם כותבים. אני אגיע לבקר לעתים קרובות.
עבור לעמוד
,