שלום לרובכם..

שלום לרובכם..

אי אפשר לפרוש לשניה לחיים האמיתיים מבלי שיתרחש פה סקנדל, הא?! נכנס אדם לפורום, מפריח נפיחה לחלל הפורום ו.. שמחה וששון, תגובות פורחות באויר. אדם כזה מבחינתי אינו ראוי לתגובה וגם לא למחיקה, כל השומע יצחק לו. שרשרת התגובות שלכם לא עומדת בפרופורציה לקשקשת שמרח כאן יובל שגיא, סליחה מראש על הדברים הקשים. איני יודעת ממתי הפך שם המנהל הפקר. פעם זה אדם, ופעם זו אני. מאז היותי מנהלת אני מקבלת מכתבים רבים, רובם תומכים ונעימים לקריאה, חלקם מלאי ביקורת (על פי רוב בונה) שלא תמיד קל לקראם אך הם לגיטימים ואני משתדלת ללמוד מהם דבר או שנים ולתקן את דרכי, וחלקם הקטן אך המכוער הוא מכתבים המכילים קללות ואיומים. למכתבים כאלה איני עונה באופן עקרוני, מתנצלת מראש בפני הכותבים המכלים זמנם לשווא, בעיני רוחי אני משכמי ומעלה, יש לי בעיות גב וקשה לי להתכופף (למעט מקרים מיוחדים). מזכירה לכולכם שעבודת הניהול נעשית בהתנדבות, ללא תשלום, ללא אספקת קו טלפון, ללא תנאי גישה נוחים יותר לפורום, שום כלום - ה ת נ ד ב ו ת. למה אנחנו מתנדבים? יופי של שאלה, פעמים רבות אני מציגה אותה בפני עצמי ועצמי עונה לי בעייפות "כי אכפת לי". כן, מחמלי, אכפת לי מהפורום, אכפת לי מאנשיו, חשוב לי שפינת החמד הזו תשאר ותשמר כפי שהיא. נכון, מותר שיתבצעו בשמורה הזו "עבודות פיתוח" כמו פינות חדשות, דיונים, מתכונים מכל קצוות תבל, גולשים חדשים וכו'. המקום הזה נתן לי הזדמנות לדבר על אוכל, להחליף רשמים, לצחוק, לבכות ובעיקר לגעת בישראל בקצות האצבעות. ואתם יודעים מה? המקום הזה ימשיך להיות כזה! אין שום סיבה לארוז את הפקלעות וללכת הביתה, נלחמים על מה שאוהבים גם אם לפעמים כואב ולאחרונה כואב לעיתים תכופות מדי. איך נלחמים? 1. יד קלה על כפתור המחיקה. הודעה המכילה קללות, נאצות, גידופים תמחק ותישלח אחר כבוד לסל האשפה בעודה חמה מן התנור. 2. לא מגיבים לשוחרי רע. שום תגובה מכל סוג שהיא. 3. לא מוצא חן בעינכם משהו - תגידו! באופן מתורבת, אפשר באופן פרטי לתיבות הדואר שלנו שלשם כך נועדו. רק תפסיקו את הבכיות, הטענות והרכילויות מאחורי הקלעים שלא מועילות לאיש ובדרך כלל מגיעות אלינו כטלפון שבור. מי שפנה תמיד נענה, יקום מי שחושב אחרת. 4. השתתפות בדיונים ומתן מתכונים. המקום הזה נועד כדי שיכתבו בו, והרבה. האינסידנט האחרון היה על "לא ענו לי כששאלתי", לא מבינה למה לא שאלתם שוב מבלי לעורר את רגשי האשם של באי הפורום?! רוצים להתקבל אל בין שורות הפורום אז בבקשה הראו נוכחות. כתבו, שאלו, צחקו ותתקבלו בזרועות פתוחות ובחיוך, אין כאן מבחנים ותנאים. לפני פיזור וכניסה מתוקשרת שלי למיטה לשנת לילה קצרה, מילה או שתיים לאדם חברי ורעי. אנחנו צוות בטנק ההגנה על הפורום, לא מוכנה לעריקה הזו שבצעת. לטנק הזה נכנסתי מתוך חברות ואכפתיות לפורום ובראש ובראשונה אליך. ישנם דברים שלעולם לא יהיו בי ממש כפי שישנם דברים שאני התברכתי בהם ואתה פחות. בין היתר אין בי את הידענות שבך ואת המקצועיות, את טוב הלב ורוחב הלב, לא תמיד אני זוכרת לחייך ואני שיפוטית ממך. חשתי שביחד אפשר יהיה לעשות את זה, שאנחנו משלימים זו את זה, ולמרות חילוקי הדעות לעיתים תמיד ידענו למצוא את הגשר ואת נקודת האחיזה. זה כל הקסם, אדם, שנינו באים מאהבה. אני מבקשת ממך להשאר, בלי תחנונים, בלי ירידה על ארבע, רק בקשה. תודה, נעמה.

תודה נעמה, תודה לכולכם חברי על התמיכה

לא יזיק לפעמים להסתכל אל התנור של השכן

תקפצו מפעם לפעם אל הפורום שעליו אני מופקד - דתיים חילונים , רק כדי לראות מה זו זירת איגרוף אמיתית . תחזרו לכאן עם כוחות רעננים , אני מבטיח . חוץ מזה אם לא הייתם פה מזמן כבר הייתי אוכל לא עלינו גבינות שמזמן עברו את המועד שלהן , פסטות מקולקלות , ומה עוד היה ? אה - הנורא מכולם - חביתה מטוגנת בשמן זית . בטח כבר הייתי ז"ל ...
עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
אוכל
בחר
בחר