הכל על ארסנל

הכל על ארסנל

* הכתוב הינו סוג של טור דיעה

 

אז נתחיל מההתחלה. לא מזמן, לפני 16 שנה בערך, בהיותי בן 5 בלבד, נכנס בי הדיבוק לאהוד את ארסנל ואת מכבי ת"א. מזוכיזם לשמו. בהתחלה היה נחמד, כש-2 המועדונים הנהדרים האלה פמפמו תארים בקצב מטורף, המון רגעי קסם בלתי נשכחים ואגדות שהיו באמת.

בכל זאת, ארצה להתרכז במלכוד שארסנל שרויה בו כרגע, ומונע ממנה בשיטתיות לזכות בכל דבר שמזכיר צורה של גביע. אומרים שלהצלחה אבות רבים ולכישלון רק אחד, אבל במקרה הזה יש לו משפחה מורכבת מאוד מאחוריו.

אז עברו השנים היפות של הנרי, פירס, ברגקאמפ, פטי, ויירה, אוברמארס, אדאמס, קיאון, סימן, ווינטרברן, בולד ושותפיהם במסע המדהים שעברה הקבוצה מאז שארסן וונגר ניהל את משחקו הראשון בהייבורי. 2 דאבלים, אליפויות, גביעים ועונת בלתי מנוצחים אחת שלעולם לא תחזור.
את התקופה של וונגר בארסנל ניתן לחלק ל2 תקופות: עד 2005, ומ2005 ואילך. בעונה הזו, בה הצליחה הקבוצה לזכות בתואר האחרון שלה- הגביע האנגלי- היה אמור להתבצע חילוף המשמרות בקבוצה. הכל היה מוכן, ואיזה ספרדי צעיר אחד, ססק פברגאס, עשה שמות במחלקת הנוער והתיימר להוביל את המהפכה הקרבה.
בעונת 2006 שבאה לאחר מכן הצליחה הקבוצה בדרך לא דרך להגיע לגמר ליגת האלופות. הסוף כבר ידוע. אולם מהמקום הזה, גמר המפעל האירופאי הבכיר והנחשק מכולם, הקבוצה הייתה צריכה להמשיך לדהור קדימה, להצטייד במיטב השחקנים ביבשת ולקרוע את הפרמיירליג. בפועל? הנסיגה תפסה תאוצה.
האירוע המשמעותי ביותר שעבר על הקבוצה היה התפטרותו של דיוויד דיין. המנכ"ל הכל-יכול של ארסנל, אחד מאנשי העסקים הבכירים בפרמיירליג שידע לסגור עסקאות עבור וונגר בקלילות, פשוט לקח את הדברים והלך בעקבות חילוקי דעות עם בעלי המניות בקבוצה(אליהם נגיע בהמשך).
רק נזכיר בקצרה- וונגר מעולם לא היה בזבזן גדול של כסף, ותמיד פחד מהמושג "פלופ". לכן נרתע תמיד מלבצע רכישות בובמסטיות. הפחד מכישלון פשוט הקפיא אותו.
באותה תקופה צ'לסי של אברמוביץ', ריאל, ברצלונה ומנצ'סטר סיטי שהתחילה את הפרוייקט השאפתני שלה התחילו לקנות ולקנות. ארסנל, לעומת זאת, בחרה להשקיע את כספה בבניית אצטדיון חדש וגדול במקום הייבורי הנוסטלגי.

