שירה: על אדמת המזרח התיכון רווית דווי

על אדמת המזרח התיכון חלפו תמרות סער; נהרות דם הפקר, זבו כשיטפון. כעלט מצרים, השחיר לַיל; ממעל - מלאך האבדון. רעם המלחמות עמד באוויר, מני קדם. בני עמים לרוב, מחיר יקר זבחו. מירושלים עד עמאן, ועד אלג'יריה נהרות זוועה וכאב, שרך; מהררי לבנון עד באב אל-מנדב, דווי וצער רוו. מספיק דם נשפך; תחת הלמות פגזים, לשובעה רעדה הארץ. להקהות חרבות, זאת העת! להחליף רובה במקצרה, בשדה מַזְמֵרֵת! להפוך אזורינו, לאי של רוגע והשקט!

לא לשווא מכנים את חזונך, בשיר "חזון אחרית הימים" רק כששני הצדדים יחשבו כמוך ,ניתן יהיה לממשו.

וזה יקרה כניראה באחרית הימים. כי זה טבעו האגואיסטי של האדם.רק כשמשהו יזעזע את החמדנות הזאת של "הכל שלי" יכתתו חרבותם למזמרות.

אהבתי את התשובה. כל-כך נכון...

עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
כתיבה
בחר
בחר