אלאור עזריה יושב כעת בכלא ונשפט כי זו פניה של החברה הישראלית כפי שהובלה על ידי ההנהגה הביטחונית דאז.
להערכתי הסנגוריה שוגה בדרכה. כל זמן שהתביעה והסנגוריה מתמקדים אך ורק במהלך הבודד של הירייה, הרי שהתוצאות ברורות מראש. – הרשעה חד משמעית.
כך, צהל יוכיח שהוא צבא הגון וראוי, ומי שסרח דינו עונש.
אך לא כך הם פני הדברים. אתם מחויבים להרחיב את היריעה.
חייבים להתייחס לנושא בהיבט הכולל של כל הנסיבות. בל נשכח שהזמנים היו ימי הסכינאות שהשתוללה במלא עוזה. שר הביטחון דאז (בוגי יעלון) לא הוציא פקודות פתיחה באש ההולמות את המצב המתבקש. הוא למעשה דרש מאיתנו - חיילים ואזרחים להכיל את מקרי הרצח שהלמו בנו ללא רחם.
מאידך, היו קריאות של מנהיגים אחרים - כגון זה של שר הביטחון הנוכחי - ליברמן, שקראו למצות את הדין עם כל מחבל - ולמעשה לדאוג לכך שכל מחבל הקם לפגע בנו יסיים את מסלול חייו בזירת האירוע.
כתוצאה מכך, כולנו היינו שרויים באפלה ובחוסר אונים משווע שגרם לכולנו תסכול עמוק. תסכול שהוביל באופן ישיר להריגתו של המסתנן בבאר שבע שנחשד כמחבל בפיגוע שהיה בתחנה המרכזית.
אנו כישראלים חשנו כבשר תותחים של אותם מחבלים המנסים לפגע בנו, מבלי שההנהגה הביטחונית בראשותו של בוגי השכילה להתאים את המערכת הצבאית והוראות הפתיחה באש למציאות המדממת שניצבה מולנו.
ולכן חיילים ואזרחים שילמו בדמם על המחדל של המערכת הביטחונית.
היום - ישנה הנהגה ביטחונית חדשה שמובילה גישה נכונה ואחראית ושרעננה את הוראות הפתיחה באש. בעשותה כך חיסלה הלכה למעשה את אש הסכינאות שעמדה לכלותנו.
ולכן, מי שאמור לתת את הדין -זו ההנהגה הביטחונית דאז, שלא הצליחה להתאים את המערכת למציאות המדממת והקשה.
הוראות הפתיחה באש שהיו נהוגים בזמנו, הגבילו והכבידו קשות את יכולת הפעולה של חיילנו. ולכן, ברוב הפעמים, רק כאשר הם דיממו ניתנה להם הזכות להגיב.
כך היה גם במקרה הזה. כאשר החייל הפצוע ירה בראשו של המחבל הראשון כשזה שכב על הקרקע מנוטרל– זה נחשב תקין מבחינת ההנהגה הביטחונית שלנו דאז. גם כאשר אותו חייל ניסה לירות ללא הצלחה בראשו של המחבל השני ששכב על הקרקע - עדיין זה נחשב תקין.
ואילו דקות ספורות לאחר מכן כאשר אלאור ירה באותו אופן במחבל השני - זה כבר לא נחשב תקין.
גם אותם מפקדים שפיקדו על האירוע בשטח ומחוץ לשטח, היו חסרי אונים לחלוטין. הם למעשה לא ידעו להוביל את האירוע באופן תקין ונכון.
בסרט שפורסם השבוע ניתן לראות בבירור שהמפקד בשטח אינו יודע מה בעצם עליו לעשות. ולא רק הוא. כל החיילים הסתובבו בזירה חסרי אונים וללא הנחייה ברורה. לתוך הואקום שנוצר, נכנסו אזרחים טובים שניסו לעזור לפי הבנתם. מצב זה מוכיח על כישלון קטסטרופלי של הרשות הצבאית שלא ידעה להתמודד בזמן אמת עם אירוע דקירה – כשלמעשה לא היה זה הראשון ולא האחרון בסדרת הסכינאות המשתוללת. ההנהגה הביטחונית פשוט לא הכינה את עצמה כראוי לתופעה הקשה וסביר להניח שלא מסרה הוראות ברורות למפקדים ולחיילים כיצד לנהוג בזמן אמת. והעובדה לכך היא שהקצין בשטח הפגין חוסר שליטה מוחלט שמוכיחה את כישלון המערכת הפיקודית.
אותו קצין, הגיע לזירה ראה את המחבלים המדממים ולא הוציא שום פקודות אופרטיביות. הוא לא הרחיק את האזרחים מהסביבה ובשלב מסוים אף עזב את הזירה מבלי לתת הנחיות ברורות לחייליו.
כאשר אלאור עזריה ירה במחבל, אותו קצין עמד ממש בסמוך למחבל. ממש כחוט השערה בקו האש.
יותר מאוחר הוא יטען שלא ידע ולא ראה מי ירה במי, אך בצבא - חוסר ידיעה אינו פותר מעונש.
לא ייתכן שהקצין לא שמע, לא ראה ולא הבין את המתרחש אפילו בתחום של שעתיים מרגע הירייה.
ברור שהוא הבין את משמעות הירייה , אם לא מידית, אז לפחות בתוך דקות ספורות.
למרות זאת, הוא לא פנה ולו לרגע אחד לחייל אלאור ודרש ממנו הסברים. הוא גם לא עצר אותו. ולכן, המשמעות היא שהוא הבין את מניעיו כשם שכל הסובבים אותו באותם רגעים - חיילים ואזרחים הבינו זאת.
ולכן, הסביבה שבה היה אלאור באותן דקות תמכה בנטרול המחבל, כולל האזרחים שעמדו בסמוך וזעקו לגבי האפשרות שהמחבל עדיין חי ואולי נושא מטען נפץ.
ייתכן ואם אלאור לא היה עושה זאת, היה קם חייל אחר ומנטרל את המחבל.
כמו כן, אירוע רדף אירוע. למיטב הבנתי, אלאור היה בפעילות רציפה של שעות רבות וללא מנוחה אמיתית כשהגיעו המחבלים. אילו המחבלים היו מתקיפים אותו, ייתכן ובשל חוסר השינה המצטבר ותפקוד קלוקל הוא היה הופך לחלל צהל שעליו מערכת הביטחון הייתה לבטח מרעיפה שבחים.
להערכתי – המערכת בכללותה כשלה כישלון עמוק. כישלון שנוח לה להטיל על כתפיו הדלות של חייל אחד – הלוא הוא אלאור עזריה.
אך על ספסל הנאשמים צריך להיות אותו קצין שבחוסר תפקודו יצר את המציאות הקשה בשטח.
העובדה שהקצין לא הצליח לפקד על הנעשה בשטח לפני הירייה מוכיחה שלא היו הוראות ברורות כיצד לנהל ולהכיל את האירוע. והעובדה לאחר הירייה, הקצין לא פנה והעיר לאלאור ולא הרחיקו מהשטח מוכיחה בעליל את תמיכתו והבנתו במעשיו של אלאור.
