בטובתנו שערביי ישראל יהגרו מכאן, אז למה עושים קמפיין המעודד העסקתם

ממשלת ישראל מחזירה אלפי דונמים לערבים,אולי כדי לישב המוסלמים מאריתריאה

גזען, אזרח ערבי הינו אזרח ישראלי וראוי לכל כבוד ע"פ חוק

מה גם הם ואחרים בונים את ביתך, דרכים וגשרים ועוד, גם בהתנחלויות, רובם נאמנים למדינה ותורמים יותר מאותם פדלאות חרדיים שלא רוצים לשרת בצבא ולא לעבוד

להנות היום מה שתפסידו למחר

ממשלת ישראל מחזירה אלפי דונמים לערבים,אולי כדי לישב המוסלמים מאריתריאה


איפה נעלמת?

להנות היום מה שתפסידו למחר

מה זה "מחזירה" ? חזרת בישביל לחדש את ההסתה ?

כאשר מחזירים עושים מעשה טבעי. בעבר לקחתי שלא כחוק, וכעת אני מחזיק כחוק. או, לקחתי בשכירות, ובתום התקופה מחזיר המושכר לבעליה. הימין ההתנחלותי מנסה להפוך אותנו לחמסנים, גנבים גזלנים. לומר את האמת ? בהצלחה לא מבוטלת. לפני שמונים שנה קראו למעשה דומה Arisierung

הגיונך ברזל,כעת נגמרה השכירות של הערבים,נא לפנות השטח,

איפה נעלמת?


יפה שחסרתי לך, מעתה יהיו דיונים פוריים

12:22 15-06-2012|%%posterlink.17551997%%

בטובתנו שערביי ישראל יהגרו מכאן, אז למה עושים קמפיין המעודד העסקתם

לאחרונה יצא קמפיין תקשורתי רשמי מטעם מדינת ישראל, המנסה לשכנע ולעודד את המגזר העסקי, להעסיק ולשכור עובדים בעיקר אקדמאים מהמגזר הערבי. מאחורי הקמפיין עומדים גם תמריצים כלכליים בצורת מענקים כספיים חודשיים למעסיקים ערביי ישראל אקדמאים אלו. אני שואל שאלה עקרונית הנוגעת למאמץ אותו אנו עושים לבנות בית לאומי לעם היהודי כאן בארץ ישראל. לאור העובדה שקיים סיכוי סביר שמשכילים מקרב ערביי ישראל, יהגרו אל מחוץ לישראל ושם יבססו את חייהם, במידה ולא ימצאו תעסוקה מתאימה ההולמת את השכלתם, אז למה אנו פועלים בניגוד לאינטרס הלאומי שלנו כיהודים, ומעודדים אותם באופן פעיל להשתלב בחיים בארץ?

המדובר באזרחים ישראלים יקרים שיש לחפוץ ביקרם

לא נכון אינך יודיע לעשות חשבון

אחוזם באוכלוסיה הינו כ20 אחוז בכנסת ישראל יש מאה ועשרים חכי"ם, אם כך היכן 24 חברי כנסת ערביים? להזכירך ועננו לא היה ערבי ויגעל עמיר ימ"ש היה יהודי. במקום להשמיץ, אנא ממך פעל לגייס את תלמידי הישיבה בהגיעם לגיל גיוס, אנו זקוקים להם למערכות שכנראה יגיעו, היום זה כבר לא סוד, אנו מוקפים אוייבים

להנות היום מה שתפסידו למחר

06:45 17-06-2012|%%posterlink.17551997%%

הם בוגדניים בפוטנציה, ואין לנקוט כלפיהם מדיניות של העדפה ואפליה מתקנת

פרצופם האמיתי של ערביי ישראל נחשף, בנסיון המרד האלים שלהם בשלהי שנת 2000, כאשר הצטרפו לפלסטינים בשטחים, כשנפתחה האינטפאדה האלימה בהנהגת ערפאת, וניסו להזיק, להרוג ולפצוע בהשתוללות חסרת רסן, בחסימת כבישים ובזריקת אבנים, הם, במהלך מספר ימים במרד שלהם שיתקו את החיים בצפון, ואף הרגו נהג ישראלי יהודי.

המטרה אינה להעיף מכאן מי שלא שייך לקבוצה שלנו אלא לייצר סביבה אמינה אחראית ומכובדת

12:22 15-06-2012|%%posterlink.17551997%%

בטובתנו שערביי ישראל יהגרו מכאן, אז למה עושים קמפיין המעודד העסקתם

לאחרונה יצא קמפיין תקשורתי רשמי מטעם מדינת ישראל, המנסה לשכנע ולעודד את המגזר העסקי, להעסיק ולשכור עובדים בעיקר אקדמאים מהמגזר הערבי. מאחורי הקמפיין עומדים גם תמריצים כלכליים בצורת מענקים כספיים חודשיים למעסיקים ערביי ישראל אקדמאים אלו. אני שואל שאלה עקרונית הנוגעת למאמץ אותו אנו עושים לבנות בית לאומי לעם היהודי כאן בארץ ישראל. לאור העובדה שקיים סיכוי סביר שמשכילים מקרב ערביי ישראל, יהגרו אל מחוץ לישראל ושם יבססו את חייהם, במידה ולא ימצאו תעסוקה מתאימה ההולמת את השכלתם, אז למה אנו פועלים בניגוד לאינטרס הלאומי שלנו כיהודים, ומעודדים אותם באופן פעיל להשתלב בחיים בארץ?

