שלום לאדם הסובל בציון.
האם יצא לך פעם לחשוב למה בעצם הם שונאים אותנו?
למה הם לא מוכנים לשלום אמת איתנו? (ואני לא מתכוון לשלום צודק שמשמעותו העלמותנו מהמפה האיזורית.)
התשובה פשוטה: הם רואים בנו עם כובש. עם שהגיע משום מקום והתנחל להם בנחלתם.
ואינני מדבר על המתנחלים ביוש אלא על המתנחלים ב"תל אפיפ" ו"בתח תיקפה".
תבין - כל זמן שאנו כאן, לא יהיה שלום אמת. לא חשוב לאן ניסוג, לא חשוב על מה נוותר, לא חשוב עד כמה אנו שונאים את עצמנו.
שכן, כל המנהיגים שלהם מזמרים באותו הלחן - ישות ציונית - דינה לחיסול.
והם עושים זאת כי זה ערב לאוזניים הפלשתיניות.
אז מה אתה בא להסביר לנו שפיספנו הזדמנות להסכם או איבדנו פרטנר משיכמו ומעלה.
אתה אפילו מציין אותו לשבח: "ג'עברי אף דאג שהפצצות שנשלחו יגיעו לשטחים פתוחים ולא למרכזי אוכלוסין...."
ממש יקיר ישראל. אם היינו ממתינים הרי שהוא היה עשוי להדליק את המשואה לתפארת מדינת ישראל...
די עם הטיפשות והנאיביות!!!
אנו כולנו סובלים בגלל שאין לנו הבנה אמיתית לגבי המתרחש בציון.
ולכן במקום לעמוד מאוחדים מול הסכנות אנו חובטים האחד בשני ומקווים שהאחר יקבל את עמדתנו.
בעבר היינו עם חזק שרצה שלום.
אמרו - תנו לשמש לעלות, תנו צנס לשלום.
לכן, נסוגנו מסיני ויתרנו על חבל ארץ אדיר, הפסקנו להיות עם חזק- והיום אף קיבלנו מהמצרים במתנה את האחים המוסלמים.
וכאשר איבדנו את כוח ההרתעה צצו להם אויבים חדשים וישנים.
אויבים שראו את חולשותינו, אויבים מרים שאינם מקבלים את עצם קיומנו כאן.
ולכן לאחר הנסיגה מסיני קיבלנו מלחמה ועוד מילחמות ועוד מנה גדושה של טרור אלימות ואנתיפאדה.
ברחנו מדרום לבנון וקיבלנו מנה גדושה של אלימות.
ברחנו מעזה וקיבלנו מנה גדושה של טילים.
למעשה מספר הנפגעים הכולל לאחר הנסיגה מסיני עולה להערכתי על מספר הנפגעים במלחמת יום הכיפורים.
ואתה ממשיך לדבר על הסכמים והתפשרויות.
הרי גם אם ניסוג לגבולות 67 או 48 או 22 לא נגיע למנוחה.
אנו כאן סובלים בגלל שכמוך...