מעיין החלומות

מעיין החלומות

מעיין החלומות חנן צוריאלי לא אבא לא..!!!! אל תעשה את זה. אחותי צעקה בכל הכוח, אבל הוא לא שמע. הוא ירה לעצמו כדור בראש, הוא מת. בדרך כלל אומרים, שבן אדם מתבגר באמת, רק אחרי שההורים שלו מתים. אני לא מסכים עם זה, אבא שלי מת ואני מרגיש חלש ופגיע יותר. הוא שכב שם, על הרצפה, הם היו המומים. זה הרי היה ברור שהוא יתאבד, ישים קץ לחייו. הוא לא ציפה שהם יחזרו לבית כל כך מהר. --------------------------------------------------- 5 חודשים לפני... --------------------------------------------------- "רד למטה ג'ון, הארוחה מוכנה!,, אמא קוראת לי.. עכשיו בסביבות הערב, ישבתי שעות ליד המחשב, חיפשתי משהו לכתוב עליו, אבל לא היו לי שום רעיונות. אולי זה ביגלל ששחכתי שאני כל כך רעב... אהה, סליחה אם שחכתי להציג את עצמי, אני ג'ון, ואני המספר של הסיפור. אני בן 13, והחלטתי לכתוב לכם על הדבר המרתק ביותר שקרה לי בחיים. אני יודע שלא כולכם תיאמינו לסיפור שלי, אפילו אני לפעמים חושב שאולי זה היה רק חלום. אני מאוד אוהב לחלום, את רוב ההשראות לסיפורים שלי אני מקבל מהחלומות שלי, אבל הפעם זה היה שונה. הפעם, המיצאות עולה על כל דימיון. אני יספר לכם הכל... אבל קודם אני חושב שאני יילך לאכול... בו, שב ליד אבא. כולנו חיכינו רק לך ... אמא... כמה דברים טובים יש לי להגיד עליה.. אבל אולי בפעם אחרת.. נמשיך. ישבנו בשולחן.. אחותי חנה, אני, אבי ואימי. אבא שלי, מקס, נראה מאוד צעיר לגילו. הוא בן 45 והוא נראה צעיר יותר ב 20 שנה לפחוט!!! אולי אפילו יותר. אצל אמא שלי אפשר לומר שהזמן עשה את השנים... היא לא נראית צעירה כמו אבא שלי, ביכלל ביכלל לא, אבל בפועל היא צעירה ממנו ב 3 שנים. הוא נראה צעיר עד כדי כך שחברים שלי חושבים שהוא האח הגדול שלי... חנה, אחותי גדולה ממני בשנתיים וחברות שלה תמיד מסתכלים על אבא שלי במעיין מבט מוזר... זה תמיד מצחיק.. הן אף פעם לא מאמינות שזה באמת אבא שלה... הן חושבות שזה איזה חבר מסתורי שיש לחנה והיא לא רוצה לספר עליו לאף אחד... איך הצלי ג'ון? מצוין אמא... את בשלנית נהדרת! את יודעת שאני תמיד אוהב את כל מה שאת מבשלת.. איזה מתוק הוא... מקס, מתי אתה לוקח את ג'ון לדוג כמו שהבטחת? שאלה אמא. אבא חשב רגע.. ואז הוא אמר, נוכל ללכת עכשיו. עם ג'ון רוצה. "אני בטוחה שהוא לא יתנגד, יש לו עכשיו חופש. נכון ג'ון?,, אממ.. כן אמא, אני ישמח לבוא עם אבא. הרבה זמן לא בילינו ביחד. אבא לקח אותי, הוא דיבר איתי כל הנסיעה, לא ממש הקשבתי. הייתי מרוכז בחלומות שלי.. האמת היא שרוב הזמן שאין לי מה לעשות אני חושב עליהם. אם הייתי יכול הייתי נשאר כל הזמן במיטה ורק חולם וחולם... בלי החלומות, הייתי בנאדם שונה. משעעמם, יבש, נטול רוח חיים. החלומות הם הרוח, הים, ואור השמש שמפריחים את נשמתי ולוקחים אותה לקצות תבל. ומחזירים אותי למציאות עם חוויות והרפתקאות. ג'ון.? ג'ון... אתה