זה שמישהו יעזוב- זה חלומות באספמיה!

נו, ערבים מסוימים אולי יכולים לעזוב, משכילים, או לא משכילים, אכן יכולים לעזוב, אבל שכולם יעזבו, או לפחות כמויות ניכרות שפתאום נתעורר בבוקר ונגלה שנניח עיר טייבה התרוקנה מתושביה, זה לעולם לא יקרה. בדיוק כך גם הכושים שהגיעו ארצה לעולם לא יעזבו, יש הרבה דיבורים מצד הממשלה, נעשים מעשים מסוימים, הנה אומרים שעוד מעט מטוס אחד מלא בכושים יעזוב לאפריקה, זה טוב ויפה, אבל די קשה לי להאמין שהנחישות של ממשלת ישראל תספיק כדי לצמצם את כמות המהגרים בלתי חוקיים, נניח חצי מהם יעזבו וכל השאר... או שיקבלו מעמד רשמי של תושבי ארעי, או תושבי קבע או אולי אפילו בעוד כמה שנים אזרחות. קשה מאוד להוציא את האדם האמיתי מביתו, ליצור לו תנאים כאלה שהוא יבחר לעזוב את הבית, זה במיוחד רלוונטי לאלה שאין להם אזרחות זרה והם מעולם לא חיו בחו"ל תקופה ממשוכת. מניסיוני דווקא יש המון ישראלים יהודים שחיים בחו"ל, לצערי האחים שלנו מגלים הרבה יותר מוטיבציה להגר לאן שהוא מאשר ערבים. עפ הערבים כרגיל יש שתי דרכים להתמודד, שוט וגזר, שוט למחבלים, גזר לכל השאר. לא כל הערבים הם נאמנים למדינה, זה נכון וחלקים רחבים מהם אכן אינם ציונים, אבל רובם גם לא נגררים למעשים קיצוניים וניתן להמשיך לחיות יחד איתם. מצד אחד אין לי בעיה שהם יעבדו באותם מקומות עבודה שעובדים יהודים אבל בתנאי אם הם יתנו לנו כבוד, כבוד כמו לבני אדם, כבוד כמו ליהודים, עלינו לתבוע מהם נאמנות למדינה, נאמנות לסמליה, לדגל, הימנון, אופי המדינה שלנו כמדינה יהודית, לתבוע זאת לעתים אפילו בכוח, ומי שיסכים לחיות לצידינו בלי לפגוע ברגשותינו- אין לי שום בעיה שיחיה ויחיה טוב. לפחות הוא צריך לחיות טוב בהרבה מאשר הערבים הקיצוניים, כדי ליצור הבדל. אנחנו שולטים על ערביי ישראל כבר 64 שנה והם עוד לא עזבו, סימן שהם לא יעזבו לעולם.
08:13 17-06-2012|%%posterlink.17551997%%

להלן חשבון יותר מציאותי ומדויק

מקובל המספר של כ-1.56 מיליון ערביי ישראל, מתוכם כ-350,000 ערביי מזרח ירושלים, שאין להם זכות בחירה, בנוסף ישנם כ-200,000 דרוזים' וצ'רקסים שלא בהכרח מצביעים עבור המפלגות הערביות, ישנם גם מספר גדול של ערבים נוצרים שלא בהכרח מצביעים למפלגות הערביות, וכמובן שבקרב ערביי ישראל, אחוז גדול הם צעירים מתחת לגיל הבחירה הוא 18 שנה, בהתחשב באחוז ההצבעה הממוצע בארץ של כ-60%, אז התמונה לא כל כך חד משמעית, למפלגות הערביות יש כ-11 מנדטים שהם כ-10% מחברי הכנסת, והם מייצגים את רוב הציבור הערבי המוסלמי המצביע עבורם, שהוא קיצוני ועוין, את מדינת ישראל.

ערבי הינו דרוזי נוצרי מוסלמי ארמני ובטח רובם אוהבים את המדינה ורואים מה הולך מסביב

להנות היום מה שתפסידו למחר

07:00 17-06-2012|%%posterlink.17551997%%

להזכירך, ערביי ישראל הם אותם אלו הבוחרים חברי כנסת ערבים קיצוניים

ואנטי ישראלים, פעם אחר פעם כנציגיהם בפרלמנט הישראלי הוא הכנסת.

יש גם יהודים שהיו היום בוחרים את כהנא, שהוצא מחוץ לחוק בצדק רב

החוק מאפשר היום להוציא כל ארגון ומפלגה שפועלים בניגוד לחוק מכל מגזר

להנות היום מה שתפסידו למחר

12:22 15-06-2012|%%posterlink.17551997%%

בטובתנו שערביי ישראל יהגרו מכאן, אז למה עושים קמפיין המעודד העסקתם

לאחרונה יצא קמפיין תקשורתי רשמי מטעם מדינת ישראל, המנסה לשכנע ולעודד את המגזר העסקי, להעסיק ולשכור עובדים בעיקר אקדמאים מהמגזר הערבי. מאחורי הקמפיין עומדים גם תמריצים כלכליים בצורת מענקים כספיים חודשיים למעסיקים ערביי ישראל אקדמאים אלו. אני שואל שאלה עקרונית הנוגעת למאמץ אותו אנו עושים לבנות בית לאומי לעם היהודי כאן בארץ ישראל. לאור העובדה שקיים סיכוי סביר שמשכילים מקרב ערביי ישראל, יהגרו אל מחוץ לישראל ושם יבססו את חייהם, במידה ולא ימצאו תעסוקה מתאימה ההולמת את השכלתם, אז למה אנו פועלים בניגוד לאינטרס הלאומי שלנו כיהודים, ומעודדים אותם באופן פעיל להשתלב בחיים בארץ?

