הזיה נקודתית(שיר ערגה לאש המחר)

אור עמום, שתיקה גדולה ובתוכה כילוי יפיפה כחליל בשחר. ריקנות היא השקט הנפלא של החלל וממנה אינצמיחה, אינהיות. מישהו סיפר פעם שהיופי במערכת הוא האיזון העדין בה שבריריותה עד כדי טירוף, ועניתי- שהיות ההתערבות החיצונית חייבת להתקיים למען שפיותו של היקום, ושהשינוי הוא הדבר שממנו נבנה הזמן. אהבתי אחת, אהבתי אחרת ומלאך המוות בא לחלומי ואמר: "אני שחור כסיד אני חיוור כלילה אני שר השטפון המתפרץ מן הסכר ואותך עצמך שכח, וחזור אל עצמך אני ההגיון המוחלט, הוודאות המתקבלת האינני גאולה?" הזיתי עצמי בשדה קוצים, ומעלי- אש המחר היוקדת חומרתה רדפה אותי ללא רחם.

מצוין

עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
כתיבה
בחר
בחר