חלום צלול

חלום צלול

חלום צלול חנן צוריאלי חזרנו מהסרט. שיר, לפני שאת הולכת לבית, אני חייב להגיד לך משהו. אני אוהב אותך. "גם אנ..." רגע, תני לי לסיים. את לא יודעת כמה אני אוהב אותך שיר, את הסיבה שאני קם בבוקר, אין לי חיים בלעדייך. מאוד נהנתי איתך. אני עכשיו הולך לבית לכתוב את הסיפור שדיברתי איתך עליו. התנשקנו. "בן, שיהיה לך בהצלחה בסיפור! ואל תשכח לשלוח לי אותו במייל!" אני לא ישכח... חזרתי לבית, ישבתי ליד המחשב והתחלתי לכתוב: אני רוצה לספר לכם קצת על עצמי, ועל איך שהחלומות שינו לי את החיים. אני כבר לא מי שהייתי. אני יושב פה ומתחיל לכתוב על כל החוויות שלי. אני לא רוצה לשכוח כלום, כל פרט ופרט אני רוצה לנצור לעד. אני רוצה לספר לכם על החלומות הצלולים שלי וכיצד הם שינו לי את החיים. את החלומות הצלולים שלי, אני התחלתי לחלום ליפני הרבה מאוד זמן.... ------------------ לפני 5 שנים ------------------ "אויי אני חושבת שפיספסת או פה חלק..!" חחח דנית.. אל תיהיי כזו מרושעת.. "שחכת לנקות לנו גם את השולחן.!" כמה שאני שונא את העבודה שלי. כולם חושבים שהם יכולים לצחוק עליי. שנאתי את המבט המתנשא שלהם. אם הם עשירים אז הם יכולים להשפיל אותי. "כן אדוני, אני מייד הולך להביא מטלית חדשה" האמת היא שלא הלכתי להביא כלום. רציתי לברוח. לא יכלתי להסתכל יותר בזוג הצעירים האלו מבלי לקבל בחילה. יצאתי מהמלון לכיוון הים. ישבתי לבד בחוף והרהרתי בכל מיני מחשבות. אני יודע שזה יכול לסכן את המשרה שלי לברוח באמצע היום, אבל אתם יודעים מה, אולי כבר אין לי כל כך הרבה מה להפסיד. לא נשאר לי כלום, ובעצם מעולם גם לא היה לי כלום. שנאתי את החיים שלי. תמיד קיוויתי שיום אחד אני יתעורר לבוקר חדש, ואני יהיה מישהו אחר. יהיו לי חיים אחרים, התחלה חדשה, אני פשוט רוצה להתחיל הכל מחדש. יש כל כך הרבה דברים שאני רוצה לעשות, אבל אין לי אומץ. אלוהים, אני לא רוצה שתתן לי כלום, בבקשה רק תתן לי אומץ, תתן לי מספיק ביטחון עצמי לעשות את מה שאני מאמין בו. זה כל מה שאני צריך. כל דבר שאני מנסה לעשות נכשל כי אני לא מאמין בעצמי. בתוך תוכי אני יודע מסוגל להרבה דברים, אבל אני פחדן. וזה דבר שאני לא מצליח להתגבר עליו. אני בן 41, אני רווק ואני גר בדירה מאוד קטנה. מעולם לא הייתה לי חברה. אבל אל תעריכו אותי לא נכון, שהייתי צעיר הרבה נשים חיזרו אחריי. ברצינות. תמיד כולם אמרו שיש לי המון פונטנציאל. אבל אף פעם לא מימשתי אותו, לא בלימודים, לא בחברים, ולא בחיים. הייתה בחורה אחת, שיצאתי איתה תקופה מסוימת בתיכון. קראו לה שיר. אההה... השם הזה.. כמה זכרונות יש לי רק מלשמוע את השם הזה. זה מזכיר לי תקופה טובה יותר. שיר הייתה