לשים סוף לתופעה

בתורה מצויינים זכויותיהם של כל אלה הנקראים גר תושב בארץ ישראל.הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג דן בהרחבה רבה בסוגיית הערבים בא"י לאור ההלכה: "[גר צדק וגר תושב] א) מה היא המציאות שאנו נתקלים בה? תורתנו הק' היא תורת האמת והצדק והחסד והרחמים והשלום. ולא להגן על תורת קדשנו כנגד מתקיפיה מן האומות, או לצערנו, מאחינו בני ישראל, היא מטרתנו בספר הזה, אלא להתוות תכנית של מדינה יהודית בארץ ישראל בתוך מסגרת התורה על פי התלמוד והפוסקים ז"ל באופן שעל כל פנים לא תהא בשום פרט בניגוד לתורה. ועתה מהו בהשקפה הראשונה המצב החוקי של מיעוט לא ישראל תחת ממשלה ישראלית בארץ ישראל - עפ"י התורה? התורה מצוה וחוזרת ומצוה תורה אחת ומשפט אחד, וחוקה אחת ומשפט אחד לגר ולאזרח הארץ. אבל אין זה מסלק את הקושי שעליו הצבענו לעיל. כל מקום שנאמר גר סתם בתורה בקשר עם חוקים ומשפטים, המובן הוא גר צדק, כלומר נכרי שקיבל עליו דת ישראל בבי"ד של ישראל, כפי חוקי תורת ישראל. זוהי ההתאזרחות עפ"י התורה, (נטורליזציה בעם ישראל). 1 גירות כזאת קיימת גם בגלות, ואין לנו במקורותינו החוקיים הדתיים תורה אחרת של התאזרחות חוץ מזו. כל מי שלא קיבל עליו את דת ישראל כפי דיני הגירות, אעפ"י שיקבל עליו להיות מסור בכל לבו למדינה היהודית ולמלא את כל החובות -171- המוטלות על האזרח במדינה בתור שכזו ויעשה וימלא, עדיין הוא גוי מהבחינה החוקית והמשפטית של התורה, ואסור לבוא בקהל במובן של חיתון. אולם לא כל הגויים שווים. יש מעין גירות בחלק, כאילו התאזרחות חלקית, גירות תושב - קבלת שמירת שבע המצוות של בני נח בפני בי"ד של ישראל (רמב"ם סוף הלכות מלכים). זה מקנה לגוי איזה מצב אישי יותר טוב ממצבו האישי של הגוי עובד אלילים. אבל עדיין הוא רחוק ממצבו האישי של "גר צדק". עדיין אסור להתחתן עמו, ועדיין הוא נתון תחת הפליות ידועות. אמנם גם ה"גר צדק" נתון תחת הפליות במקצת אבל הן קלות מאד בערך. מובן שאין זאת אומרת שאין בכוחה של המדינה היהודית להכיר בסטטוס מיוחד בשביל אותם בני ברית המקבלים עליהם את נתינותה, אך אין זו גירות ואין זה יכול לשנות את מצבם בנוגע למשפט הדתי הטהור, כגון חיתון. [מעמדם של הערבים בני דת האיסלם] ב) מהו המצב של הערבים בני דת האסלאם? האם אפשר לחשוב אותם לגרים תושבים? שבני דת האיסלם אינם בשום אופן בגדר עובדי עבודה זרה - כבר ברור למדי וכן פסק הרמב"ם בהחלט. השאלה היא רק שמא יצאו מכלל עובדי עבודה זרה ולכלל גרים תושבים לא באו, הואיל ואעפ"י שהם שומרים את שבע המצוות ועוד יותר מהן, ומחזיקים גם במצות צדקה, ובתפלה לא-ל היחיד ומיוחד וכו' וכו', אבל מעולם לא קיבלו אפילו את שבע המצוות בפני בית דין של ישראל, ואפילו אם היו רוצים לקבל הרי זה מן הנמנע מכיוון שכבר נפסק להלכה שאין מקבלים גר תושב אלא בזמן שהיובל נוהג וממילא אין מקבלים גר תושב בזמן הזה. ונמצא שהמצב שלהם עדיין אינו ברור, שלכאורה יצאו מכלל עובדי ע"ז ולכלל גרים תושבים לא באו. [בזה הזמן, כשאין מקבלין גר תושב בב"ד] ג) כאן נתקלנו לכאורה בנקודה קשה עפ"י התורה. "אבל בזמן שיד ישראל תקיפה עליהם אסור לנו להניח עכו"ם בינינו ואפילו יושב ישיבת עראי או עובר ממקום למקום בסחורה לא יעבור בארצנו אלא עד שיקבל עליו שבע מצוות שנצטוו בני נח, שנאמר לא ישבו בארצך, אפילו לפי שעה, ואם קיבל עליו שבע מצוות הרי זה גר תושב, ואין מקבלין גר תושב אלא בזמן שהיובל נוהג, אבל שלא בזמן היובל אין מקבלין אלא גר צדק בלבד" (הלכות עכו"ם וחוקותיהם, פ"י