זקוקה מאוד לעזרתן בבקשההה

יצאתי עם מעט בנים בחיי אף אחד לא היה קשר רציני.התאהבתי במישהי בלימודי התואר הראשון שלי ומעולם לא נחשפתי בפניה.השתוקקתי למגע עם אישה זה משך אותי וסקרן אותי.הכרתי לבסוף מישהי שמיד היתה בי כימיה מטורפת ומשיכה חסרת מעצורים.התנשקנו בפגישה הראשונה וזה הרגיש הכי טבעי בעולם.שכבנו נראה לי בפגישה השלישית..והיום -כעבור שנה וחצי של קשר!!!אני במשבר.. אני מאוהבת בה .והיא בי.אך המציאות מטיחה בפנים. בא לי לומר לה שהיא חלק בלתי נפרד מהחיים שלי.שהיא ממלאת אותי בסיפוק ואושר שאיתה יש לחיים שלי משמעות,שאני מעריצה אותה את האנרגיות החוכמה והאש שיש בה.אני רוצה מצד אחד לגור איתה(שהיא מאוד מאוד רוצה) שנחייה יחד נסתדר בחיים נביא ילדים נטייל בעולם ויהיו לנו חוויות יפות ורגעים מאושרים. לישון איתה ולקום איתה בבוקר...הבנתם את הרעיון.. ומצד שני..כשאני חוזרת הביתה אינני מסוגלת להתמודד עם הקשיים החברתיים והתיוג המתלווין לכך ובמיוחד הדחייה והניתוק מהמשפחה המאוד תומכת ואוהבת שיש לי.קשר של שנה וחצי לא יכלתי להסתיר מההורים שלי ומיותר לציין שהם לא מתלהבים מהרעיון בלשון המעטה..אני עדיין צעירה אוכל לחיות חיים רגילים למצוא מישהו שיאהב אותי להתחתן להקים משפחה רגילה בלי דאגות מיותרות וחשש תמידי ממה חושבים או מההרגשה שאני סוג ב' שאכזבה את כולם.אני צעירה ומצליחה עם עבודה מסודרת וקשה לי לחשוב לחשוף את עצמי והיות מתוייגת כלסבית.. ואז האהבה שלי כועסת עלי לא מאמינה בי יותר בטוחה שאני לא מסוגלת לזה -לחיים האלה.וזה כואב לי כל כך כי אני מתוסכלת.. וחושבת שאולי אני פחדנית ואני לא צריכה לפחד ושבסוף לכל אחד יש את החיים שלו,ואני צריכה להיות עם מי שטוב לי איתו ולא לאבד את זה ושיכול להיות לנו ממש טוב ביחד. המשפחה שלה תומכת וגם אם שלי לא תעזור המשפחה שלה תתמוכ בנו.הסביבה..לא תקבל..זה החשש הכי גדול.. ואם יש כזה אולי אינני צריכה להמשיך עם זה יותר ולגרום לאהובה שלי סבל וחוסר וודאות מתמשכים...

כל החלטה זאת בחירה..

בשביל להחליט צריך אחריות.. בתחום האהבה אף אחד לא יכול לעזור לך.. האהבה זה חלק מרגשות.. הרגשות הן באות ממך אף אחד לא יכול להרגיש את הרגשות שלך ולהחליט בשבילך.. את מספיק בוגרת להבין מה נכון לך.. איפה המקום שלך להיות עם משפחה נורמאלית או ללכת בעקבות הלב להתמודד עם הסביבה כי זה מה שאת מאמינה ואוהבת.. נכון שעכשיו את תלויה בהורייך " חוזרת הביתה... בלה.. בלה.. " כאן מה שנובע זה הכלכלה.. את רוצה שיהיה לך עתיד בטוח. אם יש לך חסכונות וגם לה יש ואתן יכולות יחד לבנות בית חם לסמוך אחד לשניה להביא ילדים לעולם כפי שדיברתן.. כמובן בנוסף את שואפת מצפה שהורייך יתמכו בך בבחירתך באהבתך.. זה הדבר היחידי שהכי חשוב זאת תמיכה.. בשביל כל זה את צריכה להיות מוכנה נפשית רק אם את באמת בוחרת את הבחירה כל זה החלטה שלך.. אם את מחליטה להפרד מאהבה .. להמשיך את חייך כרגיל.. האהבה תישאר בזיכרונות כל פעם תזכרי באהבה שיש בך כעת.. את מוכנה לוותר זאת שאלה... תחשבי על זה לפני שאת מחליטה לפרק דבר חשוב לך..