ביכלל הקשבת לי? אממ.. כן אבא.. ובהצלחה בקידום.. לא ממש הבנתי מה הוא אומר.. רק זכרתי שהוא דיבר על איזה קידום בעבודה. אבא עצר את המכונית. הגענו. בו אני יילמד אותך איך לדוג כמו מקצוען אמיתי. היה קצת מאוחר, והיה חשוך. אבל החוף באגם היה מואר. אבא אומר שבלילה יש הרבה דגים. זה היה קיץ, והיה חם למרות שלבשנו בדגים קצרים. אחרי שדגנו חזרנו אם דלי מלא דגים. 99 אחוז מהם דג אותם אבי.. אני הצלחתי לדוג דג קטן שבדרך כלל מחזירים אותו למים, אבל בכל זאת השארנו אותו כדי שיהיה לי במה להתגאות. ליפני שהגענו למכונית אבא אמר שהוא רוצה לדבר איתי. הוא מחכה הרבה זמן לשיחה הזאת ועכשיו זה הזמן המתאים. הוא הניח את הדגים, ואמר לי בוא אחריי. עקבתי אחריו ביער. זה היה יער מאוד גדול. לא היו שבילים. הלכנו והכל מסביבי היה רק יער. אני לא חושב שאם הייתי פה לבד הייתי מוצא דרך לצאת מכאן. פתאום שמעתי רשרוש של מים. התקרבנו יותר וזה היה נחל. מעיין מים מתוקים קטן, שבוקע מגזע עצום של עץ ענק. הוא מוביל ישר לאגם באופן תת קרקעי. הוא התקרב ושתה מהמים של המעיין. פתאום שמתי לב לדבר מוזר! כשדגנו, אבא שלי נחתך קלות ביד מהפיתיון של החכה. הפצע הטרי שעוד לא הספיק להגליד נעלם כלא היה! הוא גמר לשתות מהמים ואז סיפר לי את כל הסיפור. הוא אמר לי שהוא בן 1639 שנה. כל שנה הוא בא לאגם הזה במשך כל תקופת החיים שלו. היום זה השנה ה 1639 שלו וזה אומר שנותר לו רק 5 חודשים לחיות. והוא רצה מאוד לספר לי את זה ליפני שהוא מת. שגם אני ינצל את הפלא של מעיין הנעורים הזה. הוא אמר שאסור לי לספר את זה לאף אחד, אפילו לא לאשתי, אם תיהיה לי. "אם בני אדם יגלו את כוחותיו של המעיין הזה, הכוחות שלו יעלמו ואז אתה תמות,, מתי אני צריך לשתות ממנו? רק שתגיע לגיל 25 ! זה הגיל הצעיר ביותר שהמעיין יכול "להקפיא" אותך. אם תשתה את מי המעיין או תיגע בהם לפני היותך בגיל 25 אתה תמות מזקנה. הוא הסביר לי כך כך הרבה עד שהתחלתי לפהק. אוו מאוחר.. הגיע הזמן שנחזור הביתה. אתה עייף. אבא אמר. היה חשוך, הלכנו ביער חצי שעה עד שהגענו לאוטו. תגיד אבא, איך אתה זוכר את הדרך? זה יער כל כך עצום, ועכשיו כל כך חשוך?!? אל תשכח שאני עושה את הדרך הזאת 1639 שנה.. התלוצץ אבי.. -------------------------- כעבור 4 וחצי חודשים... -------------------------- לאבא התחילו להופיע קמטים בכל הגוף. הוא נראה אולי בן 90! זה היה מוזר. הרופאים אומרים שהם לא מוצאים תרופה למחלה שלו. רק אני ידעתי שאין לי זה קשר למחלה. ידעתי את האמת אבל שתקתי. נשבעתי לאבא לא לספר לאף אחד. אמא לא הייתה כמעט ביכלל בבית. כל הזמן ביקרה את אבא בבית חולים. הוא נראה כל כך זקן ועייף, הוא אפילו לא יכל ללכת. הוא לא ראה טוב, הוא גם לא שמע טוב, ולא דיבר ביכלל בהיגיון. המשפחה הייתה בהיסטריה, כולם חוץ ממני. ואז הבנתי משהו, אם רק אני יישאר בחיים, אני יהיה בודד. כל מי שאני מכיר ימות, ורק אני יישאר צעיר. איזה