עוגיות השקדים של הנזירה פאוסטינה וסיפור נוטרדם דה ירושלים

אתם זוכרים את צמד הנזירות על התבור? כבר לפני שנה ויותר סיפרתי לכם שהעבירו אותם לבית לחם. לבית לחם אנחנו לא יכולים להגיע, ולכן זמן רב שלא יכולנו להתראות. לפני איזה זמן הגיע הטלפון שחיכינו לו. הנסיכה ענתה. פתאום שמעתי אותה מקשקשת באיטלקית משובצת בספרדית של טלנובלות בהתרגשות רבה. מה רבה היתה השמחה כששמענו שהן יוצאות לירושלים. אם נוכל להיפגש בנוטרדם הן תחכינה לנו שם. ברור שנגיע. ובהרכב מלא. הפולני ששמע שנוסעים לפאוסטינה אמר שבעבודה יכולים להסתדר בלעדיו ליום אחד. איזו פגישה נרגשת זו היתה. מרו התרגשות שכחתי בכלל להתפעל מהכנסיה המרהיבה של נוטרדם וכך שכחתי גם את הבטחתי לעצמי לצלם את המקום עבור הפורום של אלי, פורום טיולים. כשנאמר לי נוטרדם, חשבתי לעצמי מה לכנסיה צרפתית ולנזירות איטלקיות? תהיתי אם שמעתי טוב. זכרתי מסיפוריה של ענת סקילי שפעם טיילה איתנו, שזו הכנסיה שעמדה בדיוק על הגבול שחצה את ירושלים לפני שנת 1967. נזירה אחת הביטה מהחלון וחייכה ואז פתאום השתעלה ושיניה התותבות צנחו לחצר. מה רבה היתה המבוכה כשהתברר שהחצר היא בתחום ירדן והיא מלאת גדרות תייל. האו"ם נכנס לפעולה והשגרירים הגיעו משני צידי הגדר ונכנסו לחצר כדי להוציא את שיניה התותבות של הנזירה הנבוכה. כשהוחזרו לה שיניה חייכה בפה מלא ותמונתה המחייכת תלויה שם עד היום. הלכתי לחפש מה לנזירות איטלקיות ולכנסיה צרפתית.הסיפור מרתק ואפשר לקרוא אותו בויקיפדיה על המתחם הצרפתי בירושלים בקישור כאן. השורה התחתונה אומרת שהותיקן קנה את המתחם מישראל וזו הסיבה שהנזירות האיטלקיות מרגישות שם בבית. כיום הוא משמש כאכסניה לצליינים הרבים שמגיעים מכל העולם.
3.jpg
1.jpg

המפגש היה מרתק.

לנזירות אין רכוש. אבל יש להן לב של זהב. לפחות לשתיים אלו. פאוסטינה ומריזה אפו כיכר של שקדים משקדים שקטפו מהעצים שבחצר הכנסיה בבית לחם. הן קילפו וטחנו אותן בעצמן. הן הביאו גם עוגיות שהיו ממש כמו אמרטי. גם הן משקדים שקטפו קילפו וטחנו בעצמן. בל נשכח שפאוסטינה כבר בת כמעט 87 ואחותה מריזה צעירה ממנה אבל לא בהרבה. עוד הביאו מרקחת מקליפת פומלות שהן רקחו מ... נכון, העצים בחצר המנזר. איזו התרגשות זו היתה, המפגש הזה. ישבנו ביחד כמה שעות ודיברנו ודיברנו. ובסוף התחבקנו. היתה הרגשה של סגירת מעגל. הלוואי ונזכה לראות אותן שוב. עבורנו זו ידידות רבת שנים עם הרבה נתינה.

עוגיות השקדים של הנזירה פאוסטינה - אמרטי(Amaretti) לכל דבר

הנזירות האלו מגיעות מדרום איטליה. הן תמיד סיפרו איך אמא בבית נהגה להכין ה-כ-ל. לחם וגבינה ונקניק - הכל. אילו עוגיות השקדים שהן זהות לחלוטין לאמרטי המפורסמים, רק שהן לא מרירות. וכך אמרה פאוסטינה: 100 ג' סוכר 100 ג' שקדים טחונים 1 חלבון ביצה (הלבן) לערבב במיקסר את השקדים הסוכר והחלבון לעיסה כבדה. ליצור כדורים. לטבול בסוכר או לפזר את הסוכר על העוגיות. להניח על נייר אפיה. לעטר בשקד או בדובדבן. לאפות בחום של 180 מעלות במשך כ-15 דקות או עד שמזהיב. בבית הנחנו את העוגיות שנשארו על צלחת מכובדת ואהובה בשביל הצילום. זהו צילום האוכל הראשון שלי בבית החדש.