המשך לסיפור

יפה אמרת שצריך לקחת אחריות ולבחור..וזו בדיוק הבעיה שלי. כי כשאני איתה זה כמו במעין בועה מנותקת שבה אני והיא מאושרות וטוב לנו יחד.אנחנו מדברות נמשכות... או סתם יושבות בלי לעשות כלום,או רואות סרט ואיתה הכי כיף לי לא לעשות כלום איתה זה אף פעם לא משעמם.וזה הכי בסדר בעולם וזו הבחירה שלי ואז כשאנחנו ישנות יחד אני מתעוררת בלילה בהתקף של פחד וחרדה -מה אני עושההה???אני צריכה לחזור לחיים רגילים!! ואז אני מנסה לחזק את עצמי ולזכור שטוב לי איתה ולכל אחד יש את החיים שלו ולי טוב ולא ארצה שהיא תצא מחיי.וכך אני חוזרת שוב לישון. אך כשאני צריכה ללכת לעבודה זה עולם אחר רואים אותי כרווקה שאוטוטו תתחתן.או לדבר עם ההורים אני מתביישת ויודעת שזה מכעיס את אבא שלי.גם אמא שלי עצובה ושניהם מתביישים בי,וזה לעולם לא יהיה אותו דבר .בלי ארוחה של יום שישי וכו.. ואז הבחירה שלי משתנה לעדיף שנהיה חברות אולי עדיף שכל אחת תחיה את חייה ונשאר חברות ואתחיל לצאת עם גברים.כי אני לא בנויה להתמודד עם חיים כאלה עם השוני והחרדה מכך שלא יקבלו אותי,מכך שיסתכלו עלי כחריגה. זה לא פשוט בכלל..ואהובתי כבר די התייאשה ממני ואינה מאמינה שאי פעם אהיה מסוגלת לחיות חיים כאלה למרות שאני מאוד אוהבת אותה.והיא אותי.בבית של ההורים כבר לא נוח להיות.ולגור איתה..היא לא מאמינה בי משהו קצת התפוגג.וזה מפחיד אותי.חשבתי לצאת מהדירה אצל ההורים-לחסוך מהם כאבי ראש. לשכור דירת חדר ולנסות לחיות את חיי .

לכל סיפור יש המשך..

לכל החיים יש לסלול דרך שבה אנחנו רוצים להאמין המקום נכון לבחור דלת נכונה לפתוח.. לכל דלת זה גורל.. הזמן שלנו.. הזמן כל-כך אמתית להרגיש להחליט מה בעצם טוב לנו.. זה בא מאיתנו.. את חושבת שהחיים נורמאלים אצל זוג גבר ואישה אין בעיות.. מצחיקה.. את "הצרות" משארים את "הכביסה מלוכלכת בתוך הבית.." השאלה האם את רוצה לעניק את האושר לסביבה או למענך.. אל תשכחי האושר הפנימי שבתוכך יקבלו אותך איך שאת.. רק אם את שלמה בבחירתך.. מה שמעסיק אותך כרגע זה איפה את רוצה להיות בחיים אילו בחירה את בוחרת לאהוב..

מה דעתך?

