נושא לדיון: הפאדיחה הגדולה במטבח

אצלי זה היה כשהחלטתי שאני יודעת לאפות והחלטתי לאפות עוגה לארוחת יום השישי של משפחתו של החבר שלי. היה כתוב במתכון קמח + אבקת אפיה ועוד כמה דברים חביבים, אז שמתי הכל כמו שכתוב במתכון. שמתי בתנור ו... העוגה נאפתה ונאפתה ולקח כפול זמן מהזמן שכתוב במתכון עד שהיא התייצבה וגם אז היא היתה ענקית ומפלצתית!!! הבאתי לארוחה (מה אני אשאיר את הדבר הזה לבד בבית?) כולם הסתכלו על העוגה במבט עקום ואז אחות של החבר שלי (בשלנית בחסד) שאלה אותי שאלה או שתיים ונודע לי לראשונה שקמח תופח וקמח זה לא אותו דבר!!! ואם שמים קמח תופח מומלץ לא להוסיף אבקת אפיה... אני אשמח לשמוע על גם הפאדיחות שלכם - אני מקוה שאני לא לבד...

ארוחת פאר שאיש לא אכל ממנה..

בימי הראשונים בעיר המלוכסנת החלטתי להכין ארוחה לקולגות הסינים של הבריטי. נכנסתי למטבח ולא יצאתי משם עד אשר הנחתי על השולחן את המנות הבאות: סלמון אפוי בבצק פילו ורוטב ביצי סרטן, מאפה בשר בבצק עלים חמאתי, צלי בקר בפירות יבשים, עוף בסילאן ורוזמרין, תפוחי אדמה ברוזמרין, אורז בשני צבעים, סלטים מיוחדים ומה לא.. לא מדברת על אגף הקינוחים שכלל מוס שוקולד-קפה, קרם באווריה ועוגיות חמאה. הסינים הביטו בשולחן העמוס לעייפה, הביטו זה בזה כמחפשים ישועה ולא נגעו כמעט בדבר. מזל שהיה הבריטי שאוכל כמו תריסר סינים רעבים במיוחד, אחרת.. בלילה, על משכבי הזלתי דמעות.. עכשיו תגידי לי את - היש טרגדיה גדולה מזו?! לחיי הנפילות שבדרך. נעמה.

אוי, כמה קשה לי למצוא את המפתח של מגירת ההדחקות ההיא...

איבדתי כמעט את כל הלינקים המובילים לשם, למרבה הרווחה. ובכל זאת, לא שוכחת את כל הפעמים בהן הגלשתי את הלחם הישר מן התבנית אל הפח-אשפה ולא נודע כי כך וכך. והמכנה המשותף לכולם היה: לחם ללא שמרים. כזה עם אבקת אפיה או סודה לשתיה, מכירים? ולא משנה איזה סוג ושל איזה נחתום/ה שהעיד/ה על עיסתו/ה. סוף דבר, שורה תחתונה, ועל מנת למנוע את הבאסה הקבועה: לא עושה יותר לחמים בלי שמרים. לא סובלת כאלה, ודי. ס.

אני מציע שכבר יכתירו אותי כמנצח הפאדיחות ונסגור הנושא...

ארוחת פאר שאיש לא אכל ממנה..

בימי הראשונים בעיר המלוכסנת החלטתי להכין ארוחה לקולגות הסינים של הבריטי. נכנסתי למטבח ולא יצאתי משם עד אשר הנחתי על השולחן את המנות הבאות: סלמון אפוי בבצק פילו ורוטב ביצי סרטן, מאפה בשר בבצק עלים חמאתי, צלי בקר בפירות יבשים, עוף בסילאן ורוזמרין, תפוחי אדמה ברוזמרין, אורז בשני צבעים, סלטים מיוחדים ומה לא.. לא מדברת על אגף הקינוחים שכלל מוס שוקולד-קפה, קרם באווריה ועוגיות חמאה. הסינים הביטו בשולחן העמוס לעייפה, הביטו זה בזה כמחפשים ישועה ולא נגעו כמעט בדבר. מזל שהיה הבריטי שאוכל כמו תריסר סינים רעבים במיוחד, אחרת.. בלילה, על משכבי הזלתי דמעות.. עכשיו תגידי לי את - היש טרגדיה גדולה מזו?! לחיי הנפילות שבדרך. נעמה.