והן גם כשרות לפסח, העוגיות האלו

בנגיסה יש הרגשה של עוגיה אמיתי ולא מקצפת. שווה לנסות במיוחד לפסח ולכל השנה גם.

התחלה נהדרת ,ברוכה, ומתוקה. דבר שניתן באהבה.

זה האושר האמיתי שומרת את המתכון תודה מתאים למתוקים של ראש השנה. וקל מאד להכנה.

מצרפת מבט קטן על המקום. לא אני צילמתי

אנחנו היינו נרגשים מידי ושכחנו. התמונות מגוגל. המקום מרהיב. שייש לבן ופרחים. קפיצה קטנה לחו"ל, בכל בליל השפות ששומעים שם. אוטובוסים עמוסי תיירים נוצרים שבאים למקומות הקדושים (צליינים) נכנסים כל הזמן. ישבנו על המרפסת, יש שם בית קפה-מסעדה של המקום. שתינו משהו קר. היתה גם גלידה נחמדה. תיירים אחרים אכלו ספגטי ודומיהם. הנזירות עיוו את פרצופם כשהצעתי איזו פסטה. הן כנראה יודעות למה. כמו הפסטה שהן מכינות - אין. שתיהן, זו איטליה של פעם שכמעט ואיננה עוד. החום לא הורגש בכלל. היתה בריזה נעימה. המקום בהחלט שווה ביקור נפרד. בזכות עצמו.

המפגש היה מרתק.

לנזירות אין רכוש. אבל יש להן לב של זהב. לפחות לשתיים אלו. פאוסטינה ומריזה אפו כיכר של שקדים משקדים שקטפו מהעצים שבחצר הכנסיה בבית לחם. הן קילפו וטחנו אותן בעצמן. הן הביאו גם עוגיות שהיו ממש כמו אמרטי. גם הן משקדים שקטפו קילפו וטחנו בעצמן. בל נשכח שפאוסטינה כבר בת כמעט 87 ואחותה מריזה צעירה ממנה אבל לא בהרבה. עוד הביאו מרקחת מקליפת פומלות שהן רקחו מ... נכון, העצים בחצר המנזר. איזו התרגשות זו היתה, המפגש הזה. ישבנו ביחד כמה שעות ודיברנו ודיברנו. ובסוף התחבקנו. היתה הרגשה של סגירת מעגל. הלוואי ונזכה לראות אותן שוב. עבורנו זו ידידות רבת שנים עם הרבה נתינה.

איזה יופי לראות אותן שוב!

לפני שבועיים היינו על הר תבור ונזכרתי בהן ובביקור המקסים (והטעים) שהיה לנו שם, טוב לדעת שהן עדיין בכושר..

עוגיות השקדים של הנזירה פאוסטינה וסיפור נוטרדם דה ירושלים

אתם זוכרים את צמד הנזירות על התבור? כבר לפני שנה ויותר סיפרתי לכם שהעבירו אותם לבית לחם. לבית לחם אנחנו לא יכולים להגיע, ולכן זמן רב שלא יכולנו להתראות. לפני איזה זמן הגיע הטלפון שחיכינו לו. הנסיכה ענתה. פתאום שמעתי אותה מקשקשת באיטלקית משובצת בספרדית של טלנובלות בהתרגשות רבה. מה רבה היתה השמחה כששמענו שהן יוצאות לירושלים. אם נוכל להיפגש בנוטרדם הן תחכינה לנו שם. ברור שנגיע. ובהרכב מלא. הפולני ששמע שנוסעים לפאוסטינה אמר שבעבודה יכולים להסתדר בלעדיו ליום אחד. איזו פגישה נרגשת זו היתה. מרו התרגשות שכחתי בכלל להתפעל מהכנסיה המרהיבה של נוטרדם וכך שכחתי גם את הבטחתי לעצמי לצלם את המקום עבור הפורום של אלי, פורום טיולים. כשנאמר לי נוטרדם, חשבתי לעצמי מה לכנסיה צרפתית ולנזירות איטלקיות? תהיתי אם שמעתי טוב. זכרתי מסיפוריה של ענת סקילי שפעם טיילה איתנו, שזו הכנסיה שעמדה בדיוק על הגבול שחצה את ירושלים לפני שנת 1967. נזירה אחת הביטה מהחלון וחייכה ואז פתאום השתעלה ושיניה התותבות צנחו לחצר. מה רבה היתה המבוכה כשהתברר שהחצר היא בתחום ירדן והיא מלאת גדרות תייל. האו"ם נכנס לפעולה והשגרירים הגיעו משני צידי הגדר ונכנסו לחצר כדי להוציא את שיניה התותבות של הנזירה הנבוכה. כשהוחזרו לה שיניה חייכה בפה מלא ותמונתה המחייכת תלויה שם עד היום. הלכתי לחפש מה לנזירות איטלקיות ולכנסיה צרפתית.הסיפור מרתק ואפשר לקרוא אותו בויקיפדיה על המתחם הצרפתי בירושלים בקישור כאן. השורה התחתונה אומרת שהותיקן קנה את המתחם מישראל וזו הסיבה שהנזירות האיטלקיות מרגישות שם בבית. כיום הוא משמש כאכסניה לצליינים הרבים שמגיעים מכל העולם.