לגבי האושר הפנימי שבתוכי..זה לא נכון שיקבלו אותי אם אהיה שלמה עם עצמי.כי גם אם אהיה שלמה עם עצמי יחשבו שאני עושה טעות שאני סוג ב' ושזה ממש מוזר.והאושר שלי לצערי תלוי גם במה שחושבים אחרים. מצד אחד אני הולכת לחברה שלי ואני מאושרת מאוד כשאני איתה.אך כשאחד ההורים מתקשר אלי בזמן הזה ,אני יודעת מה הם חושבים על כך,אני יודעת שהם כועסים מאוכזבים ואבא שלי מאוד כועס,אומר שהוא מתבייש בי,וזה עושה לי רע גורם לי פחד וחרדה.האושר תלוי גם בסביבה. כי אני לא אוכל להשוויץ על שמצאתי אהבה כשאני בעבודה. זה משהו לא מקובל כולם יסתכלכו עלי אחרת.במיוחד איפה שאני גרה ועובדת שזו עיר קטנה יחסית זה לא ת"א.

זקוקה מאוד לעזרתן בבקשההה

יצאתי עם מעט בנים בחיי אף אחד לא היה קשר רציני.התאהבתי במישהי בלימודי התואר הראשון שלי ומעולם לא נחשפתי בפניה.השתוקקתי למגע עם אישה זה משך אותי וסקרן אותי.הכרתי לבסוף מישהי שמיד היתה בי כימיה מטורפת ומשיכה חסרת מעצורים.התנשקנו בפגישה הראשונה וזה הרגיש הכי טבעי בעולם.שכבנו נראה לי בפגישה השלישית..והיום -כעבור שנה וחצי של קשר!!!אני במשבר.. אני מאוהבת בה .והיא בי.אך המציאות מטיחה בפנים. בא לי לומר לה שהיא חלק בלתי נפרד מהחיים שלי.שהיא ממלאת אותי בסיפוק ואושר שאיתה יש לחיים שלי משמעות,שאני מעריצה אותה את האנרגיות החוכמה והאש שיש בה.אני רוצה מצד אחד לגור איתה(שהיא מאוד מאוד רוצה) שנחייה יחד נסתדר בחיים נביא ילדים נטייל בעולם ויהיו לנו חוויות יפות ורגעים מאושרים. לישון איתה ולקום איתה בבוקר...הבנתם את הרעיון.. ומצד שני..כשאני חוזרת הביתה אינני מסוגלת להתמודד עם הקשיים החברתיים והתיוג המתלווין לכך ובמיוחד הדחייה והניתוק מהמשפחה המאוד תומכת ואוהבת שיש לי.קשר של שנה וחצי לא יכלתי להסתיר מההורים שלי ומיותר לציין שהם לא מתלהבים מהרעיון בלשון המעטה..אני עדיין צעירה אוכל לחיות חיים רגילים למצוא מישהו שיאהב אותי להתחתן להקים משפחה רגילה בלי דאגות מיותרות וחשש תמידי ממה חושבים או מההרגשה שאני סוג ב' שאכזבה את כולם.אני צעירה ומצליחה עם עבודה מסודרת וקשה לי לחשוב לחשוף את עצמי והיות מתוייגת כלסבית.. ואז האהבה שלי כועסת עלי לא מאמינה בי יותר בטוחה שאני לא מסוגלת לזה -לחיים האלה.וזה כואב לי כל כך כי אני מתוסכלת.. וחושבת שאולי אני פחדנית ואני לא צריכה לפחד ושבסוף לכל אחד יש את החיים שלו,ואני צריכה להיות עם מי שטוב לי איתו ולא לאבד את זה ושיכול להיות לנו ממש טוב ביחד. המשפחה שלה תומכת וגם אם שלי לא תעזור המשפחה שלה תתמוכ בנו.הסביבה..לא תקבל..זה החשש הכי גדול.. ואם יש כזה אולי אינני צריכה להמשיך עם זה יותר ולגרום לאהובה שלי סבל וחוסר וודאות מתמשכים...

לדעתי...