הכל בישבילי. אהבתי אותה יותר משאהבתי את עצמי. שהייתי פוגש אותה הייתי חש צמרמורת ופרפרים בבטן בו זמנית. הייתי מוכן לתת את החיים שלי בישבילה. אבל מסתבר שאני חייתי באופוריה. היא בגדה בי, ונטשה אותי. כל החיים לא הבנתי למה היא עשתה את זה. תמיד חיפשתי מה לעזעזל לא בסדר בי?!? הכל היה פשוט מושלם. בלעדיה אין לי כלום. עד היום אני חולם עליה בלילות, חושב עליה כל שניה. אני לא יכול ולא רוצה לשכוח אותה. עד היום אני מנסה להבין מה עשיתי רע. למה היא עזבה אותי. מאז שהיא עזבה אותי החיים שלי התחילו להידרדר לתהום. לפני כן הייתי תלמיד מאוד מקובל ומצטיין. היו לי המון חברים. כל דבר שהייתי רוצה הייתי משיג. מאז אני חושב שאני אפס, שאני לא שווה כלום. היא אשמה באיך שהחיים שלי נראים עכשיו. תמיד שניסיתי להתחיל עם בחורה הייתי משנן לעצמי בראש שאין לי סיכוי איתה, שהיא לא רוצה אותי, ושאני סתם אפס, וזה מה שקרה. זה מה שהרס אותי. הדימוי העצמי השלילי שלי. אלוהים, לא רק הייתה לי בקשה אחת הייתי רוצה להפטר מהדימוי העצמי השלילי. אני רוצה להעריך את עצמי ולאהוב את עצמי כמו שאני. לא איכפת לי מאף אחד אחר. כל מה שאני רוצה זה ליהיות מסוגל להתסכל במראה ולאהוב את מה שאני רואה. ~~טרררררררר~~ פקחתי את העיניים. עוד בוקר, כיביתי את השעון המעורר. בלי חשק לבשתי בגדים, סידרתי קצת את השיער והלכתי לעבודה. "תגיד לי אתה נורמאלי?!? מה אתה עוזב ככה סתם יום עבודה!!! היו אצלי היום קליינטים מאוד חשובים ולא היה לי מחליף בישבילך! תיתבייש לך! העסקתי מישהו שיעבוד פה במקומך, אני לא רוצה לראות את הפרצוף שלך כאן יותר יא נמושה! חתיכת מטומטם אף אחד לא יעסיק אותך!,, זה היה מר דויד, הבוס שלי. גם הוא זלזל בי, אתמול שברחתי היה תירוץ טוב בישבילו לפטר אותי. בלב קיוויתי שיקרה לו משהו רע. אני לא יודע למה, בדרך כלל אני לא כזה. אין לי רוע פנימי. פשוט נורא כעסתי. הוא צעק כל כך חזק הלוואי שהוא יסתום כבר!! "אתה שומע!!! אני לא רוצה לראות תפרצוף שלך,, עכשיו קח תדברים שלך ות....... " ברגע אחד ניהייה שקט!!! השפתיים והפה שלו המשיכו לזוז אבל הוא לא הוציא מילה. חשבתי אולי שמשהו בשמיעה שלי לא בסדר אבל הוא המשיך לצעוק ולא יצא קול!!! ואז הוא הפסיק. הוא ניסה שוב לדבר, ולא הצליח. כאילו שהוא נהייה פתאום אילם. ואז הוא התחיל פתאום לרוץ. לא הבנתי מה קרה פה! בחיי, זה היה מוזר. שניה לאחר שקיוויתי שהוא יסתום הוא פשוט הפך ליהיות אילם. שני שומרים התקרבו לעברי, "אתה מר עומר? " שאל אותי אחד השומרים. כן זה אני.. אני יכול לעזור במשהו? "באנו ללוות אותך החוצה, הוראה ישירה מהמנהל, אם לא תעשה בעיות אנחנו נודה לך מאוד" טוב אם אין ברירה אז אין ברירה. התחלנו