הלכה י 2). לכאורה זה מוציא אפילו את הערבים, בני דת האסלאם, מכלל גרים תושבים, וממילא מזכות הישיבה בארץ. אכן רבי אברהם בן דוד מפושקיירה ז"ל משיג על הרמב"ם ז"ל ואומר שאינו מודה לו בזה: "איני משווה לו בישיבת הארץ", כלומר, הוא מודה לו שאין מקבלין גר תושב בזמן הזה, אבל אינו מודה לו שלנכרים שאינם עובדי ע"ז אסורה הישיבה בארץ ישראל, והכסף משנה מפרש שגם הרמב"ם מודה לזה שנכרי שקיבל עליו שלא לעבוד ע"ז מותרת לו הישיבה בארץ אלא שאין בי"ד מקבלין -172- אותו לגר תושב, ואמנם עדיין יש מה לדקדק אחרי התירוץ הזה. אבל על כל פנים בין שדעת הרמב"ם באמת כך או איננה כך, הרי לנו שני עמודי התורה הללו,רבי אברהם בן דוד מפושקיירה ומרן בעל שולחן ערוך ז"ל, מסכימים לדעת אחת, שנכרי שאינו עובד ע"ז אעפ"י שלא קיבל בפני בית דין של ישראל אין למנוע ממנו הישיבה בארץ ישראל 3). חוץ מזה כבר הכריע קודמי ז"ל (עיין להלן) שאומה שלמה שקיבלה עליה שבע מצות, גם בזה"ז יש להן דין גרים תושבים. [רכישת קרקעות בא"י; "לא תחנם", "והארץ לא תימכר לצמיתות"] ד) רכישת קרקעות בארץ ישראל. יש איסור מפורש על מכירת קרקעות בארץ ישראל לגויים. אין זאת אומרת שזה נותן למלכות ישראל הכוח החוקי לנשל אותם מאדמתם בארץ ישראל, אם לא על יסוד חוקי שעל פיו היו מוציאים קרקע מיד ישראל. על נקודה זאת אין אפילו חילוקי דעות. הנקודה השנויה במחלוקת היא אם יש לו לעכו"ם קנין בארץ ישראל לחפור בה בורות שיחין ומערות, כלומר לשנות את צורת הקרקע. (גיטין מ"ז, א) רבה אומר אעפ"י שאין קנין לנכרי בארץ ישראל להפקיע מידי מעשר, יש לו קנין לחפור בה בורות שיחין ומערות, ר' אלעזר אומר אעפ"י שיש קנין לנכרי בארץ ישראל להפקיע מידי מעשרות שנאמר דגנך ולא דגן נכרי, אבל אין קניין לנכרי בארץ ישראל לחפור בה בורות שיחין ומערות שנאמר לה' הארץ. הרב המאירי מפרש שאעפ"י שאין קנין לנכרי בא"י להפקיע מן המעשרות, "אין אומרים הואיל ומשועבדת למעשרות אינו רשאי להפסידה שלא תהא ראויה לזריעות, אלא רשאי". מכאן אנו דנים שהוא מפרש דעת החולק שהוא בעיקר מפני שמפסידה מתרומות ומעשרות, אעפ"י שכיון שיש לו קנין להפקיע מן המעשרות כבר אין השדה שלו משועבדת למעשרות, אבל הוא הטעם, לא משום ההפקעה מתרומות ומעשרות אפשר לבטל זכותו החוקית למה שקנה ברצון הבעלים, אבל אין ההפקעה הזאת עולמית, שמשחזר ישראל וקנאה ממנו שוב מתחייבת, ויש מקום לחוש להפסד של תרומות ומעשרות. ואעפ"כ, מהירושלמי ג"כ ברור שיש לנכרי זכות בעלות בקרקע שקנה באופן חוקי בא"י. באותה המחלוקת הנ"ל, בצורה אחרת קצת, אנו נפגשים בתלמוד הירושלמי מסכת פאה פרק ד הלכה ה, "כלום אין לנו קנין נכסים"? ["לא תחנם" - ביחיד ובאומה המוחזקת שאינה עובדת ע"ז] בתורה הכתובה ישנם שני לאוין, (א) "לא תחנם", שאחת מדרשות חז"ל עליו היא: "לא תתן להם חנייה בקרקע", כלומר, לא תתן לגוים חניה, מלשון חנה, כלומר, שכון בא"י ע"י רכישת -173- קרקע, 4 (ב) "והארץ לא תימכר לצמיתות", ורבי משה בן נחמן מפרשו לאסור מכירת קרקע בארץ ישראל לעכו"ם שאינו בדין היובל ואין השדה יוצאת מנו ביובל. מה הוא היחס של שני הלאוין הללו לגר תושב? ברור שלא נאמר לאו זה על גר תושב, אבל מה שאינו ברור כ"כ הוא אם לא נאמר לאו זה על גוי שאינו עובד ע"ז אלא שאינו גר תושב מפני שלא קיבל עליו בבי"ד, או בזה הזמן שאין בי"ד מקבלים גר תושב, אבל כבר הביא קודמי הגאון ז"ל בשו"ת משפט כהן הלכות שמיטה ויובל שאין איסור זה חל על גר תושב ושהערבים בני דת האסלאם, כיון שהם אומה שלמה המוחזקת ואינם עובדי