את לא צריכה לרוץ לשום מקום. לוקח זמן לאנשים עד שיש להם את היכולת לצאת מהארון עם כל המשמעות של זה, וזה בסדר. לאט לאט, תספרי לאנשים שלדעתך צריכים לדעת ולאט לאט אולי יהיה לך יותר נוח ללכת אם זה רחוק יותר ויותר. למשפחה די קשה לקבל את זה, אבל סביר להניח שהם אוהבים אותך והם יקבלו את זה בסופו של דבר. משפחה זה משפחה, תמיד, ולפעמים לוקח להם זמן לקבל את זה עד הסוף. ולגבי שאר האנשים- לא כל העולם חייב לדעת. לא צריך לתלות שלט, תספרי למי שנוח לך לספר כשנוח לך. שיהיה בהצלחה!

ל tsd t...

קודם כל תודה על תגובתך. אין ספק שהגישה שלך מורידה קצת מהלחץ..נכון שצריך לקחת את הזמן ולעשות הכל בקצב האישי.אך בינתיים זו שאני אוהבת נראה לי כבר איבדה בי אמון ודיי התייאשה למרות שהיא יודעת שאני אוהבת אותה.וגם ההורים שלי מאוכזבים ממני. כל עוד אני בבית ומשדרת להורי שאינני מתכוונת להמשיך בכך הם מתייחסים אלי יפה .אך אם הם ידעו שאולי יש סיכוי שארצה להיות איתה זה כבר סיפור אחד לגמרייי. קשה לי ולא קל לי בכלל .כ יביום יום אני צריכה אותה לידי.ומצד שני...שוב ..אותו פחד וחרדה על מה יחשבו על הניתוק ואם לא ניתוק אז בכל מקרה זה כבר לא יהיה אותו דבר עם המשפחה שלי..זה מפחיד אותי .וכעת כשאני אומרת לשזו שאני אוהבת שאני אוהבת אותה היא אומרת לי שאני רק חושבת כך.. לכן חשבתי אולי לשכור דירה לבד כך שאוכל להיות עצמאית להפגש עם המשפחה כשאני רוצה ומצד שני אם ארגיש שאני רוצה להיות עם זו שאני אוהבת אוכל מבלי שישאלו כל רגע לאן אני הולכת. וכך אולי לזרום משם לכיוון שיתאים לי.. מה את חושבת?

מה דעתך?

לגבי האושר הפנימי שבתוכי..זה לא נכון שיקבלו אותי אם אהיה שלמה עם עצמי.כי גם אם אהיה שלמה עם עצמי יחשבו שאני עושה טעות שאני סוג ב' ושזה ממש מוזר.והאושר שלי לצערי תלוי גם במה שחושבים אחרים. מצד אחד אני הולכת לחברה שלי ואני מאושרת מאוד כשאני איתה.אך כשאחד ההורים מתקשר אלי בזמן הזה ,אני יודעת מה הם חושבים על כך,אני יודעת שהם כועסים מאוכזבים ואבא שלי מאוד כועס,אומר שהוא מתבייש בי,וזה עושה לי רע גורם לי פחד וחרדה.האושר תלוי גם בסביבה. כי אני לא אוכל להשוויץ על שמצאתי אהבה כשאני בעבודה. זה משהו לא מקובל כולם יסתכלכו עלי אחרת.במיוחד איפה שאני גרה ועובדת שזו עיר קטנה יחסית זה לא ת"א.

