שמע או נכון יותר - קרא........
נשלחתי לקרוא (שוב) את החוק, אחרי שהוטל ספק ביכולת שיפוטי והבנתי, ולכן, היות ואני מניחה תמיד שאחרים צודקים ואני טועה, צייתתי וקראתי את החוק שוב.
עכשיו שים לב.
החוק הוא חוק נזיקין בעיקרו.
הוא נותן את הזכות לתבוע פיצויי נזיקין על כל קריאה לחרם שעלולה לפגוע פגיעה כלכלית/חברתית או אקדמית.
איזה/כמה/למה/מתי, כל זה קצת מעורפל אבל לא ממש חשוב, כי הרי משמעות החוק בעיני, ואני יותר קרובה לצד שלך במפה מאשר לצד השני, היא לסתום פיות, מהחשש שכל פעולה שתתפרש בעיני אחר לקריאה לחרם ו/או הסתה צפוייה לגרור כלפיי תביעה כזו או אחרת, ואני מדגישה - תביעה נזיקית.
עכשיו, בא החוק ונותן לך סוכריה בדמות - עשה כרצונך, קנה מה שאתה רוצה, החרם מה שאתה רוצה, אבל עשה זאת בשקט, הס.
אחרת - יבולע לך.
וזה באמת צעד דמוקרטי להפליא, צעד לפני משטרת המחשבות.
למה?
ההגיון שעומד מאחורי החוק כפי שאני מבינה אותו בהבנתי הצנועה עד מאד הוא פשוט - לנטרל את כל נקודות המחלוקת לקראת ההכרזה על מדינה פלשתינית בספטמבר והבלגן שעלול לבוא בעקבותיה.
אתה לעומת זאת מדבר על שינוי מדיניות ושואל למה הפגנה נגד מדיניות היא חוקית וחרם על מוצרים/מוסדות תרבות ומוסדות אקדמיים בהתנחלויות לא.
והתשובה שלי היא פשוטה כמו החשיבה שלי - האחד הוא רעיוני והאחר הוא נזיקי.
וכשמכים את האזרח הקטן או הגדול יותר דרך הכיס הוא נרגע וחוזר לתלם כמו סוס לאורווה.
מדיניות אינך יכול לשנות אלא דרך הקלפי.
בחרם אתה עלול להזיק קצת יותר.
לא לתפישתי - לתפישת המחוקקים בע"מ, נציגינו הנבחרים בכנסת ישראל, הפרלמנטרים הדמוקרטים המכובדים שדואגים כל כך יפה ללמד אותנו באמצעות חוקי עשה ואל תעשה מה לחשוב.
