למה מותר לנו להעליב ולגדף את האחר, ולאחר אסור לעשות זאת לנו?
כמו תמיד כשאני עומד לכתוב משהו בנוגע למצבה של החברה הישראלית, אני פותח בשתי אמירות: 1. אני בן עדות המזרח. 2. המאמר אינו מתייחס לכל בני עדות המזרח, והכללה אינה מטרתי.
הייתי רוצה לומר שכתיבתי מכוונת למיעוט שבנו, אך לצערי, מצאתי עצמי שאני מתכוון לחלק גדול בתוכנו. זהו החלק הרעשני, התוקפני, אכול השנאה כלפי האחר, זה החלק ש"לקחו לו, שתו לו, מגיע לו", שמצידי אפשר לכנותו בכל כינוי כמעט. זה החלק שהשתלט על השיח, שאיש לא מינה אותו לעמוד בראשנו, זה החלק המבייש את כולנו.
והחלק הזה,יש לו תרומה רבה להרס המדינה והדמוקרטיה, המתחולל לנגד עינינו, לשסע ולפילוג אותו אנו רואים יום יום. והדאגה לעתיד המדינה, גורל ילדינו ונכדינו רק הולך ומחריף. כן, זה החלק שבהצבעתו הורס כל חלקה טובה בארץ הנהדרת של כולנו.
מה קרה שנעלבנו מהתבטאותו של שבתי שביט? הרווחנו זאת "ביושר", בהתנהגותנו הבוטה, בתגובותינו המתלהמות, בחוסר הכבוד ובחוסר הבושה כלפי האחר. ואנו הלא מבקשים "כבוד". איננו מכבדים האחר, למה שיכבד אותנו? מגיע לנו פטיש בראש. אולי נתעורר.
הרווחנו זאת בגלל חברי הכנסת המייצגים את עדות המזרח, אך בעיקר את נבחרינו מטעם העולים ממרוקו. בבקשה, עברו על שמותיהם במפלגת הליכוד וש"ס, אחד אחד. בחנו את יושרם, כמה מהם מושחתים, וכמה מהם מטיפים לשנאת ה"אשכנזי", ומהי רמתם המוסרית ותרומתם למולדת? ומה חלקם בהטמעת המושג "שמאלני בוגד"?
ואנו נהנים ומוחאים כפיים לכל דבר איוולת של מירי רגב, חסרת התרבות, או מיקי זוהר מכלוף, או ביטן או אלפסי, או דרעי, המורשע שהחזרנו לזירה, או שר המשפטים, הבובה אוחנה, או אורן חזן בעבר? ואלה, כמו כל נבחרי הליכוד, הפכו לאסקופה נדרסת, לאפסים, למלקקי התחת של משפחת נתניהו. איך זה שאנשים טובים מתוכנו, כמו אבי גבאי, או עמיר פרץ, או אורלי לוי, לא זכו בקולותינו? למה אנחנו בורחים מהמוצלחים, לטובת הבינוניים ומטה שבתוכנו?
ואנו הם אלה שבוחרים "דווקא ביבי" "רק ביבי" "ביבי המלך" – איזו בושה.
וכן, זה כואב ומעצבן, שכן בקולותינו אנחנו עוצמים עיניים, אוטמים אוזניים, וממשיכים ללכת אחרי ראש ממשלה "אשכנזי" החשוד בפלילים, ומשפחתו השולטת בנו כאילו היינו עבדיה. וכן, בטפשותנו, נמשיך להצביע לנתניהו, לא לליכוד, כי אין ליכוד. מה לנו ולו? ובאפסותנו נצביע לטרוף האלוהי של ש"ס, אלה שהופכים את מצביעיהם לקורבנות השקר והכזב.
אז מה הפלא, שמדי פעם מכנים אותנו חסרי דעת או מחשבה? מדוע אנחנו נעלבים? הלא אנו לא מרחמים ולא מתחשבים בשונה מאיתנו כל השנה. הביקורת עלינו נאמרת מתוך יאוש, מתוך כאב על הקורה סביבנו. מתוך ידיעה שהמצב לא ישתנה, בגללנו. אז כדאי שנהיה צנועים ונתחשב באחר, לפני שנצעק "פגעו לנו בכבוד". על איזה כבוד אתם מדברים?
ויש בי צער, אכזבה ותסכול עמוק על כך, שהחלק המשכיל, השפוי בתוכנו, לא עוצר את הסחף, כל אחד בחלקת אלוהים הקטנה שלו. יש בי צער שהשנאה לאחר עברה לדור השני והשלישי. כואב לי, שקריאות הנשיא ריבלין המתמשכות לאחדות העם, אליהם מצטרפים רבים בעם, לא רק שלא נענו בעבר ולא נענות היום. להיפך, ככל שחולף הזמן המצב רק הולך ומחמיר. מתי תעצור רכבת השנאה הדוהרת לתהום?
ואני בז לנתניהו, אשר משתמש בנו לצרכיו הפרטיים. חבריי, הוא צוחק עלינו, מפריד בינינו. הפסיקו להאמין לנוכל המושחת המדופלם הזה. אנחנו לא מעניינים אותו. הגיע זמנו ללכת.
במבחן הזמן ובניתוח הסטורי שייעשה פעם, לא נזכה לכבוד רב. בואו נסתכל במראה, ונשאל עצמנו איך הגענו למצב הזה, לאן פנינו, ולאן פני המדינה, ומה עלינו לעשות? צניעות וענווה, היו אבני יסוד במחוזותינו. גם את אלה איבדנו.
ואל תעלבו גם ממני. אני אחד מכם, אך שונה בדעותיי מרבים מכם.
ולוואי ויגיעו ימים טובים יותר