בנות כמה אתן

זקוקה מאוד לעזרתן בבקשההה

יצאתי עם מעט בנים בחיי אף אחד לא היה קשר רציני.התאהבתי במישהי בלימודי התואר הראשון שלי ומעולם לא נחשפתי בפניה.השתוקקתי למגע עם אישה זה משך אותי וסקרן אותי.הכרתי לבסוף מישהי שמיד היתה בי כימיה מטורפת ומשיכה חסרת מעצורים.התנשקנו בפגישה הראשונה וזה הרגיש הכי טבעי בעולם.שכבנו נראה לי בפגישה השלישית..והיום -כעבור שנה וחצי של קשר!!!אני במשבר.. אני מאוהבת בה .והיא בי.אך המציאות מטיחה בפנים. בא לי לומר לה שהיא חלק בלתי נפרד מהחיים שלי.שהיא ממלאת אותי בסיפוק ואושר שאיתה יש לחיים שלי משמעות,שאני מעריצה אותה את האנרגיות החוכמה והאש שיש בה.אני רוצה מצד אחד לגור איתה(שהיא מאוד מאוד רוצה) שנחייה יחד נסתדר בחיים נביא ילדים נטייל בעולם ויהיו לנו חוויות יפות ורגעים מאושרים. לישון איתה ולקום איתה בבוקר...הבנתם את הרעיון.. ומצד שני..כשאני חוזרת הביתה אינני מסוגלת להתמודד עם הקשיים החברתיים והתיוג המתלווין לכך ובמיוחד הדחייה והניתוק מהמשפחה המאוד תומכת ואוהבת שיש לי.קשר של שנה וחצי לא יכלתי להסתיר מההורים שלי ומיותר לציין שהם לא מתלהבים מהרעיון בלשון המעטה..אני עדיין צעירה אוכל לחיות חיים רגילים למצוא מישהו שיאהב אותי להתחתן להקים משפחה רגילה בלי דאגות מיותרות וחשש תמידי ממה חושבים או מההרגשה שאני סוג ב' שאכזבה את כולם.אני צעירה ומצליחה עם עבודה מסודרת וקשה לי לחשוב לחשוף את עצמי והיות מתוייגת כלסבית.. ואז האהבה שלי כועסת עלי לא מאמינה בי יותר בטוחה שאני לא מסוגלת לזה -לחיים האלה.וזה כואב לי כל כך כי אני מתוסכלת.. וחושבת שאולי אני פחדנית ואני לא צריכה לפחד ושבסוף לכל אחד יש את החיים שלו,ואני צריכה להיות עם מי שטוב לי איתו ולא לאבד את זה ושיכול להיות לנו ממש טוב ביחד. המשפחה שלה תומכת וגם אם שלי לא תעזור המשפחה שלה תתמוכ בנו.הסביבה..לא תקבל..זה החשש הכי גדול.. ואם יש כזה אולי אינני צריכה להמשיך עם זה יותר ולגרום לאהובה שלי סבל וחוסר וודאות מתמשכים...

אל פחד

חומד אני בתהליכי גרושים אחרי 22 שנה והיום אני אמא וקמתי ואני יוצאת לחיים שאני רוצה ואוהבת כי היתאהבתי במישהיא שבמוקדם או במאוחר זה קרה תחיי אים הלב לא אים הסביבה מה טוב לך תעשי שיקפצן כלם את חיה את חייך לא הם את שלך ....