ע"ז, לא חל עליהם איסור זה, אעפ"י שאינם גרים תושבים במובן החוקי של שם זה, ודעתי מסכימה לדעתו ז"ל. מובן מאליו שזה לא נאמר אלא על מכירה באקראי, אבל אם תהא נשקפת מצד זה סכנה של נישול ישראל מקרקע ארץ ישראל, חייבת המדינה לעשות הגבלות מיוחדות. ואולם אם המדינה היהודית לא תאסור זה באופן קטיגורי כשאין סכנה כנ"ל נשקפת, לא תהא עוברת על איסור זה של לא תיתן להם חנייה בקרקע 5. ואעפ"י שהגאון ז"ל לא סמך על זה בלבד וצירף לזה עוד תנאי של מכירה לזמן, מכ"מ זהו עיקר אצלו, ומכיוון שמסתבר שהעמידה על הפליה זו יכולה היא שתסכן את סיכויינו להשגת המדינה היהודית או לגרום הרס אחר כך, ח"ו, יש לסמוך על הדעה המקלה. ואמנם טרם מוסד המדינה היהודית על יסודות חזקים, כל יהודי המוכר קרקע לנכרי אפילו לערבי מוסלמי הוא מערער את יסוד התאחזותנו בארץ אבותינו ומשים מכשולים על דרכנו לגאולת הארץ והעם ועובר ובוגד יקרא, אבל אחרי מוסד המדינה כבר יהי' המצב אחר, כמובן מאליו, וכמבואר לעיל. ["והארץ לא תימכר לצמיתות" - כשאין יובל נוהג] הלאו השני הנ"ל, והארץ ל"ת לצמיתות, לפי פירוש הרמב"ן ז"ל, זה הרי בודאי נוהג גם בגר תושב, שגם גר תושב אינו במצוות היובל, אבל מלבד שאין זה נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג, יש לזה תקנה בכל אופן, והוא לתקן בחוק ששום קרקע לא תימכר לצמיתות, אפילו מישראל לישראל, אלא לתקופה ידועה די ארוכה, וגם באופן כזה יוקל העניין של לא תיתן להם חנייה בקרקע 6. עיין לעיל. -174- [פולחן המוסלמים] ה) לעניין סובלנות הפולחן שלהם. ודאי שבזה אין שום קושי, מאחר שהנחנו שאין אצלם עבודה זרה. ואנו לא נצטווינו אלא לעקור עבודה זרה מארצנו ולא להניח לגוים לעבוד עבודה זרה בארצנו, אבל מכיוון שהישמעאלים אינם עובדי ע"ז, אין מקום לשאלה זו כלל. [מעמדם של הנוצרים] ו) עד כאן דננו בשאלת המיעוט הגדול של הערבים המוסלמים, ועתה נבוא לשאלת המיעוטים הקטנים של הנוצרים מכל העדות והכתות. ודאי שתהא קפידה עצומה מצד המעצמות והאומות הקטנות הנוצריות בנוגע לזכויותיהם של אלו, ובפרט שהרי סוף סוף כל האומות המוסלמיות נגדנו, ורק בין האומות הנוצריות נמצאו לנו מליצים, ואיך יתכן לסכן את סיכויינו ואת קיומנו כבר בתחילה ע"י הפליות קשות כנגד הנוצרים? כדי לסלק את הקשיים המפורשים לעיל בדרך שסילקנו אותם בקשר עם המוסלמים, צריך יהי' להוכיח שהנוצרים אינם בגדר עובדי עבודה זרה. והנה הנוצרים בעצמם מחזיקים את עצמם בתור מאמינים באחדות הבורא, אבל השכל שלנו אינו תופס איך הם ממזגים את האמונה באחדות הבורא עם אמונת השילוש. ואולם אין להכחיש שיש להם מושג של בורא עולם ומשגיח אלא שהמושג הזה איננו צרוף, וסוף דבר מצבם תלוי במחלוקת אם בני נח נצטוו על השיתוף שזהו ענין אמונתם. ולדעתי הדלה דעת הגאון רבי זאב וולף הלוי באסקוביץ ז"ל 7 מכרעת שבני נח לא הוזהרו על השיתוף ומכיון שמנו רבותינו ז"ל בראש שבע המצוות איסור עבודה זרה, ומכיוון שהוכח, מאידך גיסא, שעל השיתוף לא הוזהרו, הוי אומר שהעבודה בשיתוף, כלומר העבודה בבת אחת לא-ל היחיד ללא ראשית וללא תכלית בורא השמים והארץ בצירוף אליו יתברך בר מינן, כוח הגוף או אחת מתופעות הטבע, או איש שהדמיון שהלך שובב העלהו לדרגת אלוה, באופן שהראשון עיקר והשני טפל, אפילו אם זו עבודה זרה לישראל לחייב עליה מיתת בית דין או מיתה בידי שמים, 8 אין הדבר כן לבני נח שעליהם לא נאסרה כלל. ולפי זה יצאו מכלל עובדי עבודה זרה, וכל מה שנאמר על המוסלמים סובב גם עליהם, ככל האמור לעיל 9. -175- ובכל אופן