114 - עייפות

114 - עייפות

מה חשבתי לעצמי? שאצא מהגמילה והכול יהיה בסדר? אז זהו שלא... 

מהיכן אתחיל? NA רתחתי היום שמה, אני חבר חדש קשה לי עוד להתחבר להיפתח ולדבר. וואלה, פתאום נפלו עליי העצבים, פתאום הבנתי מה היה בפגישה הקודמת, פתאום הכתה בי המחשבה שהמקום שאמור לספר לי החלמה הופך או עלול להפוך חלילה לכור היתוך עבור המחלה המקוללת. NA מלשון אנונימי, אלא שכבר בפגישה הראשונה חברה סיפרה על כך שמישהו סיפר משהו ששיתפה, אמרה זאת כדרך אגב. אני הייתי בשוק, ממתי איפה ואיך ב-NA מדברים מחוץ לפגישה על מה שקורה בפגישה עצמה? ואז אני זוכר שיצאתי משם בדרך חזרה שאלתי את עצמי, "נו מה אתה אומר על המקום?" ועניתי "אתה צריך לקחת כמובן מאליו שמה שתאמר ייצא, חוץ מזה נראה נשמע טוב". וגם הרגשתי טוב עם העניין, נו בטח המחלה הרגישה טוב. ההתמכרות הרגישה מצוין. זו דוגמה עד כמה המחלה שלי מחכה לי בפינה, כמה היא פתלתלה וחכמה, קומבנטורית: אם אני מניח זאת, מן הסתם לא אוכל לשתף, וגם מה שאצליח לשתף עלול להפוך לחומר דלק של המחלה שלי בעצמי, וגרוע מכך, עצם נוכחתי במקום שאמור להיות החלמה הופך לקרשים למדורת המחלה. שכן, גם אם איש לא ישתף, לא ידבר לא יספר, עצם זה שהנחתי זאת, המחלה כבר תדאג לספר לי סיפורים והיא בהחלט מספרת.עם כל זה נכנסתי לNA היום, בדרך לNA רק על זה חשבתי, לא יכולתי להישאר שם יותר מדי, אז הלכתי. התקשרתי לחבר לדרך שהרגיע אותי, "אל תוציא את זה מפרופורציה". אבל האמת, אני רואה את זה בחומרה, אני שומע שם סיפורים על אנשים שנקיים עשר, עשרים שנה, לעניות דעתי, הם אולי נקיים בדם אבל לא בנשמה, ועל מה ההתמכרות יושבת? לא השתמשתי בסם כי הכול טוב לי בחיים.... 

חוץ מזה יש לי צרות עם השותף, שהוא גם הבעלים של הדירה, עושה לי חשבון על נייר טואלט אבל בלי לדבר על זה, שזה הכי גרוע למחלה שלי. הייתי אסרטיבי היום דרשתי ממנו כמה דברים ואני מרגיש רע עם עצמי, הרי מי אני שעוד אדרוש? שכחתי כמה דברים כמו תחליף קומקום יא קמצן אתה הורג אותנו עם האבנית. אבל זה יותר מדי בשבילי. אני מרגיש רע שהרמתי עליו תקול ואולי אני מרגיש רע כי אני מזדהה עם הקמצנות שלו. קשה לי לנשום.

נוסף על כל הצרות הגיע שותף חדש שמה למעלה בגג, והוא חובב אלכוהול. ירחם השם אין לי בעיה עם אלכוהול בכללי, אבל מה יקרה חלילה אם כל דיכאון יציף אותי? איזו ריקנות יוצאת דופן בעוצמות שאני עדיים לא מסוגל להתמודד? ואולי זה יקרה ביום שאני יהיה עייף או רעב או שניהם יחד? הדרך מהבקבוק לסם היא קצרה. 

אני עייף מכל זה, קשה לי לנשום. אסמטי מרגיש חנוק, ופחות או יותר כבר נקיתי את רוב הבית הזה סידרתי וצחצחתי בשבועות האחרונים, ככה שהמחנק הזה שאני מרגיש עכשיו? אין לו תירוץ של אבק, הוא בא מבפנים. לא הכול נורא, בעקבות שיחה עם הפסיכולוגית שלי אני מרגיש סוף סוף מוכן לפחות נפשית להתחיל את 12 צעדים.... פיזית? מותש ולא בגלל העבודה, החיים הם עבודה קשה בפני עצמם, מחלת החיים.

לא הכול רע, אבל למה לי לדבר על מה שטוב? זה לא משרת את מפלצת ההתמכרות שלי שלא יודע שובע, תמיד רעבה, עוד עוד עוד היא אומרת לי ואוכלת אותי על ידי שימוש ברגשות שליליים. 

הקושי שלי הוא לחיות, לחוות, לחוות את עצמי. אני משתמש בונטולין כדי לנשום, ואני עייף. 

emo_01.png

עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
התמכרויות