בנות כמה אתן


בנות 27 ו 28

זקוקה מאוד לעזרתן בבקשההה

יצאתי עם מעט בנים בחיי אף אחד לא היה קשר רציני.התאהבתי במישהי בלימודי התואר הראשון שלי ומעולם לא נחשפתי בפניה.השתוקקתי למגע עם אישה זה משך אותי וסקרן אותי.הכרתי לבסוף מישהי שמיד היתה בי כימיה מטורפת ומשיכה חסרת מעצורים.התנשקנו בפגישה הראשונה וזה הרגיש הכי טבעי בעולם.שכבנו נראה לי בפגישה השלישית..והיום -כעבור שנה וחצי של קשר!!!אני במשבר.. אני מאוהבת בה .והיא בי.אך המציאות מטיחה בפנים. בא לי לומר לה שהיא חלק בלתי נפרד מהחיים שלי.שהיא ממלאת אותי בסיפוק ואושר שאיתה יש לחיים שלי משמעות,שאני מעריצה אותה את האנרגיות החוכמה והאש שיש בה.אני רוצה מצד אחד לגור איתה(שהיא מאוד מאוד רוצה) שנחייה יחד נסתדר בחיים נביא ילדים נטייל בעולם ויהיו לנו חוויות יפות ורגעים מאושרים. לישון איתה ולקום איתה בבוקר...הבנתם את הרעיון.. ומצד שני..כשאני חוזרת הביתה אינני מסוגלת להתמודד עם הקשיים החברתיים והתיוג המתלווין לכך ובמיוחד הדחייה והניתוק מהמשפחה המאוד תומכת ואוהבת שיש לי.קשר של שנה וחצי לא יכלתי להסתיר מההורים שלי ומיותר לציין שהם לא מתלהבים מהרעיון בלשון המעטה..אני עדיין צעירה אוכל לחיות חיים רגילים למצוא מישהו שיאהב אותי להתחתן להקים משפחה רגילה בלי דאגות מיותרות וחשש תמידי ממה חושבים או מההרגשה שאני סוג ב' שאכזבה את כולם.אני צעירה ומצליחה עם עבודה מסודרת וקשה לי לחשוב לחשוף את עצמי והיות מתוייגת כלסבית.. ואז האהבה שלי כועסת עלי לא מאמינה בי יותר בטוחה שאני לא מסוגלת לזה -לחיים האלה.וזה כואב לי כל כך כי אני מתוסכלת.. וחושבת שאולי אני פחדנית ואני לא צריכה לפחד ושבסוף לכל אחד יש את החיים שלו,ואני צריכה להיות עם מי שטוב לי איתו ולא לאבד את זה ושיכול להיות לנו ממש טוב ביחד. המשפחה שלה תומכת וגם אם שלי לא תעזור המשפחה שלה תתמוכ בנו.הסביבה..לא תקבל..זה החשש הכי גדול.. ואם יש כזה אולי אינני צריכה להמשיך עם זה יותר ולגרום לאהובה שלי סבל וחוסר וודאות מתמשכים...

תשובה .

לגבי הבעיה שלך אני גם נימצאת בה כבר שנה וחצי אבל הבעיה היא אצל בת הזוג שלי .אני זאת שמחכה לה . אני חושבת שבגלל זה יש לנו הרבה מריבות אני רק מקווה שימצא פיתרון סופי ומאחלת גם לך בהצלחה כי גם אני מחפשת את הפיתרון לת הזוג שלי

שלום למתלבטת

אכן קשה שההורים לא מקבלים אותך. אבל תחשבי על זה שאת חיה את החיים שלך לא הם חיים אותם וכל החלטה שתחליטי את תשלמי עליה ולא ההורים שלך וכל אלו המתנגדים לדרך החיים שלך לא יסבלו אם תבחרי בדרך שאת רוצה אבל את זו שתסבלי אם תבחרי בדרך חיים שלא מתאימה לך בגלל שלא מתאים למשפחה שלך . המשפחה שלך תהיה מאושרת אבל את תסבלי. אני מאמינה שבסופו של דבר המשפחה שלך תקבל אותך ואת דרך החיים שלך וגם אם לא יקבלו את לא צריכה לנתק קשרים בגללם ולקטוע את האושר שלך. גם אם תתחתני עם גבר ויהיו לך ילדים את תמיד תחזרי לנשים תמיד תרצי נשים ובסופו של דבר או שתתגרשי או שתהיה לך אישה מהצד. ממליצה לך לקרוא את הספר של יונית עובד "ללכת אחרי הלב" יש בו הרבה מסרים.

תשובה .

לגבי הבעיה שלך אני גם נימצאת בה כבר שנה וחצי אבל הבעיה היא אצל בת הזוג שלי .אני זאת שמחכה לה . אני חושבת שבגלל זה יש לנו הרבה מריבות אני רק מקווה שימצא פיתרון סופי ומאחלת גם לך בהצלחה כי גם אני מחפשת את הפיתרון לת הזוג שלי

מצאת פתרון??

מה קרה בסוף? יש המשך לסיפור? תוכלי לפרט יותר באיזה שלב שתיכן כרגע?