על דרך שאמרו רז"ל, עכו"ם שבחו"ל אינם עובדי ע"ז ממש אלא מנהג אבותיהם בידיהם, (חולין י"ג, ב), כך עכ"פ הנוצרים שבזמננו, אפילו קתולים אינם עובדי ע"ז במובן המקורי אלא לבם לשמים, אעפ"י שהם בעצמם אינם תופסים בשכלם את השוואת הסתירה שבין האחדות והשילוש. [סובלנות הפולחן של הנוצרים] ז) בנוגע לקיום הפולחן שלהם, הנה בנוגע לפרוטסטנטים, מכיוון שבאופן היותר גרוע אין אמונתם אלא אמונה של שיתוף, ואין להם אנדרטות בפולחנם, אלא השתי והערב בלבד וזה ברור שאינו אלא סמל לזיכרון ולא נעבד 10, אבל גם הקתולים ידוע לנו שאינם עובדים לאנדרטות בתור אלוהות, אלא בתור הערצה לאישים שהתמונות מציירות, ואם כי ודאי שאנו מצווים להתרחק מלהיכנס למקומות התפלה שלהם כשם שאסור לנו השיתוף, וכן כל אביזרייהו של השיתוף, להתרחק תכלית הריחוק, אבל כאן השאלה אם אנו מחויבים למנוע את הפולחן הזה בכוח במדינה היהודית, וכלפי זאת אני אומר שלא נחטא כנגד תורתנו הק' אם נסבול את קיומו, הואיל ואינו ברור שמוטלת עלינו מצוה זו מן התורה, וכיון שזה ספק, אפילו יהא זה ספק דאורייתא, בשעת הדחק גדול כזה לכל עם ישראל נסמוך על רבינו הגדול ז"ל שספק מן התורה לקולא, ואיסור שאינו של תורה מתירים מפני איבה 11,ועיין נוספות ונספחות, וכלום אפשר איבה גדולה מזו שתעלה חמה וקצף ושנאה עזה בכל מדינות הנוצרים, וג"כ שסוף סוף העבירה על מצוה זו היא בשוא"ת, לא בקום ועשה, וע"כ ברור לדעתי שאין כאן עוון אשר חטא מצד הציבור בסבלם את העניין הזה, אפילו אם לא היה תנאי מפורש מצד האומות. [התחשבות במצב האקטואלי; רצון האומות ומעמד עם ישראל] א) ברובו של הפרק הקודם לא הודגש כל צרכו המצב כמו שהוא, ולכל היותר בקשר עם הצעת הצד ההלכתי דברנו ע"ד החשש של איבה. ועתה הגיע הזמן להסתכל במצב כמו שהוא ממש ולבחון את ההלכה מתוך אותה ההסתכלות הריאלית. אנחנו לא כבשנו עד עכשיו ולא יכולנו לכבוש את הארץ כנגד רצונם של האומות ואפילו חלק ממנה. את המדינה היהודית נקבל מאת האומות המאוחדות, עפ"י הסכמתם, ואין שום ספק שעד שיבוא משיח צדקנו נצטרך להגנתם עלינו כנגד ים של אויבים מדיניים מקיפים מסביב שידם תגיע גם לתוך המדינה, וגם אין שום ספק -176- שלא יתנו לנו את המדינה היהודית אלא אם כן נקבע בחוקה ובמשפט זכות המיעוטים לסבילות הנידונה, וודאי שמניעת הפליות וקיפוחים של המוסלמים והמצרים גם יחד תהווה אלמנט יסודי מתוך הזכות למדינה שיתנו לנו. ב) מעתה השאלה צריכה שתוצע בצורה, במידה מרובה, אחרת, מזו שבה הופיעה עד כאן לפנינו. נתנת לנו האפשרות לקבל מהאומות כוח להקים בארץ ישראל מדינה יהודית, אך בתנאים שנסבול בני דת אחרת, יהיו אפילו עובדי אלילים (ובלבד שאין עבודתם מפריעה את קיום המוסר הכללי ואת החוק המוסרי), שישבו בארצנו ויקיימו את הפולחן שלהם, ועכ"פ אם יקבלו את הנתינות של המדינה היהודית לא תישלל מהם הזכות לרכישת קרקעות ונכסי דלא ניידי. מה עלינו לעשות? להגיד לאומות: אין אנחנו יכולים לקבל את התנאי הזה, מפני שתורתנו הקדושה אוסרת על ממשלה יהודית להתיר הישיבה בארצנו לנוצרים ומכל שכן לעובדי אלילים, ונוסף על זאת היא אוסרת עלינו להרשות פולחנם בארצנו ואוסרת עלינו להרשות להם לרכוש קרקעות? דומני שלא ימצא רב בישראל בעל מוח ובעל שכל ישר שיסבור שעלינו להשיב כך, כלומר שזוהי חובתנו מדין תוה"ק. אפילו אם נניח שבקבלנו את המדינה בתנאי הנ"ל תעבור הממשלה היהודית עבירה כשתקיים אם התנאי, גם אז הייתי אומר שהעבירה נדחית מפני פקוח נפש של עם ישראל, בשים לב למצב האומה בעולם. ואם כי אין פקוח נפש