מין חיים היו לאבא שלי, הוא כל הזמן החליף משפחה והתרגל לחיים אחרים. אני לא רוצה לחיות כמוהו. החלטתי שאם אי פעם אני ישתה מהמעיין הזה, אני חייב לקחת איתי משיהו. או מישהי. החלטתי לספר על כך לאחותי. "מה?!?!?! חחחח חה חה חה!! מצחיק מצחיק!! זה לא בדיחה ג'ון!!! ואתה עוד מצפה שאני יאמין לזה???,, אני לא צוחק, חנה! נשבע לך! את חייבת לבוא איתי!! בבקשה רק פעם אחת. הצלחתי בסוף לשכנע אותה. הגענו לאגם. "נוווו זה עוד רחוק?,, כבר מגיעים חנה... נכנסנו ליער. האמת, שלא היה לי מושג איך מגיעים לשם! חבל שאבא לא פה... התחלנו לשוטט בתקווה שאני ימצא את המעיין. הלכנו קרוב לשעה ולא מצאנו כלום. "מה, זאת מתיחה? אתה מנסה לעבוד עליי? אין פה שום מעיין ושום נעליים!!,, אני חוזרת הבייתה.! חכי חנה, במחשה שניה החלטתי גם לחזור. אני לא ימצא את המעיין בחיים.. אולי הוא נעלם. אולי רק דמיינתי אותו. אני כבר לא יודע. לא הצלחנו לחזור.. הסתובבנו שעות ולא מצאנו את היציאה. התחלתי להתייאש, פחדתי שלעולם לא יצאו אותנו כאן. בכוחותיי האחרונים הלכתי עוד כמה מטרים ואז ראיתי אותו! בהתחלה חשבתי שזה רק "פוטו-מורגנה" אבל זה היה אמיתי! ראיתי את המעיין. "חנה מצאתי אותו!! בואי מהר..!!,, את היציאה מפה? איפה??? לא לא!!! את המעיין נו בואי כבר!! כן בטח... רצתי אליה ומשכתי אותה בכוח לשם. ואז גם היא ראתה אותו.. "מה, זה המעיין...? כל כך קטן? פחח זה יותר דומה לשלולית..! בישביל זה באתי עד לפה?,, אני רוצה שתראי משו. "מה אתה עושה? תפסיק עם זה מייד ג'ון! אתה שומע תפסיק!!,, הוצאתי אולר מהכיס והתחלתי לחתוך את הידיים.. ניגשתי את המעיין ושתיתי.. החתכים נעלמו לחלוטין.. רואה!! רואה שאני לא משקר!! "וואי.. אתה צודק.. אני לא מאמינה.. בו נלך לבית כבר מאוחר נחזור לפה מחר..,, כשחזרתי לבית, החלטתי לכתוב על כל זה! הדלקתי ת'מחשב והתחלתי להקליד. פתאום אני שם לב, שאצבע אחת לא זזה כמו שצריך. אני מסתכל עליה, היא מקומטת. היא לא האצבע שלי. היא נראית זקנה, ישנה, ורפויה. אני בקושי מצליח להזיז אותה ואין לי הרבה תחושה בה. בהתחלה זה היה רק בקצה של האצבע, ואז זה התחיל להתפשט לכל האצבע. הבנתי למה אבא היתכוון. אני מתחיל להזדקן ביגלל ששתיתי מהמים של המעיין מוקדם מידיי. הוצאתי אולר והחלטתי לכרות את האצבע. אסור שזה יתפשט לכל הגוף שלי. ניסיתי, אבל לא היה לי אומץ. לא הצלחתי לכרות את האצבע. כבר היה מאוחר מידיי.. כל הזרוע שלי הזדקנה... "לללללאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא.....!!!!!,, צעקתי כל כך חזק. אני מזדקן בקצב היסטרי. כל שניה שחולפת זה כמו שנה בחיים שלי. אתה בסדר ג'ון? שמעתי צעקות. אמה וחנה נכנסו לחדר.. מה.. מה קורה לך?? ג'ון?? זה אתה?? אויי אלוהים.. זה כמו המחלה שיש למקס. חנה! תתקשרי מייד לאמבולנס!! חנה עמדה משותקת חנה את שומעת אותי?? מייד!!! אמא התיישבה לידי. היא דיברה ולא שמעתי מילה!! השמיעה שלי נפגעה! התחלתי