מותק.. הפתרון...

הפתרון נמצאת בתוכך.. אל תעשי מה שאחרים יאמרו לך.. אל תלכי לפי החוקים.. תלכי לפי מה שהראש והלב יחברו יחד.. תהי שלמה עם עצמך.. אני מבינה שאת כעת מבולבלת זקוקה ליעוץ כאן מדובר בעתיד שלך בחיים שלך.. מה שתבחרי יפתחו לפניך דלתות כמובן יהיו גם כך מכשולים מזה מתמודדים..זהו הפרק חייך.. בהצלחה.. מבינה ומכירה את רגשותך כל אחד מאיתנו מאחלת לך רק טוב שתבחרי..

זקוקה מאוד לעזרתן בבקשההה

יצאתי עם מעט בנים בחיי אף אחד לא היה קשר רציני.התאהבתי במישהי בלימודי התואר הראשון שלי ומעולם לא נחשפתי בפניה.השתוקקתי למגע עם אישה זה משך אותי וסקרן אותי.הכרתי לבסוף מישהי שמיד היתה בי כימיה מטורפת ומשיכה חסרת מעצורים.התנשקנו בפגישה הראשונה וזה הרגיש הכי טבעי בעולם.שכבנו נראה לי בפגישה השלישית..והיום -כעבור שנה וחצי של קשר!!!אני במשבר.. אני מאוהבת בה .והיא בי.אך המציאות מטיחה בפנים. בא לי לומר לה שהיא חלק בלתי נפרד מהחיים שלי.שהיא ממלאת אותי בסיפוק ואושר שאיתה יש לחיים שלי משמעות,שאני מעריצה אותה את האנרגיות החוכמה והאש שיש בה.אני רוצה מצד אחד לגור איתה(שהיא מאוד מאוד רוצה) שנחייה יחד נסתדר בחיים נביא ילדים נטייל בעולם ויהיו לנו חוויות יפות ורגעים מאושרים. לישון איתה ולקום איתה בבוקר...הבנתם את הרעיון.. ומצד שני..כשאני חוזרת הביתה אינני מסוגלת להתמודד עם הקשיים החברתיים והתיוג המתלווין לכך ובמיוחד הדחייה והניתוק מהמשפחה המאוד תומכת ואוהבת שיש לי.קשר של שנה וחצי לא יכלתי להסתיר מההורים שלי ומיותר לציין שהם לא מתלהבים מהרעיון בלשון המעטה..אני עדיין צעירה אוכל לחיות חיים רגילים למצוא מישהו שיאהב אותי להתחתן להקים משפחה רגילה בלי דאגות מיותרות וחשש תמידי ממה חושבים או מההרגשה שאני סוג ב' שאכזבה את כולם.אני צעירה ומצליחה עם עבודה מסודרת וקשה לי לחשוב לחשוף את עצמי והיות מתוייגת כלסבית.. ואז האהבה שלי כועסת עלי לא מאמינה בי יותר בטוחה שאני לא מסוגלת לזה -לחיים האלה.וזה כואב לי כל כך כי אני מתוסכלת.. וחושבת שאולי אני פחדנית ואני לא צריכה לפחד ושבסוף לכל אחד יש את החיים שלו,ואני צריכה להיות עם מי שטוב לי איתו ולא לאבד את זה ושיכול להיות לנו ממש טוב ביחד. המשפחה שלה תומכת וגם אם שלי לא תעזור המשפחה שלה תתמוכ בנו.הסביבה..לא תקבל..זה החשש הכי גדול.. ואם יש כזה אולי אינני צריכה להמשיך עם זה יותר ולגרום לאהובה שלי סבל וחוסר וודאות מתמשכים...

אהבת נשים

לכי עם הלב אחרת תגלי את עצמך בגיל 34 עם 2ילדים ובעל אבל משתוקקת להיות עם אישה זה מה שאת אלתתכחשי לעצמך
עבור לעמוד
,
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
לסביות
בחר
בחר