לצעוד, פתאום שמתי לב שאחד מהם היה נורא גבוה. נראתי כמו ילד קטן לידו. הלוואי שהראש שלו היה נתקע בתקרה גיחכתי לעצמי... בעודנו מתקדמים, השומר השני נשאר במקום וזה שליווה אותי המשיך. ואז הסתובבנו לאחור, והתחלנו לראות שהצוואר של השומר השני מתחיל לצמוח בקצב מהיר. "מהה.... מה קורה לי?!?!? שמישהו יעזור לי!!!" יוני!!! אתה בסדר?? מה הולך פה. צעק השומר השני הצוואר שלו המשיך לגדול ולגדול, הוא כבר היה סנטינטר מהתקרה, ואז הוא נעצר. נעמד ישר במקום והוא לא יכל לזוז. ממש כמו עמוד... התכלנו המומים למחזה הזה... לא יכלנו להוציא הגה מהפה... ~~טרררררררר~~ פקחתי את העיניים. עוד בוקר, כיביתי את השעון המעורר. בלי חשק לבשתי בגדים, סידרתי קצת את השיער והלכתי לעבודה. בדרך לעבודה נזכרתי בחלום המוזר שחלמתי הלילה... אז החלטתי ללכת לפסיכולוג מיוחד לחלומות שיסביר לי מה פשר החלום. אדון כהן, אני יכול להיכנס? כן עומר, בו תיכנס. עכשיו תסביר לי, למה רצית להיפגש איתי? תראה... שמעתי שאתה מבין מיוחד בחלומות. אני חלמתי היום חלום מאוד מוזר. כל מה שחשבתי עליו במהלך החלום התממש בחלום, וכאילו שיכלתי לשלוט בו. ואז הוא התחיל להסביר לי: חלום צלול היא תופעה מיוחדת שבה בן אדם מודע לעצם היותו חולם, ועל ידי כך יש לו את האפשרות לשלוט בחלום ולשנות את העלילה בכל רגע שהוא רוצה. הוא יכול להזיז חפצים, לשנות נופים, לעוף, עד קצה הדימיון ומעבר. בחלומות צלולים בני אדם יכולים אפילו להעיר את עצמם מתוך שינה, או להישאר ישנים. נדהמתי ממה שיצא מפיו! באמת אנשים יכולים לשלוט בחלומות שלהם! לבחור על מה הם רוצים לחלום. אני יוכל לחלום שאני איש מצליח, שאני עשיר, ויותר חשוב שיש לי את שיר. כמה התגעגעתי לשיר, אני יוכל לחלום שאני ביחד איתה. אני לא צריך את המציאות, בחלומות הכל יכול ליהיות מושלם. ניסיתי אינספור ניסיונות ולא הצלחתי לחלום חלום צלול! חודשים על גבי חודשים הייתי מנסה שוב ושוב ולא הצלחתי לשלוט בחלומות שלי. התחלתי לקרוא מאמרים באינטרנט, להשתתף בקבוצות דיון, ולעשות את כל התרגילים שאמרו לי, עד שלפתע זה עבד. חלמתי מין חלום משונה כזה, שגרם לי לחשוב לעצמי שאולי אני בעצם חולם. נתתי לעצמי סטירה ולא הרגשתי כלום. אז הבנתי שאני חולם. ישר ניסיתי לעוף. התחלתי לעשות תרגילי שחייה כאלו, כמו שחיית פרפר, באוויר. עפתי. אבל מהר מאוד התעוררתי והחלום נגמר. אחרי הניסיון הלא כל כך מוצלח הזה היו עוד נסיונות, עד שהתאמנתי עשרות פעמים ונהייתי מומחה. כמעט בכל לילה הייתי חולם חלום צלול. בכל החלומות הייתי חולם שאני עם שיר, לא משנה איפה, רק איתה. מפליג איתה באוניייה קטנה בלב האוקיינוס, באי בודד עם חופים מרהיבים ועצי קוקוס, בכל מקום