זעקה לעזרה, זעקה לשווא.

בקצוות הגן הנעול, החשוך, ישנן בובות נשיות, הילד היכה, ותלש שיערותיהן- חבריו שתקו והבליגו. הוא פישק רגליהן אט אט, בכוח רב, הן נחנקו מדמעת הפלסטיק. הילד התעצבן, תלש ראשן מהמקום, אחת אחת, בשיטתיות- חבריו הזדעזעו, אך למדו תורתו וחיקו הוא. הוא המשיך, בעוד סדום נפלה לה שנית ללא צדיק אחד, ירייה באפלה, תקיעת סכין פלסטיק בלב בובה בתולה. וכך בכל לילה כשהגן נעול, כשהגן חשוך, מתאספות השבורות-בוכות ומתריעות, זה ייקרה שוב, במציאות, זה ייקרה שוב.

ואווווו ואווו ועוד פעם ואוווו. אחד השירים הכי מצמררים שקראתי בחיי. ואוו כבר אמרתי?

מצמרר וקודר וכ"כ אמיתי וכ"כ מזוהה עם המצב כיום. עגום. לדעתי זה שיר שראוי להתפרסם בתקשורת.
עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
כתיבה
בחר
בחר