אני כל כך נהנת לקרוא את הסיפורים שלך...

עוגיות השקדים של הנזירה פאוסטינה - אמרטי(Amaretti) לכל דבר

הנזירות האלו מגיעות מדרום איטליה. הן תמיד סיפרו איך אמא בבית נהגה להכין ה-כ-ל. לחם וגבינה ונקניק - הכל. אילו עוגיות השקדים שהן זהות לחלוטין לאמרטי המפורסמים, רק שהן לא מרירות. וכך אמרה פאוסטינה: 100 ג' סוכר 100 ג' שקדים טחונים 1 חלבון ביצה (הלבן) לערבב במיקסר את השקדים הסוכר והחלבון לעיסה כבדה. ליצור כדורים. לטבול בסוכר או לפזר את הסוכר על העוגיות. להניח על נייר אפיה. לעטר בשקד או בדובדבן. לאפות בחום של 180 מעלות במשך כ-15 דקות או עד שמזהיב. בבית הנחנו את העוגיות שנשארו על צלחת מכובדת ואהובה בשביל הצילום. זהו צילום האוכל הראשון שלי בבית החדש.

האם

האם העוגיות קצת דביקות בפנים? כמו מרינג שלו אפוי בשלמתו. ואין שקדים מרים קצת בעיסה? תוד גדולה ניצי על השיתוף.

עוגיות השקדים של הנזירה פאוסטינה וסיפור נוטרדם דה ירושלים

אתם זוכרים את צמד הנזירות על התבור? כבר לפני שנה ויותר סיפרתי לכם שהעבירו אותם לבית לחם. לבית לחם אנחנו לא יכולים להגיע, ולכן זמן רב שלא יכולנו להתראות. לפני איזה זמן הגיע הטלפון שחיכינו לו. הנסיכה ענתה. פתאום שמעתי אותה מקשקשת באיטלקית משובצת בספרדית של טלנובלות בהתרגשות רבה. מה רבה היתה השמחה כששמענו שהן יוצאות לירושלים. אם נוכל להיפגש בנוטרדם הן תחכינה לנו שם. ברור שנגיע. ובהרכב מלא. הפולני ששמע שנוסעים לפאוסטינה אמר שבעבודה יכולים להסתדר בלעדיו ליום אחד. איזו פגישה נרגשת זו היתה. מרו התרגשות שכחתי בכלל להתפעל מהכנסיה המרהיבה של נוטרדם וכך שכחתי גם את הבטחתי לעצמי לצלם את המקום עבור הפורום של אלי, פורום טיולים. כשנאמר לי נוטרדם, חשבתי לעצמי מה לכנסיה צרפתית ולנזירות איטלקיות? תהיתי אם שמעתי טוב. זכרתי מסיפוריה של ענת סקילי שפעם טיילה איתנו, שזו הכנסיה שעמדה בדיוק על הגבול שחצה את ירושלים לפני שנת 1967. נזירה אחת הביטה מהחלון וחייכה ואז פתאום השתעלה ושיניה התותבות צנחו לחצר. מה רבה היתה המבוכה כשהתברר שהחצר היא בתחום ירדן והיא מלאת גדרות תייל. האו"ם נכנס לפעולה והשגרירים הגיעו משני צידי הגדר ונכנסו לחצר כדי להוציא את שיניה התותבות של הנזירה הנבוכה. כשהוחזרו לה שיניה חייכה בפה מלא ותמונתה המחייכת תלויה שם עד היום. הלכתי לחפש מה לנזירות איטלקיות ולכנסיה צרפתית.הסיפור מרתק ואפשר לקרוא אותו בויקיפדיה על המתחם הצרפתי בירושלים בקישור כאן. השורה התחתונה אומרת שהותיקן קנה את המתחם מישראל וזו הסיבה שהנזירות האיטלקיות מרגישות שם בבית. כיום הוא משמש כאכסניה לצליינים הרבים שמגיעים מכל העולם.