בעולם. רק להתסכל על החיוך שלך היה עושה אותי את הבנאדם המאושר ביותר בעולם. החלומות שלי היו כמו גן עדן מלאכותי, אבל אמיתי כל כך כמו החיים עצמם. בזמן שהייתי חולם, הייתי שונה מאוד מהמציאות. היה לי ביטחון, הייתה לי עוצמה. הייתי בנאדם לא מחושב וספונטני. לא פחדתי לומר את מה שאני רוצה. הגיע הבוקר. הלילה חלמתי חלום מושלם. חלמתי שאני מפסיק לחלום חלומות צלולים והם הופכים למציאות. מציאות כל כך טובה שאני רוצה להישאר בה כל הזמן ער. במציאות הזאת לא.. בכל רגע פנוי שיש לי אני מבלה אותו בשינה. צחצחתי את השיניים והלכתי לעבודה. "אוו עומר, טוב שבאת אל תשאל איזה בשורות טובות יש לי בישבילך!!" מר דויד נראה מאושר, זה היה חשוד. באמת? מהם? "החלטנו לקדם אותך בתפקיד. אתה תיהייה אחראי משמרת מחלקת הניקיון של המלון!!" מה?!? אותי קידמו בתפקיד. זה לא הגיוני.. אההה אני יודע!! אני חולם!! הרי דבר כזה לא יכול להתרחש במציאות. "יופי, אני אשמח לקבל את התפקיד! תודה רבה" ברגע שהבנתי שאני חולם, שיניתי את הגישה שלי לחיים. הצורה שבה התנהגתי, הביטחון שהפגנתי, וכל שאר הדברים היו שונים מקצה לקצה. התחלתי לעשות דברים שעד עכשיו הייתי רק חולם עליהם. התחלתי לשיר. מהחלומות הצלולים שלי הבנתי שיש לי כישרון בכתיבת שירים. עד במהרה הרבה אנשים התקבצו סביבי, הייתי מאוד פופולרי. לקח קצת הרבה זמן, אבל בסוף הבנתי שאני ביכלל לא חולם! זו הייתה המציאות. המציאות באמת עולה על כל דמיון מסתבר... רק דבר אחד היה חסר, שיר. את כל מה שרציתי השגתי, כסף, תהילה, כבוד. אבל אהבה לא. אני לעולם לא ישכח אותך שיר, לעולם. עברו 5 שנים. "עומר, הם רוצים להחתים איתך חוזה ב 5 מיליון דולר לסביבוב הופעות אתה כבר החלטת?" זה היה הסוכן שלי, גדי. - אני לא יודע, זה יותר מידי צפוף לי... "אני מבין למה אתה מיתכוון.. זה גם מה שאני חשבתי.. מזה 5 מיליון.. אל תדאג הסכום יוכפל" תודה גדי... אני אוהב את החיים שלי. ישבתי בסוויטה שלי והסתכלתי מהחלון שמשקיף אל הים. נזכרתי ביום ההוא שעוד עבדתי בתור עובד במלון הזה... זה היה מצחיק היום אני הבעלים שלו. היום הזה שהפלחתי לעבודה והלכתי לים הזה וחשבתי. על כל החלומות שחלמתי שבזכותם המציאות שלי השתנתה. פתאום החתחלתי לשמוע מין רעש מוזר כזה. ניסיתי לבדוק מה מקור הרעש, הטלוויזיה והרדיו היו מכובים. הרעש רק הלך והתעצם, מין טרטור כזה. ~~טררררררררר~~ פקחתי את העיניים. שהתעוררתי, מצאתי את עצמי במקום אחר לגמרי. הדבר הראשון שראיתי היה תיקרה מקולפת. ישנתי בתוך מיטה חצי שבורה. הייתי בתוך צריף עלוב הזה. רגע...!! זה הבית שלי! מה הולך פה?!? כיביתי את השעון המעורר. כל זה היה חלום! זה ביכלל לא קרה... אני אותו עומר