עומד בפני איסור ע"ז ואפילו אביזרייהו, זהו בנוגע לישראל עצמם, אבל איסור הסבילות של פולחנם ואצ"ל האיסור של חנייתם בקרקע וכדומה, אין זה בכלל, ואין זה דוחה פקוח נפש של כלל ישראל, יתר ע"כ, הלא יש אופנים שבהם אפשר להתיר אפילו איסור תורה משום איבה 12, וכלום יש מצב יותר הולם היתר כזה מהמצב הנוכחי. נקל לתאר לנו מה תהא התגובה של האומות לגישה כזו הנ"ל מצדנו. אפשר מאד להגיד שיש כאן משום גרם סכנה לכלל ישראל 13. ג) ואולם אין אנו זקוקים להיתרים, לא על היסוד שמדינה יהודית היא בבחינת הצלת האומה ויש בכלל זה הכנת מקום מקלט לעת צרה, ח"ו, עד שיבוא משיח צדקנו, לאור הטרגדיה האיומה של גלות אירופה בימינו וכמעט לעינינו, ולא על היסוד שהדחייה בידיים של ההזדמנות הזאת מפחד אותה העבירה, תכבה את גחלת התקווה בלב רוב האומה ותקעקע את בירת היהדות כולה, ובכגון זה עת לעשות לד', אלא אפילו אם זה היה נוגע לעובדי אלילים ממש, מעצם הדין אין כאן עבירה, לפי דעתי. -177- [חלות האיסורים כשאין ידינו תקיפה] (א) המצוות הללו שהן מצוות ציבוריות, המוטלות לא על כל יחיד ויחיד אלא על הגוף השליט, על הממשלה היהודית באיזו צורה שתהא, שהכוח בידה לקיימן, לא הוטלו לכתחילה אלא על העם היהודי הכובש את הארץ והמקבל את הסוברניות מעצמו, מבלי להתחשב עם הגוים. הרי זהו הרקע בתורה של אותן המצוות, ופשטות העניין מעידה על עצמה. אם כן אפוא בהעדרו של רקע זה, ובתנאי מציאות כזו שהמדינה ניתנת על מנת כך, אין חלות לאותן המצוות כמו שאין חלות לאותן המצוות בגולה, או אף בארץ ישראל כשאין ידינו תקיפה. * וכלום אמר אדם מעולם שאסור לנו לישב בא"י בזמן שידם תקיפה, מפני שאסור להכניס עצמו באונס רחמנא פטריה? וממילא אין מקום לאמור שמוטב לנו שלא לקבל את המדינה היהודית מלקבל ולעבור על אותן המצוות, שמכיוון שלא ניתן לנו להקים את המדינה העברית אלא בתנאים כאלה, באופן כזה לא נצטווינו, ומצוה אין כאן ועבירה אין כאן. [היתרון שבהקמת המדינה אף כמי שמוצע עם בעיית המיעוטים] (ב) שוב יש לנו להתבונן. הלא הטעם של המצוות הללו מפורש בתורה, פן יחטיאו אתכם, שלא נקבל השפעה מהם ומעבודתם, ומי זה לא יודה שיש סכנה של השפעה יותר גדולה מהגויים על היהודים כשהיהודים כבושים תחתם, בין בגולה בין בארץ ישראל, ממה שיש כשהיהודים אינם כבושים תחתם, ובמובן ידוע יש להם בתור אומה עליונות עליהם. ברור אפוא שעם ישראל במצב כזה שהם כבושים תחת יד הגויים, ואנו מדברים עכשיו מתוך ציור שהגויים שאנו דנים עליהם הם עובדי אלילים (לא מוסלמים ונוצרים), ויש בידנו לשנות את המצב אך בתנאי של סבלנות במובן ולעיל כלפי אותם הגויים, שעלינו להשתמש בהזדמנות זו האחרונה. עד בוא משיח בן דוד הרי "זיל בתר טעמא". הסכנה פן יחטיאו אתכם הרבה יותר גדולה עכשיו, ונמצא שבתנאים של מצב כזה, שינוי המצב ע"י ניצול אותה ההזדמנות לא רק שמותר אלא שהוא מצווה וחובה, שעל כורחנו אנו מתקיימים עכשיו במצב שרוחפת עלינו הסכנה של פן יחטיאו אתכם, ואם על ידי סבילות פולחן הגויים נפחית הסכנה הזאת הדרך שלפנינו פשוטה. מה תאמר שעכשיו אנו אנוסים, משא"כ במדינה היהודית נעבור ברצון, אין זה ברצון שא"א אחרת. ג) כמו כן יש לנו להתחשב (א) עם העובדה שעי"כ ייגאלו שטחים רבים של הארץ הקדושה שעלולים ליפול לידי הגויים וע"י ניצול ההזדמנות ההיא יפלו בגורלנו ויהפכו לנחלת ישראל, (ב) שע"י כך תרום קרן ישראל וכבוד אלקי ישראל, כלומר מושג האלוהות של היהדות יתרבה בעולם, ונמצא שיש כאן מצות קידוש ה' לעיני הגויים וזה ראוי לדחות את הלאוין