אם אספר את שלי תגרשו אותי מהפורום אז................נעזוב זה

אני גם לא מתכוון לספר את שלי,אלא אם כן ממש תבקשו..וגם אז אוליי...:)

נושא לדיון: הפאדיחה הגדולה במטבח

אצלי זה היה כשהחלטתי שאני יודעת לאפות והחלטתי לאפות עוגה לארוחת יום השישי של משפחתו של החבר שלי. היה כתוב במתכון קמח + אבקת אפיה ועוד כמה דברים חביבים, אז שמתי הכל כמו שכתוב במתכון. שמתי בתנור ו... העוגה נאפתה ונאפתה ולקח כפול זמן מהזמן שכתוב במתכון עד שהיא התייצבה וגם אז היא היתה ענקית ומפלצתית!!! הבאתי לארוחה (מה אני אשאיר את הדבר הזה לבד בבית?) כולם הסתכלו על העוגה במבט עקום ואז אחות של החבר שלי (בשלנית בחסד) שאלה אותי שאלה או שתיים ונודע לי לראשונה שקמח תופח וקמח זה לא אותו דבר!!! ואם שמים קמח תופח מומלץ לא להוסיף אבקת אפיה... אני אשמח לשמוע על גם הפאדיחות שלכם - אני מקוה שאני לא לבד...

השד הקטן שלי, או איך אורחים יכולים לחרב...

כבר סיפרתי בעבר שמדי פעם, ביום שבת בבוקר, מוגשת אצלי ארוחת פלאפל/פול/פיתות תוצרת בית. את הסעודה הזו אני מתקינה לאורחים שאני אוהבת באמת, ומסוגלת לקלוט אותם בשעה מוקדמת בשבת (זו ארוחת בוקר!!!) ביודעי ששעת הפיזור לא תהיה לפני שש בערב, בשל היציקה שמונחת בבטנם. ובכן, יש קבוצה, שנוכחותה בארוחה הזו מתאימה לי כמו כפפה ליד. עוד כשגרנו במצפה רמון הם היו מגיעים לשם, וביום שבת אחת, שעה שש בבוקר, בעוד הסיר בתנור, התעוררנו אישי ואני לריח מוזר. אחרי כמה שניות התאוששות, תוך נסיון להבין מה הנקודות השחורות הללו המרחפות באויר ומצפות את המיטה,הקיר, הפנים שלנו... טסתי למטבח, שנצבע לו בשחור עליז... אנשים צריכים להגיע, רעבים, והסיר כל תכולתו - קאפוט... באותו יום מר, הם קיבלו פלאפל ופיתות מופשרות, ופול מקופסא שגירדתי אצל השכנה, אבל לא דקה לפני שסיימו לנקות איתנו את הבית (ניקוי ראשוני, מי שמכיר את המעופות האלה יודע שלוקח חודשיים לפחות עד שזה נעלם לחלוטין). לא סוף הסיפור.... לא התייאשתי, וגם הם לא. מאז הריטואל הזה חזר לפחות עוד פעמיים (מי סופר) עם סיר פול, עם אותם אורחים... פעם הטרמוסטט בתנור הלך, פעם שכחתי על אש גדולה מדי, פעם הילד הגביר את האש בטעות... אבל הם למדו לקח. בשנים האחרונות, הם מתקשרים לוודא בבוקר שהכל בסדר - לפני שהם יוצאים מהבית, ואני - כשיש פול על האש והם צריכים לבוא, לא ישנה כמעט.

אני גם לא מתכוון לספר את שלי,אלא אם כן ממש תבקשו..וגם אז אוליי...:)


אז בבקשההההההה

אי אפשר סתם לקחת את התואר בלי לספר למה
עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
אוכל
בחר
בחר