האם יש תקווה גם לאחר הרבה נפילות?

שלום לכולם.

מנסה קצת לעורר דיון בפורום. אנא מי שרואה וקורא תוסיפו דעתכם. בין אם אתם נקיים זמן רב, זמן קצר. גם אם עדיין לא עליתם על ניקיון מסמים, ואפילו כאלו שלא חושבים לעלות על דרך נקייה.

העליתי את הנושא מתוך שיחה עם חבר, שלאחרונה הגיע שוב למרכז טיפול, זאת לאחר שהיה נקי מספר שנים, התחיל וכמעט סיים לימודים קשים, כמעט והתחתן, מעד, נפל והגיע לתחתיות עמוקות מאד.

כששוחחנו טרם כניסתו לטיפול, שאל אותי האם יש תקווה שיהיה נקי. כמובן שניסיתי לתת תשובות ודוגמאות מעוררות תקווה.

אולם השאלה עדיין נשארה באוויר.    מתי ואיך אנחנו יודעים שהפעם זו הפעם בה אדם נשאר נקי, רק להיום, יום יום ולאורך זמן.

מבקש מחברים לשתף מניסיונם, או מדעתם, גם אם יש מטפלים שקוראים דעתכם תסייע לא רק לבחור שציינתי (מה גם שבמרכז הטיפול בו הוא נמצא אין לו גישה לאינטרנט, וכך ראוי לפחות בשלב זה) , אל שתסייע לעוד אנשים הנמצאים במצב דומה. 

ברכות לכולם

מאלכס                                     מרכזי אחווה ותכלית   http://www.alexyeutz.com

הי אלכס, נושא באמת מעניין, אנסה להעלות מחשבות מהניסיון הטיפולי שלי, ראשית אני מניחה שאותו מטופל יודע שהוא לא חוזר אחורה לנקודת ההתחלה, הכוונה שאם הוא עבר תהליך טיפול ועשה עבודה עצמית יש לו את התובנות, הכלים, הלמידה והשינוי שעשה, וכעת עליו לחזק אותם לחזור לתלם ולהמשיך הלאה.
כמובן שאם נשארו דברים לא פתורים - זוהי ההזדמנות לעבוד עליהם, או אם הוא נתקל במצבים מאתגרים אחרים - כמו לסיים לימודים, לעמוד לפני מיסוד זוגיות - ייתכן והוא זקוק לאסטרטגיות ומיומנויות שונות שיסייעו לו לצלוח את אותם מצבים חדשים. גם לפני הורות אני מניחה שיעלו סוגיות רגישות שונות, רק דוגמאות כל אחד כמובן יכול להתחבר או לא.
בנוסף, במבט לאחור אני מאמינה שהוא יידע לשחזר את תהליך הישנות ההתמכרות, התקופה שלפני המעידה הראשונה, מה היה הקושי ואיך "הקומבינה" הסתובבה שם עד לביצוע בפועל, אם היו אלה לחצים, מתחים, חוסר אמונה בעצמו, חרדות או דכדוך, פחד מהצלחה, או אפילו דברים משמחים שהתקשה להכיל או שחשב שהנה הוא חזק מספיק... ומה במבט לאחור הוא מבין שהיה צריך לעשות - ללכת לקבוצות, לשתף חבר, להימנע ממקומות, לחזור לחיזוק בטיפול, לנהל אורח חיים בריא וכו',
ואולי יש כאן חשיבה מוטעי של שחור/לבן, חשיבה דיכוטומית, אם מעדתי אני הולך ומתרסק עד הסוף...מגיע לתחתית, כי אני כל כך מאכזב את עצמי ומוכיח לעצמי שאני חלש...אלה רק רעיונות למחשבות ולחיזוק סכמה עצמית של אדם על עצמו, לכל אחד מכור או נורמטיבי יש מזה...ובטיפול אנחנו יכולים לזהות את המעגלים המשמרים ולפרוץ אותם לעבר סכמה או דימוי עצמי בריא ויעיל לנו. אולי הרחבתי יותר מדי או "ערבבתי" מספר סוגיות...הרעיון גם שיש לנו בחירה. אני אומרת זאת לא מתוך שיפוטיות אלא להיפך מתוך העצמה של כל אחד ואחד מאיתנו.
ועוד סוגיה לקינוח...למה כל כך חשוב לדעת אם אשאר נקי כככככלללל הזמן, גם אם תהיה מעידה, וכמובן שאנו לא מייחלים לכך - אני לומד ליפול ולקום. איך אדם יכול להכיל את אי הודאות הזו, או להיפך זה עשוי לשרת אותו ולשמור עליו כי הוא לא "יירדם בשמירה" וידאג לתחזק את נפשו ורוחו, כל יום ביומו כדי להימנע ממצבים שעלולים לגרור אותו למעידה. לחיות חיים מספקים, עם פורקנים בריאים, לנהל חיי משפחה, לסמוך על עצמו שבכל קושי הוא ידע להתנהג ולזכור שאנו בני אדם ועושים כמיטב יכולתנו. מקווה שקצת נתתי כיוונים אם כי אני מאמינה שאתה והצוות במרכז תחליט ואחווה מנהלים באופן דומה את התהליכים שעובר כל מטופל וכל אדם. בהצלחה לכולם !

