שבוע טוב
עברנו את יום הכיפורים, מקווה שאנו חוזרים לשפיות.
אתמול נתקלתי בספר, על יהדות מרוקו, וקראתי שם על הפרעות שביצעו המוסלמים ביהודים בפאס, פשוט מזעזעע, שואה מקומית.
איך שהשליט התחלף, הוא הצהיר שאינו מעוניין ביהודים בממלכתו (טקסט מוכר) נכבדי המוסלמים והיהודים ניסו לשכנע אותו שיש הסכם חתום שלא מציקים ליהודים, הוא לא השתכנע והתחיל להכין תוכנית חיסול, היהודים מיד התחילו לחפור בורות ולהטמין את רכושם, אולם זה לא עזר, הפרעות התחילו, הפשיטו את היהודים מרכושם ובגדיהם ושלחו אותם עירומים ללא נעליים, הם ברחו בחום של חודש תמוז, וניסוי למצוא מסתור, יועצי המלך אמרו לו למה להרוג את היהודים נקבע להם מס וניקח את כספם ונהפוך אותם לעבדים, המלך הסכים, קראו ליהודים לחזור בתנאי שיתנו סכום כסף גדול, היהודים האמינו וחזרו, חפרו והוציאו את כספם ונתנו למלך, המלך קיבל את הכסף וציווה לפרוע בהם, וכן נשחתו שם משפחות שלמות, אלו שהצליחו לברוח, חזרו על הטעות פעם שלישית, כאשר המלך שוב הבטיח להם שלום תמורת כסף, נתנו את הכסף ומיד לאחר מכן נשחטו.
כמו כן המוסלמים ניפצו את המצבות הוציאו שלדים של יהודים ולקחו את התכריכים, וכמה יהודים חיכו לגמר הביזה אספו את העצמות וקברו אותן שוב.
בטיול שערכתי במרוקו הייתה זקנה אחת בין המטיילים, שהיית עדה לאחד מהפרעות הללו, והראתה לנו את חלון ביתה ממנו השקיפה על הרחוב, בו היה מוטל יהודי שכן ממשפחת טולדנו שנשחט ופרפר ברחוב עד שיצאה נשמתו, הרוצחים היו שכניו וידידיו המוסלמים.
זה מזכיר את דפוס הפעולה במאורעות תרפ"ט בחברון
המחשבה הזו לא נותנת לי מנוח, איך עדיין יש יהודים שמוכנים לתת את מבטחם בהסכם עם מוסלמים, מה שקורה כעת במצרים מזכיר לנו, שהסכם טוב ככל שיהיה תוקפו טוב לזמן שהוא נחתם, ברגע שהממשל מתחלף ההסכם פג תוקפו.
ואנו עסוקים בויכוחים של שמאל וימין במקום להתאחד ולמצוא פתרון אחר (כגון שהיהודים מפסיקים כל הזמן להתגונן ולהתרפס) , כי כאשר חלילה יהיה פה רוב איסלמי הסכין לא מבחינה בין שמאל לימין.
חג שמח