מרגש

האם

האם העוגיות קצת דביקות בפנים? כמו מרינג שלו אפוי בשלמתו. ואין שקדים מרים קצת בעיסה? תוד גדולה ניצי על השיתוף.

דביקות? לאו דווקא. אני מניחה שאם תאפי מעט פחות

אולי הן תהיינה מעט דביקות. אבל אלו לא היו דביקות. אני חשבתי שלפסח, כשכל מה שבא לעשות זה לתת ביס במשהו שמזכיר מרקם לחם, זה הכי דומה. וזה גם טעים. זה ממש לא כמו מרנג, כי החלבון רק מעורבב ולא מוקצף בכלל. ענין מאוד מהותי במרקם הסופי. אין כאן הקצפה של החלבונים. אם את אוהבת את הטעם של האמרט, של השקדים המרים, תוסיפי. פאוסטינה ומריזה משתמשות בשקדים שקטפו מהעצים. הן סיפרו שהעצים די מיובשים וקמלים ולא היו מטופחים בכלל כשהןהגיעו לשם. השקדים היו נורא קטנים. יש שם מצוקת מים גדולה ולא מקצים בכלל מים לגידולי הגינה. גם לא היה אף אחד שידאג לזה, עד שהן הגיעו. עכשיו העצים כבר מטופחים, גזומים למשעי ומקבלים הרבה אהבה, אני בטוחה. בכל מקרה השקדים הם משם וכנראה שלא היו ביניהם שקדים מרים. תוסיפי, אם את אוהבת ואני מחכה לשמוע איך יצא.

עוגיות השקדים של הנזירה פאוסטינה וסיפור נוטרדם דה ירושלים

אתם זוכרים את צמד הנזירות על התבור? כבר לפני שנה ויותר סיפרתי לכם שהעבירו אותם לבית לחם. לבית לחם אנחנו לא יכולים להגיע, ולכן זמן רב שלא יכולנו להתראות. לפני איזה זמן הגיע הטלפון שחיכינו לו. הנסיכה ענתה. פתאום שמעתי אותה מקשקשת באיטלקית משובצת בספרדית של טלנובלות בהתרגשות רבה. מה רבה היתה השמחה כששמענו שהן יוצאות לירושלים. אם נוכל להיפגש בנוטרדם הן תחכינה לנו שם. ברור שנגיע. ובהרכב מלא. הפולני ששמע שנוסעים לפאוסטינה אמר שבעבודה יכולים להסתדר בלעדיו ליום אחד. איזו פגישה נרגשת זו היתה. מרו התרגשות שכחתי בכלל להתפעל מהכנסיה המרהיבה של נוטרדם וכך שכחתי גם את הבטחתי לעצמי לצלם את המקום עבור הפורום של אלי, פורום טיולים. כשנאמר לי נוטרדם, חשבתי לעצמי מה לכנסיה צרפתית ולנזירות איטלקיות? תהיתי אם שמעתי טוב. זכרתי מסיפוריה של ענת סקילי שפעם טיילה איתנו, שזו הכנסיה שעמדה בדיוק על הגבול שחצה את ירושלים לפני שנת 1967. נזירה אחת הביטה מהחלון וחייכה ואז פתאום השתעלה ושיניה התותבות צנחו לחצר. מה רבה היתה המבוכה כשהתברר שהחצר היא בתחום ירדן והיא מלאת גדרות תייל. האו"ם נכנס לפעולה והשגרירים הגיעו משני צידי הגדר ונכנסו לחצר כדי להוציא את שיניה התותבות של הנזירה הנבוכה. כשהוחזרו לה שיניה חייכה בפה מלא ותמונתה המחייכת תלויה שם עד היום. הלכתי לחפש מה לנזירות איטלקיות ולכנסיה צרפתית.הסיפור מרתק ואפשר לקרוא אותו בויקיפדיה על המתחם הצרפתי בירושלים בקישור כאן. השורה התחתונה אומרת שהותיקן קנה את המתחם מישראל וזו הסיבה שהנזירות האיטלקיות מרגישות שם בבית. כיום הוא משמש כאכסניה לצליינים הרבים שמגיעים מכל העולם.

שכחת..

להוסיף שלאחר המקרה הזה הנזירה אזרה אומץ וביצעה שתלים דנטליים! :)

yaniel - this is shameless self promotion...

נשמה..

לחברי הכנסייה הקתולית 15% הנחה בגלל כל סיפור הצליבה..איך אני?:)
עבור לעמוד
,
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
אוכל
בחר
בחר