דפנה שושני-אשכנזי, מנהלת אתר נגמלים - מרכז מידע לגמילה וטיפול בהתמכרויות, כולל מאגר מטפלים.
עו"ס, M.S.W. - טיפול משפחתי, טיפול בהתמכרויות. להכוונה טלפונית - 0528.776916 04-9532001

האם יש תקווה אחרי הרבה נפילות? האם יש תקווה אחרי כל כך הרבה זמן נקי [ארבע חודש ממש היום]?<  הנה אפילו עכשיו המחלה צועקת לי במוח, את אותו סיפור ישן שאני מנסה להתעלם ממנו כל החיים, שתוק. היא אומרת לי. מה כבר יקרה, כולה שולח הודעה... העולם יתמוטט, אלוהים ישלח את זעמו אל האדמה עליה ביתי יושב, וזאת תפתח פיה ותבלעני חי, רק כי הגבתי להודעה. 
זה מרגיש לי כמו נצח, זה יום כזה, זה ברור ואולי לא אולי משהו באמת לא נוח לי ורודף שמה, משהו שאני ממהר להסתיר מעצמי. 

מספר הנפילות איננו פקטור בהחלמה, הנפילה הבאה, שתקרה חלילה וחס, שלא נדע מצרות, איננה פקטור בהחלמה. הנפילה הבאה יכולה לעזור או למחלה או להחלמה.  או להיכנס למעגל הנצחי של תחושות ורגשות שמצקידות שימוש או בדרך נס כזו או אחרת להיעזר בה לעלות על יום נקי. 

אני קצת פסימי היום, אני מצטער... הלב שלי מתפוצץ מעודף מתח... או מפריקה? לא יודע ממש. לא נראה לי שאפשר לדעת מתי "הפעם זו הפעם שבה אשאר נקי", אני מוקף במלא תמיכה ששומרת עליי, אני משתדל לא לתת לעצמי את ההזדמנות, ואני עומד עם סטופר ליד הלב 24\7 מנסה על הדרך להבין מה קורה שם.  אני רוצה להאמין שאשרוד את השבוע הקרוב, ואז מה? יהיה יותר טוב? יותר טוב פחות טוב, אני יודע מה בטח לא יעזור, ניסיתי את זה כל כך הרבה פעמים, זה לא ממש עזר עד עכשיו.  הנטיה לברוח שם, אין ברירה, אין מה לעשות, יש מה לא לעשות זה בטוח, זה גם משהו.

  

emo_01.png

עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
התמכרויות
בחר
בחר