מסכן ועלוב, ואני מאחר לעבודה.. בתור עובד ניקיון!! זה לא קורה לי... התחלתי להזיע ולהתנשם במהירות. הלב שלי דפק בשיא העוצמה. לללללללללאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! - הסוף – סתאםםםםםם.... עובדים עליכם. חכו יש עוד המשך : בסוף נרגעתי. ואז אמרתי לעצמי רגע.. השיני נמצא בתוכי. והוא תמיד היה שם. אני לא צריך לקבל השראה מחלומות איך להתנהג, אני פשוט ינסה ליהיות אני. לא איכפת לי כבר מכלום, לא איכפת לי להישאר עני, או לא מוצלח. אבל מה שאני יודע זה שמעכשיו הכל יהיה שונה. אני לא ישקר לעצמי יותר. הזמן חלף מהר. לאט לאט בכוחות עצמי התחלתי לשנות דברים. זה לקח הרבה יותר זמן מהחלום, אבל הסיפוק היה יותר גדול. לא חלמתי יותר חלומות צלולים. לא רציתי לחלום. עשיתי הכל לבד, בדרך הקשה. "בן....? בן תתעורר.. אתה מאחר ללימודים" שפשתי את העיניים... קמתי לאט לאט. "בן אתה בסדר? אתה מרגיש טוב?" אב... התחלתי לגמגם "אתה רוצה להישאר היום בבית?" הסתכלתי על אבא. - אבא! אין לך מושג איזה חלום היה לי עכשיו!! אני חייב לכתוב את זה אבא. אני לא הולך לבית ספר! חלמתי שאני איזה מישהו שקוראים לו עומר, ושהוא חולם כל מיני חלומות. אני חייב לכתוב את הסיפור הזה! "יהיה לך מספיק זמן לכתוב אותו, עכשיו תתלבש מהר ואני יקפיץ אותך לבית ספר. קדימה צ'יק צ'ק...." איך שנכנסתי לבית ספר חיכתה לי שיר. עוד לא הספקתי לראות אותה. היא התחבאה מאחוריי והסתירה לי את העיניים. "נחש מי זה?" אממ... יאסר ערפת? "טיפש אחד..." הסתובבתי והיא נישקה אותי. "הבאתי לך את השיעורים ששחכת אצלי" וואי תודה! את לא יודעת איך הצלת אותי! אבל אני כבר לא צריך אותם! אני כותב סיפור חדש!! חלמתי היום חלום והחלטתי שזה מה שאני כותב! "באמת? מה חלמת?" זה סיפור ארוך עזבי, אבל אני יראה לך תסיפור. את תאהבי אותו. דרך אגב, אני אוסף אותך היום ב 8 קניתי כרטיסים לסרט. חזרנו מהסרט. שיר, לפני שאת הולכת לבית, אני חייב להגיד לך משהו. אני אוהב אותך. "גם אנ..." רגע, תני לי לסיים. את לא יודעת כמה אני אוהב אותך שיר, את הסיבה שאני קם בבוקר, אין לי חיים בלעדייך. מאוד נהנתי איתך. אני עכשיו הולך לבית לכתוב את הסיפור שדיברתי איתך עליו. התנשקנו. "בן, שיהיה לך בהצלחה בסיפור! ואל תשכח לשלוח לי אותו במייל!" אני לא ישכח... חזרתי לבית, ישבתי ליד המחשב והתחלתי לכתוב....... - הסוף – (והפעם, באמת הסוף...)

תראה....

הסיפור הזה מבולבל מדי. מפוזר. יש שם קטעים שנמתחים כמו מסטיק וזה מייגע. לדעתי יש כאן פוטנציאל. ואהבתי את סוף הסיפור, שזה חוזר להתחלה... אבל עדיין, הרבה שיפוצים דרושים כאן.
עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
כתיבה
בחר
בחר