"משהו מבעבע וצועק הצילו בסיר"

אומרת הבת שלי,ואני מפטירה בתגובה-"קוראים לזה מתבשל" וחוזרת לשיחת הטלפון המענינת קצת יותר מסירים ומטבח. רבע שעה עוברת, (כן אני עוד בטלפון אז מה?לא דיברנו עידן ועידנים)והיא חוזרת- "המכסה ממש קופץ הסיר השתגע" "זה בסדר" אני עונה, זה מתכון של אסתר.אי אפשר לפשל.אמרה שעתיים וחצי על הגז.יש עוד זמן. הפעם התחכמתי וכיוונתי שעון מעורר בפלאפון כדי לא לשכוח.סוף סוף נותנת מנוח לשפורפרת ועוברת למקלדת. קומונת המכורים הידועה. מגיבה לזה,ולזה ,מציצה לפה ולשם ופתאום מפנימה רעשי פיצפוץ מכיוון המטבח- ריצה קלה מגלה שנוזלים כבר מזמן אין. שופכת לסיר מהר מים להסתרת הפדיחה אבל זו מתעקשת לצוף בצורת מים שחורים של פיח וריח שרוף.מנסה לשלות מהר את הצלי לפני שידבק בו הטעם-וזה מסרב להפרד מהקרקעית כאילו השיר "עוד מעט כמעט,אנו גוף אחד" נכתב במיוחד עבורו. דוחפת סכין מתחת,דוחפת-דוחפת-נאדה.הוא בשלו.צמוד לקרקעית. מי יכול עלי?אני מחייכת ולוקחת את הסיר לכיור לשפוך את המים העכורים ולהציל את מעט הטעם שנשאר. הופכת את הסיר והופ-הבשר משתכנע בעיתוי זוועתי ונושר לכיור. מוחי קודח במחשבות בזק-מה עושים עכשיו? ואז מגיעה הכלבה המתוקה שלי בכשכוש זנב וחיוך גדול (בחייי שהיא מחייכת) כאילו אומרת- ידעתי שאפשר לסמוך עלייך!ידעתי שתבשלי גם לי לחג! =========================================== סתם שתדעו שיש גם "בשלניות" כמוני..... ========================================= חג שמח לבשלני הפורום ושנה טובה
עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
אוכל