השיעבוד של ארסנל לאצטדיון גרע מהיכולת הפיננסית שלה, אבל לא ביטל אותה לחלוטין. להיפך, פריסת התשלומים, הסכמי החסויות והפעילות השיווקית של המועדון במזרח הרחוק איפשרו לו בכל זאת לגייס כספים לטובת רכש.
במקום דיוויד דיין התמנה לתפקיד המנכ"ל איבן גאזידיס. גאזידיס הוא נציגו של סטן קרונקי(הבעלים של ארסנל מתוקף היותו בעל אחוז המניות הגבוה ביותר) בדירקטוריון, ולמעשה היס-מן שלו.
קרונקי עצמו, מלבד היותו מיליארדר שמשקיע בספורט(ברשותו קבוצת פוטבול או בייסבול אמריקאית, לא זוכר במדויק), הוא גם איש עסקים ממולח שממעט להשקיע מהונו האישי בקבוצות הספורט בהן הוא רוכש מניות(כלומר- לא אברמוביץ').
בגלל התנהלות קלוקלת של גאזידיס, בדומה לבעליו החסכן, נפלו עסקאות רבות שארסן וונגר ניסה לבצע בכל קיץ מאז.
הדוגמא הכי מטריפה שאני יכול לחשוב עליה, היא סאגת חואן מאטה. לאלה מכם שלא יודעים, לפני מונדיאל 2010 היה אמור מאטה לנחות באמירויות. ארסנל ניהלה מו"מ עם ולנסיה שדרשה סכום מגוחך של 15 מיליון דולר. הבוס הגדול הטיל וטו, העסקה נפלה. לאחר המונדיאל, שהמניות של מאטה עלו במקצת, מחירו כבר עמד על 25 מיליון דולר, ולא היה כבר עם מי לדבר. צ'לסי קנתה את הכישרון הספרדי ומאז לא מסתכלת לאחור.
נושא נוסף הוא בריחת הכוכבים. רוב הבריחות נולדו משיקולים כספיים בלבד(מחופשים לצורך לזכות בתואר, שברוב המקרים מומש). נאסרי, פברגאס, קלישי, סונג, ואן-פרסי ועוד רבים וטובים. הקבוצה ירדה מנכסיה ובכל זאת בכל עונה עד היום(מבלי לדעת כמובן איך העונה הזאת תיגמר), ארסן וונגר הצליח להוציא מים מהסלע ולהביא את הקבוצה לצ'מפיונס.
מלבד הרצון שלו לייצר שחקנים, וונגר עצמו הוא קורבן. אי אפשר להאשים אדם שזכה כמעט בכל תואר בארסנל(למעט אותו גמר צ'מפיונס שחמק לו בין האצבעות) שהוא מאמן גרוע. וונגר הוא אותו וונגר. הוא עקשן, ג'נטלמן צרפתי עם נטיות לעצבים. הבעיה היא במי שמסביבו. אם פעם היו לארסנל שחקני בית מהטובים באנגליה, היום המצב אחר. מלבד ווילשר(שהיה פצוע ל-14 חודשים ועוד רחוק היום שבו יציג יכולת זהה לעונת הפריצה שלו), צ'מברליין ושצ'סני(בעירבון מוגבל) אין לארסנל שחקני בית שיכולים להגיע לטופ. פשוט אין. העובדה שיש שחקנים בארסנל, והדיבור על זה חזק באירופה, שפשוט נהנים ממשכורות מפוצצות תמורת ישיבה ביציע(סקיאלצ'י, מישהו?) והמועדון לא מצליח למכור אותם כי מלבדו אין פראייר ביבשת שישקיע בהם לירה, הופך את המועדון למוגבל.
תקרת השכר שלו נמתחת לקצה, והוא לא מקבל תמורה ראויה מהשחקנים.
שחקנים כמו סקילאצ'י, צ'מאח, דג'ורו, ראמזי, דיאבי וארשאבין חונקים את המועדון. למעט האחרון, שעדיין עושה רושם שרוצה לחזור(ויש לו גם את היכולת), השאר הם שחקני פח שמקומם לא בקבוצה שמתמיימרת לרוץ לאליפות, או לכל תואר אחר.
העובדה שכיום שחקן חושב פעמיים אם לעבור לארסנל או לא, הופכת את העניין למסובך אפילו יותר. ארסנל מאבדת שחקנים בחלון ההעברות לקבוצות שפעם לא היו תחרות בשבילה- טוטנהאם(יאן ורטונגן) לדוגמא.
כל התכניות של המועדון מוקדשות לפן הפיננסי בלבד, בלי לתת דגש לפן המקצועי. כל דיבורי הסרק ממהנהלה שלוונגר יוקצו 60-70 מיליון לרכש בינואר לא אומרות כלום. שיגיע היום לחתום על העיסקה, גאזידיס לא יחתום והיא תיפול.
וונגר הוא לא גזבר המועדון. הוא לא מתעסק(ולא אמור להתעסק) בכמה תעלה עיסקה. הוא אמור להצביע על שחקן ריאלי שהוא מעוניין בו(וריאלי הכוונה היא שהקבוצה מעוניינת לשחרר אותו, והוא מעוניין במעבר), ואנשי ההנהלה הבכירים אמורים לסגור את העיסקה. ככה זה מתנהל. האשמה מוטלת בו רק בגלל שהוא מנסה להעלות צעירים מהנוער. העונות האחרונות עוררו בו טלטלה כי אם פעם הוא יכל להשען על הכשרונות שהיו בקבוצה, היום הקבוצה נטולת כישרון, למעט ווילשר וקאסורלה. הוא רוצה יותר להכנס לשוק ולהביא שחקנים, אבל המחירים בשמיים וההנהלה לא משחררת כסף.

ועכשיו, אחרי כל החפירה הזאת(ואני אתפלא אם מישהו עבר על כולה ונשאר בחיים), הנקודה שרציתי להעביר היא שהאשמים העיקריים במצב הזה של הקבוצה הם ההנהלה בלבד. היום הרבה יותר קשה למאמן, כל מאמן, להביא שחקן לארסנל. זה לא שגוארדיולה יקבל את המשרה מחר, ומחרתיים כבר תראו סגל חדש באמירויות.
צריך להעריך את פועלו של וונגר, שלקח את ארסנל לגבהים שהיא לא הגיעה אליהם מאז ימי צ'אפמן בשנות ה-30, ועדיין נשאר בספינה הטובעת למרות הצעות מפתות כמו זו שהגיעה אליו מריאל מדריד. הוא האיש להפוך את המצב, הוא רק צריך את הכלים.

הנושא נעול

מה ארסנל יודעת לעשות?

 

 

גם אני אוהד את ארסנל

אפילו קניתי כרטיסים לארסנל ואני מכתכוון לטוס ללונדון לראות את המשחק.

קניתי כרטיסים לארסנל באתר הבא

עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
כדורגל
בחר
בחר