לראות מטושטש. גם הראייה שלי נפגעה עד שלא ראיתי ולא שמעתי כלום. מתתי. הרופא הגיע וקבע את סיבת המוות – "מוות מגיל מבוגר" . עשו לי לוויה. אבא שמע על המקרה, והוא הבין שהכל היה באשמתו. ביגלל שהוא סיפר לי על המעיין. הוא החליט להתאבד. אם הוא ימות עכשיו, הוא יוכל להציל אותי. עכשיו, שרק הוא יודע על המעיין, הוא מתחיל ליהיות צעיר יותר וחזק יותר. רק אם מגלים על המעיין למישהו אחר, הכוחות של המעיין עוברים אליו. עכשיו הבנתי למה דווקא עכשיו אבא הזדקן!! ביגלל שהוא סיפר לי. אם עכשיו הוא ימות, אז אף אחד בעולם לא יידע על המעיין, ולכן אני יחזור לתחייה. אבא הבריא לגמרי, קם מהמיטה בבית חולים ונסע בכל המהירות לבית. אף אחד לא היה שם. כולם היו בהלוויה שלי. הוא כתב פתק קצר, הסביר למה הוא הולך למות. ישב על השטיח בסלון וכיוון לעצמו רובה לראש. פתאום הדלת נפתחה. לא אבא לא..!!!! אל תעשה את זה. אחותי צעקה בכל הכוח, אבל הוא לא שמע. הוא ירה לעצמו כדור בראש, הוא מת. בדרך כלל אומרים, שבן אדם מתבגר באמת, רק אחרי שההורים שלו מתים. אני לא מסכים עם זה, אבא שלי מת ואני מרגיש חלש ופגיע יותר. הוא שכב שם, על הרצפה, הם היו המומים. זה הרי היה ברור שהוא יתאבד, ישים קץ לחייו. הוא לא ציפה שהם יחזרו לבית כל כך מהר. נשמתי לרווחה. הכל היה חשוך. ניסיתי להזיז את הידיים. הייתי בתוך מקום קטן וסגור. הרחתי את הריח של האדמה, ואז הבנתי שאני בתוך ארון קבורה. לא היה לי מושג איך לצאת משם. פתאום אני שומע קולות מלמעה. איייי..! העיניים שלי התחילו לכאוב מההבזק אור הפתאומי הזה. ראיתי את אמה וחנה. הם שחררו אותי משם. אבל.. איך ידעתם? איך ידעתם שאני בחיים? קראנו את המכתב שאבא השאיר, הוא הסביר לנו הכל. מה שחשוב הוא שאתה עכשיו חי. אני בטוחה שאבא עכשיו במקום טוב יותר. אמא אמרה. הייתי מאושר. ואז נזכרתי במשהו.. גם חנה יודעת על המעיין. למה עליה זה לא השפיע? למה אני קמתי לתחייה? אולי ביגלל שרק על בנים זה משפיע. ביגלל זה אבא שלי היה בודד כל השנים. הוא לא יכל לקחת איתו את הנשים שהיו לו. הוא היה צריך לחיות כל פעם מחדש. סוף סוף הבנתי. והייתי מאושר. יש לי עוד הרבה שנים לחיות. בינתיים, אני כותב סיפורים. וממשיך לחלום. לא משנה כמה שנים אני יחיה, אני תמיד יראה בחלומות שלי את האנשים שאני הכרתי או מכיר. הסוף

קראתי את הכל

ללא ספק יש כאן בסיס לסיפור טוב. אני הייתי מתעכבת יותר על איך נראו החיים של האבא- החלפת המשפחות וכ'. ובכלל הייתי משכתבת כמה דברים והיו גם כמה שגיאות כתיב שקצת הפריעו לי. אבל בגדול רעיון יפה ומקורי.

אז ככה....

הסיפור נפלא. דרוש ליטוש רציני ועריכה אבל סה"כ יש כאן סיפור מעניין וכיף לקרוא, אבל מה, הסוף איכזב אותי לאללה.

נחמד

אני לא קוראת פה סיפורים (לא אוהבת קצקצרים) אבל איך שהוא הצחלת לרתק אותי כבר במשפט הראשון,,,, דרך צלחה.
עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
כתיבה
בחר
בחר