ההם, הואיל והמצווה ההיא כ"כ רבה וכ"כ דרבים 14. -178- (ד) מכל האמור יש לנו להתבונן עוד. הלא יסוד המדינה מעצמו הוא מעין שותפות. הרי זה כאילו ע"י תיווך ידוע באו גוים, נניח אפילו עובדי אלילים, לידי הסכמה לתת לנו להקים ממשלה משותפת באופן שתהיה לנו עליונות ידועה וששם המדינה יקרא על שמנו. כלום הייתה על מדינה זו תורת מלכות ישראל באותה המידה של מלכות ישראל כימי דוד ושלמה, של מלכות ישראל במובן של המלכות שהייתה עומדת להיווסד בכניסת ישראל לארץ כנען, שהיא התמונה המרחפת בכל הרקע של תורת משה בקשר עם אותם המצוות? הרי זה ענין אחר. בעצם זוהי שותפות של עם ישראל ועם נכרי בתנאים כאלה, המבטיח לשותף הראשון מדה ידעה של עליונות. השאלה אפוא יכולה רק להיות אם מותר לנו לעשות שותפות כזו. לכאורה יש כאן דמיון לכריתת ברית. וכבר נפסקה הלכה שאין כורתים ברית לעכו"ם, רמב"ם פ"י מהלכות עכו"ם, אבל זהו רק דמיון כוזב. שם הוא ענין של אחת משבע האומות שעשו ישראל עמם מלחמה שאסור לכרות עמה ברית ע"מ להניחה לעבוד עבודה זרה בא"י. כריתת הברית כוונתה מין חוזה הדדי שהנכבש מקבל ג"כ תמורה עבור כניעתו, כלומר שיכול היה להמשיך את המלחמה, וגם אחרי הכיבוש והדיכוי ההחלטי יכול הוא ג"כ להציק במחתרת ולהתמרד. ואעפי"כ זה אסור בקשר עם שבעת העממים, אבל משמע שעם שאר אומות אין זה אסור. וכגון כששבו בימי זרובבל ומצאו אומות זרות עובדות כוכבים ומזלות בארץ והיו נלחמים אתם והיה צריך להמשיך זמן רב במלחמה כדי לדכות אותם כלה, וגם אז היה הדבר נשאר במצב מסובך וקשה, מכיוון שאלו לא היו מז' האומות היה מותר ליהודים לכרות אתם ברית 15, וק"ו ששותפות כהנ"ל שציירנו שהיא מותרת, לפי שידנו על התחתונה ובלי רצון האומות בדרך הטבע א"א לכבוש אף חלק מן הארץ. ואעפ"י שהרמב"ם ז"ל אוסר להרשות אף לגוים שלא מז' האומות, כשעובדים אלילים לשבת באר"י, מ"מ בנוגע לכריתת ברית איננו מרחיב את המסגרת ומגביל האיסור לשבע האומות. וק"ו במצב כזה שהיה מותר לישראל לעשות שותפות בזאת שהיא לטובת קיומנו, אפילו אם הגויים שהם נושא הדיון הזה היו עובדי אלילים ממש, ומכש"כ שהם מוסלמים ונוצרים. אינני יודע אם השאלה של רשיון לגוים בלתי נוצרים ובלתי מוסלמים לבוא להתיישב בארץ, לפי מדת חוקי ההגירה בלבד, תעלה על הפרק בעתיד הקרוב. הגויים התרבותיים שאפשר לחשוב עליהם בקשר עם זה, הם ההודים, הסינים והיפנים, ובנוגע להם עדיין איננו ברור לי שאפילו אלה אינם עובדים-179- בשיתוף, כי לא למדתי כראוי את דתותיהם ודרכי הפולחן שלהם. אבל אפילו אם יש להם דין של עובדי ע"ז ממש, מכ"מ אם גם הם יוכללו בשטח הדרישה לדמוקרטיות במדינה היהודית מצד האומות המאוחדות, חושבני שלא יהא קושי שא"א להתגבר עליו מצד חוק תוה"ק במסיבות ובמצב הנוכחי של עם ישראל, ובלבד שלא יורשו לעשות מעשי תועבה ואכזריות במידה שיעליבו את רגשי המוסר הכלליים, וכגון התועבה של עמי הודו בנימוס של דתם שהאלמנה עולה על המוקד אחרי מות בעלה, וכדומה. ודאי שכל תועבה שהמשטר הבריטי אוסר על ההודים בארצם הם, אנו נאסור על ההודים והדומים להם מהסינים והיפנים בארץ קדשנו אנו, ומי שלא יציית ענוש יענש וגרוש יגרש כלה מן הארץ."

לאורך כל שנות ההיסטוריה שלטו ביראל הגדולה המובטחת ,עמים שונים,

למעשה זה בדיוק כמו השכרת דירה המסתיית במועד מסויים,

אז מדוע הערבים הגרים בישראל הגדולה לא הפנימו זאת,

ומדוע הם מתנגדים לפנות?

לדעתי חייבים לגרש שוכרים אלה, זמנם תם

עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
אקטואליה ופוליטיקה
בחר
בחר